• תופעת יידוי האבנים וזריקת בקבוקי התבערה (בקת”בים) במרחבי יהודה ושומרון הפכה ממטרד טקטי לאתגר אסטרטגי המערער את תחושת הביטחון של האוכלוסייה האזרחית, ותורם ליציבות ולהמשכיות הג’יהאד הפלסטיני ברמה יומיומית. ככזה, אתגר זה דורש מענה מערכתי רב-שכבתי.

 

  • ממדי תופעה זו אינם מותירים מקום להנחה שמדובר במפגעים בודדים, אלא מדובר בביטוי קצה למערכה של הסתה ממסדית לג’יהאד נגד ישראל מצד הרשות הפלסטינית כמו גם תנועות כגון חמאס.
  • צורות טרור אלו הן הנפוצות ביותר, בין היתר בשל זמינות כלי הנשק, והחיכוך היומיומי בין האוכלוסיות שיוצר שפע הזדמנויות לביצוע, לצד היעדר הרתעה מבצעית ומשפטית.
  • כיום יש ברחבי יו”ש כ-20 מוקדים ידועים של יידוי אבנים, על פי רוב לאורך צירי הנסיעה ובנקודות הפרות סדר סמוך לגדר המערכת. המיידים הם על פי רוב צעירים בני 10–20 הפועלים אל מול כוחות צה”ל, לעיתים בעידוד מסיתים מקומיים וארגוני שמאל קיצוני.

 

  • בשנת 2020 דווח על 1,884 פיגועי יידוי אבנים ו-496 זריקות בקת”בים, שגרמו לפציעתם של 154 אזרחים וחיילים. בממוצע, בשנת 2021 חלה עלייה של 210% בפיגועי יידוי אבנים ושל 156% בזריקות בקת”בים לעומת השנה הקודמת.

 

  • צה”ל והמשטרה פועלים מול איום זה דרך פיזור, מארבים ומעצרים. עיקרי האתגרים כוללים את צפיפות האזורים שמהם מבוצעים הפיגועים, סיוע פנימי להימלטות, ריבוי הזירות אל מול הסד”כ, וחוסר האפקטיביות המבצעית של האמצעים הצה”ליים אל מול התופעה, שחרור או אי המשך מעצר הנתפסים, הוראות פתיחה באש מכבידות והליך משפטי שמסתיים בעונש מקל.

 

  • מבחינת כלל התיקים שנפתחו נגד מפגעי אבנים ובקת”בים בשנים 2019–2020 עלתה תמונה חמורה של הקלה משמעותית מצד בתי המשפט האזרחיים והצבאיים בעונשים בפועל לעומת העונשים הקבועים בחוק, עד כדי עונשי מאסר הקצרים ב-95% מהקבוע בחוק, לעיתים ימים ספורים או חודשים ספורים בלבד. ב-11% ממקרי יידוי האבנים לא נגזר עונש מאסר כלל, על אף שנסיבות אי גזירת עונש המאסר אינן ידועות ומצריכות בחינה אינדיבידואלית של התיקים.

 

  • ממוצע העונשים עומד על 3 חודשי מאסר בלבד בגין יידוי אבנים ו-13 חודשי מאסר בלבד בגין זריקת בקת”בים, לעומת העונש המקסימלי הקבוע בחוק העומד על 10–25 שנה, בכפוף לנסיבות.

 

  • נוסף על כך, בדיקה השוואתית גילתה שנתח משמעותי ממספר האירועים המדווחים אינו מסתיים בכתב אישום: במחצית הראשונה של שנת 2020 רק 21% מאירועי יידויי האבנים המדווחים ו-33% מאירועי זריקת הבקת”בים המדווחים הסתיימו בכתב אישום.
  • פערי ההתמודדות כוללים חוסר תיאום בין היחידות, מחסור בסד”כ חוקרים ולוחמים, פערים מודיעיניים ו”מתחם ענישה מקובל” בבתי משפט לעומת העונשים שקבע המחוקק.

 

  • ההמלצות כוללות הגדרת אזורים מסוימים כבעלי סיכון גבוה לפגיעה בנפש כתוצאה מיידוי אבנים וזריקת בקת”בים, המצדיקים בתור פיגוע מסכן חיים נקיטת פעולות הגנתיות כגון ירי על מנת לנטרל; ריכוז מאמץ למעצר מגייסי, מעודדי ומכוויני המפגעים; מערכת מחשוב עם מסד נתונים לצורך סנכרון; וגיבוש חקיקה שתאפשר ענישה ראויה ומחמירה עם מעורבים בביצוע פעולות טרור.