הרשות הפלסטינית מממנת ומתמרצת רצח ישראלים.

• הרשות הפלסטינית, שנהנית מתדמית של ממשלה פלסטינית אזרחית, בירוקרטית, מתונה ופרגמטית, ודאי בהשוואה לארגון הפלסטיני המתחרה חמאס, לוקחת חלק פעיל במאבק המזוין נגד ישראל בדרכים רבות, כולל דרך הפעלת מנגנון כלכלי משומן ועתיר תקציבים שמטרתו
  לתמרץ טרור עממי, מאורגן ומכל הסוגים בידי פלסטינים נגד ישראלים חפים מפשע. זהו מנגנון ה-Pay for Slay, “לפגוע בתור מקצוע”.
• על פי החוק הפלסטיני, המגדיר את המחבלים כ”מגזר הלוחם של החברה הפלסטינית”, מחבלים כלואים מתוגמלים בהתאם לשנת המאסר שהם מרצים, משכורות שבשנה ה-30 ומעלה למאסר מגיעות ל-12,000 ש”ח בחודש. זוהי רמת שכר שוות ערך לזו של נשיא בית המשפט העליון הפלסטיני וגבוהה פי 8 משכר המינימום הממוצע ביו”ש ובעזה, כמו גם פי 4 מההכנסה החודשית לנפש של הפלסטיני הממוצע.
• מחבלים כלואים שהשתחררו לאחר שריצו למעלה מ-5 שנות מאסר ממשיכים לקבל שכר גם לאחר השחרור, נוסף למענק שחרור חד פעמי הנע בין 5,000 ל-25,000 דולר.
• הרשות גם מחויבת לפי החוק להעסיק בשורותיה מחבלים משוחררים על מנת לזכות אותם בביטחון כלכלי ותעסוקתי לכל אורך חייהם, כולל ביטוח בריאות והשכלה בסבסוד מלא, כמו גם לתת להם עדיפות בשיבוצי משרות שנתיים בכל המוסדות הממשלתיים.
• נוסף על כך, הרשות מתגמלת דרך אש”ף את משפחותיהם של ה”שהידים” אשר נהרגו או נפצעו במהלך פעולת הטרור, באמצעות קצבה חודשית.
• הרשות מוציאה בממוצע למעלה ממיליארד ש”ח בשנה למטרה זו, סכום שווה ערך ברוב השנים שנסקרו לכ-7% מתקציבה, וכמעט למחצית מכלל סיוע החוץ שהיא מקבלת ממדינות ומתורמים אחרים.
• כ-5,000 אסירים וכ-7,200 אסירים משוחררים, כמו גם 37,500 משפחות “שהידים” ופצועים, נהנים מקצבאות ומתעסוקה כתוצאה ממדיניות זו.
• לשם השוואה, בשנת 2018 תקציב משרד הבריאות הפלסטיני, שמתקצב 5 מיליון תושבים, עמד על 1.787 מיליארד ש”ח (357.4 ש”ח לנפש/שנה), לעומת תקציב מנגנון הטרור, שמשרת 12,200 אסירים ואסירים משוחררים ו-37,500 משפחות “שהידים” ופצועים, חלק זעום מהאוכלוסייה – 1.237 מיליארד ש”ח (28,229.3 ש”ח לנפש/שנה).
• בין המחבלים המקבלים הטבות אלה נמצאים עומר אבו ג’לאל, שרצח את בני משפחת סלומון וצפוי לקבל כ-6.6 מיליון ש”ח במהלך חייו; עבד אלחכים עאסי, שרצח את הרב איתמר בן גל וצפוי לקבל סכום דומה; ואמג’ד וחכים עווד שרצחו את חמשת בני משפחת פוגל מהיישוב איתמר, כולל תינוקת בת 3 חודשים, ונדונו ל-5 מאסרי עולם ול-7 שנות מאסר נוספות, וצפויים לקבל כ-6.9 מיליון ש”ח במהלך חייהם כל אחד.
• טרור נחשב ככלי מרכזי ולגיטימי במימוש מטרת אש”ף והרשות להקים בסופה של דרך מדינה פלסטינית תוך חיסול מדינת ישראל. במסגרת זו, מנגנון המשכורות וההעסקה מהווה בעיני הרשות נדבך חשוב בשימור מנוע הטרור ובהפיכת המאבק המזוין הפלסטיני למדיניות ממוסדת.
• זוהי מדיניות מוצהרת וברורה של הרשות הפלסטינית, המפורסמת באמצעי התקשורת ובמקורות גלויים. כך למשל נשיא הרשות, מחמוד עבאס, שכינה את ה”שהידים” “כוכבים בשמי המאבק של העם הפלסטיני”, הניצבים “בראש סדר העדיפויות הפלסטיני”, הדגיש מספר פעמים כולל מעל במת האו”ם כי “גם לו היה נותר בידינו גרוש אחד בלבד, היינו משלמים אותו למשפחות השהידים והאסירים”.

משמעויות

• בכך הרשות מייצרת כדאיות לבחור בטרור כאפיק פעולה שלא רק מזכה את מבצעיו בכבוד והערכה, אלא גם מתגמל אותם בנדיבות רבה הרבה יותר ממה שזוכה לה האזרח הממוצע. הדבר מהווה לא רק שידול לרצח, מאחר שהכסף מובטח מראש, כמו גם הפרה בוטה של הסכמי אוסלו, אלא גם סטנדרטיזציה מערכתית של המאבק המזוין הפלסטיני.
• בפעולתה זו עונה הרשות על ההגדרה הישראלית והעולמית של ארגון טרור – לא זאת בלבד שהיא מתמרצת טרור ומממנת טרור דרך אסירים, אסירים משוחררים ומשפחות “שהידים” ופצועים, אלא היא גם מעסיקה רבים מהם כעובדי ציבור – כולל, למרבה האבסורד, בשורות מנגנוני הביטחון שלה האמורים להילחם בטרור.

היבט משפטי

• בארצות הברית ובישראל חוקקו חוקים נגד תופעה זו. בישראל זהו החוק להקפאת כספים שהרשות הפלסטינית מעבירה למחבלים מתוך כספי המיסים שנגבים עבורה על ידי ישראל, ובארה”ב אוסר החוק האמריקני על העברת סיוע כלכלי מסוים לרשות כל עוד מדיניות זו נמשכת.
• הקהילה הבינלאומית רובה ככולה מגיבה על תופעה זו בשפה רפה ומשלימה עם נרטיב הקורבן של הרשות, על אף שמדיניות הרשות עומדת בסתירה מוחלטת למאבק העולמי בטרור. העברת כספי המדינות התורמות למחבלים מנוגדת גם לחוקי המדינות התורמות עצמן, וכן לאמנות בינלאומיות הנוגעות למימון טרור. בעקיפין, כספי סיוע אלה מהווים זריקת חמצן משמעותית למנגנון הטרור של הרשות נגד ישראלים חפים מפשע בכסות של סיוע הומניטרי.

המלצות

• הגדרת הרשות הפלסטינית בתור ישות מממנת טרור, כולל הקפאת סיוע כלכלי, שיתוף פעולה מצד הקהילה הבינלאומית וסגירת נציגויות. הדבר נובע מההכרה שהרשות הפלסטינית לא צריכה לקבל הנחות מחוקים ומאמנות הנוגעים למימון ולתמרוץ טרור בעוד על ארגוני טרור אחרים מוטלות סנקציות. הפסקת סנקציה זו תותנה בחדילה מיידית ולצמיתות של מדיניות זו מצד הרשות, כולל ביטולם של חוקים הנוגעים למשכורות למחבלים ולמשפחות מחבלים הרוגים, כמו גם להעסקת מחבלים משוחררים.
• יש לאכוף כלשונו וללא דיחוי את “חוק הקיזוז” בישראל בתחילת כל שנה קלנדרית ואת חוק טיילור פורס בארה”ב, באופן שיאלץ את הרשות לבחור בין קריסה כלכלית מוחלטת לבין מנגנון המשכורות למחבלים והעסקתם.
• בהקשר זה אין מנוס מלציין שאין צורך להציב קו אדום לתרחיש שבו הרשות קורסת. קיימות שפע של אלטרנטיבות לרשות בהקשר של ניהול ענייני דיומא של הפלסטינים השוכנים בשטחי A ו-B, כגון ראשי ערים ונכבדים מקומיים כפי שהיה לפני החתימה על הסכמי אוסלו.
• יש לעודד מדינות תורמות נוספות לנקוט קו מדיניות זה.
• יש לאכוף כלשונה את תקנה 67 של החוק הפלילי-ביטחוני ביו”ש, ובכלל זה מעצר של הגורמים ברשות ובבנק הדואר הפלסטיני המעורבים במנגנון מימון הטרור, תפיסה והחרמה של הכספים המדוברים וסגירה של חשבונות בנק הנוגעים בדבר.
• על ישראל להבהיר לרשות הפלסטינית שהיא עלולה להיות חשופה לתביעות משפטיות אם מדיניות זו לא תיעצר. יש לעודד גם את ארצות הברית ויתר המדינות התורמות לאמץ קו מדיניות זה, במקרים מסוימים פשוט על ידי אכיפת החוקים הקיימים כנגד מימון טרור ביחס לרשות.
• על ישראל וצדדים מעורבים אחרים להזהיר את הקהילה הבינלאומית מפני ההשלכות של לקיחת חלק, במישרין או בעקיפין, בעידוד פיננסי של טרור כנגד ישראלים.
• במישור המדיני, יש להבהיר לרשות מצד ישראל, כמו גם מצד ארצות הברית, הקוורטט והמדינות התורמות, שזניחת הטרור הינה התחייבות של אש”ף והרשות מהסכמי אוסלו, ושכל התקדמות להסדר מדיני סופי תותנה בהפסקה מיידית ולצמיתות מצד הרשות של מדיניות זו. על ישראל להדגיש כי מנגנון זה – לצד ההסתה הפלסטינית והדה-לגיטימציה – הוא המכשול העיקרי לפתרון של שלום באמצעות משא ומתן, ושהוא יוצר תרבות של שנאה וטרור בקרב החברה הפלסטינית.
• ברמת המודעות הציבורית, יש לסלק את העמימות המוסרית הכרוכה בעצימת העין מול פעילות זו של הרשות. יש לעודד שיח מבוסס עובדות אשר שם במרכז את טיבה האמיתי של הרשות כארגון המפעיל טרור נגד ישראלים ללא קשר לעמדה הפוליטית בעניין מו”מ עימה או עם כל ישות פלסטינית אחרת.