“התמנון האיראני” הוא מונח שנועד להמחיש את הזרועות הארוכות שאיראן שולחת לכל רחבי המזרח התיכון – זרועות שבאמצעותן היא יכולה להשפיע גם על זירות שמרוחקות ממנה מבחינה גאוגרפית מבלי להילחם באופן ישיר בעצמה.
זרועות התמנון האיראני מכונות “כוחות פרוקסי”, ואפשר למצוא אותן במדינות רבות. דוגמאות בולטות הן חיזבאללה בלבנון, חמאס והג’יהאד האסלאמי ברצועת עזה, המיליציות הפרו-איראניות בסוריה ובעיראק והחות’ים בתימן.
איראן תומכת בכוחות הפרוקסי שהיא מפעילה באמצעות כסף, חימוש ואימונים צבאיים, ובתמורה הם נלחמים במקומה ובשם האידיאולוגיה שלה. כך, למשל, חיזבאללה וחמאס מנצלים את נוכחותם על גבולות ישראל כדי לירות על יישובים, לבצע פיגועים וחטיפות, ולשגר טילים ורקטות מטווח קצר; הכוחות בעיראק פועלים לביסוס שלטון שיעי פרו-איראני; והחות’ים בתימן עוצרים את תנועת הסחר ותוקפים שדות נפט בסעודיה – האויבת הגדול של איראן בעולם האסלאמי.