סיכול ממוקד הוא אסטרטגיה ללוחמה בטרור שפיתחה ישראל, שלפיה כוחות הביטחון פוגעים והורגים באופן ממוקד פעילי טרור. היתרון המרכזי של אסטרטגיה זו הוא שמירה על טוהר הנשק וצמצום הפגיעה האגבית באזרחים.
לסיכול הממוקד יש שלוש מטרות עיקריות:
- מניעה: לעיתים קרובות הסיכול מופנה נגד פעיל טרור שמעורב בתכנון פיגוע או נגד מחבל שעומד לבצע פיגוע בעצמו. במקרה זה הסיכול נועד למנוע את אותו פיגוע וגם פיגועים נוספים שהיו עשויים לצאת לפועל.
- פגיעה: הסיכול הממוקד גורם לעיתים לאובדן של ידע מבצעי ומקצועי רב, במיוחד כשהוא מופנה נגד מנהיגים בכירים או אנשי מקצוע מרכזיים כמו מהנדסים. בכך יש גם פגיעה בתשתיות הטרור ועיכוב של התפתחותן.
- הרתעה: לעיתים הסיכול הממוקד משמש לצורכי הרתעה – למשל כדי למנוע מפעילי טרור להתקדם בסולם התפקידים, או כדי למנוע מאזרחים לעסוק בטרור.
במסגרת מלחמת "חרבות ברזל" ישראל עשתה שימוש נרחב בטקטיקת הסיכול הממוקד, על מנת לחסל מחבלים ופעילים רבים הן בדרגי השטח והן בדרגי המטה. במסגרת סיכולים אלו חוסלו בכירים בארגוני הטרור השונים שהיו מעורבים במלחמה, בהם חמאס, חיזבאללה והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.