"טופוגרפיה אינה רלוונטית בעידן הטכנולוגי ולכן אין בעיה למסור שטחים"

לא נכון.

להרי יהודה ושומרון יתרון אסטרטגי כנקודות השולטות על כלל מישור החוף, שם מרוכז כיום כ-60% מהציבור הישראלי.

בשגרה, הרי יהודה ושומרון צופים על תשתיות קריטיות כגון תחנות הכוח ברידינג, רוטנברג וחדרה ונמל התעופה בן-גוריון. מציאות זו דורשת שליטה ביטחונית ישראלית מלאה בבקעת הירדן וביהודה ושומרון.

בחירום, שליטה בנקודות הגובה של יהודה ושומרון היא קריטית לאבטוח הצירים המרכזיים במדינה (כביש 6, כביש החוף וכביש הבקעה). לו יצויר שחוליית משגרי רקטות תתיישב על אחת מנקודות הגובה ביהודה ושומרון – שינוע כוחות וציוד לחימה מצפון לדרום ולהפך יהיה בלתי אפשרי ללא אבדות בנפש וברכוש.

כמו כן, המציאות מוכיחה כי גם בהינתן יכולות הטכנולוגיה המתקדמת של צה"ל, כאשר קיימת התרעה ביטחונית על חוליות של משגרי רקטות מעזה – מדינת ישראל משביתה את קו הרכבות בדרום הארץ.

בכל אופן, ב-2005, הפעם הקודמת שבה מסרנו שטחים תמורת "שלום", נפלה רצועת עזה לידי חמאס. עד היום, עם טכנולוגיה מתקדמת ככל שתהיה, נאלצת ישראל להתמודד עם מכונת טרור רצחנית שיורה רקטות לעבר מרכזי האוכלוסין שלה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מדינת טרור כושלת נוספת, הפעם בלב המדינה, עם יתרון טופוגרפי ובשטח גדול פי 16 מזה של רצועת עזה.