הממלכה הירדנית ההאשמית נולדה בחטא. עשויה היא לכפר על עוונותיה באם תהפוך בבוא העת לרפובליקה, פדרציה או קונפדרציה ירדנית – "פלסטינית", או רק מדינה "פלסטינית". זהו פתרון מדיני ראוי ואף אפשרי, עליו יש לדון פומבית, בכל פעם שעולה הדחף בקרב עוכרי ישראל והפוסט- ציונים למצוא "פתרון קבוע" לסכסוך במזרח התיכון, ולא בהכרח על חשבונה של מדינת ישראל.

עבר הירדן המזרחי שנקרע מארץ ישראל על ידי הבריטים ללא סמכות או הסכמה, בניגוד להצהרת בלפור מ-1917 והמנדט שניתן לבריטים בוועידת סן רמו ב-1920, מהווה הבסיס לטענה שירדן היא חלק מפלשתינה הגדולה. משכך, תושבי ירדן אינם שונים כעיקרון, מתושבי חלקה המערבי של "פלשתינה – ארץ ישראל", שהייתה למדינת ישראל.

לפיכך, יכולים הירדנים להיקרא "פלסטינים" ולו רק משום שנמנים הם על הרוב באוכלסיית ירדן "הפלשתינאית המקורית", גם אם אין הם נמנים בהכרח על פליטי "הנכבה" ב-1948 או "הנכסה" ב-1967. ראוי לציין שירדן נושאת באחריות גדולה על היותם של הערבים פליטים, משום שהיא זו שפתחה במלחמות, כבשה את יהודה ושומרון, רצחה יהודים בגוש עציון וברובע היהודי בירושלים, החריבה את היישוב היהודי במקומות שכבשה ובסופו של דבר, מקץ 19 שנות כיבוש ירדני אכזרי – הובסה. עוד ראוי לציין הבדל אחד קטן ביחס לשונות בין עבר הירדן המזרחי לבין המערבי, שנישמר באדיקות גם עתה: שטח מזרח הירדן "נקי מיהודים", כפי שנהגו לכנות זאת הנאצים ימ"ש, בשטחים שכבשו וטיהרו, עד שלא נותר אף יהודי לפליטה.

עבדאללה בן חוסיין, אחיו של המלך פייסל שקיבל במתנה את עיראק במסגרת סידור העבודה, זכה בממלכת עבר הירדן המזרחית כפרס ניחומים על חשבון העם היהודי. יתכבד נא נכדו, עבדאללה השני, להשלים את המלאכה ולהתחבר לצד "הפלסטיני" שלו, במלוא מובן המילה והכוונה, לאחר שהצהיר כי ה"סוגייה הפלסטינית" היא בסדר עדיפות עליון מבחינתו; לאחר שנישא לראנייה, האישה היחידה בחייו ואם ילדיו, ערביה שמוצאה מהשומרון, ממנה נולדו לו ילדים שהם רק רבע האשמים, בהם יורש העצר- חוסיין בן עבדאללה.

 

תמיכה ארוכת שנים

תמיכה לרעיון מעין זה ניתן למצוא בקרב הנהגת הישוב העברי בארץ ישראל, מימין ומשמאל המפה הפוליטית, עוד טרם ההכרזה על הקמת המדינה. כזה היה מאיר יערי, ממנהיגי השומר הצעיר, שדגל, טרם הקמת המדינה, ביצירת חברה סוציאליסטית דו לאומית ושוויונית בארץ ישראל. לאחר שהתפכח מאשליותיו, אמר שליהודים זכות הגדרה עצמית במדינה יהודית, בעוד שלערבים עומדת זכות זו בירדן.

זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר ומפקד האצ"ל שסמלה היה ארץ ישראל השלמה, המשורר שכתב את השיר "שמאל הירדן" לאחר פרעות תרפ"ט, האמין בזכותו של העם היהודי על שתי גדות הירדן, ככתוב: " שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן". בספרו "חזית המלחמה של עם ישראל" הציע לערבים להגר מרצון למדינות ערב הסמוכות: "כל ארץ ערבית, שתמצא בה את האומץ ואת שטח הקרקעות הדרוש בכדי להזמין את המהגרים שייעקרו מארץ ישראל, תזכה בריווח חומרי עצום. היא תקבל תכף ומיד סכומים בלתי מוגבלים של הון; וטובי המומחים בעולם יעמדו לרשותה לשם גישום תוכניות נועזות ביותר לשיבוח הקרקע ולהשקאתו".

דוד בן גוריון כתב טיעון ביומנו, מיום 27 ביולי 1937, המגובה בצידוק מוסרי, להפיכת ירדן למדינה הערבית אליה יעברו גם ערביי ארץ ישראל, באומרו: "אנגליה מוסרת חלק של הארץ, אשר הובטחה לנו, למדינה ערבית, אין זה אלא יושר שהערבים במדינתנו יועברו לחלק הערבי".

יגאל אלון, מי שהיה מפקד הפלמ"ח, אלוף בצה"ל, מראשי מפלגת העבודה שכיהן כח"כ וכשר בממשלות ישראל, כתב בספרו "מסך של חול" כך: "ישות פלשטינאית, כחטיבה ערבית לאומית בפני עצמה, מעולם לא הייתה קיימת. ערביי א"י משני עברי הנהר, ראו עצמם תמיד כחלק מעם ערבי גדול, שרובו ככולו מצוי בטריטוריות נרחבות מעבר לא"י השלמה. העובדה, שישות פלשטינאית לא נתגבשה עד כדי הגדרה עצמית בתחומי הגדה המערבית ורצועת עזה, אעפ"י שהיו שרויים בשלטון ערבי, מטילה ספק אם אמנם בשל הישוב הערבי כדי הגדרה עצמית כחטיבה לאומית נפרדת. אם אמנם נושאים ערבי א"י את נפשם להגדרה לאומית עצמית, אין מניעה שיעשו זאת בעבר הירדן המזרחי. לא זו בלבד שהגדה המזרחית על תושביה המקוריים היתה בעבר הלא רחוק חלק בלתי נפרד מארץ ישראל השלמה, אלא שגם האוכלוסים, אשר היגרו במשך עשרים השנים האחרונות ממערב הירדן למזרחו, מהווים כבר עתה את מחצית האוכלוסייה של מזרח הירדן ולמעלה ממחצית תושבי רבת עמון הבירה. שליטתו של בית המלוכה החיג'זי אינה צריכה לעמוד למכשול על דרך כינונה של ישות פלשטינאית בעבר הירדן המזרחי, אם אמנם ירצו בכך תושבי הגדה המזרחית ע"י זכותם הטבעית להגדרה עצמית. מכל מקום, ארץ ישראל המערבית אינה ניתנת לחלוקה לשתי מדינות".

משה דיין, הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, חבר כנסת ושר ביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים; מי שכיהן גם כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין בעת חתימת הסכם השלום עם מצרים, כתב בספרו "אבני דרך", על קשרי העבותות בין ערביי יהודה ושומרון לערביי ירדן והבהיר כי חד המה. מדבריו משתמע שאין הכרח ממשי ביצירת יישות מדינית ערבית נוספת ונפרדת בין הים התיכון לנהר הירדן בעבור אותם הערבים, בוודאי שלא על חשבון מדינת ישראל ובתחומי ארץ ישראל: "ב-20 שנות שלטון ירדני בגדה המערבית ניטשטש הגבול בין ממלכת ירדן לתושבי הגדה המערבית וכיום ערביי שתי הגדות הם אוכלוסיה אחידה. משפחות רבות, ובתוכן מן המכובדות ביותר- טוקאן, מצרי, ג'עברי ועוד- יושבות בחלקן בגדה המערבית (בירושלים, בשכם בחברון וברמאללה), וחלקן בעמאן ובערים אחרות בירדן. רכוש, עסקים, מסחר וקשרי משפחה מלכדים את היושבים משני צדי הירדן וכל נסיון להפריד בינהם הוא מלאכותי ונדון לכישלון".

ממלכת ירדן מונה כיום כ-11.7 מיליון נפש "המצטופפים" בשטח של כ-90,000 קמ"ר, למעלה מ-75% מהתושבים מתגוררים בחלקה הצפון מערבי של ירדן. לשם השוואה, אוכלוסיית ישראל מונה כ-10 מיליון נפש, החיים בפחות משליש משטחה של הממלכה, על 27,785 קמ"ר (כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן עליהן הוכרזה ריבונות, כולל יהודה ושומרון, עליהן תוכרז ריבונות בע"ה, וללא רצועת עזה), כ-80% מהם במישור החוף. עיראק, אחותה הגדולה של ירדן, שנולדה אף היא בחטא כמדינה באדיבות הבריטים, גדולה מירדן פי 5 ואוכלוסייתה גדולה פי 4. ערב הסעודית גדולה מירדן פי 24 בשטחה ואוכלוסייתה מונה כ- 35.3 מיליון נפש, דבר שאינו מפריע להם להציע פתרונות מדיניים על חשבונה של ישראל. מכאן שבירדן אין בעיית מקום פיזי, כפי שטען ז'בוטינסקי, ואת בעיית המים ניתן יהיה לפתור באמצעות סיוע שינתן בהיקף העולה לאין שיעור על המוסכם היום, לצד סיוע נוסף שיידרש.

פיזור האוכלוסייה בירדן, מתוך סרטון ביוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=retPpPBT-yc

 

לסיכום, יתכן ודווקא ירדן היא הפתרון המדיני המבוקש, ככל שקיים כזה, תחת הכותרת "שתי מדינות לשני עמים" – מדינת ישראל לצד ירדן, כשגבול נהר הירדן והערבה מפרידים בינהן. זהו פתרון מתבקש, המגלם בצורה לא מבוטלת גם צדק היסטורי, במידת מה.

רבים ממנהיגי ישראל, שחלקם הוזכרו במאמר, הבינו כי ממערב לירדן צריכה לשכון לבטח מדינת ישראל הריבונית עם רוב יהודי. מאז קריעת הגדה המזרחית מארץ ישראל שלא כדין, והענקתה כ"פרס ניחומים" או "סידור עבודה" למלך המקופח עבדאללה הראשון בראשית המאה העשרים, הפכה ירדן, הלכה למעשה, ליחידה מדינית מלאכותית ולא רק מלכותית. בה מצוי הגרעין הטבעי למדינה ערבית בעבור ערביי פלשתינה – ארץ ישראל, שאינם מכירים במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, או מעדיפים לחיות במדינה ערבית לצד אחיהם, במלוא מובן המילה.

ממלכת ירדן השורדת כממלכה הנשלטת בידי מיעוט, ונתמכת על ידי המערב ובעיקר ארה"ב, תכיר בסופו של דבר במציאות, בין אם מתוקף הסכמה רחבה ובין אם לאו – אולי באמצעות הפיכה. לכשיקרה הדבר, יבינו ויפנימו כולם את מילות הפזמון המושר בהפגנות הרחוב ההמוניות בירדן שהתחוללו בשנתיים האחרונות: "העם הירדני והעם הפלסטיני הם עם אחד ולא שניים". לעם אחד מספיקה מדינה אחת- ירדן!