“החלת ריבונות בבקעת הירדן תסגור אפשרות להסכמי שלום עתידיים עם מדינות ערב”

טענה שגויה.

ראשית, יש להבין שהתפיסה שלפיה לבקעת הירדן יש חשיבות מכרעת לביטחון ישראל איננה תפיסה חדשה.

כבר בראשית ימי המדינה היה ברור לכל הקשת הפוליטית שהבקעה הכרחית לביטחוננו – וזה בדיוק הבסיס ל”תוכנית אלון”, שאותה הגתה מפלגת העבודה. גם היום קיימת הסכמה פוליטית רחבה בימין ובשמאל בנוגע לחשיבותה האסטרטגית של בקעת הירדן, ו-60% מהישראלים תומכים בהחלת הריבונות בבקעה – כך לפי סקר שערך מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון באפריל 2020.

שנית, מדינת ישראל אינה היחידה שמעוניינת בהחלת ריבונות בבקעה – גם למדינת ירדן יש עניין בלתי רשמי שזה יקרה. ירדן סובלת מבעיה דמוגרפית קשה שנובעת מרוב פלסטיני, נוכחות חזקה של האחים מוסלמים, וכמיליון וחצי פליטים מעיראק ומסוריה. אם כך, חיץ ישראלי לאורך הבקעה יועיל מאוד לירדן כיוון שהוא יפריד בינה לבין הפלסטינים בגדה.

שלישית, הרעיון להחיל ריבונות ישראלית בבקעת הירדן היה על הפרק גם בזמן החתימה על הסכמי אברהם ולא פגע באיש. יתר על כן, גם מהלכים דרמטיים יותר כמו החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים ועל רמת הגולן לא פגעו בתהליכי שלום מול מדינות ערב. פעם אחר פעם אנחנו רואים שכאשר למדינה כלשהי יש אינטרס אמיתי לחתום איתנו על הסכם שלום, וכאשר מדינת ישראל אקטיבית ומפגינה ביטחון עצמי גבוה – ההסכם נחתם.

בשורה התחתונה, החלת ריבונות ישראלית על בקעת הירדן חשובה מאוד לביטחון ישראל, ואף יכולה לתרום ליחסים עם ירדן. למרות הטענות הרווחות, סביר להניח שהחלת הריבונות לא תפגע בהסכמי שלום עתידיים – ממש כפי שהיא לא פגעה בחתימה על הסכמי אברהם. יתרה מזאת, החלת הריבונות יכולה להתפרש כאקט של משילות שיחזק את מעמדה הריבוני של ישראל במזרח התיכון, ובכך דווקא להוות זרז להסכמי שלום עתידיים.