מחקר שנערך לאחרונה מציג למעלה מ-60 מודלים מהעולם לטריטוריות ושטחי חסות הזוכים לריבונות חלקית (אוטונומיה, שלטון עצמי, מובלעות וכדומה), ועשוי לתרום למחשבה על צורת הריבונות העתידית בשטחי יהודה ושומרון. אף אחד מהמודלים לא מתאים כפי שהוא למקרה הישראלי, אבל ההיכרות עם המודלים עשויה להפרות את המחשבה על פתרון מקומי, חשיבה שכרגע מתמקדת רק בפתרונות דיכוטומיים: פתרון שתי המדינות או מדינה דו לאומית.
אחד המודלים שמהם אפשר לקבל השראה הוא המודל ההולנדי:
הולנד מחזיקה בשש טריטוריות בקריביים שתושביהן אינם זכאים לחופש פעולה מלא בתחומי חוץ, ביטחון ואזרחות, והמודל מוכר על ידי מדינות העולם.
מבין שש הטריטוריות, שלוש הן מדינות בקריביים – ארובה, קורסאו וסן מרטן – ושלוש הן איים שאינם מדינות: בונייר, סאבה וסן אוסטזיוס. לאיים יש אוטונומיה פחותה בהרבה מזו של המדינות, וממלכת הולנד משחקת תפקיד מרכזי בענייני הפנים שלהן.
למדינות בקריביים גם אין ייצוג בינלאומי (שגרירויות, נציגויות וכו’), והן אינן חברות באיחוד האירופי (הן זוכות למעמד של “שותפות” באיחוד בלבד). לתושבי כל שש הטריטוריות אין אזרחות הולנדית אלא הם אזרחי “ישות האם”, כלומר ממלכת הולנד. הם אינם רשאים להצביע בבחירות בהולנד, ותושביהן אינם מחזיקים בזכות הגירה אוטומטית לשטחי הולנד ביבשת אירופה.
קישור למחקר המלא