לא רק שעזה אינה המקום הצפוף ביותר בעולם, אלא שהיא אפילו לא נכנסת לרשימת 100 הערים או האזורים הצפופים בעולם. לדוגמה, פריז, בירת צרפת, מאוכלסת בצפיפות פי ארבעה יותר מעזה, ובני ברק הישראלית צפופה הרבה יותר מעזה או מחאן יונס.
צפיפות האוכלוסין נמדדת לפי גודל האוכלוסייה ביחס לשטח של טריטוריה נתונה. ברצועת עזה מתגוררים, לפי ההערכות המרחיבות, כשני מיליון תושבים, בשטח המשתרע על פני 365 קמ”ר. חישובים מהירים מעמידים את צפיפות האוכלוסין בעזה על 5,479 אנשים לקמ”ר – בערך צפיפותה של לונדון.
האם אומרים על לונדון שהיא אחד המקומות הצפופים ביותר בכדור הארץ? השטחים העירוניים ברצועת עזה בהחלט מתאפיינים בנוף עירוני צפוף, אך לא רציף, לעומת מטרופולינים גדולים אחרים בעולם העמוסים בבנייני מגורים. ערים כמו עזה, חאן יונס ובית להיא הן בהחלט צפופות, אך לצידן יש שטחים חקלאיים גדולים וטיילות לאורך החוף.
בואו נדבר רגע על הצפיפות העירונית בעיר עזה עצמה: לפי הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, בשנת 2017 נאמדה אוכלוסיית העיר עזה ב-590,481 תושבים. מכיוון ששטח העיר הוא 45 קמ”ר, צפיפות האוכלוסין בה היא 13,121 נפש לקמ“ר – רמת צפיפות סטנדרטית, קצת פחות משל מטרופולינים כמו בואנוס איירס, שבה חיים 15,372 לקמ”ר. האם בואנוס איירס מוצגת בעולם כאזור משבר הומניטרי? כך גם לגבי חאן יונס. בהיותה העיר השנייה בגודלה ברצועה, היא מנתה באותה שנה 205,125 תושבים על שטח של 54.56 קמ”ר. זוהי צפיפות אוכלוסין של 3,759 לקמ”ר.
המספרים האלה רחוקים מאלה של אזורים צפופים באמת כמו מנילה בפיליפינים, שבה דחוסים 43,064 אנשים בכל קמ”ר, או דאקה בבנגלדש עם 29,069 אנשים לקמ”ר. אלו ערי מטרופולין עצומות שנוסעים גודשים את רחובותיהן והן מתמודדות עם בעיות הומניטריות משמעותיות והיעדר שירותי בריאות מספקים. עם זאת, אף ישיבת מועצת ביטחון של האו”ם לא התייחסה אליהן כאל אזורים על סף אסון הומניטרי. פריז בירת צרפת מאוכלסת בצפיפות פי ארבעה מעזה. כך גם מומבאי בהודו והובוקן בניו ג’רזי שבארצות הברית. צפיפותה של בוגוטה בקולומביה עולה פי חמישה על צפיפותה של עזה. צפיפות האוכלוסין של מנהטן, 28,154 תושבים לכל קמ”ר, מותירה את עזה הרחק מאחור.
יתרה מכך, אפילו צפיפות האוכלוסין של כל עשר הערים הגדולות בישראל גבוהה בהרבה מזו של עזה: בני ברק מוצפת ביותר מ-26,368 נפשות לקמ”ר – והיא העיר החמישית בצפיפותה בעולם. בבת ים יש למעלה מ-15,000 תושבים לקמ”ר, ובתל אביב למעלה מ-8,500.
נוסף לזה, צריך לזכור שהלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה (PBS) אינה ידועה במחויבותה לדיוק, ונתפסה יותר מפעם אחת כשהיא “מבשלת“ את המספרים. גודל האוכלוסייה מנופח בכוונה בדו”חות כאמצעי להפעיל לחץ על ישראל לקבל את תיאוריית “השד הדמוגרפי”, שלפיה אוכלוסייה פלסטינית גדולה מדי דורשת ויתורים כואבים מצידה של ישראל. בריאיון ל”ניו יורק טיימס” בשנת 1997, הוגדר המִפְקד על ידי חסן אבו-ליבדה, ראש הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, כ”אינתיפאדה אזרחית”.
בשורה התחתונה: רצועת עזה היא ללא ספק מקום מאוכלס בצפיפות, אך היא לא בולטת כמקרה חריג של מטרופולין עירוני צפוף. זהו מקרה של הפצת דיסאינפורמציה בנוגע לסכסוך, שנועדה לפגוע בלגיטימציה של ישראל ללחום נגד ארגוני טרור המאיימים על קיומה.