אליהו יוסיאן נולד באיספהן, איראן בשנת 1980. אביו כיהן כמנהל סניף בנק באיראן עד שתפקידו הופקע ממנו על ידי השלטון בשל היותו יהודי.
שנות ילדותו היו השנים הסוערות של ראשית משטר האייתוללות ושל מלחמת איראן–עיראק. לאחר 12 שנות לימוד בבתי הספר המוסלמיים באיראן, המשיך אליהו ללמוד שלוש שנות לימודי הנדסה אזרחית באוניברסיטת כאשאן. החיים באיראן כולל הלימודים בבתי הספר המוסלמיים בכלל ובאוניברסיטה בפרט חשפו אותו לתרבות האיראנית על כל גווניה, לעולם המוסלמי, לפערי ההשקפות בין הזרמים המוסלמיים השונים וכן לתרבות היהודית הגלותית.
בשנת 2003 עלה יוסיאן לארץ. בארץ שירת כעשור ביחידת 8200 ואף זכה בפרס ביטחון ישראל. הוא סיים תואר שני בלימודי המזרח התיכון לזרועות הביטחון מאוניברסיטת בר-אילן, וכיום הוא חוקר את איראן שלאחר המהפכה האסלאמית.
אליהו זוכר את משטרת הצניעות מפטרלת ברחובות. אימו ואחותו הסתובבו – כפי שהחוק מחייב – בחיג’אב. על רקע “מהומות החיג’אב” המתחוללות בימים אלו ברחבי איראן, ישבנו עם אליהו כדי להבין טוב יותר מה קורה באיראן, מה עומד מאחורי המהומות, ואם מותה של בחורה ממוצא כורדי יכול להשפיע על יחסי איראן–ישראל ועל הסכם הגרעין.
בחסות החוק: חוקי השריעה ומשטרת הצניעות
אליהו, מה קורה באיראן בימים אלו?
לפני שנדבר על מה שקורה היום ברחובות איראן, צריך להקדים ולהבין קודם שהרפובליקה האסלאמית של איראן מתנהלת על פי חוקי השריעה של האסלאם השיעי. אבל לא כל אזרחי איראן מאמינים בחוקים הללו. ישנם אזרחים שאינם מוסלמים, ישנם אזרחים מוסלמים שהינם מסורתיים וישנם אזרחים מוסלמים שאינם דתיים.
תוכל לתת דוגמה לחוקים כאלו?
על פי החוקה, עדות של אישה נחשבת במשקלה כחצי מעדות של גבר. דוגמה אחרת נוגעת לדיני ירושה, שעל פיהם אישה מקבלת חצי מהירושה שגבר היה מקבל. כמו כן, אביה של אישה הוא האפוטרופוס החוקי שלה כל עוד היא לא נשואה. לאחר נישואיה, בן זוגה הופך לאפוטרופוס שלה. כך, הלכה למעשה, סטודנטית שסיימה רפואה ומתחתנת – בעלה יכול לאסור עליה באופן חוקי לעסוק ברפואה, אם כך יחליט. ולענייננו – על פי משפט השריעה כיסוי ראש לנשים הוא חובה. את החוק הזה אוכף מוסד ממשלתי שנקרא משטרת הצניעות, שמטרתו לבקר ולפקח על החברה שהיא אכן פועלת על פי חוקי השריעה.
רגע, גם מי שאינו דתי חייב בחוקים הללו?
אני אגיד לך יותר מזה: גם מי שאינו מוסלמי חייב בחוקים הללו. זה לא משנה; ברגע שאתה על אדמת איראן אתה חייב לחיות על פי חוקים הללו. גם אימא שלי וגם אחותי הסתובבו בחיג’אב. שים לב – כשנציגות של האיחוד האירופי מגיעות לאיראן הן מקבלות כבר בשדה התעופה חיג’אב.
מהומות החיג’אב: המרמור, ההפגנות והתקווה
מהסא אמיני, אישה ממוצא כורדי, הועלתה על רכב משטרתי לאחר שלטענת משטרת הצניעות התלבשה בצורה לא הולמת. השמועות אומרות שהופעלה נגדה אלימות קשה, מה שהגופים הממשלתיים מכחישים, אך כך או אחרת אמיני נפטרה-נהרגה ומהומות פרצו ברחובות איראן.
למה דווקא עכשיו? החוקים האלה קיימים כבר שנים.
זה נכון שמשטרת הצניעות הייתה קיימת מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, אבל צריך להבין שהחברה האיראנית השתנתה. במהלך 40 השנים האחרונות החברה האיראנית עברה תהליך של חילון, ואפשר למצוא בה אזרחים שמחזיקים בתפיסות עולם שפחות מתיישרות עם ערכי הרפובליקה האסלאמית. אחוז הילודה ירד, גיל הנישואים עלה, ואם כל זה לא מספיק אז איראן כורעת תחת עול כלכלי כבד הנובע משחיתות, מניהול מדיניות כושלת ומהסנקציות של מדינות המערב עליה. באופן כללי יש מרמור גדול בקרב האזרחים האיראנים. החיג’אב, מותה-הריגתה של מהסא אמיני והמהומות שפרצו בעקבותיו הם רק תירוץ כדי לבצע את מה שהאומה האיראנית רוצה לעשות: לצאת לרחובות.
ואנשים יוצאים לרחובות להפגין, למרות שמדובר בסכנת חיים?
בוא נדייק. לא כל הפגנה באיראן מסכנת חיים: יש הפגנות שהן מאושרות על ידי המשטר, לדוגמה הפגנות נגד קופת הפנסיה. אבל הפגנות נגד מהות המשטר וחוקים הנובעים מהשריעה ומהקוראן הן נגד החוק וזו הפגנה שאכן יכולה לסכן חיים.
בוא נדבר תכלס: המצב של רוב אזרחי המדינות שבהן ראינו אירועים של “אביב ערבי” לא השתפר בצורה משמעותית. האם מה שקורה עכשיו באיראן שונה?
לפני הכול, ההשוואה בין איראן – מדינה ארית – למדינות ערביות אחרות – שהן שמיות – היא לא נכונה. תפיסת העולם של איראן היא שונה, האימפריאליזם האיראני חותר לשלוט במזרח התיכון. אגב, מאז המהפכה האסלאמית ב-79′ הצליח המשטר לשלוט במידה מסוימת על לבנון, סוריה, עיראק ותימן.
אז יש סיכוי שדברים כן ישתנו באיראן?
מבחינת מהות הדברים לא יהיו שינויים. אלוהים אמר שאסור לאישה להסתובב בלי חיג’אב אז אסור לאישה להסתובב בלי חיג’אב. זה לא ישתנה.
גם לא בעוד עשר שנים?
תראה, כשהייתי תלמיד בכיתה ד’, נכנסו לאופנה בקרב הבנות מכנסיים קצרים. כיוון שלבוש זה כרוך בחשיפת רגליים, משטרת הצניעות הוציאה מחוץ לחוק את הדגם של המכנסיים הללו. עם זאת, בגלל שהדגם היה כל כך פופולרי, חנויות המשיכו למכור את המכנסיים האלה. באותה תקופה משטרת הצניעות עשתה פטרולים על אופנועים. על האופנוע ישב חייל ממשמרות המהפכה עם מקל ארוך שבסופו הותקנה סכין גילוח. אם הוא היה רואה אישה עם המכנסיים האלו, הוא היה שם גז וחותך לה את הרגל. אז אני שואל אותך: עברו 30 שנה – השתנה משהו? לא. בשבוע שעבר לקחו בחורה שלדבריהם לא כיסתה את השיער שלה והרגו אותה.
מכיסוי ראש להסכם הגרעין: תהליכים והשפעות
האם האירוע הלכאורה תרבותי-דתי הזה עשוי להשפיע על הסכם הגרעין?
יש סיכוי גדול שכן. אם נסתכל על המרחב שבו הרפובליקה האסלאמית פועלת נראה דברים מעניינים. היום רוסיה תקועה עמוק בבוץ האוקראיני, ולא מזמן העבירה את מערכות ההגנה שלה מסוריה לחזית האוקראינית. המהלך הזה מחליש משמעותית את המשטר וזה נותן מרחב תמרון למדינת ישראל לטפל ביעדים של המשטר בסוריה. בחזית הלבנונית הרפובליקה האסלאמית גם מסתבכת: היא מעבירה ללבנון, שאיתה היא נמצאת ביחסי שלום, נפט בחינם, בעוד ישראל, שאינה נמצאת ביחסי שלום עם לבנון, מוכרת ללבנון נפט. בקרב אזרחי איראן, שבכל מקרה כורעים תחת העול הכלכלי, גובר המרמור על המהלך הזה. נקודה נוספת היא שככל הנראה בבחירות הבאות לחיזבאללה לא יהיה רוב בפרלמנט הלבנוני, ובחזית העיראקית שורר כאוס פוליטי פנים-מדינתי בגלל סכסוכים בין המועמדים תומכי הרפובליקה האסלאמית בפרלמנט העיראקי לבין המועמדים נגד התבססות של המשטר בפרלמנט.
איך כל זה נקשר לנושא הגרעין?
הרפובליקה האסלאמית של איראן מעוניינת לחתום על הסכם גרעין שנותן לה את התנאים הטובים ביותר. ככל שהזמן עובר, בהתחשב בבעיות בזירה המזרח תיכונית וככל שהעם יישאר ברחובות, המשטר האיראני לא יוכל עוד להחזיק מעמד יותר מדי זמן וייאלץ להיכנע להסכם גרעין שאינו מיטיב עימו.
והיחס לישראל – ישתנה?
אז נכון, הסכם גרעין שאינו טוב למשטר הוא פחות גרוע לישראל, אבל שוב – מבחינת מהות הדברים לא יהיו שינויים. היחס העוין של המשטר לישראל לא ישתנה. צריך להבין: על פי תפיסת עולמו של המשטר הוא לא מאמין שמגיע לנו מדינה. הם רואים בנו ישות ציונית כובשת, וזה לא ישתנה.
אבל כפי שעינינו רואות, יש הבדל בין המשטר לבין האומה האיראנית.
האזרחים האיראנים נחלקים לבערך 30% תומכי משטר ו-70% המתנגדים לו. לכאורה היית מצפה שאותם 70% יהיו בעד ישראל. אבל אני מדבר עם אזרחים איראנים, אזרחים שמתנגדים למשטר, ולא רואים בנו ישות ציונית כובשת, והם אומרים לי מפורשות שהם מאוכזבים ממדיניותה של מדינת ישראל.
למה?
הם אינם מבינים למה מדינת ישראל לא מסייעת להם להפיל את המשטר. למה מדינת ישראל לא עוזרת להם להחזיר את תשתית האינטרנט. למה מדינת ישראל לא מחמשת את מתנגדי המשטר. למה היא לא מפעילה את ההשפעה שלה במסדרונות של הבית הלבן לטובת מתנגדי המשטר. הם מאוכזבים מאיתנו.
ומה לגבי הפיכה צבאית, או מהפכה עממית?
הפיכה צבאית ככל הנראה לא תהיה. המשטר בנוי כמו גרמניה הנאצית ויחידות ה-SS. בערך כל לובשי המדים הם אותם 30% שמאמינים במשטר. הכוחות הללו עוברים סינונים קפדניים הכוללים מבחני דת, בדיקת רקע ומבחני נאמנות. מהפכה עממית גם ככל הנראה לא תהיה. תזכור שעדיין קיימים 30% שמאמינים ברפובליקה האסלאמית ובידיהם כל המשאבים: כוח, ממון, רשות השידור ותשתית האינטרנט. במקביל, ביום הדין המשטר לא יהסס להשתמש בכל שלוחותיו במזרח התיכון – חות׳ים, חיזבאללה, פאטמיון, זינביון, חשד אל-שעביה ועוד – כדי לדכא מרד רציני שעלול לפרוץ.
מה מעצבי המדיניות ומקבלי ההחלטות בישראל יכולים ללמוד מכך?
לצערי המדיניות הישראלית במזרח התיכון היא פאסיבית, מדיניות שלא פותרת בעיות במובן השורשי שלהן אלא דוחה את הבעיות למועד מאוחר יותר. אני מאמין במדיניות אקטיבית. אני לא מוכן לחכות שהבעיה תגיע אליי, אני רוצה לטפל בבעיה לפני שהיא תגיע אליי. לצערי, שורשה של המדיניות הפסיבית הזו טמון במידה רבה בתרבות הישראלית. יש פתגם שאומר ״כשנגיע לגשר נחצה אותו״; המדיניות הישראלית דומה לפתגם הזה: כשתגיע לבעיה – רק אז תטפל בה.
“איראן זה לא רק הסכם גרעין”
אתה מעביר הרצאות במנעד רחב של נושאים הקשורים לאיראן. למה חשוב להכיר את איראן מעבר לידיעה שהמשטר רוצה להשמיד אותנו?
כדי שמדינת ישראל תחזק את עצמה במזרח התיכון ובעולם, עליה ללמוד ולהכיר את הסביבה שלה, את הלך הרוח, התרבות והשורשים של שכנותיה. ההיכרות הזו יכולה להעניק למדינת ישראל מענה רוחבי למנעד הזדמנויות, קושיות, דילמות ומשברים. איראן זה לא רק הסכם גרעין; מדובר בכ-100 מיליון אנשים, מדינה ענקית, בעלת ערך גיאופוליטי רב, בין חמש המדינות הראשונות מבחינת משאבי טבע, בעלת היסטוריה מורכבת מאוד ובאותה נשימה מפוארת מאוד. אם תרצה לחתום איתם הסכם שלום, או כל הסכם אחר, בין אם כלכלי, צבאי או מודיעיני, אתה חייב להכיר את הצרכים והמאפיינים התרבותיים שלהם.
למה הצטרפת לתנועת הביטחוניסטים?
חבר שלי ליחידת 8200 אמר לי שתנועת הביטחוניסטים קרובה מאוד לעמדות שלי. מילאתי את השאלון שלהם “עד כמה אתה ביטחוניסט”, ויצא לי 10/10. נכנסתי לאתר וקראתי את המצע שלהם, שאכן היה מאוד דומה להשקפת עולמי, ואז החלטתי להצטרף.
אילו עמדות? איזו השקפת עולם?
זוכר את הסיסמה “שטחים תמורת שלום”? מי שדגל בקונספט הזה, בגדול היה השמאל, החילוני-ליברלי שברובו נמצא במחנה השמאל של המפה הפוליטית בישראל. מה למדנו במבחן המציאות? ששלום מול רוב מדינות ערב קיבלנו תמורת שלום ולא תמורת שטחים. זוכר שאמרו שסיפוח רמת הגולן ידרדר את ישראל למלחמות? סיפחנו ולא קרה כלום. זוכר שאמרו שהעברת שגרירות ארה”ב לירושלים זה חומר נפץ? העברנו את השגרירות ולא קרה כלום. יתרה מזו, לאחר ההעברה עברו עוד כמה שגרירויות ולא קרה כלום. בקיצור, במבחן המציאות הימין הביא הרבה יותר שלום מהשמאל, למרות שדווקא השמאל חרת את השלום על דגלו.
איך אתה מסביר את זה?
כי יש טעות גדולה במדיניות הזו, במדיניות שלא מכירה את הסביבה שלה, את הלך הרוח, התרבות והשורשים של שכנותיה, את המניעים שלה. הביטחוניסטים באים ואומרים שיש טעות גדולה בהבנת הסביבה שבה אנו חיים, הבנה שצריך, אפשר וחובה לתקן. זה מתחבר במדויק לדברים שאמרתי קודם, על הצורך להכיר את הסביבה שבה אתה פועל, לפני שאתה מקבל החלטות לגבי מדיניות.
