אגודות הכפרים

אגודות הכפרים

אגודות הכפרים היו ארגונים פוליטיים פלסטיניים שקמו בשטחי יהודה ושומרון אחרי 1977, במטרה לפתח את האזור הכפרי ולקדם מסגרת מדינית פלסטינית עצמאית שתתקיים בדו-קיום לצד ישראל, תוך שלילתו של אש"ף. בנובמבר 1982 הקימו חברי אגודות הכפרים את "התנועה הדמוקרטית לשלום", שקראה למשא ומתן ישיר עם ישראל בהמשך להסכמי קמפ-דייוויד, תוך מוכנות לוויתור על זכות השיבה.

בראשית דרכן זכו האגודות לעידודו של הממשל הצבאי הישראלי, מתוך תקווה שהן אכן יחלישו את כוחו של אש"ף.

בחברה הישראלית, לעומת זאת, היחס לאגודות הכפרים היה אמביוולנטי. חלק מהשמאל התנגד להן מכיוון שראה באש"ף את נציגם הבלעדי של הפלסטינים, ואילו בימין רבים חששו שתנועה פלסטינית מתונה עלולה להוביל להקמת מדינה פלסטינית על חשבון חזון ארץ ישראל השלמה.

גם בחברה הפלסטינית היחס לאגודות הכפרים היה מורכב. בשיא פעילותן מנו האגודות כ-70,000 תומכים רשומים, אך אלפים אחרים האשימו אותן בבגידה, במיוחד לאחר שנחשפו שחיתויות פוליטיות שביצעו כמה מראשי האגודות. אנשי אש"ף, שחששו מאובדן כוח, היו המתנגדים המרכזיים לאגודות הכפרים, ורצחו רבים מפעילי הארגון.

אגודות הכפרים התפרקו בתוך שנים בודדות בלי לחולל שינוי משמעותי בשטח. בין הפלסטינים, יש מי שסבורים שפירוק האגודות הביא לאובדן ההזדמנות לנהל שיח הדדי מתון, ואילו אחרים ממשיכים לראות באגודות כוח בוגד וראוי לשמצה.