אזור ניצנה מוכר כאזור הכולל עתיקות, יישובים בעלי שמות מיוחדים כמו באר מילכה, עזוז וכמהין, וגם הרבה עגבניות שרי טעימות שחקלאי האזור מגדלים. ניצנה היא גם עיר נבטית חשובה באחד מסעיפי דרך הבשמים. אך רק מעטים מכירים ומוקירים את הסיפור הצה”לי שמאחוריה – אתר הקרבות בעוג’ה אל חפיר, שעליו נספר היום ונגאל אותו מתהום הנשייה. על הדרך, נכיר גם את דמותו של איש הלח”י יעקב גרנק (דב), שנפל בקרב.
אופי הסיור: רגלי.
אורך הסיור: 1–2 שעות.
מידת קושי: קל.
נקודת התחלה: אנדרטת חטיבה 8 למרגלות תל ניצנה.
רקע: עוג’ה אל חפיר מ-1906 ועד 1948
אזור ניצנה, הלא הוא עוג’ה אל חפיר, הוא מהאזורים הפחות מרכזיים בישראל, אך בעבר זכה לתהילה. הסיבה לכך היא היותו מעבר גבול חשוב למצרים בתחילת המאה ה-20, שהוביל את העות’מאנים להקים בו מרכז שליטה ובית חולים ששרידיו קיימים עד היום.
לאחר שהאימפריה העות’מאנית הצטרפה למלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז, עלתה חשיבות עוג’ה אל חפיר אף יותר, כנקודת מוצא להתקפות על הבריטים שישבו במצרים. בין השאר, הניחו העות’מאנים באזור מסילת רכבת, כחלק מההכנות של הגרמנים והעות’מאנים לפלוש למצרים ולהשתלט על תעלת סואץ. כך הפכה עוג’ה אל חפיר למרכז מנהלתי גם לרכבת וגם ליחידות הצבא. את מגדל המים של הרכבת אפשר לראות עד היום מעט דרומה מהתל.
עוג’ה אל חפיר ירדה מתהילתה לאחר ועידת סן רמו אשר נתנה את ארץ ישראל כמנדט לבריטים. בשל שליטת הבריטים במצרים ירדה חשיבות המקום כנקודת גבול. לפי תוכנית החלוקה שהתקבלה בכ”ט בנובמבר 1947 הייתה עוג’ה אל חפיר חלק מהמדינה הערבית. מייד לאחר הכרזת המדינה פלש הצבא המצרי לארץ ישראל והשתלט על המקום.
מבצע חורב: סילוק שארית הכוחות המצריים מהדרום
גם לאחר “מבצע יואב” שנערך באוקטובר 1948, אשר פרץ את הדרך אל הנגב, עדיין נותרו כוחות מצריים משמעותיים במרחב שבין עזה לבאר שבע. מבצע חורב, שנערך מסוף דצמבר 1948 ועד תחילת ינואר 1949, נועד לסלק את הכוחות המצריים שעוד נותרו בשטחי ארץ ישראל, לרבות באזור עוג’ה אל חפיר. במבצע השתתפו כוחות רבים כולל חטיבת גולני, חטיבה 8, חטיבת אלכסנדרוני, חטיבת הנגב וחטיבת הראל. מפקד המבצע היה יגאל אלון, והקמב”ץ היה יצחק רבין.
רגע לפני ההתקפה, הכירו את המ”פ הבלונדיני: יעקב גרנק
הכוח הצה”לי שהתכונן לכיבוש עוג’ה אל חפיר התבסס על חטיבה 8, החטיבה המשוריינת הראשונה בצה”ל. הגדוד המוביל היה גדוד 82 ולו ארבעה טנקים ו-12 משוריינים וכוחות נוספים, לרבות גדוד 89. המפקד של פלוגה א’ בגדוד 89 היה יעקב גרנק, שכינויו היה “דב”.
יעקב גרנק נולד בפולין בשנת 1923. הוא התנדב להגן על ורשה בעת הפלישה הגרמנית בראשית מלחמת העולם השנייה, נפל בשבי אך ברח. בשנת 1940 עלה ארצה בדרך לא דרך והצטרף ללח”י, שם קיבל את הכינוי המחתרתי “דב”. גרנק השתתף בכמה מהפעולות הנועזות של הלח”י, ביניהן נסיון ההתנקשות (הכושל) בנציב הבריטי הרולד מקמייקל, שחרור ישראל אלדד, שוד בנק ברקליס ושוד הבנק הפולני. לאחר הצטרפות הלח”י אל צה”ל, עבר גרנק קורס קצינים והתמנה כמ”פ בגדוד 89 בפיקודו של משה דיין. הוא כונה בפי פקודיו “דב הבלונדיני” או “הסרן הבלונדיני”.
מהלך הקרב: נפילתו של דב והדבקות במשימה
ההתקפה הראשונה התרחשה ב-26.12.1948 אך נתקלה בהתנגדות מצרית עזה, המתוארת על ידי בנימין זאב פון וייזל, מג”ד התותחנים שסיפק סיוע ארטילרי לכוח: “בינתיים נמשך הקרב על עוג’ה עצמה… רכב ישראלי חדר הפעם לתחומי הכפר אך ספג שם אש מתותח נ”ט ומפיאטים (Piat). שוב נפגעו משוריינים”. בסופו של דבר, הכוח נאלץ לסגת תוך שהוא סופג מספר אבדות, ובראשן – מפקד הפלוגה יעקב גרנק אשר ספג כדור בצווארו ונהרג במקום.
כך מתאר את נפילתו של דב הלוחם יוסף עברון:
“כל הפלוגה עברה על פנינו, פנים מחייכים, ידיים מנופפות לשלום, כשדמותו של דב, תמיר, ומשרה סביבו ביטחון, בולטת בגובהה ברכב הפיקוד. מאחוריו שרשרת של פעולת נועזות, החל מהמלחמה בבריטים בתקופת המחתרת ועד לפריצת מבצר עיראק סואידן, שכל הניסיונות לכבוש אותו עלו קודם לכן, בתוהו. פלוגתו של דב דוהרת לעבר פסגת הגבעה של עוג’ה; כדורים ופגזים נצלפים ללא הרף. דמותו של דב בולטת על זחל”ם הפיקוד, זקוף כתמיד ומשמיע את הוראותיו בקור רוח, כשלפתע נדם קולו. כדור פגע בצווארו. מתברר, שהפלוגה נכנסה לשטח פתוח, מטווח היטב על ידי המצרים. ניתנת הוראת נסיגה, ושעה קלה לאחר ההסתערות שבה הפלוגה על עקבותיה, בלי מפקדה, כשעל הזחל”מים מוטלים עוד שנים עשר חללים”.
כישלון ההתקפה הראשונה, ובעיקר נפילת גרנק, השפיעו מורלית על הלוחמים, אך לא ריפו את ידיהם. הם נערכו מחדש מאחור והתארגנו להתקפה נוספת תוך הפגנת דבקות מרשימה במשימה. את המאמץ החליטו לרכז הפעם בנקודת חולשה מצרית שזוהתה במתקפה הראשונה.
הפעם תיאר מג”ד התותחנים מציאות אחרת לגמרי – ניצחון:
“עם אור ראשון, בשעה 06:00, פתחו התותחים והמרגמות באש מהירה … בסיוע התותחים התקדמו המשוריינים מגדוד 82 לעבר הכפר וכבשו משלט אחר משלט. האויב נכנע לאחר שחלקו ברח, בשעות לפני הצהריים… אחר הצהריים פינו המצרים את המשלטים מערבית לעוג’ה. בשעות האחרונות ירו תותחי 75 המ”מ אש מהירה ומאומצת. מכת האש הספיקה להמם לגמרי את האויב. הערבים ברחו, בשעה 17:30 לאחר כיבוש עוג’ה, הפסיקו התותחים את פעולתם. במשך היום נורו 734 פגזים”.
הניצחון בקרב גרם לנסיגת הכוחות המצריים מהמרחב (למעט כיס פאלוג’ה), ואפשר לצה”ל לפלוש למזרח סיני ולהגיע עד אל עריש. אומנם צה”ל נסוג בסופו של דבר מסיני, אך בתמורה פינו המצרים את כיס פאלוג’ה, מה שהשלים את כיבוש הנגב.
המחיר, כאמור, היה כבד. כך ספד המשורר אורי צבי גרינברג ליעקב גרנק שנפל בקרב: “קינה על הסיקריק והוא סרן ‘דב’ בצבא ישראל. הוא היה גזע אש, אשר כל מימיהם של משנאיו לא יוכלו לכבות”.
בסוף הסיור, כדאי להשמיע למשפחה את השיר “בלדה ליצחק שדה”, שכתב המשורר חיים גורי. השיר מזכיר גם את עוג’ה אל חפיר:
רכבו על ג’יפ קליל שדהר בסערה,
שועט בדרך עוג’ה אל ח’פיר.
אחריו ממהרים הטנק עם בחוריו,
וכבר זקנו עולה ומאפיר.
מה עוד עושים באזור?
אזור ניצנה מזמן למטיילים אתרי עניין נוספים, וביניהם תל ניצנה הכולל ממצאים מהתקופה הביזנטית והתקופה העות’מאנית, חמוקי ניצנה – תצורות מסלע וחול שהן חגיגה לעיניים וגן עדן לילדים, עתיקות העיר שבטה, חורשת עזוז ותחנת הכוח התרמו-סולארית באשלים.
