התעמולה של חמאס, שהגיעה לשיאה במופעי היח"צ האכזריים שנלוו לשחרור החטופים הישראלים, נתנה לעולם הצצה נדירה אל הדינמיקה האמיתית של הסכסוך סביב עזה. מעבר לדיון הפוליטי היבש על אודות מה שפעמים רבות מאופיין כסכסוך טריטוריאלי גרידא, או כלחימה נטולת היגיון, נחשף לעיני כול עימות בין-תרבותי מושרש ועמוק.
מכונת התעמולה של חמאס הציפה מחדש את תפקידם המרכזי של מידע, דימויים וסמליות בהסברת העימות. היא הוכיחה כי הלחימה בעזה שולחת את זרועותיה הרחק מעבר לחול ולאבק של שדה הקרב. במידה מסוימת, חמאס סייע בכך לישראל בעקיפין לחזק את טענתה לדרישה לסיים את המלחמה אך ורק בניצחון מוחלט.
במהלך השבועיים האחרונים שחרר חמאס כמה קבוצות של חטופים ישראלים בתמורה לשחרורם של מחבלים "כבדים" מהכלא הישראלי, כמתחייב מן העסקה שהושגה. אבל ארגון הטרור הבהיר כי הוא לא מתכוון להכיר בהפסד ולמסור את החטופים בשקט. התרבות הערבית מבוססת על קודים של כבוד, ומנהיגים אלה כופים כבוד ויראה על הציבור הכפוף למרותם. המחבלים החמושים של חמאס הפיקו מפגן ניצחון ממותג ומתוזמר בקפידה בין חורבות עזה, בלי להפנים את גודל האירוניה שבמעשיהם – לפחות בעיניים מערביות.
בשונה מהטקס שנערך בנובמבר 2023, במסגרת עסקת החטופים הראשונה, שבמהלכו מחבלי חמאס לובשי מדים מסרו את החטופים ישירות לידי הצלב האדום, הפעם בחר הארגון לנצל את האירוע כדי להפיק מופע כוח מתוזמן לפרטי פרטים. החטופים נאלצו בעל כורחם להיות השחקנים הראשיים במחזות התעמולה, שנועדו להפגין את שליטתו המחודשת של חמאס בעזה.
נשים צעירות וקשישים ישראלים מבועתים נאלצו לצעוד דרך המון עזתי צוהל, כשהם מוצגים לראווה כשלל מלחמה. חמאס הציב במה וזימן עיתונאים. הוא העניק לחטופים "ערכות שחרור" ותעודות, שעליהן חתם בגאווה והחתים בחותמת הצלב האדום, כדי להמחיש את מרותו ושלטונו כלפי הציבור בעזה. ההמון המשולהב שהתקהל סביב החטופים היה ער לעובדה שחמאס מונע מהם גישה ל"רכוש" הישראלי שלו – הפרס הנחשק ביותר – תוך שהוא נהנה מתשומת הלב ומהכבוד שנפל בחלקו.
לאחר מכן, חמאס הורה לחטופים לנופף ולחייך לקהל, כפי שאפשר לראות באחד הסרטונים שבהם צלם מטעם חמאס נותן "הוראות בימוי" לחטופה אגם ברגר. גם חיילות אחרות שנחטפו ב-7 באוקטובר נופפו לקהל. הן עשו זאת ללא פחד, בראש מורם ובאופן שעורר הערצה בקרב הציבור הישראלי.
חמאס שינה למעשה את ייעודו של הנכס שהחטופים היוו עבורו. תחילה הוא ניצל אותם בציניות כקלפי מיקוח להשגת ויתורים מישראל; ומשנענתה ישראל לדרישותיו, הוא הסב את ייעודם והפכם לאביזרים במכונת התעמולה שלו. שחרור החטופים הסנסציוני בהפקת חמאס מתכתב עם עקרון היסוד של הטרור – הפחדה, הפצת מסרים וכפיית מדיניות באמצעות פחד. חמאס למד היטב את השיעור מבית מדרשו של לוחם הגרילה והסופר הברזילאי הרדיקלי קרלוס מריגלה: יישום "תעמולה חמושה", מעשים מחרידים שיזעזעו וידהימו את דעת הקהל. חמאס מבין את כוחה של תעמולה להשגת מטרותיו, ואינו מהסס לנצל את תשומת הלב הבינלאומית.
סיסמאות ברקע
לשם כך בחר חמאס לשלוח מסר לצופים ברחבי העולם באמצעות הדפסת סיסמאות בערבית ובאנגלית: הראשונות עבור הקהל המקומי, השניות עבור הצופים הזרים. בטקסים, שהועברו בשידור חי למיליוני צופים ברחבי העולם, הוצגו סיסמאות שגינו את "הציונות הפושעת" ושיבחו את "לוחמי החירות הפלסטינים". מסרים אלה מהדהדים היטב בקרב חלק מהמפגינים הפרוגרסיביים הצעירים, אשר מהללים את חמאס בקמפוסים אוניברסיטאיים ורואים בו חלק ממה שמכונה "קואליציית המדוכאים".
המפקפקים במטרתו האמיתית של חמאס קיבלו תשובה חד-משמעית באמצעות תמונות אלה. חמאס אינו פועל לסיום "הכיבוש". הוא נחוש להשמיד את ישראל ולהחליפה במדינה פלסטינית תחת שליטתו – החזון הזה, המשותף כמעט לכל הפלסטינים שנשאלו על כך בסקרים, הוצג לעין כול, לאור היום.
בעשותו כן אימץ חמאס דפוס פעולה מוכר מספרי התעמולה של המשטר הקומוניסטי הסובייטי, המפלגה הנאצית, משטר האייתוללות באיראן וממשלת רוסיה – כולם משטרים שהקנו חשיבות עצומה לתעמולה ולתדמית. כך, לדוגמה, התקשורת הממלכתית הרוסית פרסמה תמונות של הנשיא ולדימיר פוטין לוחץ את ידיהם של ילדים חטופים אוקראינים ששוחררו, לאחר שאולצו להודות לו על כך ש"הציל אותם", לכאורה, ממשפחותיהם.
דאעש בחרו בקפידה את הסרבלים הכתומים הידועים לשמצה שבהם הולבשו הקורבנות ששחט, כדי לשדר מסר של נקמה על היחס שלדבריהם מקבלים מחבלים אסלאמיסטים בכלא גואנטנמו. הנאצים השקיעו מאמצים עצומים בתעמולה באמצעות קריקטורות, סרטים וסמלים, והשפיעו על דעת הקהל באמצעות מופעי לפידים ראוותניים, מרשימים ויקרים שנערכו בנירנברג.
בדומה לזוועות שביצע ב-7 באוקטובר, כאשר שידר בשידור חי את הטבח באמצעות מצלמות גוף ורחפנים, חמאס הוכיח כי הוא מבין היטב את ערכה התעמולתי של תקשורת המונים. חלפו הימים שבהם סרטוני שבויים הוקלטו בסביבה ביתית ובאופן חובבני, כמו במקרה של נחשון וקסמן (1994) או של גלעד שליט (2009), שצולמו מדקלמים הודעות מול המצלמה. חמאס משקיע היום בהפקות וידיאו באיכות קולנועית, המציגות חטופים כלואים בתוך כלובים או מחבלים התוקפים את חיילי צה"ל, ובכך מתחרה בארגונים ג'יהאדיסטיים כמו דאעש והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
הסיקור התקשורתי הנרחב בשידור חי, ההתרגשות הגוברת בכיכרות הערים בישראל ושטף הפרשנויות והתגובות ברשתות החברתיות רק עודדו את חמאס להעמיק את הניצול השטני של קורבנותיו. ראשת ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, ביקרה בחריפות עיתונאים, שלדבריה העניקו ביודעין במה למסע התעמולה של ה-IRA (הצבא הרפובליקני האירי). היא קראה להם להימנע מסיקור פעילותו, תוך שהיא מדגישה את חשיבות "מניעת החמצן התקשורתי והפרסום שעליהם נשענים טרוריסטים וחוטפים".
אומנם, בעידן התקשורת רוויית-הגירויים של היום קשה הרבה יותר להתעלם מאירועים מסוג זה, אך הלקח של תאצ'ר מזמין אותנו לבחון מחדש את גישתנו למידע בעתות מלחמה. לדוגמה, שטף הנרטיבים והטענות שהוצגו כעובדות עיתונאיות במהלך המלחמה בעזה עמד למבחן אל מול התמונות הללו – בדרכים שחמאס, ככל הנראה, לא צפה מראש.
שברולט, בגדים אופנתיים ומצלמות HD
שוב ושוב מתבקשים הצופים והקוראים להאמין, כי תושבי עזה מתנגדים לחמאס וכי הם הם הקורבנות של הפעולה הצבאית הישראלית. אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם תמונות ההמונים, שצבאו על החטופים ונטלו חלק פעיל בהשפלתם.
תושבי עזה, שלכאורה סובלים חרפת רעב, התייצבו לאירוע בתלבושות אופנתיות מכף רגל ועד ראש, כשהם מתעדים את שחרור החטופים באמצעות טלפונים ניידים טעונים – מראה שלבטח יעורר קנאה בקרב תושבי תימן או דרום סודאן. קשה שלא לתהות כיצד הטענות על "אסון הומניטרי" בעזה, שהופצו בין היתר על ידי מזכ"ל האו"ם עצמו, מתיישבות עם מצלמות באיכות HD והמיקרופונים המקצועיים, ששימשו כדי לשדר את המופע בשידור חי לכל העולם, עם בית הדפוס שהפיק את שלטי התעמולה שנתלו ברקע, או עם רכב השברולט המפואר ששימש להובלת החטופים לנקודת האיסוף.
התעמולה שבה השתמש חמאס ככלי מלחמתי לכל דבר שירתה אותו למטרות הפחדה וצבירת נקודות פוליטיות בקרב הציבור העזתי. אולם, אי אפשר לשלול את האפשרות שמעשיו פעלו בסופו של דבר לרעתו. ייתכן כי בדיוק אותן הפקות גרנדיוזיות של חמאס שירתו דווקא את ישראל, בכך שהציגו את המציאות ההומניטרית האמיתית בעזה, וערערו את יסודות הנרטיב הרווח לגבי הרעבה מכוונת ורצח עם.
תמונות אלה שירתו את ישראל והצליחו להפריך את ההאשמות הנ"ל טוב יותר מכל גרף או דו"ח, במיוחד לאור העובדה שישראל התחייבה להגדיל משמעותית את אספקת הסיוע ההומניטרי, שכבר חצה את רף מיליון הטונות שהוזרמו לעזה.
ייתכן שחמאס הצליח להשפיע על דעת הקהל בעזה ובקרב תומכיו בעולם, אך תמונות אלה הניבו גם את התוצאה ההפוכה מזו שקיווה לה. מנהיגים, פרשנים ועיתונים מובילים ברחבי העולם גינו והוקיעו את הקרקס הזה. ייתכן שדווקא מהלך זה יסייע לישראל לבסס את עמדתה באשר להמשך הלחימה כשהפסקת האש תסתיים.
הלקח החשוב ביותר מטבח ה-7 באוקטובר הוא שאסור לאפשר לאיום החמור והממשי הזה להתפשט ברצועת עזה ולשלוח גרורות באין מפריע, ויש להסירו בטרם יבצע זוועה נוספת. ייתכן שדווקא התמונות המזעזעות הללו הביאו לכך שחמאס סייע לישראל לשכנע את מנהיגי העולם להירתם בדיוק למשימה הזו.
מאמר זה פורסם במקור באנגלית בג'רוזלם פוסט.
