הסכם סייקס-פיקו הוא הסכם סודי שנחתם במאי 1916 בין הממלכה המאוחדת (בריטניה) לבין צרפת, ועניינו חלוקת השליטה ביניהן על שטחים ברחבי מזרח התיכון, בין השאר גם שטחה של ארץ ישראל. ההסכם נחתם בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה מתוך הנחה שהאימפריה העות’מאנית תפסיד במלחמה. לאחר המלחמה, עם הפסד מעצמות המרכז, אישרה מחדש ועידת סן-רמו את תנאי ההסכם שנחתמו בסייקס-פיקו, ובריטניה קיבלה באופן רשמי את המנדט על ארץ ישראל.
ההסכם הכשיר את הקרקע לבקשתה של התנועה הציונית מהבריטים להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, בקשה שהובילה בסופו של דבר להצהרת בלפור, ולהכרה של האימפריה הבריטית בקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל.
ההסכם קרוי על שם מארק סייקס הבריטי, שהיה חבר הוועדה שבה הוכן הרקע לחלוקת האימפריה העות’מאנית, ושארל פ’ ז’ורז’ פיקו הצרפתי, ששירת כקונסול בלבנון.