באוגוסט 1973 יירט צה"ל מטוס נוסעים שהיה בדרכו מביירות לבגדד, והוביל אותו לנחיתה בבסיס חיל האוויר הישראלי ברמת דוד. על המטוס הזה היה אמור להיות ראש ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין", ג'ורג' חבש. אבל הוא לא היה שם.
המבצע הזה, שקיבל את השם "מבצע עמלק", מדגים את עומק המורכבות של סיכול מבוקשים שנמצאים מחוץ לגבולות ישראל, מורכבות שמלווה אותנו גם היום – כשכמה מבכירי הנהגת חמאס חו"ל עדיין חיים במדינות אחרות, ומושכים בחוטים של מחבלים שנמצאים אלפי קילומטרים מהם.
עזה פינת קטאר: מה אנחנו יודעים על הנהגת חמאס חו"ל?
אסטרטגיית הסיכולים הממוקדים של ישראל איננה סוד וגם איננה עניין חדש. עוד הרבה לפני שהוטבע המונח, בימי האינתיפאדה השנייה, חיסלה ישראל בכירי טרור באופן ממוקד בתוך שטחה ומעבר לים. סיכולים אלה לרוב נעשו בפעולות חשאיות וכירורגיות שמטרתן הייתה לחסל גורמי טרור בצורה הנקייה ביותר ועם כמה שפחות נזק אגבי.
אחרי האינתיפאדה השנייה חלה ירידה במספר הסיכולים הממוקדים שביצעה ישראל, אך מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל אנחנו עדים לעלייה חדה בדפוס פעולה זה, כמעט בכל החזיתות: מול חמאס בעזה, מול חיזבאללה בלבנון ואף מול איראן. עם זאת, יש חזית אחת שבה ישראל, משום מה, עדיין לא מיצתה את כל יכולותיה – החזית של הנהגת חמאס בחו"ל.
חמאס לכל אורך הדרך נשען על שני מרכיבים: הנהגת חמאס בעזה והנהגת חמאס בחו"ל, המכונה "הלשכה המדינית". הראשונה אחראית על הפן האזרחי והצבאי בתוך הרצועה, והשנייה ממלאת תפקידים דיפלומטיים כמו גיוס כספים, ניהול קשרי חוץ, ובניית אסטרטגיות. השתיים אומנם עובדות ביחד אך התיאום ביניהן לא תמיד מלא, ובשנתיים האחרונות אפשר לראות נתק הולך וגובר. גם היחס של ישראל כלפי שתי ההנהגות לא זהה.
במהלך מלחמת חרבות ברזל טיפלה ישראל בצורה מקיפה מאוד בהנהגת חמאס בעזה, וחיסלה כמעט את כל בכיריה, בראשם יחיא סינוואר. הדמות הבכירה שנשארה שם עכשיו היא מח"ט עזה, עז א-דין אל-חדאד, וגם היכולות שלו לקיים פיקוד ושליטה הן מוגבלות מאוד. בהנהגת חו"ל, לעומת זאת, נותרו כמה בכירים משמעותיים מאוד, שהמרכזיים שבהם הם חאלד משעל, חליל אל-חיה, זאהר ג'בארין, מוחמד דרוויש וניזאר עוודאללה. חמישתם נודדים בין מדינות שונות כמו קטאר, טורקיה ומצרים, בלי חשש ממשי לחייהם.
במציאות הזאת קיימים בקרב הנהגת חמאס חו"ל יוהרה וביטחון עצמי שלחלוטין לא מתכתבים עם המצב הקשה של הנהגת חמאס בעזה. אי אפשר להתפלא על כך – בסוף מי שיושב במלונות חמישה כוכבים בקטאר לא באמת מוטרד מהמחבלים שנהרגים בעזה, מהבתים שנהרסים שם, ובטח שלא מהאוכלוסייה המקומית שחיה באזורים הומניטריים.
הלחימה בעזה נמשכת, אבל היא לא תוכרע אם נמשיך להתעלם מכל אותם מנהיגי טרור שמנהלים את העניינים בשלט רחוק. האפשרות הטובה ביותר שעומדת בפנינו הייתה שארה"ב תדרוש את הסגרתם על בסיס הטענה שהם חטפו ורצחו אזרחים אמריקניים, אך אם זה לא יקרה – מדינת ישראל צריכה לפעול לחיסולם. רק באמצעות חיסול צמרת השלטון שנותרה, נוכל למוטט את חמאס כגוף שלטוני ולהצליח להשמיד גם את מעט היכולות הצבאיות של ההנהגה שיושבת בעזה.
שלוש טענות שגויות, ומציאות אחת
כשעולה לדיון שאלת חיסול הבכירים של חמאס ששוהים במדינות אחרות, עולות שלוש טענות נגד מרכזיות: הראשונה היא שאין טעם לחסל מנהיגים – כי תמיד יקומו מנהיגים חדשים במקומם; השנייה היא שישראל לא יודעת להגיע לבכירי חמאס שמסתתרים בחו"ל; והשלישית היא שחיסול הנהגת חמאס חו"ל יפגע בסיכוי להחזיר את החטופים ולהכריע את המלחמה.
כל הטענות הללו שגויות – ודי לבחון את אירועי העבר כדי להבין זאת.
נתחיל עם הטענה הראשונה, שלפיה אין טעם לחסל מנהיגים. נכון שיש מפקדים טקטיים שאפשר להחליף יחסית בקלות, אבל כשמדובר על מנהיגים בכירים אנחנו מגלים שרבים מהם אינם בני החלפה, בטח שלא בן לילה. החיסול של מפקד כוח קודס קסאם סולימאני, למשל, שאותו ביצעה ארה"ב ב-2020, משפיע על הנהגת איראן עד היום, מאחר שהוא היה הגורם שחיבר באופן המשמעותי ביותר בין כוחות הפרוקסי לאיראן. דוגמה נוספת היא חיסולו של חסן נסראללה בספטמבר 2024, שממנו חיזבאללה לא השתקמה ואולי לא תשתקם לעולם. גם החיסול של יחיא סינוואר באוקטובר 2024 הנחית מכה עצומה על חמאס – גם ברמה המורלית וגם ברמה המבצעית. את החשיבות של חיסול בכירים הבנו היטב גם במבצע "עם כלביא". כזכור המבצע נפתח עם חיסול של שדרת הפיקוד הבכירה באיראן ושל מדעני הגרעין הראשיים – וזה המהלך שאפשר את הצלחת המבצע כולו, והבטיח שאיראן תחזור שנים אחורה ביכולת פיתוח הגרעין שלה.
גם הטענה השנייה שלפיה ישראל לא יודעת היכן מסתתרים בכירי חמאס הנותרים או אינה יכולה להגיע אליהם אינה נכונה. במרוצת השנים, ובשנתיים האחרונות ביתר שאת, מדינת ישראל הוכיחה את יכולותיה המודיעיניות והמבצעיות, והבהירה עד כמה רחוק היא מסוגלת להגיע. דוגמה מובהקת ליכולות של ישראל להגיע לבכירי חמאס בחו"ל היא חיסולו של איסמעיל הנייה, ביולי 2024, בעת ששהה באיראן. לאור זאת, אפשר להניח בביטחון סביר שמדינת ישראל יודעת היכן נמצאים בכירי חמאס וגם מסוגלת לגבש תוכנית מבצעית שתביא לחיסולם.
עתה נגיע לטענה השלישית, שגורסת כי חיסול בכירי החמאס יגדע את השיחות על עסקאות החטופים, ולמעשה יהווה גזר דין מוות עבור אחינו שעדיין נמצאים בעזה. כידוע לכולנו, ישראל נמצאת כבר תקופה ארוכה במגעים לשחרור החטופים שנותרו בעזה, אך חמאס רק מוסיף להקשיח עמדות. הדבר נובע מכך שבכירי הארגון השוהים בחו"ל מרגישים בנוח מדי ולא רואים סיבה להתפשר. אם כך, דווקא מהלך של חיסול הבכירים יפעיל לחץ על חמאס, ויבהיר לחוטפים שמוטב להם לשחרר את החטופים שבידיהם. מובן שאין דרך לדעת בוודאות שכל זה יקרה, אבל כל אפשרות טומנת בחובה סיכונים והזדמנויות – וההזדמנות כאן היא להשיג עסקה מלאה וחיסול מוחלט של חמאס.
ישראל יודעת להגיע לבכירי חמאס – היא רק צריכה להחליט לעשות זאת
הרבה השתנה בחמשת העשורים שחלפו מאז אותו מבצע עמלק שכשל. היום ישראל לא תחשוב בכלל לחטוף מטוס נוסעים אזרחי רק בשביל הסיכוי שיהיה עליו פעיל טרור. מנגד, היא גם לא צריכה לעשות זאת. ההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות מאפשרות למדינה ולכוחות הביטחון לבצע חיסולים מורכבים בצורה אלגנטית ומדויקת, ללא פגיעה בבלתי מעורבים.
כולנו היינו עדים לפעולות מתוחכמות שביצעה ישראל, כמו מבצע הביפרים שפגע בו זמנית באלפי טרוריסטים של חיזבאללה. ברור, אם כך, שגם למעט בכירי חמאס הנותרים ישראל יכולה להגיע – היא רק צריכה להחליט לעשות זאת.
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה.
