רצועת חיץ בין עזה למצרים. הציר והגדר שלאורכו הוקמו בשנת 1982 לאחר ששטחי סיני הועברו למצרים במסגרת הסכם השלום. על ציר פילדלפי נמצא גם מעבר רפיח, המחבר בין רצועת עזה ומצרים. בספטמבר 2005 נסוג צה”ל מהציר כחלק מתוכנית ההתנתקות. בעקבות ההתנתקות עלה משמעותית היקף הברחות הנשק, הדלק והסחורות מסיני לעזה דרך רשת המנהרות התת-קרקעיות מתחת לציר.
במסגרת הסכם אוסלו נסוג צה”ל מהערים הפלסטיניות, כולל רפיח, כך שהוא פעל רק בציר עצמו כשהוא כלוא בין שני חלקי העיר רפיח – רפיח המצרית ורפיח העזתית. מציאות זו יצרה סיכון גדול לכוחות צה”ל והביאה לחפירת מנהרות הברחה בין רפיח המצרית והעזתית. כמו כן הוקמה מנהרת תופת שפוצצה את מוצב JVT על גבול מצרים.
לפני ההתנתקות התנהלו במרחב זה פיגועים קשים: רצח טלי חטואל וארבע בנותיה ופיגועי הנגמ”שים שבהם נהרגו 13 חיילי צה”ל. תמונות החיילים הזוחלים ומחפשים את איברי חבריהם כדי להעבירם לקבורה לא יישכחו לעולם. בעקבות הפיגועים יצא צה”ל באביב 2004 למבצע “קשת בענן” שנועד להילחם בתשתיות הטרור באיזור רפיח וציר פילדלפי. במהלך המבצע הרג צה”ל כמה עשרות מחבלים ואזרחים פלסטינים, הרס שלוש מנהרות וכן מבנים רבים ברפיח, מהם שניים השייכים למחבלים.
לאחר ההתנתקות, עם חיבורה המלא של עזה למצרים, נבנו מאות מנהרות ענק והיקף הברחות הנשק, הידע, הכסף והתחמושת גדל משמעותית והביא למציאות של ה-7 באוקטובר. ללא שליטה ישראלית בגבול – במובן הרחב ולא רק בציר עצמו – אי אפשר למנוע את זרימת אמצעי הלחימה לרצועה.