שטחי A, B ו-C

שטחי A, B ו-C הם מונחים שנטבעו בהסכמי אוסלו ומתייחסים לשטחים ביהודה, שומרון (ובעבר חבל עזה) שהועברו לשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.

שטח A כולל כ-18% משטחי יהודה ושומרון ובהם כל הערים וחלק מהכפרים הפלסטיניים. הכניסה לשטחי A אסורה לישראלים. עם זאת, בפועל צה”ל אינו אוכף את האיסור על ערביי ישראל.

שטח B מתייחס לשטחים ביהודה ושומרון שנמסרו לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. לרשות נמסרה גם האחריות על שמירת הסדר הציבורי לפלסטינים בשטחים אלה, אך ישראל נותרה סמכות ביטחונית גוברת לצורך הגנה על ישראלים והתמודדות עם איום הטרור. השטח כולל 440 יישובים כפריים פלסטיניים, וכן שטחים פתוחים ושמורות טבע.

שטח C הוא שטח ביהודה ושומרון (ובעבר חבל עזה) הנמצא בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית ומהווה כ-60% מיהודה ושומרון. ב-2005 ישראל פינתה את שטח C שברצועת עזה (גוש קטיף) מתושביו היהודים במסגרת תוכנית ההתנתקות, ומאז נותרו שטחי C רק ביהודה ושומרון. השטח כולל התיישבויות שבהן גרים קרוב לחצי מיליון יהודים, יישובים פלסטיניים, בסיסים ושטחי אש של צה”ל ואזורים בלתי מיושבים. שטח C ביהודה ושומרון הוא רציף, ושטחי A ו-B מובלעים.