ספרי הלימוד הפלסטיניים מוחקים את ישראל

227 ספרי לימוד – אפס אזכורים למדינת ישראל. מתוך מאות ספרי לימוד שמשמשים את תלמידי אונר"א ביהודה ושומרון, בעזה ובמזרח ירושלים – אף אחד מהם לא מציג על המפה את תל אביב, לא את נתניה, לא את פתח תקווה, לא את דימונה, לא את בני ברק, ובטח שלא את ישראל. במקום זה: מפות שבהן ישראל אינה קיימת, ערים ישראליות מחוקות לחלוטין, ודגל פלסטין שמתנוסס על כל הארץ. ירושלים היא כמובן אלקודס. זאת לא שכחה – זה חינוך לדה-לגיטימציה ולשנאה.

"ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, שבהם נעשה שימוש על ידי אונר"א בבתי הספר שלה ביהודה ושומרון ובעזה, לא רק אינם מטיפים כלל לפתרון של שלום לסכסוך, אלא הם גם קוראים למאבק אלים לשחרור, בעל אופי דתי, שמגיע לעיתים לכדי אנטישמיות גלויה", אומר ד"ר ארנון גרויס, מזרחן החוקר את ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית ועיתונאי לשעבר שעבד במשך 40 שנה בקול ישראל בערבית.

ד"ר גרויס הגיע למחקר מתוך העיסוק האקדמי שלו. הוא למד לדוקטורט באוניברסיטת פרינסטון, השתלם בהרווארד, ומשנת 2000 התמקד במחקרו ביחס לאחר וביחס לשלום בספרי לימוד במזרח התיכון, כולל מצרים, סעודיה ועוד. "ההיכרות עם ספרי לימוד בשורה של מדינות ערביות נתנה לי פרספקטיבה רחבה יותר להערכת ספרי הלימוד הפלסטיניים. מה שאני מוצא בהם הוא לא אופייני, ודאי שלא ביחס לספרי הלימוד הישראליים, שבהם יש התייחסות לשלום ולרצון לפתור את הסכסוך בדרכי שלום".

מה גילית?

"את הממצאים שלי אפשר לחלק לשלושה: ראשית, גיליתי דה-לגיטימיזציה של ישראל ושל יותר משבעה מיליון היהודים המתגוררים בה, כולל הכחשת ההיסטוריה היהודית והמקומות הקדושים להם. שנית, גיליתי דמוניזציה של ישראל ושל היהודים, גם מבחינה דתית. שלישית, מצאתי היעדר קריאה לשלום עם ישראל. במקום זאת, מצאתי קריאה למאבק אלים לשחרור כל הארץ".

כמה ספרי לימוד בדקת?

"המחקר מבוסס על 227 ספרים שנלמדים במוסדות אונר"א בכיתות א'-י' בכל המקצועות, מספרות וגיאוגרפיה עד חשבון ואנגלית, כולל מדריכי מורים. רוב הספרים יצאו לאור בשנת 2020 ובשנת 2018, אבל כולם היו בשימוש בשנת הלימודים 2024–2025. הלימודים אחרי כיתות י' הם לא דרך אונר"א, ולכן הספרים לכיתות גבוהות יותר אינם נכללים כאן. קראתי את כל 227 הספרים ברשימה, מהדף הראשון לאחרון. הערבית שלי טובה ואני יכול לעשות את זה מהר וביסודיות".

היכן משתמשים בספרים האלה?

"הספרים האלה יוצאים לאור ברמאללה, והם ספרי חובה גם בעזה. חמאס משתמש בספרים האלה כי אחרת הבוגרים של בתי הספר בעזה לא יוכלו ללמוד באוניברסיטאות בארצות ערב. התוצאה היא שמשתמשים בהם בכל בתי הספר של אונר"א, וכן בבתי הספר של הכנסיות, ביהודה ושומרון, ירושלים המזרחית ועזה".

"ישראל מתוארת כנוכחות קולוניאליסטית זרה, כיבוש זמני – פלסטין היא המדינה הלגיטימית היחידה בין הירדן לים"

ישראל לא קיימת, גם לא תל אביב

בוא נתחיל. ספר מה גילית לגבי אזכורים של ישראל.

"קודם כול, ישראל איננה קיימת על המפה בספרי הלימוד שבשימוש אונר"א. במקומה מופיעה פלסטין. בספר לימודי חברה לכיתות ח' מוצגת מפה בכותרת 'מפת המולדת הערבית' שבה כל שטחי הארץ צבועים באדום כשלצידם השם 'פלסטין' ומעליהם הדגל הפלסטיני. בספר לימוד גיאוגרפיה והיסטוריה לכיתות י' מופיעה פלסטין כמדינה במקום ישראל לצד לבנון, סוריה וירדן".

אז מה מבחינתם קיים בשטחי ישראל?

"התלמידים לא לומדים בכלל על מדינת ישראל כפי שהיא קיימת היום. גם כאשר הם לומדים על שטחי ישראל בשיעורי גיאוגרפיה הם לומדים עליהם כאילו לא קיימים בהם ישראלים כלל. בספר לימוד לכיתות ו' מחקו את הערים שנבנו על ידי ציונים והותירו רק את הערים העתיקות (צפת, חיפה, עכו, נצרת, יפו, רמאללה, אלקודס, חברון וכו'). הערים שלא מופיעות: תל אביב, ראשון לציון, חולון, בת ים, רחובות, דימונה, קרית גת, נתניה, נהריה, פתח תקווה, בני ברק, גבעתיים, חדרה ועוד רבות. גם ירושלים אינה נקראת בשמה הישראלי אלא אלקודס".

זאת מחיקה מוחלטת של המציאות.

"זאת מחיקה בפועל ממש – לא רק של ישראל והישראלים אלא גם של העברית. כאשר מוצג בספר לימוד בחשבון לכיתות ו' מטבע מתקופת המנדט הבריטי עם כיתוב באנגלית, עברית וערבית, הכיתוב בעברית שעל המטבע נמחק מהצילום, כדי שהתלמידים הפלסטינים לא יֵדעו שהיו כאן יהודים כבר בזמן המנדט".

"גם כאשר כבר מוזכרת נוכחות של ישראל וישראלים במרחב, הם מתוארים כנוכחות קולוניאליסטית זרה או שהם מכונים 'הכיבוש הציוני'. הרעיון הוא שזאת לא מדינה ממש אלא כיבוש זמני, ופלסטין היא המדינה הלגיטימית היחידה בין הירדן לים. כך, למשל, בספר לימוד לכיתות ח' התלמידים נדרשים להשוות בין הטרגדיה של האינדיאנים באמריקה לטרגדיה של הפלסטינים. יש דה-לגיטימציה מוחלטת לישראל ולישראלים".

"'ירושלים היא 'עיר ערבית שאותה בנו אבותינו הערבים לפני אלפי שנים… עיר קדושה למוסלמים ולנוצרים'. אין זכר ליהודים"

אין יהודים בכותל המערבי

האם המחיקה מכוונת רק כלפי ישראל או גם כלפי היהודים?

"המחיקה מכוונת גם כלפי היהודים והיהדות. למשל, ספרי הלימוד שבשימוש אונר"א מכחישים את קיומם של מקומות קדושים ליהודים בארץ. בספר לימוד לכיתה ג' מסבירים שירושלים היא 'עיר ערבית שאותה בנו אבותינו הערבים לפני אלפי שנים. ירושלים היא עיר קדושה למוסלמים ולנוצרים'. אין שום זכר לכך שירושלים קדושה גם ליהודים, ולא שהיהודים בנו אותה או לפחות לקחו חלק בבנייתה".

ומה לגבי הכותל – הוא מוזכר כמקום קדוש ליהודים?

"הכותל המערבי בירושלים, הנקרא בערבית 'כותל אל-בוראק', הוא עוד דוגמה למחיקה. בספר לימוד לכיתות ה' כתוב: 'כותל אל-בוראק הוא חלק מהחומה המערבית של מסגד אלאקצא. מסגד אלאקצא, כולל החומה, הוא אדמה פלסטינית וזכות בלעדית של המוסלמים'. אין בהסבר הזה שום שריד לקשר של היהודים למקום. אפילו הצילום שמלווה את ההסבר נחתך בתחתית כדי להסתיר את היהודים שמתפללים במקום".

"בספר לימוד לכיתות ט' מואשמים היהודים בכך שהם משלחים עדרי חזירי בר נגד יבול פלסטיני"

אתם מדברים לא רק על מחיקה על גם על דמוניזציה.

"ישראל והיהודים מוצגים כרוע בהתגלמותו, ללא היסטוריה או קיום ממשי. מצאתי מעל 40 האשמות נגד ישראל והיהודים, כולל גזילת הארץ ורצח ילדים. הצד היהודי מוצג כאחראי הבלעדי לסכסוך, ואומרים את זה החל מכיתות א'-ב'. חלק מהטענות הזויות. למשל, בספר לימוד לכיתות ט' מואשמים היהודים בכך שהם משלחים עדרי חזירי בר נגד יבול פלסטיני. בספרי ההדרכה למורים, הם מתודרכים ללבות את השנאה ליהודים ולהציג אותם כשטן".

כלומר, זה לא רק ספרי הלימוד, אלא גם ההנחיות איך להשתמש בהם?

"כן. למשל, כאשר מלמדים על מעשי טבח של יהודים כלפי ערבים משנת 1948, המורים מתודרכים להעניק את הציון הגבוה ביותר לתלמידים שקישרו את מעשי הטבח עם ההגות הדתית היהודית – כלומר הראו כי הטבח נובע מהדת היהודית; ציון פחות גבוה ניתן לתלמיד שקישר את מעשי הטבח עם ההגות הציונית; והציון הנמוך ביותר – ציון 'בלתי משביע רצון' – ניתן לתלמיד שכתב את הסיבות למעשי הטבח אבל לא קישר אותם להגות היהודית או הציונית".

האם אין התייחסות להסכמי אוסלו או לתהליך השלום?

"ההתייחסות היחידה בספרי הלימוד לנושא תהליך השלום עם ישראל נמצאת במכתבו של ערפאת לרבין ערב החתימה על הסכם אוסלו ב-1993. המכתב מובא בספר לימוד היסטוריה לכיתות י'. אבל אין עיסוק במחויבות של הפלסטינים עצמם לחיות בדו-קיום עם ישראל והערכים האלה לא מובאים באף אחד מספרי הלימוד".

אתה מוצא עידוד מפורש לטרור?

"הטרור מוצג בספרי הלימוד כחלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור. הנקמה והמאבק האלים הם ערכים מרכזיים – גם לאחר שחרור פלסטין. במדריך למורה של כיתות ו' נכתב כי לאחר שחרור פלסטין הציונים יימחקו: 'הציונים הם הטרוריסטים של העת החדשה. גורלם הוא להיעלם'".

יש דוגמאות ספציפיות לעידוד טרור?

"ודאי. בספר לימוד לכיתות ה' מצאתי שיעור בן ארבעה עמודים המפאר את דלאל אל-מוגרבי, מי שפיקדה על התקפת טרור על אוטובוס אזרחי בכביש החוף בשנת 1978, שבה נרצחו יותר מ-30 ישראלים – גברים, נשים וילדים. הפרק הזה נפתח כך: 'ההיסטוריה הפלסטינית שלנו מלאה בשמות רבים של מרטירים שהקריבו את נפשותיהם למען המולדת'. המשמעות היא שהדבר הערכי ביותר הוא לרצוח יהודים".

"במדריך למורה של כיתות ו' נכתב: 'הציונים הם הטרוריסטים של העת החדשה. גורלם הוא להיעלם'"

ילדים שרוצים להרוג

מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון הוקם בארה"ב על ידי ד"ר ארנולד סולוווי (Soloway), אקדמאי אמריקאי, ובשנת 2005 הועבר לישראל והוא שוכן בבית אגרון בירושלים. כיום הוא קרוי על שם נחום בדין המנוח, אחיו של דוד בדין, המשמש מנכ"ל המרכז שבמסגרתו נערך מחקרו של ד"ר גרויס. דוד בדין הוא עובד סוציאלי קהילתי, עיתונאי וחוקר של המזרח התיכון המתמקד בחינוך הפלסטיני. מאז 1987 הוא מסקר את אונר"א.

"הבאנו צוותי טלוויזיה לתעד את מה שקורה במחנות הפליטים והפקנו 26 סרטים הזמינים לצפייה באתר מרכז בדין. כמו שאפשר לראות באחד הסרטים", מספר בדין, "הילדים האלה, תלמידי מוסדות אונר"א בשטחים, מדברים באופן ברור על שנאת יהודים ועל הרצון להרוג. החינוך במוסדות אונר"א הוא הכשרה לטרור בהנהגת מורים ועובדים סוציאליים. הקייטנות שלהם מכשירות ילדים לשימוש בנשק באופן גלוי מגיל תשע, מה שמהווה פשע מלחמה לפי ההגדרות של האו"ם".

"בוושינגטון נאמר לנו שהחומרים לא יובאו בפני הנשיא. כי אם הם כל כך חמורים – איך זה שלא שומעים צעקה מהכנסת?"

איך אונר"א מגיבים לנתוני המחקר?

"השתתפתי במסיבת עיתונאים עם פיליפ לזריני, הנציב הכללי של אונר"א, ושאלתי אותו למה ספרי הלימוד של הסוכנות מוחקים את שמה של ישראל מהמפות והוא ענה שהסוכנות חייבת להשתמש בספרים של המדינות המארחות. אבל זה לא נכון. אונר"א, כסוכנות או"ם, מחויבת לניטרליות ולשלום, והשימוש שהיא עושה בספרי לימוד כאלה סותר באופן מוחלט את המחויבות הזו. לכן היא הופכת לשותפה מלא לאינדוקטרינציה האנטישמית והלוחמנית של הרש"פ ושל חמאס ומועלת בחובתה כלפי הילדים תחת חסותה. יתר על כן, אונר"א התנגדה לכל יוזמה לשפר את מצב הפליטים ולשקם אותם, ובעיניי הם גורמים להשארתם במצב נצחי של פליטות".

מה חושבים על החומרים האלה באו"ם ובאיחוד האירופי?

"האו"ם מקשיבים ומטים אוזן. גם באיחוד האירופי. רק לאחרונה העביר הפרלמנט האירופי סדרת החלטות המגנות בחריפות את ספרי הלימוד הפלסטיניים שבשימוש אונר"א והרשות הפלסטינית – החלטה שהתקבלה זו השנה השישית ברציפות, ללא תוצאות. בפועל, למרות התחייבויות הרש"פ כלפי האיחוד האירופי, אין שום עדות לרפורמה אמיתית בספרי הלימוד".

האם מדינת ישראל פועלת במלוא הנחישות כדי לשנות את המצב?

"מדינת ישראל לא מתנגדת להסתה הזאת בצורה מספיק ברורה. התקבלנו יפה בלשכת מזכ"ל האו"ם, הם מזועזעים והם העבירו מסר לאונר"א להוציא את החומרים האלה – אבל ללא גיבוי של ממשלת ישראל אין לזה הרבה אפקט. בשנת 2008 הזמין אותנו לוושינגטון הרב הרפורמי דיוויד ספרסטיין שהיו לו קשרים מצוינים עם הנשיא אובמה, אבל הוא לא הביא את החומרים בפני אובמה. למה? כי אם הדברים כל כך חמורים, אז איך זה שלא שומעים צעקה מישראל ומהכנסת?"

אז מה ישראל צריכה לעשות?

"יש הרבה דברים שצריך לעשות. אפשר להתחיל בביטול תוכניות הלימוד של אונר"א, בהוצאת הנשק מאונר"א, סילוק עובדי אונר"א שהם חברים בארגוני טרור, הכנסת ערכי נציבות הפליטים לתוך ספרי הלימוד ודרישה לערוך בדיקות תקציב של אונר"א. 67 מדינות ו-33 ארגוני סיוע מעבירים כסף לאונר"א ורובו במזומן, ויש שמועות על סחר בנשים, בנשק, במכוניות. אנחנו רוצים שישראל תפקח בצורה הדוקה יותר על כל הפעילות של אונר"א ואני חושב שזה לגמרי אפשרי".

קרדיט תמונות: מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון