"מדינת ישראל היא הגורם לסכסוך במזרח התיכון"

מיתוס שקרי.

הטענה שישראל היא זו שגורמת לסכסוך במזרח התיכון, ושבלעדיה האזור היה רגוע ויציב, היא אחד המיתוסים הפוליטיים הנפוצים והמסוכנים ביותר של השיח הפרוגרסיבי. לפי גישה זו, עצם קיומה של ישראל – כמדינה יהודית, חזקה ומערבית – הוא "גוף זר" בלב המזרח התיכון המוסלמי, שמעורר תגובת נגד טבעית: מלחמות, טרור והתקוממויות. טענה הזו אינה רק שגויה – היא גם מסירה אחריות מהשחקנים האמיתיים שמחרחרים מלחמות באזור.

האם היה יכול להיות שקט במזרח התיכון אילו מדינת ישראל לא הייתה קמה?

ההנחה שלפיה אלמלא ישראל המזרח התיכון היה שקט מתעלמת לחלוטין מהמציאות הגיאופוליטית של האזור: הסכסוך הסוני-שיעי, מלחמות אזרחים עקובות מדם בעיראק, סוריה, לוב, תימן ולבנון, הטיהורים האתניים, דיכוי נשים, ורדיפת מיעוטים – כולם התרחשו וממשיכים להתרחש ללא קשר לישראל או לבעיה הפלסטינית. מאות אלפי הרוגים, מיליוני פליטים – והכול בין מוסלמים למוסלמים ובין מוסלמים ומיעוטים דתיים כמו הכורדים והנוצרים. דוגמה בולטת היא מלחמת האזרחים בסוריה, שהתחוללה בלי שום קשר למדינת ישראל, והובילה למותם של כ-650,000 איש. אם כך, ישראל אינה הגורם לכל הסכסוכים במזרח התיכון, אלא רק מדינה שמנסה לשרוד בתוך "שכונה קשה".

ובכל זאת, האם נכון לומר שישראל מתסיסה את המזרח התיכון?

הטענה שלפיה ישראל היא זו ש"מדליקה את האזור" מתעלמת מהעובדה הפשוטה שישראל מגיבה לאיומים ולא יוצרת אותם. חמאס יורה רקטות על אזרחים, חיזבאללה נערך למלחמה בלבנון ואיראן מאיימת בהשמדה – לא בגלל ה"כיבוש" אלא בגלל עצם קיומה של מדינה יהודית.

האם אפשר לטעון שישראל תורמת ליציבות במזרח התיכון?

בהחלט. מדינת ישראל מסייעת לא פעם למדינות במזרח התיכון – גם לירדן ומצרים השכנות לה, וגם למדינות המפרץ המתונות.

הסיוע למדינות השכנות

מאז הסכם השלום שנחתם בין ישראל לירדן, ישראל התחייבה להעביר 50 מיליון ק"ב מים לירדן מדי שנה. מעבר למים, ישראל גם הפכה לספקית אנרגיה מרכזית באזור. עסקאות הגז עם מצרים וירדן, שנערכות בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, לא רק מחזקות את הכלכלות המקומיות אלא יוצרות תלות הדדית המבטיחה יציבות ארוכת טווח. זוהי הוכחה נוספת שישראל אינה מערערת יציבות אלא תורמת לשגשוג האזור.

מעבר לכך, מתקיימים בין ישראל לבין ירדן ומצרים שיתופי פעולה כלכליים ומסחריים, שבמסגרתם השכנות נהנות מהתשתיות השונות של ישראל. כך למשל, ירדן מייבאת ומייצאת מוצרים דרך נמל חיפה.

הסיוע למדינות המפרץ

לצד המדינות השכנות, גם מדינות המפרץ מקיימות שיתופי פעולה, קשרי מסחר וקשרי תיירות עם ישראל, במיוחד מאז החתימה על הסכמי אברהם. בין היתר, יש שיתופי פעולה טכנולוגיים בין חברות סייבר ישראליות לממשלות ולגופים כלכליים במדינות אלו. ישראל גם מסייעת למדינות המדבריות בכל הקשור להתפלת מים, אנרגיה סולארית, ופתרונות השקיה מתקדמים. דוגמה לכך אפשר לראות באבו דאבי ובדובאי, שם חברת נטפים הישראלית מובילה פרויקטים לחקלאות חכמה בתנאי מדבר קשים, שתורמים לחיסכון של עד 70% בצריכת המים בחקלאות.

גם בהיבטים הביטחוניים, מדינת ישראל תורמת רבות מהידע הצבאי והמודיעיני שלה. היא הזהירה מספר פעמים את מדינות המפרץ בנוגע לתקיפות איראניות, ואף קיימה תמרונים צבאיים משותפים עם מדינות אלו, שסייעו לשמירה על היציבות האזורית.

כל אלה הופכים את ישראל לשחקנית מרכזית במזרח התיכון, ומוכיחים כי היא פתוחה לקיים קשרים מועילים עם מדינות האזור. בזכות הסכמי אברהם ישראל גם עתידה להפוך לנתיב סחר משמעותי שיחבר בין כל אותן מדינות לבין אירופה ויתר מדינות העולם, ויבסס את מעמדה כ"סינגפור" של המזרח התיכון.

מדוע מסוכן להאשים את ישראל בבעיות של המזרח התיכון?

גישת "ישראל אשמה" מסוכנת משום שהיא מצדיקה אלימות ומוחקת את האחריות של הצדדים הערביים למעשיהם. זו אותה גישה שגורסת שארה"ב אשמה בפיגועי 11.9. אם כך, מי שמאשים את ישראל בכל סכסוך באזור אינו תורם לשלום וליציבות, אלא רק יוצר עיוות מסוכן של המציאות.