טענה נפוצה היא כי קיימת מגמה ברורה של דעת קהל שלפיה יש רוב יהודי וערבי לפתרון הזה. כך לדוגמה עולה מהסקר "משאל עמים" – הסקר הישראלי-פלסטיני המשותף שנערך ב-2016 בשיתוף פעולה עם המכון הישראלי לדמוקרטיה ובמימון האיחוד האירופי.
עם זאת, יש לזכור כי בכל סקר נשאלת השאלה בניסוחים שונים ומזוויות אחרות. לכן, כאשר נשאלת שאלה כללית על רצון להגיע לשלום ללא נקיטת המחיר המדויק ופרטי ההסכם – יש רוב קטן. למשל: השאלה שנשאלה בסקר הנידון היא "האם אתה תומך או מתנגד לפתרון המבוסס על הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל". אכן, 52% יהודים ישראלים תומכים בפתרון כזה. אך יש לציין כי לא מפורט מה הכוונה ב-"מבוסס".
בהמשך הסקר, כן מפורט מה כולל הסדר כזה: פירוז המדינה הפלסטינית, חילופי שטחים שווים, איחוד משפחות וחזרתם של 100,000 פליטים פלסטינים לשטח ישראל, הגדרה של ירושלים המזרחית כבירת פלסטין וירושלים המערבית כבירת ישראל וסיום הסכסוך. בהסדר כזה תומך מיעוט של 38% יהודים ו-39% מהפלסטינים.
נוסף על כך, סקרים אחרים מראים דעות אחרות. כך לדוגמה בסקר שנערך ב-2013 על ידי החוג לפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשיתוף עם "מאגר מוחות" עולה כי רק 11% מהציבור היהודי רוצים בחלוקת הארץ תוך הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש ועזה.