רמת המוטיבציה לשירות בצה"ל, על פי המתפרסם מעת לעת ככלל הינה תנודתית, נתונים אלו מקבלים ביטוי תקשורתי אחת לשנה לרוב, ובחתך של ישובים ואזורי מגורים. נהוג לאפיין בדור האחרון מאז שנות ה-2000 את המוטיבציה לשירות כמושפעת ממגוון היבטים: מוטיבציה אישית להשגיות, רצון להשתלב בחברה בראיית צה"ל ככלי ריבוד חברתי, רמת האיום הביטחוני הנשקפת בעייני הנוער, וכן החינוך בבתי-הספר ובמשפחה[1].

אלו החוקרים את המטיבציה לשירות צבאי בעולם המערבי מזהים עם השנים ירידה במוטיבציה המסורתית, קרי ירידה בהשפעתם של ערכי המשפחה על הנכונות של הנוער להתגייס לשירות צבאי, אך עם זאת מדינת-ישראל שונה בתפיסה זו, בעיקר עקב לכידות המשפחה שהיא חזקה יותר בהשוואה למדינות אחרות, וכן ייחודה של ישראל בהיבטים של איומים בטחוניים, שמהווים צידוק בראי המדינה לשמר את מודל "צבא העם", בשעה שבמדינות המערב זנחו מודל זה לטובת צבא מקצועי-התנדבותי[2].

בשנים האחרונות החברה הישראלית מצוייה בתהליכים המצביעים על מתחים רבים, בהקשרים של דת ומדינה, מאבקים פוליטיים, וכן תחושת ביטחון המושפעת בעיקרה מגלי הטרור. בשנת 2014 יצאה מדינת ישראל למבצע ארוך ברצועת עזה במהלכו ממרכזה של המדינה ודרומה העורף היה נתון תחת איומי רקטות, בהמשך גל טרור במאפייני תקיפה בנשק קר במרכזי ההרים, ובהמשך גל טרור משמעותי נוסף שפוקד את ישראל מאז מרץ 2022.

שלוש השנים האחרונות בישראל התאפיינו במתחים חברתיים מתגברים: תכיפות ההליכה לבחירות כלליות, השפעות מגפת הקורונה וכן מחאה חברתית עצימה כנגד ממשלת נתניהו שלראשונה מתבססת על מפלגות ימניות לרבות ימין עמוק, ואחוז משמעותי של חברי קואליציה המגיעים מתפיסה דתית-תורנית. המחאה שפרצה בתחילת שנת 2023 על רקע התגבשותה של ממשלה זו, ובעיקר סביב כוונותיה לחוקק שינויים באיזון שבין בתי המשפט והכנסת הובילה לגל של מכתבי סרבנות לשירות צבאי במילואים, ביטול התנדבות של משרתים מעל גיל הפטור ממילואים, וכן פרובוקציות של בני נוער מסוימים שהביעו מחאתם בקריעת צווי הגיוס.

יש הטוענים כי מגמות אלה, ובעיקר המחאה החברתית הובילו גם לפגיעה במעמדו של צה"ל, וכן פגיעה במוטיבציה של בני הנוער להתגייס לשירות צבאי בכלל, ושירות קרבי בפרט. צה"ל לאורך השנים, וגם בעידן הנוכחי הצליח לשמר רמת אמון גבוהה מצד הציבור, ועם זאת בשנה האחרונה העירוב של אלמנטים צבאיים במחאות חברתיות בעוצמה שלא הייתה כדוגמתה בעבר עשויים להוות נקודת שבר במערכת היחסים שבין הצבא והחברה, ובאופן שישפיע על מעמדו והנכונות לשרת בו.

שאלת המחקר:
מה מאפיין את המוטיבציה לשירות בצה"ל בעת הזו בקרב הנוער הישראלי, וזאת בהקשר של אתוס לאומי וחברתי בישראל.

שאלות משנה:

1. כיצד מתאפיין האתוס הלאומי בקרב הנוער בישראל?
2. בין ערכים לאומיים ובין ערכים ליברליים – אילו ערכים בולטים בקרב קבוצה זו?
3. מהי רמת המוטיבציה לשירות בצה"ל בתקופה בנוכחית, וכיצד היא מושפעת מההתפתחויות החברתיות?
4. מהי רמת האיום הביטחוני הנתפסת בקרב קבוצה זו?
5. מהי מידת ההסכמיות בקרב הנוער, ככלי לביטוי הלכידות החברתית בעתיד הנראה לעין?

מתודולוגיה

בעשור האחרון התקיים סקר חברתי במיקוד בני הנוער בגילאים 16-18, בין השנים 2015-2016, 2018-2019, ו-2022-2023. בסקר זה השתתפו 3,285 בני נוער אשר נדרשו לענות על היגדים רבים הקשורים באשכולות של תחומי חברה, ביטחון, דת ומדינה. הסקר התפרסם ברשתות החברתיות, וכן הועבר בשיטת "כדור שלג" בין המשיבים. על-בסיס תוצאות הסקר התקיים מחקר כמותני, בחינת קורלציות ורגרסייה רבת משתנים.

אוכלוסיית הנוער ככלל מחוברת באופן רשתי מובהק, מחזיקה בידיה טלפונים חכמים, מעורה מאוד בפרסומים ברשתות, ומצביעה על רמת השתתפות גבוהה בסקר הנוכחי ולאורך השנים בו הוא התפרסם. התגובות נצברו על-בסיס GOOGLE SHEETS לרבות חותמת זמן, המאפשרת בקרה על התשובות, איתור כפילויות ודגימות החשודות בהטייה. שיטה זו מאפשרת דגימה ללא מגבלות גאוגרפיות, חוצה מגזרים ומגדר, תוך צמצום טעויות הקלדה. בסך הכל נפסלו במחקר זה 227 דגימות החשודות בכפילות וטעויות הקלדה שאינן מאפשרות שילובן בניתוח.

מגבלות המחקר:

המחקר מתמקד בעיקרו באוכלוסיה החילונית, המסורתית והדתית, תוך השתתפות מצומצמת מאוד ולא מייצגת של החברה החרדית והחברה הערבית. הסיבה המרכזית לכך היא שדפוסי התגובה של האוכלוסיות שאינן נכללות הן עקביות בהקשר הנדון, וכן השתתפותם ברשתות החברתיות היא נמוכה ביחס לאוכלוסיה הנדגמת.

שיטת המחקר ואיסוף הנתונים מהוות 1.7% טעות במרווח סמך של 95%, זאת כאשר לפי נתוני הלמ"ס הילודה בקרב האוכלוסיה הנדגמת בשנים הרלוונטיות עמדה על 520 אלף וכאמור הסקר מתבסס על מעל 3,000 דגימות מקרב אולוכסייה זו. מדדים אלו מצביעים על רמת מהיימנות גבוהה של הממצעים, כמו גם מספר קורלציות המצביעות על קשרים מובהקים המוכרים החברה הישראלית, ואשר באים לידי ביטוי גם במחקר הנוכחי.

מאפייני המשתתפים (n=3285):

ממצאים

תפיסת אתוס

בפרספקטיבה של עשור מאז שנת 2015 מחקר זה מציג עלייה עקבית בנטיית הנוער לאמץ אתוס לאומי – אתוס זה מתאפיין בעיקר בעמדות חיוביות בנושאים כגון: אופי המרחב הציבורי בישראל, מעמד ההמנון, סמליות החגים בישראל, מוסדות השלטון, צה"ל כמוסד ממלכתי, וגמישות בהיבטים המהווים עמודי תווך בלאומיות היהודית.

האתוס הליברלי מאפיין גם הוא את הנוער הישראלי בהקשרה של מדינת-ישראל תחת שלטון דמוקרטי, שחלק גדול מהציבור חי את חייו באורך חיים ליברלי – רוב חילוני, שחלקו כופר בדת כלשהיא. הערכים הליברליים מתבססים על הגדים בתחום השוויון, שלמות החברה, נכונות להעביר משאבים לטובת חינוך ורווחה על חשבון תקציב הביטחון, וכן שילוב של מיעוטים בפלטפורמות ממסדיות כגון צה"ל, ובנוסף שילוב של נשים בתפקידי לחימה.

ניתן לזהות שהאתוס הלאומי התחזק בעשור האחרון בקרב הנוער, ועם זאת האתוס הליברלי מצוי במגמה תנודתית וחזרה לרמה שהייתה באמצע העשור הקודם. ניתן לאפיין את הנוער כבעל תפיסות לאומיות מובהקות, בצד תמהיל ערכים ליברלי הנתון למחלוקת בין המגזרים השונים[3].

רמת אי-ההסכמה בקרב הנוער מתבססת בעיקר על השונות במדדי התשובות להגדים הקשורים בנושאים המופיעים בגרף דלעיל (מנורמל לפי רמת המחלוקת הגבוהה).

תפיסת האיום הביטחוני – ניכר כי בהקשר זה רמת ההסכמה בקרב הנוער התחזקה בעשור האחרון.

המוטיבציה לשירות בצה"ל – מגמה עקבית ביחס לפעימה הקודמת, ושינוי חיובי ביחס ל-2016.

תפיסות ליברליות ולאומיות – מסתמנת אי הסכמה בתחומים אלה – ע"ב שונות גבוהה בין המשיבים[4].

ההיגדים המופיעים בטבלה דלעיל מצביעים על מגמות פרטניות בתחומים שונים – השינויים העקביים והמובהקים הם סביב תפיסת האיום מצד הקמה אפשרית של מדינה פלסטינית, ושמירה על ריבונות הכנסת וחופש הייצוג הפוליטי: שני היגדים אלו זוכים לעלייה ברמת התמיכה בצד צמצום ברמת השונות בין המשיבים בהיבטים אלה. עוד בולטים ההיגדים בתפיסת הסיכונים הביטחוניים, והנכונות לשנות את חלוקת המשאבים לתיעדוף חברתי – למרות שרמת השונות בממדים אלו עלתה, עדיין ניתן לזהות כי רמת התשובה ככלל היא במדד הגבוה והוא מייצג את תפיסת האיום כלל בקרב הנוער.

מתאמים וקשר בין משתנים

משתני המחקר:

SRVMTV – המוטיבציה לשירות קרבי – משתנה אורדינאלי המייצג את הרצון להתגייס ולסוג יחידה, כאשר 0=חוסר רצון לשרת בצה"ל, 4=רצון להתגייס כלוחם/ת.

THRT – רמת האיום הביטחוני הנתפסת – משתנה אורדינלי המייצג שקלול של רמת החשש מפני מלחמה, היפגעות מטרור ופשעי שנאה, סולם ליקרט 1-6.

EDUC – משתנה קטגוריאלי – רמת ההשכלה של ההורים בין תיכונית לאקדמית.

FATHSRV, MOTHSRV – משתנים אורדינאלים לסוג השירות בחובה של אב / אם המשפחה.

SOCIOECO – משתנה אורדינאלי – רמת ההשתכרות במשפחה (הנחה ממוצע ברוטו 11 אלף ש"ח)

VOLVL – משתנה אורדינאלי – רמת ההתנדבות בקהילה, מועצת תלמידים, תנועת נוער, שנת שירות

RELIG – רמת הדתיות – משתנה אורדינאלי, בין אנטי-דתיים וחסרי דת ועד לדתי אדוק.

AREA – אזור המגורים – משתנה קטגוריאלי: מרכז, פריפריה קרובה, פריפריה רחוקה, ספר ועימות.

AGE – משתנה הגיל.

קשרים בולטים ומובהקים:

• קשר חיובי בין סוג שירות הצבאי של האב לסוג השירות של ילדיו.
• קשר חיובי בין סוג השירות של האם לבין רמת ההתנדבות של הילדים בקהילה.
• קשר בין אזור המגורים לבין המוטיבציה לשירות בצה"ל (ככל שמתרחקים מהמרכז).
• ככל שמתקרבים לפריפריה/ספר רמת האיום הביטחוני נתפסת כחמורה יותר.
• קשר חיובי בין רמת הדתיות והמוטיבציה לשירות קרבי, בייחוד בקטגוריה מסורתית.
• קשר שלילי בין רמת ההשכלה לבין רמת האיום הביטחוני הנתפסת.
• מוטיבציית השירות בצה"ל של גברים גבוהה יותר משל נשים.

סכימת הקשרים המתוארת מצביעה על השפעות ברורות של שירותם הצבאי של ההורים, הקשר בין שירות צבאי ובין התנדבות אזרחית, השפעת אזור המגורים, רמת הדתיות וההשכלה, וכן השפעות מגדריות – ככלל רובם של קשרים אלו אינו חדש ונמצא גם במחקרים קודמים[5].

ועם זאת קשר מובהק הראוי לבחינה והעמקה, ולא נמצא בעבר – הקשר שבין שירותה הצבאי של האם ובין המוטיבציה של ילדיה להתנדב בקהילה – זאת אל מול קשר של מוטיבציה ביטחונית המושפע משירות האב. נקודה זו ראוייה לבחינה מעמיקה שכן ייתכן ובמסגרת חלוקת התפקידים המסורתית – החברה הישראלית ככלל רואה את הצד הגברי בעל אופי ביטחוני, ואילו הצד הנשי בעל אופי חברתי.

הקשרים שנמצאו בין רמת שכר, רמת דתיות, השכלה ואזורי מגורים מצביעים על מהימנות המחקר – בהיותם בעלי קשרים הנמצאים בניתוחים מחקריים רבים בחברה הישראלית.

המודל שלפנינו בוחן את רמת ההשפעה של משתנים שונים על רמת המוטיבציה לשירות בצה"ל בכלל, ולסוג שירות עד רמת לחימה – המודל נמצא כמובהק ברמה גבוהה מאוד, זאת כאשר משתנה הגיל ומשתנה ההשכלה של ההורים נמצאו כלא מובהקים – השאר מובהקים ברמה גבוהה מאוד, למעט תפיסת האיום המצויה על סף מובהקות (0.051) – ונכון לקבלה בראייה כוללת של ממצאי המחקר.

סדר המשתנים לפי עוצמת ההשפעה מגבוה לנמוך:

1. המגדר
2. רמת הדתיות
3. אזור המגורים
4. שירות החובה של האב
5. שירות החובה של האם
6. רמת האיום הביטחוני (מנקודת המבט של המשתתף).

הגרף דלעיל מציג את מגמות המוטיבציה לסוגי השירות: ניתן לזהות עליה במוטיבציה לשירות בעורף- בתוך קטגוריה זו מצויות נשים רבות המבקשות לצאת לשירות לאומי, שנת שירות, וכן ביצוע שירות בעתודה – זוהי עלייה עקבית בעשור האחרון.

ניתן לזהות ירידה במוטיבציה לשרת באופן כללי בתפקידים תומכי לחימה ביחידות קדמיות, זאת לצד ביקוש מתעצם לשרת בתפקידי מודיעין וסייבר – זוהי מגמה מתחזקת וגם במחקר זה באה לידי ביטוי באופן מובהק בעשור האחרון[6].

עליה במוטיבציה לשרת כלוחמים – זוהי עלייה של אחוזים בודדים אך לכל הפחות במסגרת מרווח הטעות במדגם ניתן לומר בוודאות גבוהה כי אין פגיעה במוטיבציה לשרת כלוחמים בשנים אחרונות, לרבות בשנת 2023.

קטגוריית "אחר" מצביעה על משיבים אשר לא ישרתו ממניעי דת / בריאות / מצפון – ניתן לזהות כי אחוזי המשיבים בקטגוריה זו דומים לשנים קודמות ואין שינוי מובהק לכאן או לכאן.

ניתן לזהות בגרף המגלם את ממוצע התשובות דלעיל– כי באופן כללי הנוער תופס את רמת הסיכונים הביטחוניים כגבוהה (4.6 מתוך 6) – למרות התנודה הקלה לאורך העשור, עדיין רמה זו נשמרת ומצביעה על מודעות ביטחונית גבוהה ויציבה בקרב הנוער.

העמדות הפוליטיות של הנוער תנודתיות בעשור האחרון – אמנם לא באופן דרמטי, אך עדיין ניכר כי בקרב הנוער ההתלבטות היא בעיקר בין ימין פוליטי ובין מרכז. אחוז התמיכה במפלגות שמאל ככלל, הינו נמוך בהשוואה לאחרים, וכן הנטייה לעמדה פוליטית ימנית הינה חזקה יותר מהשאר, זאת כאשר מזוהה ירידה בין שנים 2018-2021, וחזרה לדפוס קודם בשנת 2023. עוד ניתן לומר כי בנקודת הזמן בו התקבלו התשובות עבור 2023 ממשלת הימין מכהנת שישה חודשים בפועל – ולפי ממצאי מחקר זה לא מזוהה פגיעה בתמיכה עבור מפלגות ימין מצד האוכלוסייה הנדגמת.

דיון

מסורת ישראלית עקבית

ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על דפוסים מסורתיים מובהקים בתפיסה של הנוער את המציאות בהקשרים לאומיים וביטחוניים – עוצמת הקשרים שבין העבר המשפחתי והנכונות של המשתתפים לקחת לדור הבא היבטים אלו היא ברורה מאוד- הנתונים עשויים להצביע על המשכיות בעוצמתו של התא המשפחתי, העברת ערכים ותפיסות מדור לדור.

המחדש במחקר הנוכחי הוא ההבדל שבין השפעת האב והשפעת האם – בשעה שההשפעה של האב נוגעת יותר להיבטים לאומיים, תפיסת איום, ותמוטיבציה ביטחונית בהקשר הגיוס לצה"ל, השפעת האם היא ליברלית – הכוללת השפעה על היגדים הכרוכים בשוויון חברתי, דבר שולה באופן מובהק בקורלציות סביב המשתנים המדוברים:

המשתנה EQLTY מייצג את ההזדהות עם היגדים הנוגעים בשוויון חברתי בממדים של מגדר ומגזר, וניתן לזהות כי הקורלציה בינו ובין שירותה הצבאי של האם הינו מובהק. נתון מעניין נוסף הינו מובהקות והשפעה בין סוג השירות של שני ההורים. ההיבטים האלה מהווים בסיס למחקר המשכי בהקשרה של המשפחה הישראלית, וכל קשריה בהיבטי השירות בצה"ל, והשלכותיו בתרבות המשפחתית בכלל, ויצירת ערכים תומכי שירות בקרב הילדים כמובילי הערכים לדורות הבאים[7].

תפיסת איום מוגברת

רמת האיום הנתפסת בקרב הנוער, כאמור היא גבוהה ועיקבית – נקודה מעניינת בקרב נוער שזכה אולי לתקופת החיים השקטה ביותר מאז המדינה קמה: אחרי מלחמת לבנון השנייה בשעה שהגבול הצפוני כמעט ולא חווה אירועים בטחוניים, ובעשור שבו הגיוס למילואים היה נמוך ביחס לעשורים קודמים – דווקא בתקופה זו הנוער בעל מודעות איום גבוהה – ייתכן ובשל התפיסות המסורתיות במשפחה, או לחילופין התחזקות השיח בשנים האחרונות בהקשר האיום האיראני והשפעותיו.

נוכח ההבנה כי תפיסת האיומים ככלל לא נובעת ממסרי מערכת החינוך, והעובדה שהנוער צורך פחות מדיה טלוויזיונית מערוצי האקטואלייה[8] – תובנה זו בהקשרי תפיסת איום נובעת ככל הנראה מתוך המשפחה עצמה, או ברשתות החברתיות – זוהי סוגייה הדורשת העמקה באשר למנגנוני התיווך והשפעתם, תחת השאלה מהיכן מבסס הנוער את התובנות שלו בהקשרים של איומים ביטחוניים, דווקא בתקופה שקטה יחסית לעבר. עוד שאלה הנדרשת לבירור הינה מדוע אין קשר מובהק בין עוצמת האיום הנתפסת ובין המוטיבציה לשירות בצה"ל – בעבר האיומים היוו מנוע נכונות משמעותי בהקשרים ביטחוניים, בעיקר בקרב הנוער, אך עם זאת נמצא בעבר כי גם הצורך החברתי מהווה שיקול בנכונות לשירות צבאי.

בטבלת הקורלציות דלעיל ניתן לזהות כי בין איום בטחוני ובין מוטיבציה לשירות לא קיים קשר מובהק, ועם זאת בין מוטיבציה לשירות ובין התנדבות בקהילה קיים קשר מובהק – הדבר בהחלט מצביע על עלייתו של משקל המעורבות החברתית במוטיבציה להתגייס ביחס למשקלו של האיום הביטחוני.

מגדר וליברליזם

ממצאי המחקר מבליטים את מובהקותו של משתנה המגדר: כאמור השפעות השירות הצבאי של האם על ערכים חברתיים במשפחה, תודעת איום גבוהה יותר אצל נשים והזדהות גבוהה בהיגדי השיוויון. ממצא זה עשוי להתחבר לממצאי מחקרים אחרים המצביעים על כך שהתודעה החברתית בקרב נשים גבוהה יותר מאשר בקרב גברים. ועם זאת המוטיבצייה שלהן לשרת, כל שכן שירות קרבי היא נמוכה ביחס לגברים. מעניין לראות לפי מחקר זה, כי ככל שאישה תשרת בתפקידים קדמיים יותר, רמת ההשפעה שלה על התא המשפחתי בהקשרים חברתיים הינה חזקה ומובהקת.

המגמה לפיה צה"ל משלב יותר נשים בתפקידי לחימה בשנים האחרונות מוכרת, והיא ידועה כשנוי במחלוקת – לפי ממצאי מחקר זה נשים לא ששות לשירות קרבי, ובאופן כללי השירות בצה"ל לא מסתמן אצלן כמחוייבות בעוצמה המסתמנת אצל גברים. זאת ובהצטרף לתפיסות ליברליות מפותחות יותר אצל נשים מחייב בירור נוסף – כיצד באמת נתפס שירות החובה בקרב הנשים, היכן בא לידי ביטוי המאפיין הליברלי, אם מדובר בצה"ל או מחוץ לצה"ל, ובאופן גורף יותר, מהי עמדתן של נשים באשר לשירות בתפקידי לחימה – בעבר רוב הנשים צודדו בתפיסה זו, ועדיין ניכר שרובן, אך כאשר הן נשאלות על עצמן, שכיח יותר שהן ימנעו משירות בתפקיד לחימה, למרות שהן תומכות ברעיון.

עוד ראוי לומר, כי לאומיות וליברליזם אינם "משחק סכום 0" – תפיסתו של מנחם בגין למשל, באיזון הנדרש בין לאומיות וליברליות בישראל[9] מצביעה על כך שערכים אלו אינם ערכים משלימים, ואינם באים האחד על חשבון השני – זהו תמהיל המציג כי חברה לאומית יכולה להיות גם ליברלית, וכי החיבור "יהודית ודמוקרטית" המאפיין את מדינת ישראל אינו חיבור סותר, לבטח שהוא אינו בלתי אפשרי.

הסכמות ומחלוקות

לפי ממצאי המחקר הנוכחי הנוער מתאפיין בתפיסה המסורתית שקיימת בישראל מזה שנים רבות – קיימת הסכמה רחבה ובולטת בנושא איומים ביטחוניים והצורך לשרת בצה"ל, בצד אי הסכמה בולטת באשר לחלק מהערכים הליברליים – ניכר שבשנת 2023 הנוער מצוי במגמת אי הסכמה מתגברת בהקשרים חברתיים-ליברליים.

ייתכן ואנו עדים למציאות המוכרת של קונצנזוס ביטחוני בצד מחלוקת חברתית הנוגעת לשסעים האופיניים לחברה הישראלית, עיקרם כלכליים, חברתיים, ופוליטיים. ניתן להסיק מתוך מחקר זה כי נקודות המחלוקת בנוער מאפיינות את החברה כולה, ובעקבות הממצא של מסורתיות ההשפעה המשפחתית – ייתכן והנוער "יורש" תפיסות מההורים גם בהקשרים אלה, כמו גם הטענה מהסורתית של עיצוב העמדה הפוליטית בגילאים אלה – עיקרה מגיע מעמדות ההורים[10].

סיכום

החברה הישראלית מצויה בתהליך בירור חברתי משמעותי בשנה האחרונה שככל הנראה משפיע גם על עמדות הנוער, ומתאפיין במספר אי הסכמות בולט בהקשרים חברתיים. אך עם זאת, ממצאי המחקר מראים שהנכונות לשירות בצה"ל, בפרט לשירות קרבי, לא נפגעה ממחלוקת זו.

המחקר הנוכחי מציג שהתא המשפחתי הישראלי מתנהל באותה דרך מסורתית של העברת ערכים מדור לדור, תוך השפעת הלכי הרוח המשפחתיים בתחום ביטחון וחברה – התנהגות ההורים והשפעתם על הילדים – תפיסה מסורתית בסגנון "מעשה אבות – סימן לבנים". ועם זאת ניכר כי גם "מעשה אימהות" יכול להיכנס כמשוואה מעניינת, ובסיכומה של ההשפעה המשפחתית ניתן לומר כי הפוסט-מודרניזם המערבי לכל הפחות השפיע פחות על ערך המשפחה בישראל.

הנוער הישראלי, לפי אלפי המשתתפים במחקר זה, מצוי בתודעת איום בטחוני מועצמת, מושפע מאוד מהוריו, נכון להתנדב למען הקהילה ולשרת בצה"ל במספרים גבוהים ויציבים בפרספקטיבה של כמעט עשור. המחאה החברתית בשנה האחרונה, לפי ממצאי מחקר זה, אמנם לא השפיעה על נכונות הנוער להתגייס לצה"ל, אך ייתכן מאוד שהשפיעה על תפיסות לאומיות וליברליות – אשר באות לידי ביטוי בחוסר הסכמה מתעצם בהקשרים של קונפילקטים חברתיים.

רוב מוחלט של המשתתפים במחקר זה משתייכים למגזר החילוני במדינת-ישראל – מגזר שנטען לגביו שמצוי בהשתנות תרבותית בהקשרי דת ולאום[11]. על פי ממצאי מחקר זה גם הנוער החילוני הינו בעל תפיסות לאומיות מתעצמות בצד שימור רף ערכים ליברליים – ממצא זה עשוי להעיד כי המגזר החילוני בישראל ככלל אינו מצוי תחת התפשטות של פוסט-מודרניזם, הכוללת כפירה בערכים של מסורת ולאום, ובנוסף, נוער זה מתאפיין אף הוא במוטיבציה גבוהה לשירות בצה"ל.

השאלה המתבקשת היא מה יתהווה בסיום השירות הצבאי של הדור הזה? האם כמו בעבר גם בתקופה זו השירות הצבאי ישכך את הקונפליקטים החברתיים ואת המחלוקות הקיימות? האם גם בשנים הבאות צה"ל יהווה מנגנון חיברות אפקטיבי הממתן את הקונפליקטים ומלכד את הנוער? לכל הפחות ניתן לומר כי גם היום צה"ל עדיין מהווה את "מדורת השבט" אך השאלה היא האם זו מדורה המייצרת חיבור חברתי וסולידריות, או שהיא צומת למפגש מלבה ומתסיס.

[1] וולדמן ע', טיארג'אן־אור ר', גל ר'. (2021) מרכיבי המוטיבציה לבחירת מסלול השירות בצה״ל, מערכות 2.
[2] Moskos, C. & Williams, J. Segal, D. (Eds), (2000). The Postmodern Military, Oxford University Press.
[3] ראה נתנזון ר', גזלה א' (עורכים). 2016. עמדות אישיות ולאומיות של הנוער בישראל, המרכז לכלכלה מדינית
[4] לפי סולם ליקרט 1-6, כאשר 1 מייצג חוסר הזדהות עם ההיגד, 6 מייצג הזדהות ברמה גבוהה
[5] Itsik, R., (2020) Compulsory Military Service as a Social Integrator, Security and Defence Quarterly
[6] ראה מלחי א'. (2021) בקיעים בקונצנזוס, המכון הישראלי לדמוקרטיה
[7] Itsik, R., 2021. The Intergenerational Effect of Military Service in a Country with a Citizen-Soldier Army. Journal of Political and Military Sociology, 48 (2), 255–273.
[8] פולק מ', (2021). נתנו לילדי הסמארטפונים לראות תוכניות בנות יובֵל, מה למדנו?, מקור ראשון
[9] בר-יוסף ד', (2023). דרך בגין, ידיעות אחרונות הוצ' חמד
[10] רובינשטיין ר', (2019). ימניים יותר ומצביעים יותר: נתוני הבוחרים הצעירים, YNET
[11] שוהם, ח', (2014). ‘דת’, ‘חילוניות’ ו’מסורתיות’ במחשבה הצבורית בישראל. עיונים בתקומת ישראל, 24, 29–58.

הפוסט האתוס החברתי בישראל והגיוס לשירות חובה בצה"ל הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

מדינה דו-לאומית נתפסת כתוצר הכרחי של סיפוח, המביא איתו מקבץ של אתגרים ומורכבויות דמוגרפיות. פתרון שתי המדינות לשני עמים מביא עימו אתגרים ביטחוניים רבים שיכולים לסכן את עצם קיומה של המדינה, כולל הקמתה של מדינת "חמאסטן" על רכס הררי שמשקיף על הרוב המכריע של האוכלוסייה בישראל והנכסים האסטרטגיים שלה. אפשר להיות בעד אחד מהפתרונות ואפשר להיות גם נגד, אך הפעם מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים מבקשת לשאול מדוע, לכאורה, הפתרון חייב להיות "או זה – או זה"?

סקירה מגלה שברחבי העולם קיימים מעל 60 מודלים שונים של טריטוריות, שטחי חסות ואזורים בעלי ריבונות מיוחדת – המאושרים ומתוקפים ע"י האו"ם בחוק הבינלאומי. נכון, לא כל אחד מהם מתאים במלואו ליישום בישראל, אך הרעיונות העומדים מאחוריהם, יחד ולחוד, בהחלט יכולים לסלול דרך לחשיבה חדשה על שלל פתרונות ישימים למצב.

מחלקת המחקר שלנו בחרה להתמקד בשלושה מודלים של "ריבונות מיוחדת" שבהם טמונים רעיונות שכאלה: המודל ההולנדי, המודל האמריקאי והמודל הבריטי.

המודל ההולנדי: המרחק גדול, אבל גם ההשפעה

כולנו מכירים את הולנד, אחד מהיעדים התיירותיים הפופולריים והאהובים על הישראלים. אבל מה שלא כולם יודעים הוא שמדינת הולנד היא למעשה רק אחת מארבע המדינות המרכיבות את "ממלכת הולנד", שבה ארבע מדינות: הולנד, ושלוש מדינות – ארובה, קורסאו וסן מארטן, הנמצאות באיים קריביים ורחוקות כ-7,000 ק"מ מהולנד. אותם איים היו קולוניות של הולנד במרוצת השנים, ולאור משאלי עם שנערכו לאחרונה, הוחלט שיהפכו לאוטונומיות, וב-2010 קיבלו מעמד עצמאי.

מעמדם העצמאי מתבטא בכך שהחובה לשמור על זכויות האדם, ולקיים ודאות משפטית ומשילות תקינה מוטלת על האוטונומיה עצמה. בהתאם, ממלכת הולנד מוגבלת ביכולתה להתערב במדיניות הפנים של האיים. נוסף על כך, לאיים יש אנשי קשר בנציגויות בינלאומיות בעניינים הנוגעים לתחומי האחריות האוטונומיים שלהם. עוד סממן לאוטונומיה של האיים הוא המטבע שבו משתמשים: ארובה משתמשת בפלורין ארובאי, קורסאו וסן מרטן משתמשות בגילדר אנטילאי הולנדי.

עם זאת, לעצמאות זו יש מגבלות. על אף שהולנד היא מדינה אחת מתוך ארבע, ברור לחלוטין שיש לה משקל סגולי גבוה בהרבה מרק חלק אחד בפאזל של ארבעה חלקים. הפרלמנט היושב בהולנד, למרות שהיא רק אחת מהמדינות המרכיבות את הממלכה, הוא בעל האמירה האחרונה באותם איים מרוחקים, ולאלה אין אפשרות להתנגד להחלטות הפרלמנט ההולנדי – עניין משמעותי במיוחד בהתחשב בכך שלאותן מדינות אין זכות הצבעה לפרלמנט בהולנד שמחליט עבורן. חקיקה ללא ייצוג.

השפעת הולנד על אותם איים מתבטאת בתחומים שונים, ובין השאר בהחלטות צבאיות, מדיניות הגירה ושיקולים מדיניים אחרים. לדוגמה, למרות שהולנד היא חלק מהאיחוד האירופי, האיים תחת חסותה נחשבים לטריטוריות מעבר לים, מה שגורם להן להיות בעלות מעמד "שותפות" בלבד באיחוד האירופי. המשמעות בפועל: הסכמים וחוקים אחרים שמיטיבים עם אזרחי האיחוד האירופי – אינם חלים עליהן. עוד דוגמה היא יחסי חוץ – "נציג ממלכה" אחד הוא זה שמייצג את כלל המדינות, כולל שלושת האיים, אין להם אפשרות לייצג את עצמם בארגונים בינלאומיים ואין אפשרות לפנות אליהם עצמאית. בתקופה הקורונה פנו מדינות אלה בבקשה דחופה לקבל סיוע כלכלי מהולנד, אך זו התנתה את הסיוע ברפורמות עמוקות במגזר הציבורי כולל קיצוצים ופיטורי עובדים, ואכן נמנעה מהעברת הכספים עד שרפורמות אלה בוצעו. מיותר לציין שאותן מדינות לא יכלו חוקית לפנות לארגונים בינ"ל כמסלול עוקף להלוואות או לסיוע הומניטרי.

בשורה התחתונה: זהו מודל המעניק עצמאות מסוימת לטריטוריות, ועדיין מכפיף אותן למדינת האם בנושאים אחרים. לא "או–או", אלא פתרון ביניים.

המודל האמריקאי: הדגל זרוע ביותר מ-50 כוכבים?

גם לארצות הברית, לצד 50 המדינות המרכיבות אותה, ישנן חמש "נספחות": טריטוריות הנמצאות תחת חסותה, או "טריטוריות בלתי משולבות" (Unincorporated Territories), שם החוקה האמריקאית לא חלה. חמש הטריטוריות הן גואם, פוארטו ריקו, סמואה האמריקאית, איי הבתולה של ארצות הברית ואיי צפון מריאנה. את החסות של ארה"ב קיבלו האיים במהלך תקופות שונות בהיסטוריה האמריקאית, שלוו בתככים פוליטיים, שיקולים צבאיים ומלחמות קשות.

האיים האמריקאיים מנהלים את ענייניהם במידה מסוימת של אוטונומיה. כך, למשל, סמואה האמריקאית מחזיקה בגוף מחוקק, חוקה משלה ומושל שתושביה בוחרים. הדבר מתבטא גם במדיניות ההגירה שלה; סמואה זכאית להגביל כניסת אזרחי ארה"ב לשטחה. בענייניהם הבינלאומיות של הטריטוריות, כל אחת מהן מיוצגת על ידי משקיף יחיד בבית הנבחרים האמריקאי, שרשאי לדבר בשם הטריטוריה שאותה הוא מייצג.

למרות שהן מקיימות ממשל עצמי פנימי, הטריטוריות האמריקאיות כפופות לחקיקה של הקונגרס האמריקאי ולסמכותו של נשיא ארה"ב, על אף שלתושביהן אין זכות להצביע בבחירות בארה"ב. כך, למשל, סמואה מייצגת מודל של ריבונות ללא אזרחות או זכויות הצבעה. סמואה נמצאת אומנם תחת ריבונות אמריקאית מלאה, אך תושביה אינם אזרחים אמריקאיים מן השורה: אין להם זכות להצביע לבחירות פדרליות בארה"ב והם אינם זכאים לאזרחות אמריקאית, גם אם הם עוברים להתגורר בשטחי ארה"ב עצמה. כמו כן, הם אינם זכאים להחזיק במשרות ממשלתיות ואינם זכאים להטבות ממשלתיות שתלויות באזרחות אמריקאית. פרט מעניין שקשור לכך שהחוקה האמריקאית לא חלה בסמואה הוא שיש לה דת רשמית – הנצרות – לעומת ארה"ב שבה יש הפרדה רשמית מוחלטת בין הדת למדינה.

מעמד זה של תושבי סמואה התקבל משפטית לאחרונה באופן רשמי, בקביעה של בית המשפט בעתירה – שנדחתה – שהגישו תושבי סמואה ובה טענו שבתור תושבי האי תחת שליטתה של ארה"ב הם זכאים חוקתית לאזרחות אמריקאית מלאה.

שוב, מודל אמצע של עצמאות, עם ביסוס משפטי וקבלה בינלאומית.

המודל הבריטי: מלך אחד, שישה בריטים

הקולוניאליזם הבריטי מוכר היטב במורשת של הקמת מדינת ישראל, והבריטים שיחקו תפקיד משמעותי במאמצים של התנועה הציונות להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. אבל בעוד הבריטים עזבו את אזורנו ב-48', הם נשארו נותני החסות לאוטונומיות אחרות ברחבי העולם: הממלכה המאוחדת, בריטניה שולטת על לא פחות מ-17 טריטוריות וקולוניות ברחבי העולם.

כך נוצר מצב שבו קיימים שישה סוגי מעמד לתושבים הבריטיים, המדורגים בסדר יורד: אזרח, אזרח טריטוריה שמעבר לים, אזרח בריטי שמעבר לים, נתין, בעל מוצא בריטי ובעל חסות.

כל ישות תחת ריבונות בריטית נמשלת על ידי החוקים שהיא בעצמה מחוקקת. חלק מהטריטוריות מחזיקות באוטונומיה רחבה יותר שמעניקה להם מעמד של דמי-מדינה: הן אינן ריבוניות, אבל מחזיקות ב"זהות בינלאומית" הנבדלת מזו של הממלכה המאוחדת.

למרות שהטריטוריות הבריטיות מעבר לים ושטחי חסותה הם בעלי מעמד אוטונומי וחוקתי משתנה, המשותף להן הוא שהן אינן זכאיות לקבוע את עתידן בעניינים שאינם פנימיים, כגון תחומי החוץ, הביטחון והאזרחות, והן כפופות לסמכות הפרלמנט והכתר.

בעוד שטחי החסות אינם רשאים להצביע לפרלמנט הבריטי, יש לפרלמנט סמכות חקיקתית עליונה עליהם בענייני ביטחון, אזרחות וייצוג דיפלומטי. נוסף לכך, הפרלמנט הבריטי יכול לחוקק חוקים עבור שטחי החסות מבלי לקבל את הסכמתם. מדינת האם, בריטניה, גם רשאית להבטיח "משילות תקינה" של שטחי החסות – ולהתערב באופן חד-צדדי כדי למנוע "קריסה של הסדר הציבורי או שלטון החוק" או "שחיתות מערכתית".

יש לציין עובדה מעניינת, שהטריטוריה הונג קונג מקיימת את שיטת ה"מדינה אחת, שתי מערכות" הידועה והייתה בשליטת בריטניה עד ל-1997, או 30 שנה לתוך התקופה המכונה על ידי בריטניה "כיבוש בלתי חוקי" של ישראל ביהודה ושומרון. בו בזמן, בריטניה קיימה מודל נפרד שבו תושבי הונג קונג לא היו רשאים להצביע לפרלמנט בלונדון או להגר לבריטניה אוטומטית, אך נשלטו על ידי הרשויות בבריטניה. כיום, כאשר הונג קונג היא אוטונומיה בחסות סינית, מיושמת שיטה היברידית דומה.

שוב, מודל נוסף, שמיושם בפועל, ובו עצמאות מוגבלת של טריטוריה.

לא יזיק: אפיקי חשיבה יצירתיים וחדשים

ארה"ב, הולנד ובריטניה פועלות כמובן תחת תנאי החוק הבינלאומי ובהסכמה מלאה של הקהילה הבינלאומית. הן יצרו את המערכת הבינלאומית, אז קל וחומר שהמערכת תתיישר לפי צורכיהן. מודלים שונים נוספים, אשר לא פורטו במאמר זה, קיימים ברחבי אסיה, אוסטרליה, אירופה ואמריקה. במילים אחרות, ברחבי העולם כולו קיימות ישויות המנהלות את ענייניהם ברמת עצמאות כזו או אחרת, אבל תוך התחשבות בשיקולים הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים של מדינת החסות שלהן.

המודלים גם מנפצים מיתוס רב שנים הנוגע לפתרון אפשרי למצב ביהודה ושומרון: אחד הטיעונים המרכזיים כנגד ביזור האוכלוסייה הפלסטינית לאוטונומיה בלתי רציפה (כמו אמירויות, אוטונומיות או טריטוריות נפרדות) הוא שחוסר רציפות טריטוריאלית לא מאפשר לקיים מדינה הלכה למעשה. עם זאת, לא חסרות דוגמאות להסדרים כאלו ברחבי העולם: מובלעת ספרדית בצרפת, מובלעת איטלקית בשוויץ ולא פחות מ-22 מובלעות בלגיות בתוך עיירה הולנדית אחת.

לסיכום, אין סיבה שהפתרון לסכסוך בין ישראל לפלסטינים לא ישאב השראה ממקרים אחרים המתקיימים ברחבי בעולם. צריך להגיד ביושר: אין לראות באף אחד מהמודלים שפורטו במאמר זה מודל שאפשר להתאימו כפי שהוא בשיטת "העתק/הדבק" למקרה הישראלי–פלסטיני. כל מודל הוא ייחודי ונוצר בהקשרים גיאו-פוליטיים, היסטוריים וצבאיים מסוימים. יש לציין עובדה מהותית נוספת – בניגוד לאמריקאים בסמואה, להולנדים בקורסאו ולבריטים בהונג וקונג, ישראל איננה קולוניאליסטית ביהודה ושומרון, ולעם היהודי יש זיקה היסטורית, דתית ולאומית עמוקה אליהם; מה גם, שסוגיית החוק הבינ"ל ויחסו לשליטת ישראל בשטחים אלה נתונה לוויכוח עמוק ואיננה חד-משמעית – על כך ראוי להרחיב בנפרד.

עם זאת, היכרות עם מודלים שונים מרחבי העולם מאפשרת לדרג המדיני, למקבלי ההחלטות וגם לציבור הישראלי להיפתח לאפיקי חשיבה יצירתיים בהקשר המורכב של הסכסוך המתמשך בין ישראל לפלסטינים.

למחקר המלא >>>

הפוסט הפתרון המדיני הוא לא שחור או לבן: 60 גוונים של "ריבונות מיוחדת" מהעולם הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

בפרק הנוכחי והאחרון בסדרה ייסקרו ה"גדודים" כמשל לאובדן השליטה של הרשות על אזורים נרחבים ביהודה ושומרון שאמורים להיות תחת שליטתה הביטחונית, בפרט בערים חשובות כמו ג'נין ושכם. תובא עדות בלעדית של קצין ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים שמעיד על ירידה במורל ואי ציות בקרב שוטרים פלסטינים, שמובילים גם לחבירתם של רבים מהם ל"גדודים" המורדים בסמכות הרשות. מקורות פנימיים מעידים גם על מעמדה הגובר של קבוצת "גוב האריות". נוסף על כך, ישראל צריכה להיות מוטרדת משיתוף פעולה גובר בין פעילי חמאס, ג'יהאד אסלאמי וחזית עממית בהנחיית חזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים, דבר העלול ליצור איום טרור שלוב וחדש מסוגו ביהודה ושומרון, בצל התפוררות הרשות הפלסטינית.

מכל מקום, הרשות, שמלכתחילה הסיתה נגד ישראל, עודדה והאדירה את מבצעי הפיגועים, אימצה נוכח חולשתה וחוסר יכולתה להתמודד עם הטרור ומבצעיו מדיניות המתייצבת לצידם ומעודדת אותם, בבחינת "אם אינך יכול להתגבר עליהם הצטרף אליהם". מדיניות זו מקילה מעט את המתח בין הרשות לארגונים שאתגרו אותה ותורמת לאחדות השורות הפלסטינית. אחד הביטויים של מדיניות זו הוא ההחלטה להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל בעקבות פעולת כוחות הביטחון הישראליים בג'נין שהביאה למותם של תשעה מחבלים. לרשות עדיף, בראייתה, להחריף את המתח עם ישראל, המעוניינת בשרידותה וביציבותה, מאשר להתעמת עם גורמי הטרור העלולים לאיים על שלטונה. זו התפתחות בעייתית מבחינת ישראל.

במהלך התקופה האחרונה, ובצל אוזלת ידה של הרש"פ וחוסר יכולתה לטפל במוקדי הטרור והאלימות בשומרון, הולך ונוצר מומנטום מסוכן מאוד מבחינתה של הרשות הפלסטינית עם הקמתם של "הגדודים": מסגרות חמושות המתגבשות לכדי מיליציות של ממש, תחילה בג'נין (קבוצת "קן הצרעות") ואחר כך בשכם, שם הוקמה התארגנות "גוב האריות". תהליך זה החל כאשר אבו מאזן הכריז על מבצע רחב היקף בג'נין, מוקד תוסס שקורא תיגר על שלטון הרש"פ. המבצע נמשך יממה וחצי בלבד והסתיים בכישלון ובהדחתם של כל ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים במחוז.

בהתייחסו למצב בשטח אמר לנו קצין במנגנון הביטחון המסכל בג'נין, "המצב בג'נין מצביע על אובדן שליטה ובעיקר על נתק מוחלט בין המציאות לבין ההצהרות שנשמעות מצד בכירי הרשות הפלסטינית שסבורים כי יוכלו להשיג שליטה על השטח וכך גם באשר לבכירי צה"ל שטוענים כי מבצע נוסף ישבור את החמושים". לדבריו, "החמושים בג'נין חדורי מוטיבציה והם רחוקים מכניעה. המבצעים הצבאיים שלכם לא עובדים בכיוון הרצוי לכם".

כעת, תופעת ה"גדודים" בשומרון מתרחבת ומאיימת על רש"פ חלשה, ענייה ומושחתת ותוססת בגלל מאבקי הירושה. ברקע לאלו יש לציין את התסיסה באוניברסיטאות נגד הרש"פ, את המחאה החברתית הגוברת,
בעיקר מאז נהרג הפעיל החברתי, נזאר בנאת, ע"י אנשי ביטחון פלסטינים בחברון במהלך חקירה, ומעל לכל את ביטול הבחירות.

בזמן שהג'יהאד האסלאמי קורא ל"אחדות הזירות", השם שנתן ארגון הטרור למבצע "עלות השחר" של צה"ל ברצועת עזה באוגוסט 2022, בצפון השומרון כבר התאחדו ארגוני הטרור למסגרות שפועלות תחת השם "גדודי ג'נין" או "גדודי שכם", תאגידים אלימים המשותפים לפת"ח, לחמאס, לחזית העממית ולג'יהאד האסלאמי. זאת, כשבמקביל ממשיכים הארגונים הממוסדים לקדם פיגועים באופן עצמאי, דוגמת הפיגוע שתוכנן על ידי הג'האד האסלאמי וסיכולו הביא להריגת תשעה מחבלים ואישה מבוגרת ושימש תירוץ להסברת הפיגועים שבאו בעקבותיו.

הקשר ההדוק שבין הג'יהאד, החמאס והחזית העממית עם חיזבאללה ומשמרות המהפכה אמור להטריד את ישראל, שעלולה למצוא מולה בשומרון ארגוני "פרוקסי" איראניים המשלבים מספר פלגים פלסטיניים יריבים המאוחדים למטרת המאבק המזוין כנגדה.

ה"גדודים" בשכם מכריזים על מרי אזרחי ומתקרבים לאיראן

מחמוד אל בנא, תושב שכם, הוא שמפקד כיום על קבוצת "חללי אל אקצא'" בעיר. הוא מכונה על ידי חבריו בתואר "הנץ" ("סקר"), אות הוקרה לקבוצת "ניצי הפת"ח" האלימה, שפעלה תחת פת"ח באינתיפאדה הראשונה ולצד ה"חללים" באינתיפאדה השנייה.

שותפיו של אל בנא הם איש החזית העממית, מחמד טבאנג'ה, ובכיר החמאס, מצעב שתייה, שעצור כבר חודשים בכלא הרש"פ ביריחו. שניהם יחד עם אברהים נבולסי שחוסל בשכם באחרונה [אל בנא השתתף בהלווייתו כבר כמפקד "גדודי שכם"] עמדו בקשר עם בסאם סעדי, בכיר הג'יהאד האסלאמי שנעצר טרם מבצע "עלות השחר" על ידי ישראל, מעצר שבעקבותיו הוצתה הסלמה משמעותית בין ישראל לפלסטינים. כאשר נעצר סעדי פרסם השב"כ הודעה שלפיה "היה סעדי עסוק בבניין כוח צבאי משמעותי בשומרון". כעבור מספר שבועות שפך חסין סלאמי, מפקד משמרות המהפכה האיראניים, אור על הפרשה ואמר בראיונות, "אנחנו מחמשים את השומרון כשם שחימשנו את רצועת עזה".

למעשה, מספר ימים טרם מעצרו של סעדי הוא נועד לפגישה עם השלושה וניצל מפעולה שבה חוסלו חבריהם לחוליית הטרור. כל היעדים הללו מככבים בראש רשימת הטרור של ישראל ונחשבים יעד לחיסול, כקודמיהם.

פגישה עם קבוצות התנגדות מקבילות איננה חדשה: בעבר כבר הורשעו בכירים ב"חללי אל אקצא'" בקשר עם החיזבאללה ונשפטו למאסר.

אל בנא ה"נץ" חי על זמן שאול. לפני מספר חודשים, כאשר שוחח רכז השב"כ בשכם עם אל בנא והציע לו להסגיר את עצמו בטרם יחוסל, ענה לו אל בנא "בוא תתמודד איתי פנים מול פנים" וסירב להצעה הנדיבה. השב"כ מפעיל לחץ כבד על משפחתו כדי שתסגיר אותו ובמסגרת זאת נעצר אחיו, מחמד, באחד הפשיטות של היחידות המיוחדות על שכונת חלת אל עמוד בשכם.

**

בעוד אל בנא מפקד על "חללי אל אקצא'", עומד מחמד טבאנג'ה, אסיר משוחרר, בראש "גדודי אבו עלי מצטפא", הזרוע הצבאית של החזית העממית, שכבר לפני מספר שנים שילבה כוחות עם החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה והפכה לגורם חשוב מאוד באופוזיציה נגד הרשות הפלסטינית. את חוליית הפיקוד הקדמית משלים אותו מצעב שתייה מחמאס, אסיר משוחרר אף הוא, תושב הכפר סאלם שממזרח לשכם.

לשתייה ולמשפחתו היסטוריה ארוכה של טרור: הוא עצמו נפצע במבצע לחיסולו של אברהים נבולסי; אחד מקרובי משפחתו היה בעבר עוזרו הקרוב של מהנדס החמאס, יחיא עיאש, שחוסל בעזרת הטלפון הממולכד שהוברח אליו לרצועת עזה ב-1996; אחיו, עאכף, גם הוא פעיל חמאס, נעצר ונשלח לכלא על ידי מנגנון הביטחון המסכל של אבו מאזן.

**

בשכם מתרכזת פעילות הטרור סביב קבר יוסף תוך ניסיון לפגוע במתפללים ובחיילי צה"ל וכן מול המחסומים שסביב העיר. מקורות פלסטיניים טוענים כי "גדודי שכם" החלו לפעול חודשים ספורים לאחר שהחלה פעילות הגדודים בג'נין. אברהים נבולסי וחבריו לחוליה היו אלו ששאבו את ההשראה מג׳נין, מבכיר הג'יהאד סעדי, ותרגמו אותה לפעילות בג'בל אל נאר, "הר האש", כינויה של שכם.

יש להניח כי סעדי הוא שהיה עבורם "מקור הסמכות", כפי שתואר בהודעת שב"כ עם מעצרו, וכך מעריכים גם גורמים פלסטיניים.

כבר כאשר ברחו ששת האסירים הפלסטינים מכלא גלבוע, אפשר היה להבחין בשיתוף הפעולה הלא מפתיע בין "חללי אל אקצא'", שאותם "ייצג" זכריה זבידי, לבין הג'יהאד האסלאמי, ש"יוצג" על ידי חמשת חבריו למבצע הבריחה. הדבר הפיח מחדש את רוח ההתנגדות בג'נין, רוח שכעת נודדת דרומה לשכם ויש שיאמרו גם לרמאללה.

אנשי "הגדודים", כולם חובשי קסקטים שחורים ומדים צבאיים ומטפחים זקן ארוך, חבושים בסרטי ראש לבנים, שחורים, ירוקים או אדומים, תלוי בארגון האם, מגיעים ברובם מתוך הקסבה של שכם, משכונות אל יסמינה ומח'לת אל עמוד וממחנות הפליטים בלאטה ועסכר. בג'נין הם מגיעים בעיקר ממחנה הפליטים, שהפך לסמל ההתנגדות במהלך האינתיפאדה השנייה. אלו המקומות שבהם "הישגי אוסלו", שבולטים בכל רחוב ברמאללה, אינם מורגשים.

הרשות הפלסטינית עומדת חסרת אונים אל מול "גדודי שכם" המתריסים מולה ומכריזים על מאבק צבאי פתוח נגד ישראל. אחת התופעות המדאיגות את רמאללה כעת היא העובדה שרבים מאנשי ה"גדודים" הם בנים או קרובי משפחה של קצינים ברשות הפלסטינית עצמה. הבולט שבהם הוא רעד חאזם, מבצע הפיגוע בדיזנגוף, בנו של אלוף משנה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים; לצד עלא נבולסי, אביו של מפקד ה"חללים" המחוסל, שהיה קצין בדרגת אלוף משנה בביטחון המסכל ואסיר משוחרר.

אלא שהדבר לא צריך להפתיע, משום שרבים מ"חללי אל אקצא'" ובהם אנשי הקבוצות "אל עאצפה" ו"ניצי הפת"ח" נספגו בתוך מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעוד אחרים, תחת בכירי פת"ח שקופחו ע"י אבו מאזן וצמרת הארגון, הוסיפו להיות חברים במסגרות חצי מאורגנות וחיכו לשעת הכושר לנקום ברש"פ. גורמים פלסטיניים מעריכים כי "חללי אל אקצא'", שפעלו בעבר תחת הנהגת הפת"ח והרשות ונהנים מקשרים בצמרת, הם שמובילים את ה"גדודים" בשכם.

**

חברי "גדודי שכם" ו"גדודי ג'נין" הם ברובם צעירים בני 19 עד 30 שהתנתקו מזמן מהפת"ח ופועלים אקטיבית נגד הרשות המתפוררת. כנגדם, הכריז אבו מאזן על "מבצע צבאי רחב היקף" בג'נין, אלא שהמבצע הזה נמשך בקושי יומיים והסתיים בהרמת ידיים מצד ראשי הביטחון הפלסטיני ובכישלון צורב. אלה פוטרו על ידי אבו מאזן בן לילה.

הקסבה בשכם היא אחד ממעוזי הכוח של "החללים", מקום שכבר לפני מספר שנים הפך לאקס טריטוריה מבחינתה של הרשות הפלסטינית, שהעדיפה שלא לפעול בשכונותיה. לא במקרה מגיעים רבים מהם גם מהאוניברסיטאות, שבחודשים האחרונים הפכו מוקד של תסיסה פוליטית נגד הרשות הפלסטינית.

**

לאחר שהחלו ה"גדודים" לפעול וגבו קורבנות בנפש בישראל, יצא צה"ל מולם במסגרת מבצע "שובר גלים", שבמסגרתו חוסלו רבים מראשי "חללי אל אקצא'" בשכם. הבולטים שבהם אדהם מברוכה, שכונה "הצ'צני", מחמד דח'יל, אשרף מבאסלט, בשאר עזיזי, עבד רחמן צבח, אסלאם צבוח, חסין טהה, אברהים נבולסי ואחרים. אלא שלמרות המאמץ הצבאי מצד ישראל, חוזרת שכם להוביל את הטרור, כפי שעשתה ערב האינתיפאדה הראשונה ובתחילת האינתיפאדה השנייה, אז נחשבה בצה"ל ל"בירת הטרור".

ברצועת עזה הפכו פעילי הקבוצות האלו לחלק בלתי נפרד מארגוני הטרור שפועלים תחת חמאס ותחת החמ"ל המשותף ויש להעריך כי אם תתרחב פעילותם של ה"גדודים" בצפון השומרון, ככוח מאוחד של הג'יהאד וחמאס הפת"ח והחזית העממית, יהפכו אנשיהם להיות "פרוקסי איראני" נוסף, מרחק דקות נסיעה מעפולה או שעת נסיעה מתל אביב.

הרשות והגדודים – מאבק על השליטה בשומרון

מאז הקמת הגדודים מנהלת הרש"פ קרב הישרדות בשומרון ונאבקת על עתידה. אירועים אלימים שפרצו בשכם עם מעצרו של פעיל חמאס, חבר באחת ההתארגנויות, הפכו לעימותים החמורים ביותר שבין הרשות הפלסטינית לקבוצות החמושות ביהודה ושומרון מאז קמה לפני כמעט 30 שנה.

החמושים תבעו לשחרר את איש החמאס וגורמים בעיר החלו לתווך בינה לבין החמושים וגורם ביטחוני פלסטיני אמר כי "כל התרחישים על השולחן ואנחנו נערכים אפילו למצב של קרבות רחוב". ברשות הפלסטינית הבינו שאין מדובר רק במבחן למשילות, אלא במבחן הישרדות מול מה שנראה כהתפתחות של מרי אזרחי אלים לאחר ש"גוב האריות", המסגרת של ארגוני הטרור החמושים בשכם, הכריזה על מרי אזרחי. פירוש הדבר: סגירת החנויות, חסימת צירים, הבערת צמיגים וכו'. הקבוצות החמושות אף איימו כי כל שוטר שיצא החוצה כאשר הוא לובש מדים עלול להיפגע. מקורות בשכם דיווחו כי "שוטרים פשטו את מדיהם, נטמעו בין המפגינים והשתתפו בעצמם בפגיעה ברכוש ציבורי. בעלי חנויות נצטוו לסגור אותן תחת איומים…"

לא בכדי הרש"פ חטפה במרכז העיר ועצרה את איש החמאס מצעב שתייה לצד חבר נוסף בקבוצה החמושה, עמיד טבילה. ברשות הסבירו כי שתייה נעצר מסיבות ביטחוניות ש"יתבררו בקרוב", אבל ממקורות עלה כי הוא עסק ברכש כלי נשק ובגיוס פעילים שאמורים היו לפעול גם נגד הרש"פ עצמה.

ההידרדרות בשכם הביאה לכך שלראשונה עמדה הרש"פ בשטחה מול קואליציה של קבוצות חמושות בשטח, ומול חמאס, גא"פ וחזיתות הסירוב כאופוזיציה פוליטית.

ההצעה של הרש"פ ל"גדודים" בשכם

הרש"פ ערה לסכנות ולאיומים על קיומה לאחר שאיבדה שליטה בג'נין. מנגד, בשכם היא עדיין מנסה להגביל את הקבוצות החמושות, ללא הצלחה ובמסגרת מאמציה הציעה לחמושים להניח את נשקם ולמכור לה אותו תמורת חנינה, סכום כסף גבוה וגיוס לשורות המנגנונים. החמושים מצידם סירבו בתוקף להצעה. איש ביטחון פלסטיני אמר לאור הדברים: "הרשות הפלסטינית מתעוררת באיחור רב".

בישיבת ראשי המנגנונים הפלסטיניים עם אבו מאזן, שנערכה לאחרונה, הציעו אחדים מראשי המנגנונים לרכוש את נשקן של הקבוצות החמושות בעיר שכם. גורם פלסטיני מדווח כי הישיבה התאפיינה בחשש כבד מפני זליגת הקבוצות החמושות אל מרכז ודרום שטחי איו"ש. במהלך הישיבה דרש אבו מאזן לאכוף את החוק ולתת הזדמנות נוספת למגעים מדיניים מול ישראל, אלא שאחדים מראשי המנגנונים הביעו פסימיות רבה וחלקם אף התבטאו כי לא יוכלו לערוב ולהבטיח את הרגיעה בשטח.

ראשי מערכת הביטחון הפלסטינית מנסים עדיין לבודד את הקבוצות החמושות, שמתבצרות בקסבה בשכם ובמחנות הפליטים. שר הפנים הפלסטיני, זיאד הב ריח, התבטא ברוח הדברים ואמר כי הרשות מקדמת שורת מהלכים חשובים מול שכם וג'נין.

עדות בלעדית מלב קבוצת "גוב האריות"

אחד מבכירי "חללי אל אקצא'" בעבר, מי ששיתף פעולה עם החיזבאללה וישב שנים ארוכות בכלא הישראלי, וכיום מקורב מאוד ל"גוב האריות" בשכם, חשף פרטים חדשים על קבוצת הטרור שמטרידה את ישראל ואת הרש"פ.

הבכיר, איש "החללים" ותושב שכם, שפעלו בתחילת שנת 2000 והיו אחד ממנועיה של האינתיפאדה המזוינת, סירב עד כה לראיונות מצד כלי תקשורת זרים, ומבקש להישאר בעילום שם. הוא מספק הצצה נדירה לתוך קבוצת "גוב האריות", שההחלטה להקימה התקבלה לאחר חיסולו של איברהים אל נבולסי, מראשי "גדודי חללי אל אקצא'".

הפעיל אמר כי קבוצת "גוב האריות" היא הולדתה של תופעה מהפכנית לאומית חדשה, ששמטה את השטיח מתחת לרגליה של הרשות הפלסטינית וריסקה את הדוקטרינה של הגנרל האמריקאי דייטון, שביקש לבנות כוח צבאי פלסטיני משמעותי שיילחם בטרור. כזכור, הגנרל קית' דייטון שימש מתאם הביטחוני האמריקאי בין ישראל לרשות הפלסטינית משנת 2005 ועד שנת 2010 וסייע לרשות לבנות מנגנוני ביטחון שזכו לכינוי העממי "כוחות דייטון", והם שמהווים את עמוד השדרה של התיאום הביטחוני עם ישראל.

הפעיל מספר שאנשי "גוב האריות" מקימים מפקדות מקומיות בכל הערים הפלסטיניות ומטרתם להתבסס בכל כפר ומחנה ולהפוך לארגון לאומי מהפכני חדש שפועל בעוצמה רבה תוך התנגדות לרש"פ.

לדבריו, המפקדות שקמות כעת אומנם נפרדות זו מזו אך כולן מאמצות את השם "גוב האריות", ואין מדובר בעשרות בודדות בשכם בלבד, כפי שנוטים לחשוב בישראל, שכן "קבוצות 'גוב האריות' הן תופעה לאומית ולא מקומית". הוא מוסיף, "אנשי 'האריות' הצליחו לחמוק מעינו הפקוחה של השב"כ הישראלי והוכיחו כי הן הרשות הפלסטינית, הן האמריקאים והן השב"כ הישראלי לא יכולים לעמוד מול רוח ההתנגדות החדשה".

זאת ועוד, הפעיל מעיד כי "האריות" זוכים לתמיכה של חמאס ופועלים תחת הכוונתה של הנהגת הארגון ואף במימון מיוחד מטעמו. מרבית המפקדים הצעירים בהתארגנות החדשה הם אנשי חמאס ולדבריו, "המוח הוא של חמאס והידיים הם של הפת"ח".

ראשי "האריות" הם פעילי פת"ח שרואים עצמם עדיין כמי ששייכים לארגון מהבחינה האידיאולוגית, אבל החליטו לפעול תחת "רוח החמאס והג'יהאד האסלאמי". "חברי ההתארגנות הם צעירים מיואשים שבפועל עזבו את הנהגת הפת"ח המרכזית והם מקבלים כעת את רוח ההתנגדות של חמאס ומאמצים אותה", אמר הפעיל הפלסטיני והוסיף, "זהו מודל משופר של ארגון 'חללי אל אקצא' – מדובר בפעילי פת"ח שפועלים תחת החמאס".

לדבריו, "בשנת 2000 פעלו 'חללי אל אקצא' תחת תיאום עם חיזבאללה ומשמרות המהפכה וגם בתיאום עם החמאס, אבל כיום המצב שונה ולחמאס תפקיד משמעותי הרבה יותר בהקמת ההתארגנות החמושה" אלא ש"אי אפשר לחשוף את כל הדברים ולא את היקף המעורבות של חמאס", סיכם המקור משכם.

מבחן התיאום הביטחוני: פעילי טרור במנגנוני הביטחון של הרש"פ ותופעה של אי ציות ומורל ירוד

גורמים פלסטיניים מדווחים מאז תחילת מבצע "שובר גלים" של צה"ל ביהודה ושומרון על תופעות קשות של אי ציות מצד שוטרים וקצינים זוטרים להנחיות הרשות הפלסטינית לפעול נגד גורמי הגיהאד האסלאמי, "חללי אל אקצא'" והחמאס, במסגרת התיאום הביטחוני.

אלו גם מדווחים על בעיות מורל קשות ברשות הפלסטינית ובמנגנוני הביטחון שלה, מה שמסביר בין השאר את הצטרפותם של למעלה מ-20 פלסטינים, אנשי מנגנוני הביטחון או בנים של בכירים במנגנונים, לשורות גורמי הטרור, שמצד אחד פועלים נגד ישראל אך בו בזמן גם מתריסים נגד הרשות הפלסטינית.

יעידו על כך עשרות תקריות הירי לעבר בניין מושל ג׳נין, התגרות האלימות בין השוטרים הפלסטינים לצעירים במחנות הפליטים ובעיקר בבלאטה או בקסבה של שכם, וכן הכרזת "גוב האריות" בשכם על מרי אזרחי נגד הרשות הפלסטינית כתוצאה ממעצרו של אחד מחבריהם.

כזכור, אחד משני המחבלים שביצעו את הפיגוע בג'נין, שבו נפל רס"ן בר פלח ז"ל, היה איש מנגנון המודיעין הצבאי הפלסטיני. מספר השוטרים מהרש"פ המעורבים בטרור באחרונה כבר קרוב ל-20 ואחד מקציני המנגנונים, בדרג בינוני, אומר לנו דברים נדירים ובלעדיים שמהם עולה החשש כי מנגנוני הביטחון ברש"פ סובלים ממורל ירוד, וספק אם יוכלו לעמוד מול הטרור.

הקצין אמר כי ישנה תסיסה משמעותית בתוך מנגנוני הביטחון תוך שיותר ויותר שוטרים מסרבים לציית ל"תיאום הביטחוני" מול ישראל ולמעצרים הפוליטיים בשמה של הרש"פ המושחתת והמפוררת. הוא דיבר על רשות מסואבת ומנוונת, שראשיה עמוסים בכיבודים ובפריווילגיות בעוד השוטרים הזוטרים בקושי מצליחים לקבל 80 אחוז מהמשכורת. מנגד, אומר הקצין, מציעים ארגוני הטרור שצומחים במהירות מעמד מכובד לאנשיהם ואולי גם שכר הולם יותר… והם נחשבים לגיבורי היום ברחוב הפלסטיני, בניגוד לשוטרים שמואשמים בבגידה.

סיכום

כפי שנאמר בפתח הסדרה, הגיליון הרפואי של הרשות מגוון בסעיפי חוליים, והסעיף המתקרא "היעדרו של אופק מדיני" הינו בין העיקריים שבהם. העדויות המובאות פה של קצינים ממנגנוני הביטחון, פעילי "הגדודים" ומקורבים ל"גוב האריות", לצד סקירה של שורה של מקרים שבהם בכירי פת"ח הראו לחץ הולך וגובר מהתפוררות המוסדות שעליהם הם יושבים ואף פנו בעניין לגורמים בירדן ובמצרים, ושורה של עדויות להתחזקותה של חמא"ס אל מול נסיגתה של פת"ח, יוצרות תמונה מטרידה ומחייבת שלפיה הרשות הולכת ומאבדת גובה במהירות הן בלגיטימציה שלה בעיני הרחוב הפלסטיני והן במוטת השליטה הביטחונית שלה בערים פלסטיניות חשובות כמו ג'נין ושכם. בכירים פלסטינים מטילים ספק רב בכוחה, מעמדה וסיכויי הישרדותה של הרשות, וכעת נותר לבחון את הפוליטיקה הפלסטינית והדינמיקה בין ישראל לרשות לאור נתונים אלה, על מנת לבסס הערכה מפוכחת יותר של מעמדו של מי שנחשב לפרטנר מרמאללה.

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה

הפוסט התפוררות הרש"פ – פרק 3: אובדן מוטת השליטה הביטחונית של הרשות הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הפרק הנוכחי, השני בסדרה מתוך שלושה, סוקר את נסיגת פת"ח ברחוב הפלסטיני אל מול נסיקת חמא"ס, בפרט סביב אירועי "שומר החומות", שסיפקו לחמא"ס הזדמנות להפגנת שרירים כדי לזכות בלבבות הרחוב הפלסטיני בהיעדר בחירות – "אם לא דרך הקלפי, אז דרך ירושלים", לדברי בכיר חמא"ס מחמד ד'ף, והמאבקים הפנימיים בתוך פת"ח הכוללים חיסול חשבונות, הקלטות מביכות וישיבות סוערות על עתיד הרשות הפלסטינית בהנהגת הרשות ומול הירדנים והמצרים.

הכותב הוא סא"ל (מיל') ברוך ידיד, לשעבר מפקד ויועץ במנהל האזרחי ובמתפ"ש, פרשן בערוץ 14, דובר ערבית ומתבסס בכתביו על ניסיונו הרב בזירה הפלסטינית, כולל קשר שוטף עם גורמים בשטח ובכירים פלסטינים.

גורם במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית מעיד על סימן מעניין לרחשי הרחוב המעידים על עליית חמא"ס וחולשת הרשות – ארבע לוויות שהתקיימו בשנה האחרונה: "ארבע הלוויות חשפו את כוחה של חמא"ס ואת חולשת הרשות", אומר לנו אותו גורם פלסטיני, "הלווייתו של עומר ברגות'י, בכיר חמא"ס מהכפר כובאר ברמאללה, שהייתה האירוע הגדול ביותר בשנים האחרונות שבו התגלה כוחה של חמא"ס; הלווייתו של ניזאר בנאת, הפעיל הפוליטי שמת בחקירת מנגנוני הביטחון בחברון שסחפה את הרחוב הפלסטיני נגד הרשות; הלווייתו של וצפי קבהא בג'נין, מי שהיה שר האסירים בחמא"ס ושבמהלכה אפשר היה לראות פעילי פת"ח רעולי פנים שהשתתפו באירוע; וכן הלווייתו של ג׳מיל כיאל בשכם, שבעקבותיה דרשו קצינים במנגנוני הביטחון לערוך בדק בית ולבחון את ההנחיות נגד פעילות חמא"ס".

לצד זה, יש לציין את מעצרן של חוליות חמא"ס ברמאללה, מעצרם של מאות אנשי חמא"ס באוניברסיטאות ברחבי יו"ש לריסון אירועי יום השנה של חמא"ס בדצמבר 2022 ומעצרו המתמשך של מצעב שתייה בשכם בספטמבר 2022 על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות, מה שיכול להעיד גם על יכולותיה של הרשות לאכוף את שלטונה באזורים מסוימים, בעיקר ברמאללה וסביבתה ולא בשכם ובג'נין.

אירועי שומר החומות – קרבות ירושה בפת"ח, חמא"ס מרים את ראשו

פת"ח – קרבות על הירושה האבודה וביטול הבחירות

"תחת אבו מאזן הפכה הוועדה המרכזית של פת"ח לבית מטבחיים", אמר לנו בכיר בפת"ח. "סילוקו של דחלאן, הדחתו של נאצר קדוה והקיפוח של מרואן ברגות'י – חברי הוועדה מעידים על זה". הוא מבהיר את דבריו: "קודם היה זה תפקיד ראש הממשלה הפלסטיני, שכל מי שקיבל אותו על עצמו אבל לא בא מתוך שורות פת"ח, חוסל פוליטית וסולק. כך מצאו את עצמם סלאם פיאד וראמי חמדאללה מודחים ע"י בכירי פת"ח, קורבנות למזימותיהם של בכירי הוועדה המרכזית…"

אחד הביטויים המשמעותיים וה"עדכניים" למגמת ההתפרקות של פת"ח נמצא בתחילת שנת 2021 כאשר הכריז אבו מאזן על הבחירות, לאחר שהכרזה קודמת מ-2019 התפוגגה.

לקראת קיום הבחירות התברר עד כמה הפלסטינים מפולגים. לצד התביעות המשמעותיות מצד חמא"ס, נאלץ אבו מאזן להתמודד גם עם התפרקות פת"ח לקבוצות יריבות. רבים ראו כדבר צפוי את רשימת המועמדים הנפרדת של מחנה מחמד דחלאן אבל קיוו שבכיר פת"ח הכלוא בישראל, מרואן ברגות'י, יקבל את דין התנועה.

הרש"פ השקיעה מאמצים רבים כדי לשכנע את ברע'ות'י, המרצה מאסר עולם בכלא הישראלי, שלא להריץ רשימה נפרדת אולם אלו כשלו ואפילו נסיעתו של חסין א שיח', באישור ישראלי, לכלא הדרים לדבר על ליבו של ברע'ות'י לא הביאה לתוצאה המיוחלת וזה הקים רשימה נפרדת.

כאילו לא די בכך, שחקן נוסף הצטרף למרוץ והקים רשימה נפרדת בניגוד להנחיות ההנהגה: נאצר קדוה, בן אחיו של יאסר ערפאת, יצא גם הוא ברשימה נפרדת ואף כרת ברית פוליטית עם מרואן ברגות'י.

אבו מאזן, בצר לו, ביטל את הבחירות, לא לפני ששמע הערכות קודרות מצד מנגנוני המודיעין שלו וגם מצד המצרים, הירדנים והאמריקאים. זה היה אחד הגורמים המשמעותיים להחלטתה של חמא"ס, שבחרה בדיוק את הנהגתה החדשה, לשגר רקטות על ירושלים, מהלך שהוביל למבצע "שומר החומות".

אירועי "שומר החומות" – הזדמנות לחמא"ס להפגין שרירים מול הרשות הנחלשת

כבר באמצע אפריל 2021, לקראת דחיית הבחירות לרשות הפלסטינית, אפשר היה להבין שירי הרקטות מעזה לישראל (אפריל) הוא איתות לכך שמזרח ירושלים תהפוך לזירת ההתשה הבאה בין ישראל לחמא"ס. בקהילה הבינלאומית נפוץ הרושם השגוי ש"שומר החומות" נבע בראש ובראשונה מהעילה שבחרו להציג בחמא"ס, מצעד הדגלים השנתי של יהודים הנושאים דגלי ישראל ברחבי ירושלים ביום ירושלים, אירוע שחוזר על עצמו מדי שנה בשנים האחרונות, או הוראת בית משפט ישראלי למשפחות פלסטיניות להתפנות מבתים בבעלות יהודית בשכונת שיח' ג'ראח'. אבל הסיפור הכולל עמוק יותר, ונוגע בעיקרו להתגוששות ענקים בין פת"ח לחמא"ס במאמץ לזכות בלבבות הרחוב הפלסטיני.

למעשה, בפברואר אותה שנה (כזכור, אירועי שומר החומות פרצו במאי) נערכו הבחירות בכל חמשת מחוזות הבחירה של חמא"ס – חו"ל, אסירים, עזה והלשכה המדינית הכללית – מלבד יו"ש. יחיא סינוואר נזקק לארבעה סבבים מתישים, אבל לבסוף נבחר. הנהגת חמא"ס החדשה שנבחרה עשתה חישוב פשוט, במילותיו של בכיר חמא"ס ומפקד הזרוע הצבאית מחמד ד'ף: "אם לא ניכנס דרך הקלפי, אז דרך ירושלים". לאור היעדר הסדרה מול ישראל ברצועת עזה, וביטול הבחירות ביו"ש על ידי אבו מאזן ופת"ח, מה שיחסום את דרכה של חמא"ס להשתלט על יו"ש בנוסף לרצועה, ערכה חמא"ס הערכת מצב מחושבת, וניצחה בה: סוגיית המקומות הקדושים וירושלים תסלול את דרכה של חמא"ס אל השלטון.

החל מאפריל קרא חמא"ס לפעיליו ולתושבי מזרח ירושלים להגביר את נוכחותם בעיר ובמסגד אל אקצא ואף לקיים תפילות מול מחסומי המשטרה, כדי להביא לנוכחות המונית לקראת יום 28 ברמדאן, המקביל לתאריך 9 במאי, שבו יחול "יום ירושלים".

בתאריך זה מציינים המוסלמים את "ליל אל קאדר", הלילה הרגיש ביותר ברמדאן, בעל משמעות דתית עמוקה, שבו, ע"פ האמונה האסלאמית, הוריד המלאך גבריאל את הקוראן ובו נפתחים שערי השמיים לתפילות. חמא"ס תיארה את המועד הרגיש כ"רגע מכריע במאבק מול המתנחלים והכיבוש בירושלים".

ח'אלד משעל, שנבחר לעמוד בראשות הנהגת חו"ל של חמא"ס, אמר בריאיון: "אנו עומדים בפני קרב גדול מול הניסיונות לייהד ולשלוט בירושלים ולחלק את מסגד אל אקצא ויום ה 9 במאי הוא רגע מכריע במהלכה של האינתיפאדה בעיר".

"אין לנו עתיד או מדינה או הגדרה עצמית ללא ירושלים", אמר מנהיג חמא"ס והוסיף: "ישראל טעתה בשנת 2017 כאשר הציבה שערים אלקטרוניים והיא תיכשל גם בתוכניות הכיבוש בשער שכם (באב אל עמוד). האויב הופתע מאנשי ירושלים שקמו כדי לסכל את תוכניות ייהוד העיר, ועלינו להפוך את העיר למרכז הסכסוך ולזירה לאחדות לאומית".

חמא"ס קראה להקים ועדות הגנה ליליות בשכונות מזרח העיר ולמנוע כניסת "מתנחלים יהודים" לתחומיהם. גם שיח' עכרמה צברי, ראש המועצה המוסלמית העליונה, שתנועותיו הוגבלו ע"י משטרת ירושלים, קרא להקמת ועדות הגנה ברחבי מזרח העיר.

ירי הרקטות לישראל (אפריל) נועד בעיני חמא"ס להעביר מסר גם לרשות הפלסטינית שלפיו, אם ידחה אבו מאזן את הבחירות, תפעל חמא"ס לזעזע את היציבות בשטחי הרשות ע"י יצירת תסיסה דתית בירושלים. בהתייחסו לבחירות אמר משעל כי חמא"ס מעוניינת לקיים בחירות בכל האזורים, כולל בירושלים, ולפיכך אין הצדקה לסגת מהתביעה לקיימן אלא לחפש מוצא אחר מהסירוב הישראלי לאשר את הבחירות בירושלים.

בכירי חמא"ס הבהירו כי נטייתם של הרשות ופת"ח לדחות את הבחירות איננה מקובלת וגם סוגיית הקלפיות במזרח העיר איננה אלא תירוץ ונקודת מוצא שמחפש אבו מאזן מהמשבר בפת"ח, דבר שבאופן בלתי צפוי חיזק את העמדה הישראלית. "אנו מבקשים להיות שותפים למאבקים הפוליטיים והבחירות לא צריכות להיות תלויות באוויר", אמר משעל. "סידור הבית הפלסטיני הוא תנאי לחיזוק ההתנגדות נגד הכיבוש ולבנייה מחדש של הפרויקט הלאומי על יסודות חדשים".

בחמא"ס היו מרוצים מהמצב שאליו נקלעה פת"ח והוסיפו כי מאבקם לצד הירושלמים משפר את תדמיתם ברחוב הפלסטיני וכי נכונותם לעימות מול ישראל תביא לניצחונם על חשבון פת"ח והרשות הפלסטינית. "זהו ניצחון שגם המודיעין בתל אביב מבין כי הוא צפוי להשפיע על האינטרסים הביטחוניים והפוליטיים של ישראל ומהווה תוצאה גרועה לישראל", כתבו פרשנים מטעמה של חמא"ס.

העיתון "אל אח'באר" הלבנוני, בעל מקורות בחמא"ס, דיווח כי התקיימו מגעים בין מצרים לאו"ם במטרה "להכיל את המצב", אולם בו בזמן דחתה חמא"ס את הרגיעה כל עוד תמשיך ישראל במדיניותה בירושלים והתחייבה "למנוע מהמתנחלים להסתער על אל אקצא".

לפיכך, חמא"ס הראתה רצון בולט להתכתש עם ישראל ולהפגין שרירים תוך גריפת רווח כפול: חיזוק מעמדה ברחוב הפלסטיני כמגינת המקומות הקדושים והלוחמת בחזית מול ישראל, הן על חשבון הרשות הנחלשת והן על חשבון כוחות הביטחון הישראליים שנאלצו להתמודד עם הפרות סדר בהיקף נרחב ובמספר זירות במקביל. גורמים בחמא"ס אף הופתעו מאוזלת ידה של הרשות ומהצלחתם שלהם בשטח, ולא העריכו את עוצמת התמיכה והנוכחות שלהם ברחוב.

מתחים בפת"ח: חיסול יריבים, מאבקים פנימיים על ירושת אבו מאזן, דיונים עם הירדנים והמצרים

כל האמצעים כשרים: חיסול יריבים בפת"ח

פרשת תופיק טיראוי – תיק "חיסול ערפאת"

האשמות ברצח יאסר ערפאת, הדלפת פייק ניוז, שימוש במנגנוני המודיעין לחיסול חשבונות פוליטיים, חשיפת פרשיות מין ומעילות בכספים – כל אלו הם אמצעים כשרים במסגרת הסכסוכים הפנימיים בפת"ח בשנים האחרונות.

תופיק טיראוי, בכיר פת"ח ובעבר ראש המודיעין הכללי, הכחיש דברים שיוחסו לו בדבר מסקנות בתיק "רצח יאסר ערפאת" שהוא ממונה עליו מאז שנת 2016. טראוי הבהיר כי דברים שהופצו ברשתות ואשר מייחסים לו אמירות לגבי זהות רוצחו של ערפאת אינם נכונים והדגיש כי "החקירה נמשכת והתוצאות יוצגו בקרוב לוועדה המרכזית של  פת"ח ולאבו מאזן".

חקירת נסיבות מותו של ערפאת הפכה כבר לפני מספר שנים לאמצעי לחיסול פוליטי בצמרת הפלסטינית. לפני עשר שנים הקים אבו מאזן את ועדת החקירה לרצח יאסר ערפאת לאחר שנפוצו טענות ושמועות בדבר מעורבות של גורמים ישראלים ופלסטינים במותו.

אבל בפת"ח לא המתינו עד אשר תתברר זהותו של מי שעומד מאחורי חרושת השמועות בעניין רצח ערפאת, ומקורות בארגון אמרו כי גברו הסיכויים להדחתו של טראוי מהוועדה המרכזית של פת"ח, לאחר שעלה על הכוונת של מקורבי אבו מאזן, בהם חסין א שיח', השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים ומזכיר הוועד הפועל של אש"פ, ושל לואא (אלוף) מאג'ד פרג', ראש המודיעין הפלסטיני.

המתיחות בין בכירי  פת"ח מגיעה לאחר שבאחרונה נחשפו הקלטות שבהן נשמע טיראוי אומר דברים קשים מאוד נגד חסין א שיח', הנחשב לאדם הקרוב ביותר לאבו מאזן שעומד בראש פת"ח. טיראוי נשמע אומר כי א שיח' מעורב בפרשיות שחיתות כלכלית ומוסרית, שמהן חולץ תמורת תשלום דמי שתיקה בסיוע חברו, פרג', והוסיף כי א שיח' גבה כספים תמורת מתן היתרי כניסה לישראל לאנשי עסקים פלסטינים.

נגד טיראוי עומדים גם דברים קשים שאמר נגד ג'בריל רג'וב ומחמוד אל עלול, סגנו של אבו מאזן בפת"ח, ובין השאר טוענים נגדו יריביו כי האשים את רג'וב בשקרים ובכך שהוא נתון לקנוניה פנימית בפת"ח ומבקש להסתיר אותה. טיראוי טען נגד רג'וב כי בעצמו האשים את פרג' בכך שהוא סוכן בריטי שקיבל שכר של 3,000 ליש"ט מדי חודש בעבר. בוועדה המרכזית יש שמייחסים לטיראוי עצמו את ההדלפות בעניין רצח ערפאת, שאותן הכחיש כעבור זמן קצר, ורואים בדבריו רמז ואיום כלפי אבו מאזן בעצמו.

טיראוי היה מקורב מאוד ליאסר ערפאת אבל מאז נבחר אבו מאזן ליו"ר הרשות הפלסטינית ופת"ח, הוא הורחק ממעגל מקבלי ההחלטות בהנהגה הפלסטינית ובאחרונה אף סולק מתפקידו כראש מועצת הנאמנים של האקדמיה הצבאית ביריחו, "אל אסתקלאל" (העצמאות).

גורמים פלסטינים אומרים כי מדובר במכה קשה לטיראוי, שכן ההכנסות הנלוות לתפקידו כנשיא מועצת האקדמיה הצבאית עומדות על יותר מ-250 אלף שקלים בחודש. גורמים פלסטינים, בכירי פת"ח כנראה, אפילו הדליפו "דו"ח סודי" לאתר תקשורת סעודי ובו הם חושפים מעילות בכספי האקדמיה הצבאית, מינויים של מקורבים ורכישת נדל"ן בכספי האקדמיה.

מנגד, מפיצים בחודשים האחרונים מתנגדיו של מחנה אבו מאזן בפת"ח טענות למעשים חמורים שבהם מעורבים מקורבי היו"ר הפלסטיני, לרבות מידע על רומנים לוהטים בירדן, תשלום דמי שתיקה ואפילו עדויות, כביכול, למעשי אונס.

פרשת חסין א שיח': "הנסיך" מחפש להיפטר מאבו מאזן

בעוד הרשות הפלסטינית נאבקת במישור המדיני מול ישראל ומתמודדת עם שורת אתגרים קשים מבית, דווקא חסין א שיח', מקורבו של אבו מאזן, מי שקודם על ידו לתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"פ ועקף רבים, יוצא נגדו.

קרבות הירושה נחשפו באחרונה במלוא עוצמתם בהקלטות הנדירות שפרסמה סוכנות הידיעות "שהאב", שמקורבת לחמא"ס, ובהן נשמע א שיח', אחד המועמדים לרשת את אבו מאזן – שאף שהוא מכחיש זאת בפני מקורביו, יקשה עליו לשכנע כי ידו לא הייתה במעל – כשהוא משתלח במנהיג הפלסטיני ומאשים אותו באנרכיה שאנו סוקרים כאן, ואף מטיח לעברו קללות גסות.

ההקלטות חושפות מערכת יחסים מורכבת וקשה בהנהגת פת"ח בצל המאבקים לרשת את אבו מאזן וגם את הביקורת הפנימית, הסמויה בדר"כ, מתוך הוועד המרכזי של פת"ח כלפי אבו מאזן. לדעת גורמים ברמאללה, א שיח' התגלה בהקלטות כמי שמחפש דרכים "להיפטר" מאבו מאזן ודבריו הסגירו כי הוא נמצא בשלבי תכנון לסילוקו. לא פחות.

"אני אומר לכם שאבו מאזן שותף לאנרכיה שקיימת. הוא שותף לאנרכיה ויש לו אינטרס שהיא תימשך", אמר א שיח'. "צר לי לומר שכיום, התהליך (של העברת הירושה) שונה לחלוטין מזה שהיה לאחר מות ערפאת. לאבו מאזן נשרט המוח. איך נפעל נכון אם הוא מודיע לנו על ההחלטות מבלי להסביר את הכוונות מאחוריהן?"

"לא את כל מה שהוא רוצה, אנחנו רוצים לתת לו, אני מכיר את המנגנון המותקן על המוח שלו. כל מי שרוכב על המוח של אבו מאזן, אחד, שתיים, שלוש, ארבע", אמר א שיח'. הוא מוסיף שאבו מאזן "הוביל למאבק על כס השלטון שבו מעורבים ג'בריל רג'וב, עזאם אל אחמד, תאופיק טיראוי ומחמוד אל עלול והדבר יוביל לסיום המשחק… חמא"ס מנצל לרעה את היעדר ההחלטיות ברשות הפלסטינית. ברור שחמא"ס מנצל את המצב הנוכחי." בכך הוא מאשר את הניתוח המובא לעיל בדבר נסיגת פת"ח אל מול נסיקת חמא"ס.

א שיח' תיאר בעצמו את המתרחש בפת"ח כ"קרב על ירושת אבו מאזן" ואמר כי בקרב זה מעורבים גורמים רבים, והשתמע מדבריו כי "קיימת תוכנית מסודרת" לקרבות אלו. א שיח' גם הודה בקולו כי "מנגנוני הביטחון וחלק מהנהגת פת"ח מעורבים בקרב הירושה של אבו מאזן והם חלק מהמשחק הזה".

א שיח' תקף מועמדים אחרים שטוענים לכתר ואמר אפילו על ראש המודיעין הכללי ברשות הפלסטינית, מאג'ד פרג', שאיתו הוא חולק את הקרבה הבלעדית לאבו מאזן, כי "מצידו שיילך לה**יין. למה הוא פתח דיאלוג עם המצרים בעזה?" שאל א שיח'. הוא גם זעם על החלטתו של אבו מאזן לקחת את פרג' איתו במטוס לאחד מביקוריו הזרים: "כשידעתי שהוא לקח את מאג'ד איתו במטוס, החלטתי שאני לא נוסע. לומר לך את האמת, על מה ולמה לקח איתו את מאג'ד פרג'?"

א שיח' יוצא גם נגד סגנו של אבו מאזן בפת"ח, הסגן היחיד שיש לאיש שחובש שלושה כובעים, ואמר: "עבאס מתכוון למנות את מחמוד אל עלול ליורשו בתנועת פת"ח", וגם: "בסוגיית פת"ח, הוא (עבאס) הולך לכיוון מחמוד אל עלול".

מאמץ לחזק את פת"ח נוכח אובדן השליטה – כינוס המועצה ודיונים עם הירדנים והמצרים

במקביל למאמציה הביטחוניים מנסה כעת הרשות הפלסטינית גם לחזק את ארגון פת"ח על מוסדות ההנהגה שלו ולהחזיר את נציגיו לרחובות. בכירים בארגון תובעים זה זמן מה לכנס את האספה השמינית של הנהגת התנועה ובכיר ברשות אומר "כי יש לחץ על אבו מאזן לפעול בכיוון ולתת צ'אנס לפיוס פנימי נוכח המשבר החמור בשטח".

עבאס זכי, מראשי פת"ח, אמר לתקשורת הפלסטינית: "הכנס השמיני יתקיים בקרוב כדי שנוכל לגבש אסטרטגיה שתתאים לנאומו של אבו מאזן באו"ם, שלפיה אין שותף ישראלי להמשך המשא ומתן המדיני, וכדי לפעול להגנה בינלאומית לפלסטינים".

במסגרת המאמץ להחזיר את פת"ח לשטח, נערך בחודש האחרון כנס ראשון במחוז ג'נין, כחלק ממהלך שנועד להביא להקמת מועצות תנועה אזוריות, שיחזקו את הקשר בין הרחוב הפלסטיני ובין פת"ח.

המאבקים בין המחנות היריבים בפת"ח, ובעיקר מחנהו של מרואן ברגות'י מכאן ומחנהו של מחמד דחלאן מכאן, וגם בתוך "מחנה אבו מאזן", הוועדה המרכזית של פת"ח, מדרדרים את הרשות לעברי פי פחת. היריבים השונים מנסים ליצור בריתות ומרכזי כוח שיבטיחו להם הישגים ביום שאחרי אבו מאזן, אלא שגם חמא"ס כבר נערכת לנצל את הסתלקותו ולממש את חזונה לשלוט גם באיו"ש.

במקביל, כפי שדיווח העיתון "אל אח'באר" הלבנוני מפי מקורות בפת"ח, נערכו בחודשים האחרונים מספר פגישות בין גורמים פלסטינים לבכירים ירדנים ומצרים על מנת להסדיר את "מעמדם העתידי של הרשות ופת"ח", כהגדרת המקורות.

העיתון מדווח כי גורמים פלסטינים ובראשם חסין א שיח', שקודם ע"י אבו מאזן לתפקיד מזכ"ל פת"ח, נפגשו עם נציגי בית המשפט המלכותי והמודיעין הירדני כדי לדון במצב בשטחי הרשות בתרחישים השונים הצפויים לאחר פרישתו של מחמוד עבאס. עיקר הדיונים עסק ביחסים בין פת"ח, שעליה מתבססת הרש"פ, לשאר הפלגים הפלסטיניים ובעיקר חמא"ס, וכן ביחסים בין מנהיגי פת"ח בעצמם, ובראשם אלו הנאבקים על ירושת אבו מאזן.

פגישה דומה נערכה במצרים, ובה דרשו הפלסטינים סיוע מצרי למניעת קריסתה של הרשות ונגד המאמץ לפגוע בלגיטימיות של פת"ח והעברתה לקואליציה של תנועות יריבות, בראשן חמא"ס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית.

גורמים פלסטיניים גם פנו לצד המצרי והירדני בבקשה לסייע להם לשלוט בסיעות תנועת פת"ח היריבות לאחר מותו של עבאס ולהכיר בהם כ"נציגי העם הפלסטיני" תוך שליטה במקורות המימון ובמשכורות של למעלה מ-150,000 עובדי הרשות.

המקורות של "אל אח'באר" הוסיפו: "הנוכחים בישיבות הגיעו למסקנה כי יש למנוע את קריסת השלטון לאחר עזיבתו של אבו מאזן, ולהבטיח תמיכה ערבית למנהיג אחד בפת"ח, לאחר שייבחר בהסכמת הנהגת התנועה, שתתכנס ביום שאחרי אבו מאזן להסדרת תנאיה הפנימיים". עוד הוסכם שיש לסיים את הפילוג בפת"ח ע"י קבלת דמויות שערקו מממנו, כגון מחמד דחלאן, נאצר אל קדוה ומרואן ברגות'י, ולערוך כנס פיוס פנימי ולחלק תפקידים בהסכמה.

אל עלול מצידו פועל להביא לחזרתם של כל גורמי האופוזיציה הפנימית בפת"ח ולחלוקת תפקידים בין המנהיגים השונים, בעוד א שיח' פועל להמשיך את דרכו של אבו מאזן על ידי שליטה בכל התפקידים בתנועה. על רקע זה, טוען "אל אח'באר", הייתה התקופה האחרונה עדה לפעילות יוצאת דופן של א שיח', שקיים פגישות עם גורמים בממשל האמריקני, ובהם היועץ לביטחון לאומי, ודן עימם בהצעות לחיזוק הרש"פ ובסכנות קריסתה.

בפרק הבא והאחרון בסדרה יסוקר אובדן השליטה הביטחונית של הרשות הפלסטינית באזורים נרחבים ביהודה ושומרון, וכיצד הדבר משפיע על הלגיטימיות שלה בעיני הרחוב והפלגים הפוליטיים ותורם להתפוררותה ההדרגתית.

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה

הפוסט התפוררות הרש"פ – פרק 2: נסיגת פת"ח, נסיקת חמא"ס הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

ההתפתחויות והאירועים בשטחי הרשות הפלסטינית וברצועת עזה בחודשים האחרונים, מעלים סימן שאלה גדול מאוד אודות המשך סיכויי הישרדותה של הרשות הפלסטינית. מתוך ניטור האירועים ושיחות עם בכירים פלסטינים מהרשות ומתנועת פת"ח, כמו גם גורמים פלסטינים אחרים בשטחי יהודה ושומרון הבקיאים בפרטים, מצטיירת תמונה ברורה של אובדן לגיטימציה הולך וגדל של הרשות הפלסטינית המתבססת על פת"ח.

אכן, הגיליון הרפואי של הרשות מגוון במחלות מדאיגות וממאירות חוליים, והסעיף שעוסק "היעדרו של אופק מדיני" איננו בין העיקריים שבהם. בכירים פלסטינים מטילים ספק רב בכוחה, מעמדה וסיכויי הישרדותה של הרשות, ממגוון סיבות ובראשן התפתחויות ומגמות ברחוב הפלסטיני, אובדן הלגיטימציה לשלטון אבו מאזן ולמועצה המחוקקת, הסקרים המדאיגים, הפגנות המחאה, עליית חמא"ס, חוסר אמון מצד הציבור הפלסטיני במוסדות הרשות ומאבקים פוליטיים פנימיים.

המציאות מצביעה על כך שהרש"פ איננה גוף יציב והיא מזה שנים הולכת ומתפוררת, ועל כן ישראל ניצבת בפני שני עקרונות ברזל:

1. 1. ישראל ממשיכה לתחזק את הרשות הפלסטינית כלכלית, אך אין באפשרותה לחזק אותה מדינית, כיוון שהרשות איבדה מזמן את מעמדה ברחוב ואת אחיזתה בשטח;
   2. יותר מזה, כסוריה בשעתה כך הרש"פ כעת. אסור לישראל לחזק את הרשות הפלסטינית ולתת לה לגיטימציה, כיוון שכל נכס מדיני שיוענק להנהגה הלאומית הפלסטינית הנוכחית ייפול מחר, מחרתיים או בשלב אחר כלשהו לידיים אחרות. כשם שאסור היה להעניק נכסים מדיניים ואסטרטגיים לממשל האפגני המתפורר, שנפל כפרי בשל לידי הטליבאן עם עזיבת האמריקאים, וכשם שאסור היה להעניק נכסים אלה לסוריה שהתפרקה לאיזורי שליטה כפי שקורה היום ביהודה ושומרון, כך גם אסור כעת להעניק נכסים – שטח, ריבונות, סמכויות, כסף, הכשרה, לגיטימציה בינ"ל, אמל"ח ובניין כוח – בידי הרשות הפלסטינית, שכבר מתפוררת לכוחות ולאיזורים. אלה ייפלו כפרי בשל בידי חמאס, פלגים קיצוניים או כל גורם שטיבו קיצוני או שאינו ברור וישתלט בשלב כזה או אחר במקום הרשות.

יש לציין שלמרות סימני ההתפוררות הברורים, הרשות הפלסטינית שורדת בכל זאת, ממגוון סיבות וביניהן

1. היותה לפי שעה "הרע במיעוטו" – גוף רשמי המנהל את כוחות ביטחון;
2. הרשות מגלמת את ההישג הגדול ביותר של הפלסטינים מאז מלחמת ששת הימים – כינון שלטון על חלק הארי של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי 67';
3. מחויבות המערכת הבינלאומית והערבית לשמרה תוך התייחסות אליה כאל מדינה בדרך; וגם מחויבות ישראל לשמר את הסטטוס קוו ולחזק את הרשות. ישראל בחרה בהימנעות ארוכת שנים מצעדים שיבהירו לרשות כי מדיניותה איננה מקובלת וכי לתמיכתה בטרור יהיה מחיר, ולא הגיבה בחריפות לצעדים חד צדדיים והפרות הסכמים מצד הרשות. היו אף תקופות שבהן נמנעה ישראל מלהפעיל את חוק הקיזוז או שהעניקה הלוואות לרשות על מנת לתחזק אותה, בהמלצת בכירים במערכת הביטחון.

דווקא לאור זאת, נראה שסימני ההתפוררות דוחקים את הרשות להקצנת צעדיה, כמו התבצרותם במדיניות המשכורות למחבלים, עידוד הסתה כנגד ישראל, הרחבה משמעותית של הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C במסגרת "תכנית פיאד", וצעדים חריפים עוד יותר במישור הבינלאומי כמו פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג, דחיפת מהלכים באו"ם כמו כינוס מועצת הביטחון והעברת החלטות נגד ישראל, וצעדים נוספים.

השינוי במדיניות הממשלה הנוכחית בישראל מתבטא לא ברצון לפרק את מסגרת הרשות, אלא לשנות את מדיניותה, בין היתר באמצעות צעדים שמטרתם לשדר לה שתמיכתה של ישראל ברשות איננה אוטומטית. צעדים אלה כוללים בין היתר יישום חוק הקיזוז, עיקול חלק מהכספים שקוזזו על מנת ליישם פסקי דין לפיצוי משפחות נפגעי טרור, הגברת אכיפת איסורי הבניה בשטחי C ושלילת היתרי כניסה לישראל של בכירי רשות שהיו מעורבים בקידום הפניה לבית הדין הבינ"ל וכן אלו שהגיעו לברך את המחבל המשוחרר כרים יונס.

מאמר זה סוקר את הגורמים להתפוררות הרשות הפלסטינית, בשלושה חלקים:

1. מחאה אזרחית וחברתית ברחוב הפלסטיני;
2. נסיגת פת"ח אל מול נסיקת חמא"ס;
3. אובדן מוטת השליטה הביטחונית של הרשות.

מבוא – הסימנים המעידים להתפוררות הרשות הפלסטינית

המציאות ברחוב הפלסטיני מעידה כי שלטונו של אבו מאזן ושלטונה של תנועת פת"ח רופף מאוד. מי ש'איבד' את עזה, פירק את הפת"ח, דחה את הבחירות, דימם את הלגיטימציה לקיומו, שיתק את המוסדות, העלה את השחיתות לשיאים, הטיל סנקציות על הרצועה, איבד את הפריפריה באיו"ש, מי שתחתיו נדחקה הבעיה הפלסטינית למקום נמוך בסדר היום העולמי, הוא שהופך את הרשות, מתוך כוונה או חולשה, לישות שזמנה עבר.

במסגרת כנס צבאי שנערך בספטמבר האחרון, אמר הרמטכ״ל רא"ל אביב כוכבי כי "חלק מהעלייה בטרור נובעת מאוזלת ידם של מנגנוני הביטחון הפלסטינים והיא שמובילה לחוסר משילות באזורים מסוימים ביהודה ושומרון, ואלו מהווים קרקע פורייה לצמיחת הטרור".

לא ברור מדבריו של רא"ל כוכבי האם מדובר בהיעדר יכולת מצד הרשות – כך למשל, "מבצע משילות" עליו הכריז אבו מאזן בג'נין בסוף שנת 2021 נכשל וראשי מנגנוני הביטחון שלו הודחו כולם – או בהיעדר רצון, למרות האיום הקיומי על "החלום הפלסטיני". ההתפתחויות בימים האחרונים, ובהן מאמץ פלסטיני למנוע את פעילות הקבוצות החמושות בשכם, גם במחיר רכישת כלי נשקם וגיוסם למנגנונים, מצביעים על כך שסביר הרבה יותר שמדובר בהיעדר יכולת מאשר היעדר רצון לשלוט בשטח.

כך או אחרת, האירועים האחרונים מעלים את השאלה האם בערוב ימיו של יו"ר הרשות אבו מאזן לא תתקיים יותר הרשות כבר שאנו מכירים אותה – כל זאת מסיבות רבות, ביניהן: תחת הלחצים מבית לסגת מההסכמים, התפרקות הפת"ח למחנות נצים, עליית כוחה של חמאס, משבר אימון ברחוב ועוד.

ההתפתחויות האחרונות בשטחי הרשות הפלסטינית מהוות הקדמה לעידן שאחרי אבו מאזן, בן 87, מי "שמופיע בעשרות קבוצות סיכון מבחינה בריאותית", לדברי גורם ברמאללה.

רבים מאוד ברשות וגם בפת"ח משוכנעים כי אנחנו עומדים בשלהי תקופתו של ה"ראיס", מחמוד עבאס, והנה כמה מהמגמות שעשויות ללמד על אופייה של התקופה הבאה:

1. מחאה אזרחית-חברתית
   • מוסדות השלטון מנוונים וסובלים משחיתות חמורה – אין פרלמנט, מצוקת תקציב חריפה, שחיתות מכל עבר.
   • הציבור הפלסטיני מביע שאט נפש מהתנהלות אבו מאזן והרשות וקורא להם להתפטר. בסקר שנערך בקרב האוכלוסיה הפלסטינית בדצמבר 2022, כ-80% סבורים שהרשות הפלסטינית היא ישות מושחתת ו-77% תובעים את התפטרותו של אבו מאזן. עוד עלה כי אילו היו מתקיימות הבחירות כעת, היה מקבל אבו מאזן 33% תמיכה אל מול 55% תמיכה ליריבו מנהיג חמאס, אסמאעיל הנייה[1].
2. נסיגת פת"ח אל מול נסיקת חמא"ס
   • תנועת הפת"ח כבר התפרקה לשלושה וחצי גושים גדולים. הוועדה המרכזית עדיין נשלטת ע"י אבו מאזן, סיעת הפת"ח של מוחמד דחלאן הודחה מהתנועה וקבוצות אחרות נאמנות למרואן ברגות'י, שאף שהוא חבר בוועדה המרכזית, נחשב לאופוזיציה לאבו מאזן.
   • הסכסוכים האחרונים בפת"ח ממחישים את האיבה העמוקה שבין הטוענים לכתר: חסין א שיח' ומג'ד פרג', נאמני אבו מאזן מכאן; ג'בריל רג'וב מכאן; תאופיק טיראווי שאולי יודח גם הוא משם; מחמוד אל עלול, סגנו של אבו מאזן בפת"ח, על הקווים ועוד.
   • גם בתוך הוועדה המרכזית מצטבר כעס רב כלפי חסין א שיח', שאבו מאזן דאג לסמן אותו ולקדם אותו לעמדות מפתח כאשר מינה אותו למזכיר של הוועד הפועל של אש"פ.
   • בתוך אש"פ גובר הלחץ על אבו מאזן לסגת מההסכמים החתומים מול ישראל ולבטל את ההכרה הפלסטינית בישראל. אבו מאזן מצידו, כך על פי גורמים פלסטינים, נמצא תחת לחץ לסגת מההסכמים וכעת הוא מנסה את הצעד האחרון כאשר פנה לאו"מ להכיר ברשות הפלסטינית כחברה מלאה, למרות הלחץ האמריקאי והישראלי שלא לפנות לכיוון הזה.
   • לצד הקרעים הפנימיים בפת"ח, חמא"ס הולכת ומתחזקת בקרב הציבור הפלסטיני. כך למשל, במהלך האירועים שהוביל ל"שומר החומות" ולאחר ביטול הבחירות, חמאס הראתה רצון בולט להתכתש עם ישראל ולהפגין שרירים תוך גריפת רווח כפול: חיזוק מעמדה ברחוב הפלסטיני כמגנת המקומות הקדושים והלוחמת בחזית מול ישראל, הן על חשבון הרשות הנחלשת והן על חשבון כוחות הביטחון הישראלים שנאלצו להתמודד עם הפרות סדר בהיקף נרחב ובמספר זירות במקביל.
3. אובדן מוטת השליטה הביטחונית של הרשות
   • שטחים רבים ביהודה ושומרון הולכים ומתנתקים ממוטת השליטה של הרשות הפלסטינית. מה שהחל בג'נין (תופעת "הגדודים") כבר נמצא עמוק בשכם וגורמי ביטחון פלסטינים חוששים שכבר הגיע לרמאללה ומפנים אצבע לכיוון הכפר סלואד, אחד ממעוזי חמאס.
   • מחנות הפליטים, בעיקר בשומרון כמו גם שכונות במרכז העיר שכם, הפכו לשטח שמחוץ לתחומי סמכותה של הרשות הפלסטינית.
   • הרשות נכשלה במבצע להשלטת חוק וסדר באזור ג'נין ובהדרגה היא נהדפת דרומה תוך שצה"ל נאלץ לפעול בתוך הערים הצפוניות והכפרים (מבצע "שובר גלים" למעצר מבוקשים פעילי טרור).
   • גדודי "חללי אל אקצא" של הפת"ח חזרו למעגל הטרור, לצד גורמים בתוך מערכת הביטחון הפלסטינית, בדר"כ פעילים זוטרים. אחדים מהמחבלים שפעלו נגד צה״ל הם בנים של קצינים בכירים במנגנוני הביטחון הפלסטינים.
   • מחוז חברון מפגין עוינות רבה מול הרשות הפלסטינית ועניינים מקומיים רבים נפתרים על ידי ראשי החמולות. בחברון, כמו במקומות נוספים, הרשות הפלסטינית איננה נחשבת למשטר לגיטימי וראשי החמולות מתריסים מולה.

כל אלו כרסמו בלגיטימציה של שלטונו של אבו מאזן ולצד ההתפרקות הפת"ח וקרבות הירושה, החלה למטה תופעת שבירת הנאמנות לרש"פ ויצירת נאמנויות חדשות לשכונה, למחנה הפליטים, לחברים ולקבוצות החמושות המקומיות, שהפכו לקבוצות טרור.

רבים שואלים לפשר ההידרדרות הביטחונית וחולשת הרש"פ דווקא עכשיו ומנסים לאתר את הסיבה למצב החדש. בניסיון לתת תשובה סבירה, יש לציין, כי המצב הוא תוצאת גל הטרור שהפתח מג'נין, אירוע חמור שגרר את צה"ל למבצע הממושך, "שובר גלים" לאחר כשלון הרש"פ לפעול מול מוקדי הטרור בג'נין. התסיסה שהחלה שם מאז הבריחה מכלא גלבוע, הפכה למסכת פעולות טרור, תחת הובלת ארגון הג'יהאד האסלאמי, ייתכן בסיוע ובמימון איראני, תוך שחמאס משקיעה משאבים רבים ב"גדה" לצד שימור ה"רגיעה" ברצועה. לראייה, ניתן לציין את עובדת מעצרם של יותר מ-50 פעילי חמאס בתשתיות טרור באיו"ש, בשנה החולפת ואת מאמצי חמאס טורקיה להקים תשתיות גם במזרח ירושלים.

לאור כל אלו אומרים לנו בכירים ברשות הפלסטינית כי מאבקי הירושה משפיעים יותר מכל על היציבות המתפוגגת בזירה הפלסטינית ובמידה רבה מאוד מסכימים לכך גם בכירים ברמאללה שאומרים כי אנו נמצאים כבר באשמורת האחרונה של היום האחרון של עידן אבו מאזן. דברים אלה מהדהדים את אמירתו בזמן האחרון של ראש אמ"ן האלוף אהרון חליוה: "בזירה הפלסטינית נכון יותר להביט על העתיד הרחוק יותר, על היום שלאחר אבו מאזן ועל מאבקי הירושה שיחלו בעקבות כך".

פרק 1: מחאה אזרחית-חברתית

הלכי רוח שליליים

סקרים חוזרים ונשנים בקרב הפלסטינים בשנים האחרונות, כולל סקר אחרון מדצמבר 2022, מעידים באופן ברור על קריסת מעמדה הציבורי של הרשות הפלסטינית:[2]

• כ-80% מהנסקרים חוזרים ואומרים כי הרשות הפלסטינית היא ישות מושחתת,
• למעלה מ-60% קוראים לאבו מאזן להסתלק
• כ 70% סבורים כי הרשות הפלסטינית הפכה להיות נטל על העם הפלסטיני והיא איננה יותר הישג לאומי.

הסקרים גם מצביעים על "נדנדת יחסי הכוחות" בין החמאס לפת"ח כאשר פעמים רבות החמאס זוכה לעדיפות וכך גם אסמעיל הניה על פני אבו מאזן.

הסקרים מצביעים על תופעה נוספת מעניינת שמדאיגה בכירים בפת"ח: כאשר בוחנים הסוקרים את שיעור התמיכה במרואן ברגות'י, לצד מחמוד עבאס ואסמעיל הניה, זוכה ברגות'י לתמיכה של יותר מ-70% ומשאיר פירורים בלבד למנהיג הרשות הפלסטינית ולמנהיג החמאס, מה שמלמד על המגמות ברחוב הפלסטיני לקראת הבאות.

גם הסקר האחרון שערך המרכז הפלסטיני למחקרים בחודש יוני העלה כי שיעור שביעות הרצון מתפקודו של אבו מאזן נמצא בשפל של 23% מול רוב גדול של 73% שהביעו חוסר שביעות רצון משלטונו. הסקר העלה ש-77% מתושבי הרשות תובעים את התפטרותו של היו"ר בעוד שרק 18% העדיפו את הישארותו בתפקיד.

54% מהנשאלים אמרו כי הם אינם מאמינים שצפויות בחירות לפרלמנט ולנשיאות בקרוב ועוד עלה כי אילו היו מתקיימות הבחירות כעת, היה מקבל אבו מאזן 33% תמיכה מול 55% למנהיג חמאס, אסמאעיל הניה, יריבו.

כאשר נשאלו במי יתמכו אם יצטרף מרואן ברגות'י,  בכיר הפת"ח שמרצה מאסר עולם בישראל, לרשימת המתמודדים, אמרו 61% שיתמכו בברגות'י מול 34% בלבד, שיתמכו במנהיג החמאס, הניה. מרואן ברגות'י הוא גם הפייבוריט במצב בו לא יתמודד אבו מאזן בבחירות והוא זוכה לרוב של 39% כאשר אחריו איסמעיל הניה, עם 17% בלבד.

הסקרים מראים גם את הייאוש והרצון להגר בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. כמו בסקרים קודמים, גם הפעם הביעו 24% את רצונם להגר משטחי הרשות. בעזה עומד שיעורם של אלו על 30%.

חשוב לא פחות, בהתייחסות לפתרון המדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני, 66% הביעו התנגדות לפתרון שתי המדינות ורק 25% הביעו תמיכה בו.

מפולת בלגיטימציה של הרש"פ

לאחר שאיבד אבו מאזן את הלגיטימציה ועורר עליו ביקורת רבתי בפת"ח, בארגונים אחרים ובעיקר ברחוב הפלסטיני, והביא את יריביו להכריז על הקמת "קואליציות לעומתיות" לשלטונו, ספגה הרשות הפלסטינית מהלומה נוספת למעמדה הציבורי והפוליטי כאשר אנשי הביטחון שלה הרגו במכות, במהלך חקירה, את הפעיל הפוליטי מחברון, נזאר בנאת.

הפגנות המחאה שפרצו מיד לאחר מכן, כך גם אמרו בפנינו גורמי ביטחון ישראלים, היו למעשה "קו המשווה" של הלגיטימציה לשלטון הרש"פ ואירוע מכונן מבחינת השפעתו על הלגיטימציה האבודה של אבו מאזן.

הצטרפה לכך שורה ארוכה מאוד של גילוי שחיתות ברשות הפלסטינית ובהם מינויים בלתי הגיוניים, נפוטיזם, טענות למנויים תמורת שוחד מיני של בכירי הרשות הפלסטינית, ובעיקר בתחום הסגל הדיפלומטי, מעילות בכספים, רכישת קרקעות ונדל"ן, גם של בכירי מערכת הביטחון ועוד גילויים רבים מאוד.

הדבר הביא אפילו את ארצות הברית ובריטניה לדרוש מאבו מאזן באחרונה, להקים מנגנון דמוי מח"ש הישראלי, כזה שיהיה שקוף לחלוטין, וזאת במטרה למנוע את הסחף והמפולת של הלגיטימציה של הרשות הפלסטינית.

המחאה התפשטה גם למישור הדיפלומטי-בינלאומי. קרוב למאה דיפלומטים זרים ביקרו בבית האבלים של משפחת נזאר בנאת והצביעו בכך נגד הפגיעה בזכויות האדם בשטחי הרשות הפלסטינית. קדמה לכך גם הזמנתה של משפחת אל כורד משיח' ג'ראח, שאחת מבנותיה, מונא, הפכה לדוברת המאבק נגד פינוי המשפחות ולאייקון פלסטיני, לאירוע שנערך במזרח ירושלים אליו הוזמנו כל הסגלים הזרים והשגרירויות. לאירוע לא הוזמן ולו נציג אחד של הרשות הפלסטינית, מה שהביא את הדוברים, בהיותם "משוחררים בלשונם", לתקוף את הרש"פ בחריפות מול המוזמנים ולהטיח ביקורת חריפה ביותר, לדברי אחד העדים, ביקורת "חסרת תקדים" נגד אבו מאזן.

קמפיין "עבאס תסתלק"

הביקורת על ההנהגה הפלסטינית תחת אבו מאזן גוברת, אך ברמאללה אומרים שחמאס עומדת מאחורי גלי המחאה מסיבות פוליטיות. ברחוב הפלסטיני כבר תובעים במופגן את סילוקו של אבו מאזן, כפי שהעיד הקמפיין רחב ההיקף שהושק באוגוסט ודרש את הסתלקותו של ראש הרשות הפלסטינית.

הקמפיין מתקיים תחת האשטאג "#"עבאס_תסתלק" (#ارحل_يا_عباس) שמופץ ברשתות החברתיות וכבר זכה לעשרות אלפי תגובות תוך הפצת תמונות וסרטונים שמותחים ביקורת על אבו מאזן ותוקפים את פעילותו והחלטותיו שרבים מתארים ככאלו שפוגעות בעם הפלסטיני.

ברשות אומרים כי מדובר במסע הסתה מטעמה של חמאס אולם הקריאות לעזיבתו של אבו מאזן גוברים בשל שורה ארוכה של מעשי שחיתות, היעדר תפקוד של הממשלה, חולשת המשילות ופגיעה בזכויות אדם. המקרה החמור ביותר אירע אנשי ביטחון פלסטינים הרגו בחקירה את מתנגד המשטר הבולט, ניזאר בנאת בחברון, שעות לאחר שנעצר לחקירה ולאחר שעבר עינויים קשים.

"מי שהפיץ כאוס בגדה, מי שירה בפרופסורים באוניברסיטה, הוא שחייב להסתלק", מצייצים ברשתות. "תסתלק, אל קודס הוא ערבית ואסלאמית ועלינו להתאחד ולקרוא לו להסתלק", "מי שהדביק את עצמו לנשיאות 17 שנה ולא עשה כלום למען הפלסטינים חייב להיעלם", "מי שהפך את האוניברסיטאות בגדה לאזורי מלחמה וערך התקפות על הסגל והסטודנטים חייב להסתלק", "מי שהרג את הפעיל ניזאר בנאת ואת הבנים של "חללי אל אקצא' בכלא ג'ניד חייב להסתלק".

בתוך כך מחריף איגוד עורכי הדין הפלסטינים את מחאתו נגד הרשות ואנשיו הם שעומדים מאחורי הקמפיין שמטריד את רמאללה. בימים האחרונים יצאו עורכי הדין בשורה של הפגנות ומחאות בערים השונות וברמאללה ודרשו את הסתלקותו של אבו מאזן.  ברקע לכך עומדת שורת החלטות וחוקים שעורכי הדין מתנגדים להם ובעיקר בתחום סדרי המשפט.

לשכת עורכי הדין הפלסטינים הודיעה באחרונה על השעיית העבודה והייצוג מול בתי המשפט דרישת האיגוד להשעות את תוקף ההחלטות שקיבל אבו מאזן בהיעדר פרלמנט חוקי. ההפגנות של איגוד עורכי הדין נערכו תחת אבטחה כבדה בשל החשש מהתפרצות אלימה מול מוקדי השלטון הפלסטיני ברמאללה. האיגוד קורא לתושבים להשתתף באופן פעיל במחאה כדי להגן על זכויותיהם ולהסיר את העוול הנובע מהתיקונים הבלתי חוקיים שתיקן אבו מאזן.

הקולות שקוראים להסתלקותו של יו"ר הרש"פ גברו בשנה האחרונה ובעיקר מאז הורה על ביטול הבחירות בשנת 2021 תוך שהוא מחזיק בכיסאו ללא בחירות כבר יותר מ-17 שנה וקיים "שיטות דיקטטורה ודיכוי" כפי שטוענים רבים ברחוב הפלסטיני.

החיפוש אחר החלופות

על רקע המצב המידרדר קוראים כעת בשטחי הרשות להקמת "חזית הצלה לאומית": קבוצה של 65 דמויות פלסטיניות, אישים מהזרם הלאומי ופעילים חברתיים, שהתאחדו תחת חבר הוועדה המרכזית לשעבר של פת"ח, נאצר אל קדוה, אחיינו של ערפאת ומי שהודח ע"י אבו מאזן בעקבות הקמת רשימת בחירות נפרדת וסולק מתפקידיו בקרן יאסר ערפאת. יוזמה פוליטית חדשה זו נועדה לדבריהם לתקן את הבית הפנים פלסטיני, להביא לסיום הפילוג בין שטחי הרש"פ לרצועה ולבניית אש"פ מחדש.

היוזמה מציגה חזון לשינוי ומתכוונת ליצור שינוי ע"י בנייה מחדש של המוסדות הפלסטיניים ואש"פ בראשם, ע"י הקמת מועצה לאומית חדשה שתקום לאחר הבחירות הכלליות. החזון כולל גם את סיום הפילוג, השבת האחדות הפלסטינית וגם הקמת ממשלה חדשה.

"החזון דורש הסכמה לאומית ומחויבות לדמוקרטיה וליסודות של ממשל תקין וגם פעולה שתעמוד מול האתגרים הקיימים מול ישראל וכל זאת ע"י מפגש ודיאלוג לאומי שיובילו לקונצנזוס", אומרים תומכי היוזמה החדשה".

"פעילים רבים בשטחי הרשות מסכימים כי המערכת הפוליטית הפלסטינית מאבדת את הלגיטימיות שלה במהירות בשל היעדר בחירות לנשיאות מאז 2005 ובחירות לפרלמנט מאז 2006, לצד הידרדרות חריפה בתפקוד המוסדות, סממני שלטון דיקטטורי מצד אבו מאזן, היעדרו של שלטון חוק והתפשטות השחיתות", אמר לנו בכיר פלסטיני.

האישים קוראים כעת לבנות מחדש את אש"פ כדי לשמור על תפקידו וסבורים כי אם לא ניתן יהיה לקיים בחירות באזורים מסוימים, כמו עזה שתחת חמאס, יש לפחות להביא לבחירת שני שלישים מחברי האסיפה הלאומית.

חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, עבד אל פתאח חמאיל, אמר לתקשורת "חזית ההצלה הלאומית היא ביטוי לדרישה עממית רחבה בעם הפלסטיני ומבטאת זרם לאומי מקיף ורחב הקורא לשינוי. הקריאות להקמת החזית הגיעו לאחר סדרה של מגעים". מאהר חרב, בכיר החזית העממית, תומך ברעיון ואומר "עלינו לפעול ליצירת חזית רחבה במהירות כדי לשקול מחדש את מרכיבי העניין הפלסטיני ובעיקר את תפקוד אש"פ.

כל הסימנים לעיל מעידים על התפוררות שיטתית, עמוקה ורבת-שנים במעמדה של הרשות הפלסטינית בעיני הרחוב, המעמד הפוליטי והפלגים הצבאיים. ניתן אולי לתחזק "גוויה חיה" זו על מכונת הנשמה מלאכותית, בעודה שולטת על רמאללה ושטחים מצומצמים אחרים ומאבדת את אחיזתה הן באיזרים גיאוגרפיים והן לכל אורך הקשת העממית הפלסטינית, כפי שמעידים סקרי דעת קהל, מחאות חברתיות מועצמות, וכפי שנראה בפרקים הבאים – גם קרעים פוליטיים פנים-פת"חים משמעותיים, נסיגת פת"ח אל מול נסיקת חמא"ס, והתעצמותם של הפלגים הצבאיים בשטח.

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה

[1] "המרכז הפלסטיני למדיניות ולחקר סקרים", סקר מדצמבר 2022, https://pcpsr.org/ar/node/927
[2] https://pcpsr.org/ar/node/927

הפוסט בכירים פלסטינים מעידים: הרשות הפלסטינית מתפוררת – פרק ראשון הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

מערכת החינוך, כפי ששמה מעיד עליה, נועדה לא רק ללמד אלא גם לחנך. במילים אחרות, המטרה היא לא רק לגרום לתלמיד לקנות ידע (דבר חשוב כשלעצמו) אלא גם לרכוש ערכים עבור מי שיגדלו להיות אזרחים בעלי משמעות וקול בחברה הישראלית, היהודית והדמוקרטית.

האם אכן מערכת החינוך מצליחה במשימה זו? וביתר עומק: האם עוסקת מערכת החינוך בערכים שיעניקו לחברה הישראלית חוסן ויאפשרו את המשך קיומה? זה בדיוק מה שבדקה מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים. את המחקר הוביל אל"מ (במיל') רונן איציק, חוקר ומרצה בתחום מדעי המדינה, אשר בתפקידו האחרון בצה"ל שימש ראש מטה עוצבת עמוד האש. איציק הוא עמית מחקר במרכז מורשת בגין, מורה לאזרחות, בעל תואר ראשון בכלכלה, תואר שני במדעי המדינה ודוקטורנט החוקר את "צבא האזרח-חייל". כיום מוביל גם את תוכנית "אתגרים" להעצמת מורים מנהיגים.

אתוס לאומי: האם מערכת החינוך נוגעת בו?

למערכת החינוך תפקיד מכריע בעיצוב תפיסת והשקפת עולמם של ילדינו. כפועל יוצא מכך, יש לה תפקיד גם בהנחלת ערכים לאומיים משותפים על יסוד זהותה היהודית-דמוקרטית של המדינה וביציקת תוכן אל תוך ערכים אלה. תפקידים אלה חייבים לקבל עדיפות עליונה, זאת על מנת ליצור תחושת שייכות, חוסן לאומי, והנחלת ההיסטוריה הלאומית של העם היהודי ושל מדינת ישראל בקרב הדור הצעיר.

אחת הדרכים לחקור אם אכן מקבל תפקיד זה של מערכת החינוך את המקום הראוי לו היא בעזרת התלמידים, שכן תלמידים שאינם יודעים מהם הסכמי אוסלו, שיחות טאבה או מבצע חומת מגן לא יכולים להבין את האתוס הלאומי בהקשר המיידי שלו – הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בהתאם, בחנה מחלקת המחקר את רמת הידע והבקיאות של הנוער בישראל באשר למאבק הישראלי-פלסטיני ב-30 השנים האחרונות. המחקר שילב שיטה כמותנית ואיכותנית, והתבסס על שאלוני ידע וראיונות העוסקים במציאות של ישראל והפלסטינים מאז תחילת שנות ה-90.

חוסר ידע בולט: התלמידים לא מכירים מונחי יסוד

במסגרת המחקר נדגמה אוכלוסייה של 650 תלמידים אשר גילם הממוצע הינו 17. התלמידים לומדים במעל 70 בתי ספר תיכוניים בישראל – רובם יהודים מבתי ספר ממלכתיים, ומיעוטם דרוזים. האוכלוסייה שנדגמה מתגוררת במעל 80 יישובים במדינת-ישראל, ומעל ל-97% מהם מערבית לקו הירוק.

תוצאות המחקר עגומות למדי ומצביעות על חוסר ידע כמעט מביש ביחס לאירועים הנוגעים לסכסוך. כך, לדוגמה, כשנשאלו בני נוער בכיתות י'–י"ב אם הם מכירים את הסכמי אוסלו, רק 31% פירטו נכון את מטרתם של הסכמים אלו; 45% לא שמעו על מבצע "חומת מגן"; את המושג "שיחות טאבה", שבמסגרתם הוצע לפלסטינים מעל 95% מהשטחים לריבונותם, רק 18% מכירים ומעל 80% אינם מכירים כלל את המושג "מפת הדרכים".

כללו של דבר, ממצאים אלו מצביעים באופן ברור על חוסר ידע, אפילו בורות, באבני דרך מרכזיות ביחסינו עם הפלסטינים ב-30 השנים האחרונות. אבל אולי הממצא המטריד ביותר מבחינת מערכת החינוך הישראלית הוא, שרק 26% מכלל התלמידים העידו על עצמם כי הם למדו על המושגים והמבצעים שנשאלו עליהם – במערכת החינוך עצמה.

בעיית הספק? המורים רוצים אך לא יכולים

מערכת החינוך בישראל מאופיינת על ידי רבים כ"בית חרושת לציונים". ללא קשר לזמן שמושקע במקצועות ההיסטוריה, מחשבת ישראל, תנ"ך או אזרחות, הלימוד המשמעותי המתעמק בערכים נדחק לקרן זווית ואינו בא לידי ביטוי באופן מספק.

זו הסיבה שבשלב הבא בחרה מחלקת המחקר להתמקד במערכת החינוך עצמה: הקשיים שחווים המורים וחוסר האפקטיביות של המערכת בלימוד הנושאים המדוברים. כדי לברר סוגיה זו לעומק, הפיצה מחלקת המחקר שאלון אינטרנטי בין 520 מורים מ-73 בתי ספר שונים. בשאלון נדרשו המורים להציג את עמדתם ביחס להיגדים העוסקים באפקטיביות החינוך ככלי להכנת התלמידים לחיים, בתוך כך תחום ההכנה לצה"ל, וההיכרות עם קונפליקטים מרכזיים בחברה הישראלית. 90% מהמורים מלמדים בבתי ספר ממלכתיים, 67% מורים מבתי ספר תיכוניים.

מהנתונים עולה תמונה קודרת שלפיה מערכת החינוך עוסקת מעט מדי בנושאים שאותם המורים עצמם רואים כבעלי חשיבות גבוהה, רובם ככולם עוסקים במציאות הישראלית, החברתית, והביטחונית. כך, לדוגמה, מעל 70% מהמורים בישראל מדרגים ברמת חשיבות גבוהה את הצורך לעסוק באתגריה של החברה הישראלית, בשעה שבראייתם רמת העיסוק בפועל בתחום זה עומדת מתחת 10%. כמו כן, כמעט 70% מהמורים סבורים שיש חשיבות רבה ללימוד תכנים אלו במערכת החינוך, זאת בשעה שפרקטית בראייתם לימודים אלו כמעט לא באים לידי ביטוי.

נשאלת השאלה כיצד זה קורה. לדידם של המורים, הקושי המרכזי שהם מציינים הינו חוסר הלימה בין דרישות המערכת בהיבטים הישגיים ובין יכולת הביצוע ברמה הפרקטית. כשנדרשים לשאלה מדוע לא מושקע יותר בלמידת חקר, בקבוצתיות ובשיתופי פעולה, התשובה הרווחת היא – "אין מספיק זמן לזה, אנחנו לא עומדים בהספק הנדרש".

בורות אינה משרתת אף אחד, כמעט

העובדה שנקודת ההשקפה הישראלית על סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא מקבלת במה במערכת החינוך הישראלית אינה עומדת בחלל ריק, שכן ברשות הפלסטינית קורה בדיוק להפך.

אתוס המאבק בתוך החברה הפלסטינית לא רק שאינו נשחק, הוא אפילו צומח ומבעבע. את תפיסת המאבק משרישים הפלסטינים בכל ממסד, ולא רק בזה החינוכי – ברווחה, בכלכלה, ובכל ערוצי החיים, תוך הסתה מובהקת לשלילת הזיקה היהודית לישראל ולתגמול חיובי עבור אלה העוסקים בטרור כנגד הישות הציונית. אתוס המאבק, אם כן, הינו מובהק ומושרש בחברה הפלסטינית ואל מול מגמה זו נדמה שהחברה הישראלית מצויה בתהליך שחיקה של האתוס הלאומי במערכת החינוך.

ממצאי המחקר מדאיגים אף יותר בהתחשב בעובדה שמדובר בנוער אשר חלק ניכר ממנו עתיד להתגייס לצה"ל בשנתיים הקרובות ומהווה את שכבת העתיד של ביטחון המדינה. נקודת המאבק הישראלית על המאבק מול הפלסטינים לא זאת בלבד שהינה ראויה, אלא שהיא גם חייבת להילמד ראש ובראשונה במערכת החינוך, שכאמור נמנעת מלגעת בנושאים מסוג זה עקב רגישותם הפוליטית.

האם רגישות פוליטית היא סיבה מוצדקת לשימור חוסר ידע? ודאי שלא. בורות אינה משרתת בהקשר הזה דבר, זולת את הצד השני לסכסוך.

"ללא אתוס לאומי – אי אפשר לנצח"

"לצערי, אין לישראל תפיסת ביטחון לאומי", מסכם את ממצאי המחקר מנכ"ל ומייסד תנועת הביטחוניסטים, תא"ל (מיל') אמיר אביבי. "ללא אתוס לאומי, המחלחל לציבור הרחב, שום צבא לא יכול לנצח. מטוס, צוללת או אוגדת טנקים לא יכולים לחפות על היעדר צדקת דרך, על היעדר חזון לאומי ועל היעדר שאיפות לאומיות. מערכת החינוך על כל זרועותיה חייבת לבנות מערך לימוד המשלים את הפער הדרמטי המתואר במחקר שלנו", מוסיף אביבי. "ההימנעות פוגעת באופן עמוק ומשמעותי באתוס הישראלי, ובאמונה שלנו, כקולקטיב, בצדקת הדרך. ולכך השפעה מסוכנת על היכולת שלנו להבטיח את קיומה של מדינת ישראל".

לקריאת המחקר המלא >>>

הפוסט צרת החינוך: מקומו של האתוס הלאומי בקרב הדור הבא הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

לאחר שבוע, נשיא ארה"ב באותו זמן, דונלד טראמפ, פרש מההסכם שעליו היה חתום הממשל בוושינגטון מול איראן, והסנקציות של ארה"ב על איראן נכנסו חזרה לתוקפן.

מחלקת המחקר של תנועת "הביטחוניסטים" החליטה להעמיק בסוגיה האיראנית בכלל, ובאיום הגרעיני האיראני בפרט. בכתבה שלפניכם נברר למה בדיוק התחייבה איראן במסגרת ההסכם, מה היא עושה בפועל במתקניה הגרעיניים, מדוע ההסכם שנחתם לא ענה על הצורך למנוע מאיראן גרעין וכיצד על מדינת ישראל להיערך ולפעול בנושא כיום, כאשר המשטר האיראני קרוב לנקודת אל-חזור גרעינית בעוד המעצמות מנהלות איתו משא ומתן על אותו הסכם בעייתי ממש.

היתרון הכפול של התמנון האיראני

איראן משקיעה משאבים ותקציבים רבים בפיתוח גרעין צבאי, נשק שובר שוויון שיעניק לה יתרון כפול: הראשון הוא כלי הרתעתי, מעין "תעודת ביטוח" בדמות מטרייה גרעינית מעל כוחות איראניים שהולכים ומשתלטים על חלקים נרחבים במזרח התיכון, במטרה להשלים את חזונה השיעי של איראן להיות גורם ההשפעה הבלעדי על האזור. השני הוא כלי התקפי שיציב איום קיומי חסר תקדים על מדינת ישראל והמפעל הציוני כולו.

"התמנון האיראני" שולח את זרועותיו ברחבי המזרח התיכון: חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, החות'ים בתימן ומיליציות פרו-איראניות בעיראק. המטרה ברורה: לבנות טבעת חנק סביב ישראל, טבעת המצוידת בתשתית של טילים, רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים המיועדים לפגוע קשות בעורף הישראלי ומוסיפה למשוואת ההרתעה מול ישראל משקל משמעותי.

חשוב להבין: מרוץ לבניית פצצה גרעינית אינו רק תוכנית חימוש. יכולת גרעינית מהווה כרטיס כניסה למועדון יוקרתי ומצומצם של תשע מדינות בעלות נשק גרעיני. זו הסיבה לכך שפיתוח נשק גרעיני משמעותי כל כך למקבלי ההחלטות בטהרן, ואשר למענו מוכנה איראן לספוג סנקציות מהעולם המערבי; נשק גרעיני הוא היהלום שבכתר במאמצי המשטר האיראני להשיג סטטוס של מעצמה.

מי הסכים, ועל מה: עיקרי הסכם הגרעין

"הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית", או כפי שרובנו מכירים אותו בכינויו המקוצר "הסכם הגרעין", הוא הסכם בינלאומי שנחתם בין איראן לארצות הברית, בריטניה, סין, צרפת, רוסיה, גרמניה והאיחוד האירופי. לטענת הצדדים להסכם, במסגרתו הוטלו מגבלות משמעותיות על תוכנית הגרעין האיראנית. בין השאר מורה ההסכם לאיראן לצמצם את מאגר האורניום המועשר, להתקין מצלמות במתקני הגרעין שלה, לדווח על פעילותה לסבא"א (הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית) ועוד. בתמורה, יסירו המדינות בהסכם סנקציות דיפלומטיות וכלכליות אשר היו מוטלות על איראן מאז 2012.

כאמור, ב-2018 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישתה של ארצות הברית מן ההסכם, ועל השבתן של הסנקציות שהוסרו במסגרתו. עם זאת, לאחר התחלפות הממשל ובחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, החלו שיחות דיפלומטיות בינלאומיות לצורך חזרתה של ארצות הברית להסכם.

עובדות והפרות: כרוניקה של הונאה

לכאורה, על מדינת ישראל היה לקבל בזרועות פתוחות את ההסכם אשר הלכה למעשה מגביל, מאט ומונע במידה רבה את יכולתה של איראן להתחמשות גרעינית. עם זאת, עיון בסעיפי ההסכם והשוואה למה שקורה בפועל במתקני הגרעין השונים באיראן מעלה תמונה מדאיגה מאוד.

כך, לדוגמה, מחייב ההסכם את איראן להסיר את ליבת כור המים הכבדים המשמש להפקת חומר לצורך ייצור תחמושת גרעינית ולהוציאה משימוש על ידי מילויה בבטון, כדי למנוע שימוש עתידי בה, ואכן, איראן דיווחה לסבא"א שמילאה את ליבת הכור כמתחייב. עם זאת, במהלך ריאיון פלט בטעות ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן וחבר במו"מ של ההסכם שזו הייתה הונאה: לא צינורות הליבה מולאו בבטון אלא צינורות אחרים. זאת ועוד, איראן רכשה בסתר צינורות שיחליפו את אלה שמולאו בבטון. במקרים אחרים הוכיח המודיעין הישראלי לעולם ולסבא"א שאיראן מעשירה אורניום בסתר באתרים חדשים שעליהם לא דווח עד כה, אך נענה בקול ענות חלושה מצד העולם, שהעדיף להתרכז בחגיגות הפתרון הדיפלומטי לסוגיית הגרעין.

הדוגמאות להפרות חוזרות ונשנות של ההסכם מצד איראן רבות, אבל בשורה התחתונה, איראן צברה מספיק אורניום מועשר לרמה של 60% כדי לקצר את מרחב הסף ל"זמן פריצה אפס". במילים אחרות, נדרשים בין שבועיים לשלושה שבועות למשטר האיראני מרגע קבלת החלטה ועד לייצור נשק גרעיני ראשון. לאחר כשלושה חודשים, תהיינה ברשות משטר האייתוללות ארבע פצצות גרעיניות.

יש מה לעשות: סנקציות כלכליות ואיום צבאי

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התנהלות המשטר האיראני היא המשך ומיצוי של לחץ מקסימלי, ובפרט סנקציות כלכליות קשות ואיום צבאי אמין. לאורך התקופה שלפני ההסכם, לאיראן היה פער שהייתה צריכה להשלים כדי לייצר נשק גרעיני, והיא הייתה חשופה לתקיפה אמריקאית או ישראלית באותו זמן אם תנסה לפרוץ קדימה. תקיפה כזו איבדה מהלגיטימיות שלה תחת מסגרת של הסכמות דיפלומטיות בין איראן למעצמות העולם.

לישראל אסור לקבל בשום תרחיש את איראן כמדינה גרעינית או כבעלת יכולת לייצר נשק גרעיני. תנועת "הביטחוניסטים" מאמינה כי מה שדרוש הוא הסכם אחר לגמרי – כזה שמבטיח בפועל שלאיראן לעולם לא תהיה היכולת לייצר נשק גרעיני. לשם כך על ישראל להוות איום צבאי על איראן: ביצוע פעולות מכל הסוגים, חשאיים וגלויים, נגד תשתית הגרעין האיראנית באופן עצמאי וללא תלות בהסכמים בינלאומיים. נוסף, על כך על מדינת ישראל להמשיך להבהיר לארה"ב שאל לה לדבוק במאמץ להגיע להסכם רע עם איראן, ולהפעיל לחץ דרך נבחרי ציבור אמריקאים, דעת הקהל, התקשורת והאליטות, כדי למנוע הסכם כזה.

להורדת ההערכה האסטרטגית המלאה>>>

הפוסט איראן גרעינית: סכנה קיומית למפעל הציוני הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

באופן מפתיע, ביחס לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנסה ישראל שוב ושוב להשחיל קובייה לתוך פתח משולש: לנסות את "פתרון שתי מדינות לשני עמים" ולחוות בכל פעם מחדש את אי התאמתו, כאילו אין פתרונות אחרים שיכולים להתאים יותר לבעיה.

אנחנו סוברים אחרת. קיימים פתרונות אחרים, בני קיימא, אשר יובילו לשגשוג ולפריחה באזור כולו. איננו מתיימרים להציג את הסוגיה הישראלית-פלסטינית באור פשטני, ואין בכוונתנו לייצר ספינים שמתעלמים מ"אגוזים קשים" לפיצוח בסוגיות דת, נרטיבים, דמוגרפיה ואזרחות. עם זאת, יש צורך בחשיבה רעננה שרואה מולה את הקיר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומנסה לעבור אותו בדרכים יצירתיות ולא על ידי הטחת הקובייה המרובעת בפתח המשולש.

בין "ניהול" לבין "סיום": פתרון שתי המדינות

השיח לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשיח הישראלי הפנימי נסב בעיקרו סביב ניהול הסכסוך, ללא תכלית אסטרטגית ארוכת טווח שיכולה להוות מצפן לכיווני פעולה אפשריים אשר יובילו לסיום הסכסוך. במקביל, חלק בלתי מבוטל מהשיח הבינלאומי התמקד בניגוח המדיניות שישראל פועלת לפיה ביו"ש ורצועת עזה.

פתרון שתי המדינות הפך, אם כך, לתבנית החשיבה השולטת, וסייע בעקיפין לקבע סדרה של קונספציות, אשר המדהימה שבהן גורסת שהסכסוך הישראלי-פלסטיני החל בשנת 1967 ולא נובע משני נרטיבים דתיים ולאומיים סותרים הנוגעים לאותה אדמה. פתרון שתי המדינות גם תרם לרעיון המסולף שהעם היהודי הוא כובש זר במולדתו ההיסטורית, רק בגלל אותו כיבוש ירדני שנמשך 19 שנה ושכמעט אף מדינה לא הכירה בו.

ראייה צרה זו של הסכסוך לא הובילה עד כה לתוצאות כלל, וגרמה נזק גדול לשני הצדדים, בעיקר בשל מחסור בחשיבה על הקווים האדומים הברורים כל כך: מדינת ישראל לא יכולה לקבל נסיגה לגבולות שאינם בני הגנה, או להפקיר את המקומות הקדושים בירושלים ואת "רצועת התנ"ך" ביהודה ושומרון. אין לה גם שום סיבה לעשות זאת.

כוכב הצפון: עקרונות מנחים לפני שמתיישבים לדבר

לפני שמגבשים מתווים לפתרון, יש לגבש עקרונות יסוד שיתוו את הדרך לפתרונות. לראייתנו, על העקרונות המסדרים הבאים לשמש בתור כוכב הצפון המנחה כל תוכנית מדינית עתידית עבור השאלה הישראלית-פלסטינית.

1. ישראל כמולדת הנצחית של העם היהודי: הנחת היסוד היא שארץ ישראל, כולל יהודה ושומרון והמקומות הקדושים, היא המולדת ההיסטורית והנצחית של העם היהודי, מקום בלתי נפרד מהזהות היהודית בתור דת ולאום.
2. חתירה להסדר ישים: ההכרה בצורך המעשי לחתור להסדר ישים מול הפלסטינים כדי לאפשר להם לשלוט על ענייניהם האזרחיים. הסדר מסוג זה יהיה המשך ישיר של המסלול שכבר סוכם, נערך והוצא לפועל במסגרת הסכמי אוסלו ועדיין בתוקף היום. הוא נתן לפלסטינים שליטה אזרחית מלאה על מרכזי האוכלוסייה שלהם, והניח חזון של ישות פלסטינית מפורזת מנשק לצד מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
3. גבולות קבע: הנחת היסוד היא שישראל תסתמך רק על עצמה ותגן על עצמה בכוחות עצמה, ולא יכולה להרשות לעצמה להסתמך על כוחות זרים או בינלאומיים להבטחת קיומה. לצורך כך גבולות הקבע של ישראל לאחר כל הסדר מדיני חייבים להיות בני הגנה וקיימא.

א. ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל. אפשר למצוא סידורים שונים לקהילות הספר מעבר לגדר ההפרדה, שכרגע עדיין נחשבות לחלק מהעיר.

ב. ישראל תחיל ריבונות מלאה על בקעת הירדן במובן הרחב, באופן שמבטיח גבול מזרחי בר הגנה מול איומים כגון איראן ואי-יציבות אזורית.

ג. ישראל תחזיק בשליטה ביטחונית וצבאית מלאה על יהודה ושומרון בהתבסס על התיישבות יהודית חזקה לאורך צירי ושטחי המפתח ובמקומות החשובים לעם היהודי בתור מכפיל כוח. השליטה הביטחונית הישראלית תכלול גם את המרחב האלקטרומגנטי, המרחב האווירי ובקרת גבולות.

4. עידוד שגשוג: ישראל אומנם אינה אחראית לרווחתם של הפלסטינים, אך עליה לעודד את העצמת האוכלוסייה המקומית, להקים אזורי תעשייה משותפים, לקדם שלום כלכלי, ולאפשר חיי יומיום שוטפים עבור ולטובת כל הצדדים.

העקרונות לעיל הינם הרבה מעבר לסידורים ביטחוניים טכניים שאפשר לענות עליהם בדרך אחרת, כפי שהוצע בתוכניות כגון תוכנית אלן. הנחת העבודה המרכזית של ישראל היא שהיא לעולם תסתמך רק על עצמה ותגן על עצמה בכוחות עצמה, ושהיא לא יכולה להרשות לעצמה להסתמך על כוחות זרים או בינלאומיים להבטחת קיומה. נוסף על כך, נקודות אלה אינן חזון שאומץ רק על ידי המחנה הלאומי בישראל, אלא גם מהוות קונצנזוס שאומץ על ידי ממשלת רבין כיסוד להסכמי אוסלו.

פתרונות טובים יותר משתי המדינות: מאגר תוכניות חלופיות

התוכניות שנפרט להלן מיועדות לייצר אלטרנטיבות בנות יישום אל מול תרחישים שונים שעלולים להיווצר בעתיד הקרוב והרחוק. אנחנו לא ממליצים דווקא על אחת מהן, אלא מעודדים דיון בפתרונות ישימים יותר מהפתרון של שתי מדינות לשני עמים.

1. תוכנית האמירויות הפלסטיניות: הנאמנות היחידה במזרח התיכון היא למשפחה, דת ושבט, ולא למדינות לאום מלאכותיות. בהתאם, תוכנית זו מתבססת על ההכרה בביזור השבטי-חמולתי של האוכלוסייה הפלסטינית, שאיננה מקשה אחת. יש מעט מאוד קשר או אמון בין החמולות השונות בג'נין, בית לחם, רמאללה ושכם. הניסיון המערבי-קולוניאליסטי להלביש על האזור את המודל הווסטפאלי של מדינת לאום נחל כישלון חרוץ. לכן, יש להקים שמונה אמירויות במרחבי יהודה, שומרון ועזה, המתבססות על ערי מדינה בשליטת החמולות המקומיות.
2. תוכנית הקונפדרציה הפלסטינית-ירדנית: 70%–80% מאזרחי ירדן הם פלסטינים. במקרה של נפילת בית המלוכה הירדני, יהיה סביר להקים את מדינת פלסטין במקום ממלכת ירדן של היום, עם מובלעות במרכזי אוכלוסין פלסטיניים ביהודה ושומרון, או לחלופין, להקים קונפדרציה או פדרציה ירדנית–פלסטינית משותפת בין ממלכת ירדן למובלעות ביהודה ושומרון. כך, השאיפות הלאומיות של הפלסטינים יקבלו מענה בדמות הקמת מדינה פלסטינית בשיתוף ירדן.
3. פתרון המדינה החדשה ברצועת עזה: תוכנית המדינה החדשה נותרת נאמנה לעמדה הבינלאומית שמקדמת משא ומתן על שתי מדינות, ישראלית ופלסטינית, החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון, ותיתן מענה לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. לכן, יש להקים מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית לצד מדינת ישראל ברצועת עזה, עם המשך טריטוריאלי אל תוך אזור צפון סיני.
4. עסקת המאה: פתרון שתי מדינות ריאלי שבו מדינת פלסטין בטוחה ומשגשגת מתקיימת בשלום לצד מדינת ישראל בטוחה ומשגשגת באזור בטוח ומשגשג. זהו חזון הוליסטי וממוקד ביטחון שמעניק הגדרה עצמית לפלסטינים, ביטחון לישראל, והזדמנויות כלכליות משמעותיות עבור שני הצדדים ומדינות האזור. מדינת פלסטין תהיה מפורזת לחלוטין ותישאר כך. נוסף על כך, ישראל תסכים לפשרות טריטוריאליות משמעותיות על מנת לאפשר לפלסטינים מדינה בת-קיימא. חילופי שטחים יספקו למדינת פלסטין שטח שווה ערך באופן גס לשטח של יהודה, שומרון ועזה ערב מלחמת ששת הימים ב-1967. בקעת הירדן, אשר משחקת תפקיד קריטי בביטחון ישראל, תהיה תחת ריבונות ישראלית.

הגיע הזמן להשאיר מאחור את כישלון מתווה "שתי מדינות לשני עמים" במתכונתו הנוכחית ולעבור לרעיונות חדשים, תוך העברת הזרקור של השיח לפתרונות החלופיים לסיום הסכסוך. ייתכן מאוד שהשאלה הישראלית-פלסטינית תהיה במקום שונה לחלוטין אם רק ישראל תעבור מקיפאון ליוזמה, ותחתור למיצוי מקסימלי של ההזדמנויות הרבות שכבר בנמצא.

"מטרתו של נייר העמדה היא לעשות סדר", אומר אור יששכר, ראש מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים. "אנחנו מציגים בצורה מרוכזת וחסרת תקדים את כל האלטרנטיבות לפתרון שתי המדינות על יתרונותיהן וחסרונותיהן. 'לדמיין מחדש סכסוך ישן' מציג חזון נבדל מחזון שתי המדינות הנוכחי. נייר העמדה מציג את עמודי התווך שעליהם ממשלת ישראל צריכה להישען בכל הסדר מדיני עתידי הנוגע ליהודה ושומרון והבקעה. עמודי תווך אלו חיוניים להמשך השמירה על ביטחונה של מדינת ישראל. לכן, הביטחוניסטים לא מאמצים הסדר אחד ויחיד אשר רק על פיו ייפתר הסכסוך, אלא מציגים תוכניות שונות אשר הוצאתן לפועל מותנית בכך שיעמדו בעמודי התווך השונים שחיוניים לביטחון ישראל".

להורדת נייר העמדה המלא >>>

הפוסט לחשוב מחדש על סכסוך ישן הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

מגוחך, נכון? אותנו זה ממש לא מצחיק ולכן החלטנו לבדוק את הסוגיה לעומק כדי להבין למה זה קורה ומה אפשר לשנות.

תופעת יידוי האבנים וזריקת בקבוקי התבערה (בקת"בים) במרחבי יהודה ושומרון כבר מזמן הפכה לאתגר אסטרטגי המערער את תחושת הביטחון של האוכלוסייה האזרחית ותורם ליציבות ולהמשכיות שגרת הטרור הפלסטיני.

ממדי תופעה זו אינם מותירים מקום להנחה המטעה שלפיה מדובר ב"מפגעים בודדים". הנתונים מצביעים על תמונה אחרת לגמרי: התופעות האלה הן ביטוי קצה למערכה סדורה של הסתה ממסדית לפעילות טרור נגד ישראל מצד הרשות הפלסטינית.

על אף שמדובר בתופעה אסטרטגית מסוכנת הפוגעת בחיי אדם, בפועל בתי המשפט האזרחיים והצבאיים מקילים עם המחבלים ונמנעים ממיצוי הדין עם אותם מפגעים. נוסף על כך, רק מחבלים מעטים מובאים לדין ותלונות רבות נסגרות על ידי גורמי משטרת ישראל בעילה של "עבריין לא נודע".

מדוע כל זה קורה? מחלקת המחקר שלנו בדקה את הנושא לעומק והגיעה לתובנות מעניינות.

עלות מול תועלת, הזדמנות מול הרתעה

פריחתה של צורת הטרור הזו התאפשרה כתוצאה של התמזגות בין חמש סיבות עיקריות:

1. עלות: קל, פשוט וזול להוציא פיגועים מסוג זה לפועל, בין אם בשל זמינותם של אבנים וסלעים הקיימים במרחב ואינם דורשים התארגנות משמעותית מוקדמת, ובין אם בשל הקלות היחסית של הכנת בקבוק תבערה.
2. תועלת: אבן או בקבוק תבערה הפוגעים ברכב יכולים לגרום בקלות לתגובת שרשרת שתסתיים בנפגעים רבים. כלומר, מדד הנפגעים הפוטנציאליים בגוף ובנפש כתוצאה מפיגוע זה, לצד אפקט תודעתי של ירידה בתחושת הביטחון בתנועה בכבישים, הם מרשימים. נוסף על כך, השלכת אבן מצטלמת ונתפסת כפחות מאיימת מאשר שימוש בנשק חם או בסכין, ולכן קל יותר לבצע פיגועים כאלה מבלי להיחשף לביקורת תקשורתית משמעותית.
3. הזדמנות: מכורח החיכוך היומיומי בין האוכלוסייה הפלסטינית לזו הישראלית ולכוחות הביטחון, בידי המפגעים שפע הזדמנויות להוציא פיגוע מסוג זה לפועל.
4. היעדר הרתעה מבצעית: העדפת כוחות הביטחון, לפחות עד לאחרונה, להימנע מחיכוכים עם פיגועים מסוג שנחשב לקל יותר, והתמקדותם בסיכול ובמעצר מפגעים המתכננים או מוציאים לפועל פיגועי ירי, חטיפה, מטעני נפץ ואחרים.
5. היעדר הרתעה משפטית: העדפת בתי המשפט הצבאיים והאזרחיים להקל עם המחבלים העושים שימוש באבנים ובבקבוקי תבערה ולהימנע ממיצוי הדין עם אותם מפגעים. למרות ממדי התופעה של יידוי אבנים, בפועל רק מחבלים מעטים מובאים לדין, והעונשים שהם מקבלים בפועל אינם מרתיעים כלל.

אלפי פיגועים, עשרות פצועים

כיום יש ברחבי יהודה ושומרון כעשרים מוקדים ידועים של יידוי אבנים, על פי רוב לאורך צירי הנסיעה ובנקודות בסמוך לגדר המערכת. מדובר על פי רוב בצעירים בני 10–20 אל מול כוחות צה"ל, לעיתים בעידוד מסיתים מקומיים וארגוני שמאל קיצוני.

כך לדוגמה, בשנת 2020 דווח על 1,884 פיגועי יידוי אבנים ו-496 זריקות בקת"בים, שגרמו לפציעתם של 154 אזרחים וחיילים. בממוצע, בשנת 2021 חלה עלייה של 210% בפיגועי יידוי אבנים ו-156% בזריקות בקת"בים לעומת השנה הקודמת.

צה"ל והמשטרה פועלים מול איום זה דרך פיזור מארבים ומעצרים. עם זאת, עיקרי האתגרים המבצעיים כוללים את צפיפות האזורים שמהם מבוצעים הפיגועים, סיוע פנימי להימלטות המחבלים, ריבוי זירות הפיגועים אל מול מיעוט בכוחות הביטחון, חוסר האפקטיביות המבצעית של האמצעים הצה"ליים אל מול התופעה, שחרור או אי המשך מעצר הנתפסים, הוראות פתיחה באש מכבידות והליך משפטי שמסתיים בעונש מקל.

אוזלת יד משפטית: תיקים שנסגרים, עונשים מקילים

כאמור, אחד מהאתגרים בהתמודדות אל מול תופעת יידוי האבנים הוא חוסר הרתעה אשר נובע מהליך משפטי שמסתיים בעונש מקל. מבחינת כלל התיקים שנפתחו נגד מפגעי אבנים ובקת"בים בשנים 2019–2020 עלתה תמונה חמורה של הקלה משמעותית מצד בתי המשפט האזרחיים והצבאיים בעונשים בפועל לעומת העונשים הקבועים בחוק עד כדי עונשי מאסר קצרים ב-95% מהקבוע בחוק, לעיתים ימים ספורים או חודשים ספורים בלבד. ב-11% ממקרי יידוי האבנים לא נגזר עונש מאסר כלל, על אף שנסיבות אי גזירת עונש המאסר אינן ידועות ומצריכות בחינה אינדיבידואלית של התיקים.

ממוצע העונשים עומד על 8.3 חודשי מאסר בלבד בגין יידוי אבנים ו-13 חודשי מאסר בלבד בגין זריקת בקת"בים, לעומת העונש המקסימלי הקבוע בחוק העומד על 10–25 שנה, בכפוף לנסיבות. נוסף על כך, בדיקה השוואתית גילתה שנתח משמעותי ממספר האירועים המדווחים אינם מסתיימים בכתב אישום: במחצית הראשונה של שנת 2020 רק 21% מאירועי יידויי האבנים המדווחים ו-33% מאירועי זריקת הבקת"בים המדווחים הסתיימו בכתב אישום.

דברי החוקר

התובנות שעלו מהמחקר המקיף שביצענו נבחנו בידי בכירי הביטחוניסטים אשר גיבשו המלצות קונקרטיות לשינוי המצב. המלצות אלה כוללות הגדרת אזורים מסוימים כבעלי סיכון גבוה לפגיעה בנפש כתוצאה מיידוי אבנים וזריקת בקת"בים, בתור פיגוע מסכן חיים, המצדיק נקיטת פעולות הגנתיות כגון ירי על מנת לנטרל; ריכוז מאמץ למעצר מגייסי, מעודדי ומכוויני המפגעים; מערכת מחשוב עם מסד נתונים לצורך סנכרון; וגיבוש חקיקה שתאפשר ענישה ראויה ומחמירה עם מעורבים בביצוע פעולות טרור.

"נייר עמדה זה נכתב על ידי מחלקת המחקר כהכנה לדיון בכנסת בוועדת פנים וביטחון בנושא מיצוי הדין עם זורקי אבנים ביהודה ושומרון", אומר ירון בוסקילה, סא"ל במיל' ומזכ"ל תנועת הביטחוניסטים, אשר חתום על המחקר. "מטרת כתיבת המסמך הייתה להביא לקביעת עונשי מינימום בחוק כלפי זורקי אבנים ובקת"בים באופן שלא יאפשר לשופטים להקל משמעותית בענישה כפי שקורה כיום. המסמך נכתב בשיתוף משפטנים מתחום הדין המשפטי של דיני מלחמה, מומחים לסוגיות ביו"ש, חוקרים שאמונים על איסוף נתונים ומפקדים בכירים כמפקדי גזרות ביו"ש. המסמך הוצג בוועדה שבה ישבו שרים, ח"כים, קציני משטרה בכירים, קציני צבא מיו"ש ונציגי הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה. בעקבות הדברים שהוצגו במסמך של התנועה, בסיום הוועדה, הנחתה הכנסת את הפרקליטות להציג משמעויות של קביעת עונשי מינימום וקבעה דיון נוסף על מנת לקדם את השינוי בחוק".

לנייר העמדה המלא >>>

הפוסט "אבן בוחן": מיצוי דין עם יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

מנגנון תמריצים זה אינו מוסתר, מטואטא מתחת לשטיח או נלחש בחדרי חדרים. זוהי מדיניות מוצהרת וברורה של הרשות הפלסטינית, המשאירה שובל של דם יהודי מאחוריה. כדי לעמוד על היקף התופעה החלטנו לחקור ולבנות לראשונה את התמונה המלאה של מנגנון מימון הטרור הפלסטיני. זאת עשינו על ידי סקירת החוק הפלסטיני, ניתוח מצב המשק ברשות הפלסטינית ותרגום הצהרות ונאומים של בכירי הרשות.

מיליארד שקל בשנה: כך נראית מדיניות רשמית לרצח יהודים

על פי החוק הפלסטיני, מחבלים כלואים מתוגמלים בהתאם לשנות המאסר שהם מרצים, משכורות שבשנה ה-30 ומעלה למאסר מגיעות ל-12,000 ש"ח בחודש. זוהי רמת שכר שוות ערך לזו של נשיא בית המשפט העליון הפלסטיני, גבוהה פי שמונה משכר המינימום הממוצע ביו"ש ובעזה, ופי ארבעה מההכנסה החודשית לנפש של הפלסטיני הממוצע.

אל המשכורות המשולמות למחבלים בזמן ריצוי מאסרם מתווספים תשלומים נוספים. כך, למשל, מחבלים כלואים שהשתחררו לאחר שריצו למעלה מחמש שנות מאסר בפועל ממשיכים לקבל שכר גם לאחר השחרור, וזאת נוסף למענק שחרור חד פעמי הנע בין 5,000 ל-25,000 דולר. כאמור, הרשות גם מחויבת לפי החוק להעסיק בשורותיה מחבלים משוחררים על מנת לזכות אותם בביטחון כלכלי ותעסוקתי לכל אורך חייהם, כולל ביטוח בריאות והשכלה בסבסוד מלא, כמו גם לתת להם עדיפות בשיבוצי משרות שנתיים בכל המוסדות הממשלתיים.

בפועל, הרשות מוציאה בממוצע למעלה ממיליארד ש"ח בשנה כתשלום למחבלים ולבני משפחותיהם, סכום שווה ערך ברוב השנים שנסקרו במחקר לכ-7% מתקציבה, וכמעט למחצית מכלל סיוע החוץ שהיא מקבלת ממדינות ומתורמים אחרים.

כך, למשל, בשנת 2018 עמד כלל התקציב של תשלומים למחבלים כלואים, מחבלים משוחררים ומשפחות "שהידים" ופצועים על סך 1.237 מיליארד ש"ח, שהיו כ-7.4% מתקציב הרשות, או כ-44% מכלל תקציב סיוע החוץ שהיא הייתה אמורה לקבל ממדינות תורמות ומגורמים אחרים.

המספרים לא מותירים מקום לספק: זהו מנגנון טרור רשמי בהיקף נרחב ביותר, שמהווה נדבך חשוב ומרכזי בפעילות הכוללת של הרשות הפלסטינית. מנגנון דמים זה יוצר מציאות שבה לאזרח הפלסטיני כדאי לבחור בטרור כאפיק פעולה שלא רק מזכה אותו בכבוד ובהערכה, אלא גם מתגמל אותו בנדיבות רבה – הרבה יותר מאת האזרח הפלסטיני הממוצע. הדבר מהווה לא רק שידול לרצח (מאחר שהכסף מובטח מראש) והפרה בוטה של הסכמי אוסלו, אלא גם סטנדרטיזציה מערכתית של המאבק המזוין הפלסטיני. למרבה הצער, יש למנגנון זה גם תוצאות בשטח: כיום נהנים מתשלומים אלה 5,000 אסירים ו-7,200 אסירים משוחררים, נוסף ל-37,500 משפחות ה"שהידים" והפצועים.

רצח כמקצוע מועדף: השהידים בראש סדר העדיפויות הפלסטיני

הרשות הפלסטינית נהנית מתדמית של ממשלה פלסטינית אזרחית, מתונה ופרגמטית, ודאי בהשוואה לארגון הפלסטיני המתחרה חמאס. אך המספרים מספרים סיפור אחר, שלפיו הרשות הפלסטינית לוקחת חלק פעיל ומכוון במאבק המזוין נגד ישראל בדרכים רבות, כולל דרך הפעלת מנגנון כלכלי משומן ועתיר תקציבים שמטרתו לתמרץ טרור עממי מאורגן כנגד ישראלים חפים מפשע. זהו מנגנון שאפשר לכנותו Pay for Slay – תשלום לקטל יהודים, או אם תרצו: רצח כמקצוע מועדף.

חשוב לזכור שטרור נחשב ככלי מרכזי ולגיטימי במימוש מטרת העל של אש"ף והרשות הפלסטינית: להקים מדינה פלסטינית תוך חיסול מדינת ישראל. במסגרת זו, מנגנון המשכורות וההעסקה מהווה בעיני הרשות נדבך אסטרטגי חשוב בשימור פעולות הטרור ובהפיכת המאבק המזוין הפלסטיני למדיניות ממוסדת.

מנגנון זה אולי לא בולט לעיני המתבוננים מבחוץ, אך הקשבה לבכירי הרשות מלמדת שמדובר במדיניות מוצהרת וברורה הנאמרת בקול רם וברור, ומפורסמת באמצעי התקשורת ובמקורות גלויים.

כך, למשל, נשיא הרשות, מחמוד עבאס, שכינה את ה"שהידים" "כוכבים בשמי המאבק של העם הפלסטיני", הניצבים "בראש סדר העדיפויות הפלסטיני", הדגיש מספר פעמים, כולל מעל במת האו"ם, כי "גם לו היה נותר בידינו גרוש אחד בלבד, היינו משלמים אותו למשפחות השהידים והאסירים".

בפעילות זו עונה הרשות הפלסטינית על ההגדרה הישראלית והעולמית של "ארגון טרור": לא רק שהיא מתמרצת טרור ומממנת טרור דרך אסירים, אסירים משוחררים ומשפחות "שהידים" ופצועים, אלא היא גם מעסיקה רבים מהם כעובדי ציבור – כולל, למרבה האבסורד, בשורות מנגנוני הביטחון שלה האמורים להילחם בטרור.

איך ישראל והעולם מגיבים?

בישראל, כמו גם בארצות הברית, חוקקו חוקים נגד תופעה זו. בישראל נחקק החוק להקפאת כספים שהרשות הפלסטינית מעבירה למחבלים מתוך כספי המיסים שנגבים עבורה על ידי ישראל, ובארה"ב אוסר החוק האמריקני על העברת סיוע כלכלי מסוים לרשות כל עוד מדיניות זו נמשכת.

אך בתמונה הכוללת, הקהילה הבינלאומית, רובה ככולה, מגיבה על תופעה זו בשפה רפה ומשלימה עם נרטיב הקורבן של הרשות הפלסטינית, על אף שמדיניות הרשות עומדת בסתירה מוחלטת למאבק העולמי כנגד הטרור. העברת כספי המדינות התורמות למחבלים מנוגדת גם לחוקי המדינות התורמות עצמן, וכן לאמנות בינלאומיות הנוגעות למימון טרור. בעקיפין, כספי סיוע אלה מהווים זריקת חמצן משמעותית למנגנון הטרור של הרשות כנגד ישראלים חפים מפשע בכסות של סיוע הומניטרי.

המטרה: חברי כנסת, דיפלומטים והקונגרס האמריקני

את המחקר ליוו תא"ל במיל' יוסי קופרווסר, לשעבר ראש מחלקת מחקר באמ"ן, וסא"ל במיל' מוריס הירש, לשעבר ראש התביעה הצבאית ביו"ש. "המחקר שביצענו מרכז לראשונה את התמונה המלאה של מנגנון מימון הטרור הפלסטיני", אומר אור יששכר, ראש מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים ועורך הדו"ח. "הנתונים מראים בצורה ברורה את מחויבותה של הרשות הפלסטינית למערכה מזוינת נגד מדינת ישראל".

ומה בעצם אפשר לעשות? הרבה. ראשית, בפן הכלכלי: אפשר להגדיר את הרשות הפלסטינית כישות מממנת טרור, כולל הקפאת סיוע כלכלי ושיתוף פעולה מצד הקהילה הבינלאומית וסגירת נציגויות. אפשר גם לאכוף את חוק הקיזוז בישראל כדי לאלץ את הרשות לבחור בין קריסה כלכלית מוחלטת לבין מנגנון המשכורות למחבלים והעסקתם. במישור המדיני, יש להבהיר לרשות כי כל התקדמות להסדר מדיני סופי תותנה בהפסקה מיידית ולצמיתות מצד הרשות של מדיניות זו. לבסוף, יש לעודד שיח מבוסס עובדות אשר שם במרכז את טיבה האמיתי של הרשות כארגון המפעיל טרור נגד ישראלים ללא קשר לעמדה הפוליטית בעניין מו"מ עימה או עם כל ישות פלסטינית אחרת.

עיקרי המחקר גובשו לנייר עמדה רשמי של תנועת הביטחוניסטים, וזכו לתהודה תקשורתית רחבה. נייר העמדה אף הוגש לכל חברי הכנסת, וכן לדיפלומטים זרים בישראל.

"אנחנו ממשיכים לפעול", מבהיר אור יששכר. "אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי תהודת הדו"ח בקרב מקבלי ההחלטות, וממשיכים להפיץ אותו לחברי קונגרס אמריקנים".

להורדת נייר העמדה המלא

הפוסט המדיניות הרשמית של הרשות הפלסטינית: רצח יהודים כמקצוע הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.