מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. היא הוקראה על ידי דוד בן-גוריון במעמד הכרזת העצמאות שנערך ביום שישי, ה’ באייר תש”ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, שמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:
1. סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה, וכן פירוט הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה
2. הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל
3. עקרונותיה של המדינה החדשה
4. פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות
5. חתימות של 37 חברי מועצת העם
מגילת העצמאות נפתחת במילים אלו:
“בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה”