מחקר חדש של מיטל ברגמן, המתפרסם היום במכון למדיניות ביטחון של תנועת הביטחוניסטים, מצביע על כך שמה שנראה כמו מקרים בודדים, הוא אסטרטגיה שיטתית אחת: איראן זנחה את החיפוש אחר סוכן יחיד ואמין, והפכה אזרחים מן השורה לכלי מודיעיני מבוזר.
המחקר מבוסס על ניתוח 20 מקרים פומביים של ניסיונות גיוס ועל ראיונות עם אנשי מקצוע מתחום הביטחון והמודיעין. בכ-75% מהמקרים, הפנייה הראשונה הגיעה דרך טלגרם או רשתות חברתיות. אחד הממצאים המרכזיים: גם כשניסיון גיוס נכשל, איראן לא בהכרח מפסידה – היא לומדת ממנו, מעמיסה על מערכות הסיכול ומייצרת תחושת חדירות.
איך בדיוק זה עובד, ומה זה אומר עלינו? המאמר המלא בקישור המצורף:
המאמר נכתב במסגרת תוכנית המלגות של המכון למדיניות ביטחון, המאפשרת לחוקרים צעירים לתוארים מתקדמים לחקור ולפרסם בתחומי הביטחון, בליווי מנכ"ל התנועה ד"ר רונן איציק.
על החוקרת: מיטל ברגמן היא סטודנטית לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, במסלול מודיעין, אסטרטגיה וביטחון לאומי. עבודת התזה שלה עוסקת בגיוס מקורות אנושיים (HUMINT) במרחב הדיגיטלי והשלכותיו על מודיעין המסכל.