דבר יו"ר תנועת הביטחוניסטים
בסופו של דבר יש ביממה רק 24 שעות. ההחלטה מה לעשות בהן קריטית להשגת מטרות ויעדים, וזה אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני כל מפקד ומנהיג. תנועת הביטחוניסטים פעילה בהרבה זירות – כולן חשובות: במחקר, במפגש עם קובעי מדיניות, בהשמעת קול ברור בתקשורת, בחינוך ובעוד שלל זירות. ההבנה של מה חשוב ומה דחוף קריטית להצלחה, והיא מעסיקה אותי רבות.
כמו בניהול תנועה, כך גם בניהול מדינה. יש נושאים רבים שיש לתת עליהם את הדעת: המצב הביטחוני, יוקר המחיה, התחבורה הציבורית, יחסי דת ומדינה ועוד ועוד. גם כאן הכול חשוב, וגם כאן צריך לשאול מה הכי דחוף. זו הסיבה שסקר "מדד הביטחוניסטים" האחרון התמקד בשאלה מה הציבור הישראלי תופס כמשימות הגדולות של ישראל העומדות לפתחה של הממשלה החדשה.
הכי כואב, הכי חשוב: משילות וביטחון אישי
המדד מצביע, קודם כול, על כך שהנושא הביטחוני עומד בראש מעייני הציבור. כן, אפילו יותר מיוקר המחיה. כאשר מעמיקים לשאול מה בדיוק בתוך הנושא הביטחוני הכי חשוב לישראלים, מקבלים תשובה חד משמעית: משילות וביטחון אישי. לדוגמה, 61% מהציבור הישראלי רוצה להגביר את המשילות בערים מעורבות ובצירי תנועה מרכזיים ו-58% תומך במלחמה בטרור הפיגועים בתוך ישראל.
נושא המשילות וביטחון הפנים קיבל עדיפות נמוכה במשך זמן רב מדי, מה שגבה מחיר יקר בפועל: רמת המשילות במדינה היא שערורייתית והציבור מרגיש את זה ואומר למקבלי ההחלטות: "תראו, אין הלימה בין מה שאתם מתעסקים בו לבין מה שחשוב לנו באמת".
הציבור הישראלי חכם. נושא המשילות וביטחון הפנים אכן קריטי לחוסנה של ישראל. כפי שראינו במאי 2021, כאשר הווקטור של ביטחון הפנים פוגש בווקטור של מלחמה מבחוץ, התוצאות יכולות להיות הרות אסון, ובמובן זה הביטחון האישי והביטחון הלאומי לא ניתנים להפרדה.
המסקנה הברורה היא שחייבים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי ולהציב את ביטחון הפנים בעדיפות גבוהה משמעותית מזו שבה הוא נמצא כיום. תנועת הביטחוניסטים עושה כל אשר ביכולתה כדי לקדם זאת, בין השאר על ידי סיוע בהקמת המשמר הלאומי.
קודם כול המזרח התיכון: שלום עם סעודיה כנכס אסטרטגי
מעבר למשילות ולביטחון הפנים, המדד מצביע על שינוי מהותי באחד מה"קונצנזוסים" שליוו את המדינה עשרות שנים: כדי לעשות שלום עם המזרח התיכון צריך קודם לעשות שלום עם הפלסטינים. הציבור הישראלי כבר לא רואה בכך קונצנזוס בכלל. הוא מבין שהמשוואה הזו השתנתה מהיסוד. הסכמי אברהם שנחתמו על מדשאות הבית הלבן לפני כשלוש שנים שימשו הוכחה ניצחת לכך.
העובדה הזו עולה גם מהמחקר שלנו: כאשר מציבים בפני הציבור הישראלי שתי אלטרנטיבות – חתירה להסכם שלום עם הפלסטינים או חתירה להסכם שלום עם מדינות אחרות במזרח התיכון – הציבור מעניק תשובה חד משמעית: 55% מהציבור הישראלי (ו-66% מהציבור היהודי) רואה בחתימה על הסכמי שלום עם מדינות אחרות במזרח התיכון דבר חשוב יותר מאשר חתימה על הסכם שלום עם הפלסטינים. בכך מעניק הציבור הישראלי רוח גבית ברורה לממשלה החדשה, המסמנת כי אחת המשימות העיקריות של ישראל היא חתירה להסכם שלום עם סעודיה.
גם כאן, הציבור בהחלט צודק. הסכם עם סעודיה, לצד היותו היסטורי, הוא גם אסטרטגי: סעודיה היא מנהיגת העולם הסוני, אם היא לצידנו, נפתחות אפשרויות חדשות להסכמי שלום עם מדינות נוספות כמו פקיסטן ואינדונזיה. נוסף על כך, חתימה על הסכם מול סעודיה יוצרת חזית סונית-ישראלית מול איראן ומהווה קריאה לארצות הברית ולאירופה להצטרף לחזית הזו. בהיבט הכלכלי, הסכם מול סעודיה יגרום לפריחה אזורית, למשל הורדת מחירי האנרגיה ופתיחת נתיבי סחר עולמיים חדשים.
אסור להיות מופתעים, שוב: יש לפעול עכשיו
כפי שאתם יודעים, אני מתראיין לא מעט באולפני החדשות. התגובה הנפוצה ביותר שאני מקבל לראיונות אלה, היא "סוף סוף הקול שלנו מושמע". הציבור צמא לאמירות ציוניות ברורות, המבוססות הן על השכל הישר והן על תוצרי המחקר והניסיון הביטחוני שלנו בתנועה. עם זאת, לפעמים יש סוגיות שעוברות גם מתחת לרדאר של הציבור הישראלי; סוגיות שבהן כלל אין ציפייה שיישמע קול כלשהו. וזה יכול להיות מסוכן.
במהלך ההיסטוריה, לא מעט מהאירועים הדרמטיים ביותר שעיצבו את פני האנושות הגיעו כהפתעה. רק לדוגמה, כשפרץ האביב הערבי כולם היו מופתעים, כולל אמ"ן. מה, לא היו לאירוע הזה, שהשפיע על חלק ניכר מהעולם, סימנים מקדימים? ברור שהיו, אבל אף אחד לא התעסק בזה. בראייה רטרוספקטיבית קל להגיד "איפה היינו, למה לא פעלנו בזמן אמת", אבל תוך כדי תנועה לא פשוט לזהות את התהליכים הללו.
הטבע האנושי הוא להתעסק בדברים של היומיום, השגרתיים. אבל בפועל, הזרמים מתחת לפני השטח הם אלו שמעצבים את האירועים הגדולים. ברור שיש חשיבות לטפל במה שמעסיק את הציבור ביומיום שלו, אבל לא פחות חשוב מכך, חיוני לזהות מגמות ארוכות טווח, ולטפל בהן במידת הצורך.
בהקשר הזה, חייבים להבין שקיימת מערכה דרמטית בחוץ לארץ שקשורה למיליוני יהודים שקיומם נמצא בסכנה; דתית, רוחנית ולא פעם גם קיומית. טיפוח הקשר עם יהודי התפוצות ועידוד עלייה הן משימות ביטחוניות שהציבור הישראלי לא מספיק מכיר בחשיבותן.
סקר מדד הביטחוניסטים על המשימות הגדולות של ישראל הציב במקום האחרון את הצורך לפעול להגנת יהודי התפוצות מפני אנטישמיות. אז נכון, הציבור תעדף בחוכמה את הנושאים הדחופים ביותר, אבל אולי העריך בהערכת חסר את הסכנה הגלומה בסוגיית האנטישמיות הגוברת בעולם. במובן זה, חשף מדד הביטחוניסטים סכנה שנמצאת מתחת לרדאר.
אנחנו בתנועת הביטחוניסטים נפעל גם במישור זה, ונזכיר לקובעי המדיניות כמה חשובים שיפור מערך הגיור, חיזוק האתוס הציוני, עידוד עלייה, מלחמה בדה-לגיטימציה בתקשורת והתמודדות עם האנטישמיות בקמפוסים.
בואו לא נהיה מופתעים, צריך לטפל גם בנושא הזה.
משהו טוב קורה מתחת לכל רעשי הרקע
ראוי לציין גם קולות אופטימיים שעולים מהמדד שלנו: על רקע אמירות חסרות אחריות הנשמעות לאחרונה מעל במות שונות הקוראות למרי אזרחי, נראה שפופולרי מאוד בימינו לתאר את החברה הישראלית כשסועה. אבל אם מסתכלים על נתוני המדד עולה שמתחת לכל רעשי הרקע הללו יש ציבור משמעותי שמסכים על הרבה מאוד דברים הנוגעים למדיניות ביטחון, חוץ ופנים.
תנועת הביטחוניסטים מקשיבה היטב לציבור הישראלי כולו, ומסתייעת בתובנות המחקרים שלה כדי להגדיר משימות ויעדים. ברור לי, כיו"ר התנועה, שבתוך 24 השעות העומדות לרשותי ביממה, אוודא שתנועת הביטחוניסטים תמשיך לקדם את ביטחון ישראל לדורות, עם מדרג סדרי עדיפויות ברור.
