“אנחנו יושבים על ההרים וזה גבול טבעי – למה צריך את הבקעה?”

בקעת הירדן היא נכס אסטרטגי של מדינת ישראל, וגם בימין וגם בשמאל מבינים שאין לה תחליף.

לבקעת הירדן יש חשיבות ביטחונית, כלכלית ותרבותית רבה:

מבחינה ביטחונית, הבקעה משמשת הגבול היחיד שמגן עלינו ממזרח, ובזכות מיקומה היא מונעת חדירת מחבלים והברחת אמצעי לחימה לתוך שטח המדינה. נוסף על כך היא מעניקה יכולת תמרון ופעולה, ומאפשרת תגובה מהירה במקרה של תקיפה – תגובה שלא נוכל להשיג אם נשב רק על ההרים. חשוב לזכור שהבקעה גם קרובה למשולש ירושלים–גדרה–חיפה שבו גרים כ-70% מתושבי ישראל, כך שבלעדיה מרבית תושבי המדינה יהיו חשופים לאיומים ביטחוניים קשים.

מבחינה כלכלית, הבקעה מהווה עתודת קרקע רחבה שבה אפשר ליישב מאות אלפי יהודים, וכך לחזק את האחיזה בארץ, לפתח את הכלכלה ולהקל את מצוקת הדיור.

מבחינת תרבותית, בקעת הירדן היא חלק בלתי נפרד ממורשת העם היהודי, שכן זה המקום שבו בני ישראל הפכו רשמית לעם וירשו את הארץ.

חשוב להבהיר ש”הבקעה” אינה מצטמצמת לפי גבולות גיאוגרפיים גרידא, וכוללת את שטחי השליטה עליה.

לאור האמור, מאז ראשית המדינה קיים קונצנזוס רחב משני צידי המפה הפוליטית שלפיו בקעת הירדן היא נכס אסטרטגי של מדינת ישראל ושאסור לוותר עליה. גם מנהיגים בולטים מהשמאל התבטאו לא פעם בדבר חשיבות הבקעה, ואפילו יצחק רבין ז”ל הכריז בנאומו האחרון בכנסת כי “גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, במובן הרחב ביותר של מושג זה”.