מפלגת רע”מ – הייצוג בכנסת של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל – הביעה לאחרונה נכונות לחבור לממשלה שתוקם על מנת לקדם אינטרסים אזרחיים חיוניים לחברה הערבית. היא מנסה להתבדל מיתר הרשימות הערביות באמצעות “קול מציאותי” – נקיטת קו פרגמטי ורך יחסית שדוגל בקידום אינטרסים מקומיים בשיתוף פעולה מול המוסדות תוך הפרדה בין המישור המדיני-לאומי למישור האזרחי-חברתי.
למרות החזית המתונה, הפלג הדרומי כמו גם מפלגת רע”מ עצמה מתהדרים ברקורד עשיר של תמיכה במאבק המזוין הפלסטיני, כולל פגישות עם מנהיג חמאס ביו”ש חסן יוסף, אירוח דובר חמאס בעזה בכנס בנצרת בעת מבצע “עמוד ענן”, פגישות עם מחבלים בכלא כולל מתכנן הפיגוע במלון פארק, ביקור מחבלים מורשעים משוחררים ומשפחותיהם כמו מבצעי הפיגוע בליל הקלשונים ומחבלים שתכננו פיגוע ברכבת ישראל וסיוע לחמאס, גינוי תקיף של פעולות צה”ל בעזה, כינוי משטרת ישראל “משטרת הכיבוש”, ביקור בקטאר אצל ח”כ לשעבר עזמי בשארה שריגל למען חיזבאללה, תמיכה בח”כ לשעבר בסאל גטאס שסייע למחבלים בכלא, הגדרת מדינת ישראל “משטר אפרטהייד”, הטרדת עולים יהודים להר הבית תוך קיום קשרים הדוקים עם המורביטון והמורביטאת, קריאה לפינוי כלל ההתנחלויות וקריאה לשחרור כלל האסירים הביטחוניים הפלסטינים.
יו”ר הרשימה, מנסור עבאס, גם הוא בעל רקורד דומה – בין היתר אפשר לציין את תמיכתו בזכות השיבה ובמאבק המזוין הפלסטיני, כינוי משטרת ישראל “משטרת הכיבוש”, התעמתות עם שוטרי מג”ב ותמיכה במחבלים. עבאס גם הבהיר שמפלגתו מתנגדת לחוק קמיניץ ולחוק הלאום.
רע”מ כבר רצה בעבר עם יתר הסיעות מהרשימה הערבית המשותפת שלהן גרעין אנטי-ציוני קשה, המתבטא בתמיכה במחבלים מורשעים כמו מרוואן ברגותי, התייחסות לישראל בתור “משטר אפרטהייד” וקיום קשרים עם ארגוני פח”ע כגון חמאס. נוסף על כך, כל חברי רע”מ הצביעו יחד עם יתר הרשימה המשותפת נגד הסכמי אברהם בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין.
תנועת הביטחוניסטים איננה מפלגתית ואיננה מתערבת בהליך הפוליטי בישראל, אך מתפקידנו כלוחמים ומפקדים להתריע מפני הסכנה בהישענות ממשלה בישראל על גורמים התומכים באויביה ובמאבק המזוין נגדה ומתנגדים מן היסוד לעצם קיומה.
תקדים מסוג זה יהיה הרסני לרעיון המייסד של הציונות ולאינטרסים הליבתיים של מדינת ישראל, ויוביל גם להגבלה משמעותית ביכולת התמרון של הממשלה לקדם מהלכים כמו החלת ריבונות על חבלי מולדת והתיישבות בהם, פעולה יזומה התקפית או הגנתית מול האויב, ויכולת מיגור האלימות מצד גורמים פח”עיים בקרב החברה הערבית.
שבריריותה של המדינה לעיתים מטושטשת על ידי המוניטין של כוחה הצבאי, אך היא עלולה להתגלות הלכה למעשה כאשר כל החלטה במישור הלאומי או כל החלטה ביטחונית תצטרך לעבור הכשר מטעם התנועה האסלאמית האנטי-ציונית.
“הביטחוניסטים” מברכים על קידום וחיזוק המישור האזרחי בקרב ערביי ישראל, אך אין הדבר שקול כלל וכלל להיתלות ממשלה בגורמים פוליטים עוינים ואנטי-ציוניים, דבר שיהווה סכנה לאומית ראשונה במעלה ליציבות מדינת ישראל ולביטחון אזרחי ישראל.