הפעם נסייר בירושלים, באתר מפתח הקשור למלחמת ששת הימים, מלחמה שהשלכותיה על הגיאופוליטיקה, הכלכלה והביטחון באזורנו היו דרמטיות. סיפורו ההרואי של הקרב שנערך במקום שבו נבקר – גבעת התחמושת – הפך אותו לסמל ישראלי, ולאתר “הנצחתה והנחלת מורשת המערכה על ירושלים במלחמת ששת ימים”.
אופי הסיור: רגלי.
אורך הסיור: 1–3 שעות.
מידת קושי: קל.
נקודת התחלה: שימו בווייז “גבעת התחמושת” (רחוב זלמן שרגאי 5). אפשר להגיע ברכבת הקלה (תחנת גבעת התחמושת) או באוטובוס מהתחנה המרכזית בקו 66 וממרכז העיר בקווים 19, 34, 34א.
שעות פעילות: 09:00–17:00 (ימי שישי וערבי חג: 09:00–13:00).
הכניסה לאתר אינה כרוכה בתשלום. אפשר לרכוש כרטיסים לסיור במוזיאון, הכולל מיצג אור-קולי, וגם קיימת אפשרות לסיור מודרך יומי. פרטים ומחירים באתר: https://www.g-h.org.il/
“גבעת התחמושת”: מה זה בכלל?
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הקימו הבריטים, ששלטו אז בארץ, בית ספר לשוטרים (שהיום נמצא בתחומי שכונת מעלות דפנה). בסמוך לבית הספר, על גבעה סמוכה, הם גם הקימו מחסני תחמושת, ומכאן השם המתבקש: “גבעת התחמושת”.
גבעת התחמושת: האסטרטגיה של שמירה על מובלעת הר הצופים
ב-30.11.48 (יום ושנה לאחר הכרזת האו”ם בכ”ט בנובמבר על חלוקת הארץ) נחתם הסכם “הפסקת האש הכנה” בין משה דיין לעבדאללה א-תל, בפגישה בשלוש עיניים. הסכם זה חילק את ירושלים לעיר יהודית ועיר ערבית, והקו המפריד כונה “הקו העירוני”.
בתוך העיר הערבית הייתה מובלעת יהודית – מובלעת הר הצופים. לפי ההסכם, פעם בשבועיים יצאה שיירה מירושלים מהמערבית אל הר הצופים. לישראל היה ברור שבכל עימות עתידי הר הצופים יהיה המטרה הראשונה של הירדנים. על כן, בכל תוכנית שהיא, הושם דגש מיוחד על חבירה להר הצופים. הירדנים היו מודעים לרצון הישראלי לחבור להר הצופים ועל כן הקימו שלושה מוצבים ששמרו על הדרך: גבעת התחמושת, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית. בגבעת התחמושת שוכנה פלוגה מוגברת של הלגיון (סביב 120 לוחמים).
משכך, הפכה גבעת התחמושת לנקודה אסטרטגית אשר זכתה להתייחסות בכל תוכנית צה”לית שהיא כאחת מנקודות המפתח בדרך להר הצופים.
ירדן מצטרפת למלחמה
ב-5.6.1967 נפתחה מלחמת ששת הימים בגזרה המצרית. למרות מאמצים מדיניים, החליט המלך חוסיין להצטרף למלחמה מול מצרים ותותחי הלגיון הירדני החלו להפגיז את ירושלים המערבית. בגזרת ירושלים פעלו שלוש חטיבות מילואים וכוחות סיוע שונים:
- חטיבה 16 בלמה מתקפה ירדנית בארמון הנציב, כבשה את מוצב הפעמון וחסמה את כביש ירושלים–בית לחם.
- חטיבה 10 פעלה מצפון לירושלים ברכס נבי סמואל, וחסמה את כביש ירושלים–רמאללה.
- חטיבה 55 הייתה אמורה לפעול בסיני, אך התמוטטות המערך המצרי בסיני והתקדמות צה”ל המהירה יִיתרו את השתתפותה במערכה בסיני. החטיבה הוסטה אל ירושלים, שם היא פעלה בצפון העיר במטרה לחבור אל הר הצופים.
בית הספר לשוטרים והפריצה
מח”ט הצנחנים, מוטה גור, הורה לכבוש את גבעת התחמושת ולהשתלט על שכונת שייח’ ג’ראח. התוכנית הייתה לפרוץ דרך בית הספר לשוטרים אל גבעת התחמושת, ושפלוגות הגדוד השונות ישתלטו על חלקים שונים של המתחם.
המתחם הורכב מתעלה מרכזית, וכן מתעלה מזרחית ומערבית שנפגשו בצפון המתחם. בחלק הדרומי הייתה תעלה רדודה יחסית שחיברה את התעלות השונות. התוכנית הייתה פשוטה: פלוגה אחת תכבוש את תעלות הגישה למוצב, ופלוגה אחת תכבוש את החלקים השונים במוצב, ולאחר מכן ימשיך הכוח לשייח’ ג’ראח. כמו כן צורפו לכוח שישה טנקים לצורך סיוע.
הפתעות בשטח: תעלות צרות וטעות בזיהוי
לאחר שנגיע למבנה הכניסה, נצא אל הרחבה. הרחבה נמצאת בחלק הדרומי של האתר. האתר כיום משקף רק את חלקו של המוצב במלחמת ששת הימים. התעלה המזרחית כוסתה, התעלה המזרחית שרדה בחלקים מעטים, ורק התעלה המערבית נשארה כמעט בשלמותה.
הקרב החל בשעה 2:20 בלילה בהרעשה ארטילרית של בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. הפריצה לבית הספר לשוטרים עברה בלא תקלות, כיוון שהירדנים פינו את המבנה, עם תחילת ההפגזה, ועברו לגבעת התחמושת. עם תחילת הקרב התברר שהתעלות במתחם צרות מאוד ושרק לוחם אחד יכול לירות תוך כדי התקדמות, וכן שלוחם עם חגור מלא יתקשה לנוע בתעלות הצרות.
פלוגה ד’ חולקה לשלושה כוחות משנה: מחלקה לתעלה המזרחית, מחלקה לתעלה המערבית ומחלקה לתעלה המרכזית. אולם החושך והמהומה גרמו לטעות. שתי מחלקות נכנסו לתעלה המרכזית ואחת למזרחית. התעלה המערבית, המבוצרת מכול, נותרה ללא כוח צה”לי כלשהו. בתחילה הכול הלך חלק. המ”פ סבר שהתוכנית עובדת כראוי, והודיע שאין צורך בעתודה. אולם עם ההגעה לחלק הצפוני התברר כי עיקר הכוח הירדני מתבצר בחלק המערבי. מספר ההרוגים והפצועים הלך וגדל מרגע לרגע.
בינתיים השחר עלה, והצנחנים נחשפו לעיני הירדנים, שירו מחוץ לתעלה אל הצנחנים בתוך התעלה. אחד המפקדים החליט לשלוח לוחם שיחפה על הלוחמים בתוך התעלה. ישראל צוריאל זינק החוצה וחיפה על חבריו עד שאזלה תחמושתו, והוא קפץ לתעלה. נפתלי כהן תפס את מקומו, חיפה גם כן, נפצע וחילץ את עצמו. המקלען איתן נאוה נשלח לחפות, ובמהלך החיפוי נהרג. מעשהו של איתן הונצח בשיר “גבעת התחמושת” של יורם טהרלב (ציטוט מדבריו של הסמ”פ ניצן ניר ששלח את איתן):
“לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן. איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון. לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי. ככה עברנו איזה שלושים מטר. איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים, עד שנפגע בראשו ונפל פנימה”.
בעמדנו ברחבה נביט צפונה אל כיוון מגדל המים, ונבין את הנחיתות של לוחמי צה”ל ואת יתרון הגובה של הירדנים. כיוון שבחוץ היה מסוכן מאוד לשהות במהלך הקרב, ניכנס לתעלה המערבית הסמוכה ובה נתקדם צפונה (למעלה). שימו לב כמה התעלה צרה! אם יש לכם תיק על הגב נסו להסתובב לאחור מבלי לגעת בקירות… עכשיו דמיינו חושך, אבק, רעש יריות וזעקות פצועים ותבינו את הקושי הפיזי והנפשי של החיילים.
הבונקר המרכזי והכרעת הקרב
במחיר דמים כבד התקרבו אט אט הצנחנים אל הבונקר המרכזי. נתקדם בתעלה המערבית אל הבונקר הגדול.
נלך במגמת עלייה קלה. כשנגיע לצומת T נפנה שמאלה, ונתעקל עם התעלה ימינה. שימו לב ל”שפניות” (עמדות ירי לאורך התעלה ההיקפית שבה אנו פוסעים) שבהן התבצרו חיילי הלגיון. כל “שפנייה” נכבשה לאחר התנגדות עיקשת. בהָלכנו בתעלה נציץ מדי פעם החוצה. מצד ימין נראה את מגדל המים מנוקב הכדורים, ובהמשך את האנדרטה לזכר חיילי צה”ל שנפלו במקום. אנו נביט בנחת, אך בזמן הקרב מי שהרים את ראשו הסתכן בפגיעה מיידית. לאחר כמה עשרות מטרים של הליכה איטית ודחוקה נגיע אל הבונקר המרכזי.
הבונקר היה עמדת מקלע מבטון מזוין בעובי 40 ס”מ, והמבנה שלו היה חדר בתוך חדר. כך, הרימונים שהושלכו אל הבונקר לא חיסלו את שוכניו, שפשוט עברו לחדר הפנימי, וחזרו לירות לאחר הפיצוץ. נעשה ניסיון לפגוע בבונקר באמצעות שתי “בזוקות” (נשק נגד טנקים), אך כדברי השיר “גבעת התחמושת”, “החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה. הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון“.
בקשת סיוע מהטנק נענתה בשלילה, כיון שהטנק לא הצליח להנמיך את תותחו לזווית הרצויה. בסופו של דבר הוחלט לפוצץ את הבונקר על יושביו. במאמצים רבים ותחת אש הונחו 16 ק”ג חומר נפץ בקרבת הבונקר. חומר הנפץ עשה את שלו, הבונקר פוצץ והקרב הגיע לסיומו. אומנם הכוח הוטרד ביריות מגבעת המבתר, אך כוחות מחטיבה 10 כבשו את מוצב גבעת המבתר ושיתקו את מקורות הירי. למוחרת הקרב הגיעה פלוגת מג”ב והשתלטה שוב על המוצב, תוך איסוף 60 שבויים ירדנים.
36 חיילי צה”ל מסרו נפשם על כיבוש גבעת התחמושת. 15 חיילים זכו לצל”שים.
“גבעת התחמושת”, מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום.
