האסלאם השיעי (שיעים)

האסלאם השיעי הוא הזרם השני בגודלו באסלאם, אחרי הזרם הסוני, ושמו נגזר מהמילה הערבית "שיעה" שפירושה סיעה או פלג.

הריכוז הגדול ביותר של השיעים נמצא באיראן, שם הם מהווים כ-90% מהאוכלוסייה. השיעים מהווים רוב גם בעיראק, בבחריין ובאזרבייג'ן. ריכוזים גבוהים של שיעים מצויים גם בתימן, בירדן, בטורקיה, בקטר ובאפגניסטן. בסך הכול, על פי ההערכות, השיעים הם כ-12% מכלל האוכלוסייה המוסלמית בעולם.

המחלוקת בין הסונים לשיעים

התפלגות האסלאם לזרם הסוני ולזרם השיעי התרחשה לאחר מותו של הנביא מוחמד, בעקבות מחלוקות שעלו סביב השאלה מי יהיה יורשו. השיעים מאמינים שרק אחד מצאצאיו של הנביא יכול לשמש אימאם (מנהיג האסלאם). הסונים, לעומת זאת, טוענים שמאחר שמוחמד מת בלי לקבוע יורש, כל מוסלמי מאמין יכול להיות ח'ליף (ממלא מקום הנביא).

כיום הסונים והשיעים הם שני הזרמים המרכזיים באסלאם והם עדיין מסוכסכים ואף נאבקים אלה באלה. עם זאת, לעיתים הם מקיימים שיתופי פעולה למען השגת מטרה משותפת. כך, למשל, ארגון חמאס הסוני משתף פעולה עם איראן השיעית במאבק נגד מדינת ישראל.

מלבד הסונים והשיעים קיימים עוד זרמים אסלאמיים כמו האחמדים, שרובם מרוכזים בישראל, והעלווים, ששלטו שנים רבות בסוריה. הדרוזים הם עוד קבוצה דתית שבמקורה הייתה חלק מהאסלאם השיעי.