זו מלחמה שאף צד לא מעוניין בה, אבל מיום ליום היא מתקדמת, לעיתים בצעדים קטנים בצורה של הצהרות בכירים, ולעיתים בצעדים משמעותיים יותר. חיזבאללה מאתגר את ישראל, מתוך מחשבה שיוכל להרוויח הישגים מסוימים, מבלי לשלם מחיר, או לפחות מחיר משמעותי לשיטתו. ומדוע? כיון שקיים מאזן הרתעה הדדי בינו לבין ישראל. אולם, נסראללה כבר שגה בהערכת תגובתה של ישראל לחטיפה בשנת 2006, ואני ממליץ לו לא לנסות אותנו שוב. עם זאת, על ישראל להיערך גם לתרחיש בלתי נשלט עד כדי מלחמה, ואף מלחמה רב זירתית, הכול בכדי לא לחזור על טעויות לבנון השנייה ב-2006.

הרקע והביטחון הגובר של נסראללה

תעוזתם וביטחונם העצמי של חיזבאללה ושל נסראללה גוברים, עד כי נדמה שיהירותו של נסראללה עלולה להצית מלחמה, גם מבלי שהתכוון לכך. מדוע אם כן הוא עושה זאת, ועל מה הוא מסתמך?

ראשית, ההתגרויות לא התחילו אתמול. חיזבאללה פועל מול ישראל למעשה כבר מסיום מלחמת לבנון השנייה תוך הפקת לקחים ולמידה, כולל כרסום מתמשך בהרתעה הישראלית. די אם נזכיר את אירועי ירי הנ"ט לעבר אמבולנס צה"ל בגזרת אביבים (2019) ואתגור חופש הפעולה האווירי של ישראל בלבנון – אירוע שהיה תוצר של "משוואת תגובה" להרג פעיליו באדמת סוריה; "הישגיו" בנושא אסדת הגז "כריש" והאיומים שלו לפגוע בה שאפשרו חתימה על הסכם המוסר חלק מהשטח הימי של ישראל, ומתן אפשרות להוצאת גז והכנסות עתידיות ללבנון; אירוע מגידו (מרץ 2023) שנמנע בנס אסון גדול; ירי הנ"ט לעבר הכפר רג'ר (יולי 2023); הקמת האוהלים בשטח ישראל; הקמת עמדות צמודות וקרובות למרחב הגדר בניגוד להחלטה 1701 של האו"ם והצקות לתושבי היישובים הסמוכים ללבנון ע"י קולות, סִנווּרי לייזר ועוד.

מדוע הוא עושה זאת? מהו האינטרס שלו בכך? לחיזבאללה מספר שיקולים בעניין. ראשית, המצב בלבנון ומעמדו הפוחת של חיזבאללה בלבנון. לבנון היא מדינה מתפרקת, ללא נשיא, ללא נגיד בנק, ללא מוסדות שלטון מתפקדים, ולמעשה ללא חשמל וללא מים בברזים באופן קבוע. האדם הפשוט לא יכול למשוך כסף מהבנקים, וגם לא לרכוש תרופות מהסיבה הפשוטה שאין במלאי. המתח העדתי גובר בין השיעים לנוצרים, בין המוסלמים לבין עצמם במחנות הפליטים, וכל שצריך בכדי להצית מלחמה זו התגרות קטנה או טעות של מי מהצדדים. צה"ל יכול "להחזיר את לבנון לתקופת האבן" (כפי שאמר שר הביטחון של ישראל), אבל הוא לא צריך – היא כמעט כבר שם, ולבד.

חריגים בלבנון למצב הם ארגון החיזבאללה ופעיליו, הזוכים לתשלום קבוע בכל סוף חודש, בדולרים (!) ובמזומן מאיראן. חלק ניכר של קשיי היום יום בלבנון מתורגם להאשמות ולשנאת חיזבאללה ע"י הציבור בלבנון, בשל אחריותו לחוסר התפקוד הממסדי (התעקשותו להשפיע על מועמדים מטעמו).

נוסף על כך, מאז נסיגת ישראל מלבנון, ובוודאי מסיום מלחמת לבנון, נשמטה מחיזבאללה תדמית מגן הלבנון, ונדבקה בו תדמית מחריב הלבנון (מאז מלחמת 2006). הצדקתו לקיומו ברעיון ההתנגדות, ושיקולי הסטת ההאשמות ממנו לישראל, מהווים תמריץ אפשרי להתגרויות אלו (הוא מגן ומחזיר את האדמות הכבושות).

כמו כן, שיקולי איראן נמצאים ברקע, ולא מן הנמנע כי נסראללה, שמהווה דמות בכירה במדיניות האיראנית האזורית, ובוודאי בלבנון, "משחק תפקיד" עבור איראן, כחלק מהמערכה לשחוק את ישראל ולהסיט את הקשב שלה מאיראן המתקרבת לסף הגרעין וממשיכה את התבססותה במרחב.

אבל לא זאת בלבד: התלכדות הנסיבות הללו, כולל המשבר הפנימי הגדול בחברה הישראלית ואיומי הסרבנות והשסע בעם ובצה"ל – כל אלו גורמים לו לחשוב (ולשגות), כי הוא יוכל לאתגר את ישראל ולא לשלם מחיר.

יכולות חיזבאללה

חיזבאללה הוא ארגון הטרור הגדול והחזק בעולם. בעצם, הוא ארגון טרור שיש לו מדינה, ויכולות שאין למדינות רבות בעצמן. חיזבאללה וישראל מנהלים מערכת הרתעה הדדית, המתבססת על היכולות הרבות שהוא צבר ופיתח עם השנים. בתוך כך, מאז מלחמת לבנון השנייה הוא פעל בשלושה צירים עיקריים:

ציר בניין הכוח: השקעה גדולה בהגדלת ארסנל הנשק בדגש על יכולת הטילים והרקטות, במיוחד בטילים מדויקים, כטב"מים, טילי שיוט, טילי חוף ים ופיתוח יכולות הגנה אווירית. אך גולת הכותרת היא השקעה ב"כוח רדואן", כוח המורכב מאלפי לוחמים ברמת חיילות גבוהה יחסית (אך נחותים מכל חייל חי"ר של צה"ל, ואין להאדירם), מאומנים ומצוידים, שעיקר תפקידם במערכה הוא להיות כוח התקפי, הפושט לעבר ישראל ותופס מוצבים ויישובים ישראליים, בעיקר כ"קלפי מיקוח" אסטרטגיים.

חיזבאללה מבריח את הנשק מאיראן, דרך סוריה, וישראל פועלת במסגרת המערכה בין המלחמות לצמצם (בהצלחה מסוימת) את היכולות הללו, שהגיעו גם ליכולת של ייצור עצמי של טילים מדויקים בתוך לבנון.

ציר הפעלת כוח: חיזבאללה בוגר המלחמה בסוריה, שם סייע לאסד וצבר ניסיון לחימתי יקר ערך (עם נפגעים רבים), כולל בהפעלת מסגרות גדולות יחסית, ובשילוב כוחות (מודיעין, איסוף, אוויר ואש).

ציר תפיסות לחימה: חיזבאללה משכלל את תפיסותיו המבצעיות, הכול בכדי לאתגר את צה"ל, מבלי לפרט כאן.

במקביל מתנהלת המערכה האזורית והרב-זירתית: חיזבאללה מקדם שת"פ ותיאום עם גא"פ וחמאס, באופן של הכנת אפשרות לתשתית לחימה משולבת הן ע"י פלסטינים מלבנון והן ע"י שילוב חמאס וגא"פ בירי מרצועת עזה לישראל, ותוך קידום יכולות להפעלת תאי טרור באיו"ש, ואף בקרב ערביי ישראל – הכול בכדי לבסס יכולת רב זירתית אשר בראייתו תאתגר את ישראל, ותפגע ביכולתה המבצעית.

ומה עם ישראל?

לא אלמן ישראל. צה"ל אינו שוקט על שמריו, הוא בונה את כוחו מול אתגרי האויב, מאמן את כוחותיו בהתאם, ומגבש תפיסות ותוכניות אשר יכולות לפגוע בחיזבאללה (ובזירות לחימה נוספות) באופן שאינו יכול לדמיין.

כך, צה"ל מחזק את יכולות ההגנה האווירית, גם מירי טילים וטילים מדויקים, וכן כטב"מים, תחת הבנה שאין הגנה הרמטית. יהיו נפגעים רבים, ייפגעו אתרים ותשתיות, אולם תישמר רציפות תפקודית לאומית וצבאית.

נוסף על כך, צה"ל מחזק את יכולות התמרון, ואין בכך שום דמיון למה שקרה ב-2006. באשר לכוח ההתקפי, לצה"ל יכולת מהלומות משמעותית, ומי שאמר שלבנון תחזור לתקופת האבן – לא הגזים. ביום שאחרי המלחמה, לא בטוח נסראללה יישאר בכדי לראות את התוצאות, ולא בטוח שחיזבאללה יישאר ארגון פעיל כלל.

עם זאת, ישראל אינה חפצה במלחמה. המחיר שנשלם יהיה גבוה, והאינטרס העליון של ישראל הוא להרחיק את המלחמה ככל האפשר, ולפעול לביטחונה ולשגשוגה של המדינה; לא להיגרר לפרובוקציות, לפעול בתבונה ובשיקול דעת, ואם נצטרך להפעיל כוח – נפעיל אותו בעיתוי הנכון, בתחבולה ובעוצמה רבה, שלא תישכח באזור שנים רבות.

 

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה