לא נכון.
לרצועת עזה שלושה גבולות: שניים יבשתיים ואחד ימי. אחד מהגבולות היבשתיים האלה נשלט על ידי מצרים. הגבול הדרומי של רצועת עזה – לאורך 14 ק"מ – הוא עם מצרים, ולישראל אין שליטה עליו. בגבול זה אוכפים המצרים בצורה מחמירה מעבר של אנשים וסחורה מכול סוג מהרצועה ואליה. ברור שבכל הנוגע לגבול זה, מדינת ישראל לא יכולה להיות אחראית על המדיניות המצרית.
הגבול בין עזה לישראל מוכר בינלאומית כחלק משביתת הנשק עם מצרים ב-1949 עם תיקונים קלים שנעשו ב-1950. כמדינה ריבונית, לישראל יש הזכות להגן על גבולותיה ולקיים בהם מגבלות תנועה מסוימות, והיא אינה חייבת לאפשר לעזתים להיכנס לישראל, במיוחד מאחר שרצועת עזה היא אויבת של ישראל ואיום ביטחוני משמעותי על יישובי העוטף. איש לא מבקר את ההחלטות של סוריה ולבנון לא לאפשר לישראלים לחצות את הגבול לשטחיהן.
ישראל אפשרה לעובדים ולמטופלים עזתים להגיע מעזה לישראל, בעוד מצרים אפשרה למספר קטן בהרבה של עזתים להיכנס לשטחה. לפני המלחמה, ישראל אפשרה מדי יום לכ-20,000 אזרחים עזה להיכנס לעבוד בישראל. נוסף על כך, ישראל הנפיקה אישורים לעזתים לצאת ליהודה ושומרון ולקבל טיפול בבתי חולים בישראל. למעשה, יותר עזתים חצו את הגבול עם ישראל מאשר את הגבול עם מצרים במעבר רפיח. בסך הכול, על פי OCHA של האו"ם נרשמו 569,316 יציאות מעזה ו-548,410 כניסות לעזה בשנת 2022.
כמו כן, ישראל מאפשרת לסיוע ולאספקה להיכנס לעזה דרך היבשה, כולל מאות משאיות ביום הנושאות מזון, ציוד רפואי וסיוע הומניטרי אחר, לאחר בדיקה שהחומרים הללו אינם יכולים לשמש נשק נגד ישראל. נוסף על כך, ישראל אפשרה בשנים האחרונות מעבר של בטון וחומרי בניין אחרים לעזה, על אף הציפייה שחמאס ישתמש בחומרים אלו לבניית מנהרות טרור נגדה.
אומנם ישראל מטילה מצור ימי על עזה וחוסמת את הגישה הימית אליה, אבל הדבר תואם לחלוטין את החוק הבינלאומי בהתחשב בניסיונות חוזרים ומתועדים של חמאס להבריח נשק לעזה, ולמעשה להתחמש כדי לפגוע באזרחים ישראלים. בעבר, יו"ר הרשות יאסר ערפאת ניסה כמה פעמים להבריח נשק דרך הים, בין השאר באמצעות הספינה קארין A. על אף המצור הימי, חמאס המשיך להבריח כמויות עצומות של אמצעי לחימה, סחורות בלתי חוקיות ואפילו בני אדם דרך רשת המנהרות התת-קרקעית שמתחת לעיר רפיח, על גבול מצרים, ומצרים מצידה לא הצליחה לשלוט באופן מלא על זרימת הנשק והסחורות ולמנוע את מאמצי ההתחמשות של חמאס.