הרשות הפלסטינית הוקמה בשנת 1994 מכוח הסכמי אוסלו, כגוף ממשל פלסטיני בעל אוטונומיה חלקית, שתפקידו לדאוג לניהול ענייני הפנים של הפלסטינים החיים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. בפועל, בשנת 2007 הרשות איבדה את השליטה ברצועת עזה לידי חמאס.
נשיא הרשות הפלסטינית זוכה למעמד של ראש מדינה. עד כה כיהנו בתפקיד שני אנשים: יאסר ערפאת – מיום הקמת הרשות הפלסטינית ועד מותו, ומחמוד עבאס (אבו מאזן) – מה⁻15 בינואר 2005 ועד היום.
הרשות הפלסטינית פועלת כגוף מנהלי ולא כמדינה ריבונית. תפקידה המרכזי הוא לנהל את החיים האזרחיים של הפלסטינים, לרבות טיפול בתחומי התשתיות, החינוך והבריאות. לרשות יש כוח שיטור משלה שאותו היא מחילה באופן מלא בשטחי A ובאופן חלקי בשטחי B, בהתאם להחלטה שהתקבלה בהסכמי אוסלו.
באשר להתנהלות הכלכלית, הרשות מתקשה לממן את עצמה, ונסמכת על כספי מיסים שמדינת ישראל מעבירה אליה. כמו כן, עד למלחמת "חרבות ברזל" כ-150,000 תושבים מהרשות עבדו בשטח ישראל (הנתון לא מתייחס לעובדים נוספים שפעלו בישראל ללא היתרים).
אף על פי שהרשות הפלסטינית מוגדרת כגוף ממשל ולא כמדינה, היא מנסה כל הזמן לבסס את מעמדה הריבוני. כך למשל היא הצליחה להשיג מעמד של "מדינה משקיפה" באו"ם (אך לא של מדינה חברה). כמו כן, הרשות הנפיקה דרכון, שתקף במספר מסוים של מדינות.
במסגרת הסכמי אוסלו הוקמו מנגנוני תיאום ביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית שנועדו למנוע את התעצמות הטרור, אך בפועל הרשות מעורבת לא פעם בפעולות טרור נגד ישראל ואף מעודדת אותן. בין היתר היא מנצלת את כוחה במערכת החינוך הפלסטינית כדי להסית להשמדת ישראל, ואף משלמת משכורות למחבלים שביצעו פעולות טרור נגד אזרחי המדינה.