“ישראל תוקפת אנשי או”ם בעזה”

לא מדויק, לא הוגן ובעיקר – מטעה.  

ישראל אינה מכוונת לפגוע באנשי או”ם או בתשתיות של האו”ם כל עוד הם אינם לוקחים חלק בלחימה או משמשים מסווה לפעילות טרור. 

הבעיה היא שבעזה אין אבחנה ברורה בין חמאס לבין האו”ם, בעיקר בכל הנוגע לאונר”א (סוכנות הסעד של האו”ם לפליטים פלסטינים). האו”ם הוא המעסיק הגדול ביותר של פלסטינים בעזה, כ-35,000, ולאורך השנים הוא העסיק חברי חמאס והעניק להם את חסותו, תחת אונר”א ותחת סוכנויות אחרות. הנציב הכללי לשעבר פיטר הנסן אמר ב-2004: “אני בטוח שיש אנשי חמאס במשכורת של אונר”א ואני לא רואה בזה פשע. חמאס, כארגון פוליטי, לא אומר שכל חבר הוא לוחם, ואנחנו לא מבצעים בדיקה פוליטית”. 

בדו”ח שנערך לאחרונה על ידי UN Watch, מוצגות עדויות של  עובדי אונר”א שחגגו את הטבחב-7 באוקטובר ועודדו את מבצעיו.  

התמרון הקרקעי במלחמת “חרבות ברזל” חשף עוד יותר עד כמה אין הבחנה בין תשתיות אונר”א והאו”ם לבין תשתיות חמאס: אמבולנסים של האו”ם משמשים להברחת נשק ופעילים; מנהרות וירי רקטות מתקיימים מתוך בתי ספר ומרפאות של אונר”א; תחמושת מוטמנת בתוך ארגזים ושקים של אונר”א; וטרוריסטים יורים בחיילים מתוך בתי ספר של הארגון. 

נוסף על כך, רוב תלמידי עזה לומדים בבתי הספר של אונר”א, עם תוכני לימוד שמחנכים את התלמידים לשנאת ישראל וישראלים ולפעולות אלימות נגדם. התלמידים לומדים שיש “להגן על המולדת בדם”, ישראל אינה מוצגת כמדינה אלא כ”אויב” וכישות ערטילאית (“הכיבוש הציוני”), מוצגות תיאוריות קונספירציה כמו למשל שישראל משליכה פסולת רדיואקטיבית רעילה בגדה המערבית, שאהידים ורוצחי אזרחים ישראלים מוצגים כגיבורים לאומיים וכמובן אין כל ייצוג של ישראלים כבני אדם. 

לפי IMPACT-se שעוקבת אחר בתי הספר של אונר”א, למעלה מ-100 ממחבלי חמאס שביצעו את הטבח ב-7 באוקטובר הם בוגרי אונר”א, ומורים רבים באונר”א שיבחו את הטבח והביעו תמיכה במחבלים שביצעו אותו. אונר”א הפכה למעשה לזרוע האינדוקטרינציה של חמאס, וחמאס קובע את תוכנית הלימודים בבתי הספר שלה.  

לכן, הטענה שלפיה צה”ל תוקף אנשי או”ם בעזה מרגיזה ומטעה, שכן מטרות או”ם שנפגעות בכוונה תחילה על ידי צה”ל הן תשתיות טרור לכל דבר ועניין.