רגע השיא בקריירה הצבאית של נרקיס הגיע במלחמת ששת הימים. באותה מלחמה פיקד על כוחות החזית הירדנית – חמש חטיבות שנערכו לבלימת מתקפה אפשרית. כאשר הלגיון הירדני החל להפגיז את ירושלים, ניצל נרקיס את ההזדמנות ודרש לפעול לשחרור העיר. תחת פיקודו נלחמו הצנחנים של אל"מ מוטה גור בקרבות עזים שהסתיימו בשחרור העיר העתיקה ואיחוד ירושלים.
ב־7 ביוני 1967 נכנס נרקיס לעיר העתיקה לצד הרמטכ"ל יצחק רבין ושר הביטחון משה דיין – רגע שהפך לאחת התמונות האיקוניות בתולדות המדינה.
רגע השיא בקריירה הצבאית של נרקיס הגיע כאשר הוביל את שחרור העיר העתיקה ואיחוד ירושלים
החיים בירושלים וזיכרון הילדות המכונן
עוזי נרקיס נולד בירושלים ב־6 בינואר 1925. ילדותו עברה עליו בצל המתח הביטחוני בין יהודים לערבים בעיר המעורבת. בהיותו בן ארבע התרחשו מאורעות תרפ"ט, והוא נאלץ להסתתר עם משפחתו במרתף. זה היה, לדבריו, הזיכרון המוקדם ביותר שלו – זיכרון שהותיר חותם עמוק והלך עמו לאורך כל חייו.
בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער "המחנות העולים", ובה ספג ערכי ציונות, מנהיגות ואהבת הארץ. בגיל 12 הצטרף לארגון "ההגנה" ושימש כשליח בין חוליות הארגון. בהמשך יצא עם חבריו להכשרה בקיבוץ איילת השחר, שם התגבשה בו תחושת שליחות ציונית עמוקה.
שנות הפלמ"ח: הדרך לקריירה צבאית
בשנת 1941, בהיותו בן 16 בלבד, היה נרקיס בין הראשונים להתגייס לשורות הפלמ"ח. הוא השתתף בשורת פעולות נועזות נגד הבריטים, ובהן "ליל הרכבות" ו"ליל הגשרים". במלחמת העצמאות לחם בקרבות על הדרך לירושלים, פיקד על גדוד בחטיבת הנגב, והשתתף במבצעים מכריעים – בהם כיבוש באר שבע ומבצעי חורב, עובדה ויואב.
תקופה זו עיצבה את דמותו כלוחם נחוש וכמפקד בעל אחריות כבדה – כזו שתלווה אותו גם בשנים הבאות בצה"ל.
תקופת הפלמ"ח עיצבה את דמותו של נרקיס כלוחם נחוש וכמפקד בעל אחריות לאומית עמוקה
השירות הצבאי: ממלחמת העצמאות לשחרור ירושלים
לאחר הקמת המדינה המשיך נרקיס בשירות צבאי רצוף ומרשים. הוא שימש בתפקידי פיקוד ומטה בכירים, למד בבית הספר הגבוה למלחמה בפריז, הקים את המכללה לביטחון לאומי והיה מפקדה הראשון. בדצמבר 1965 מונה לאלוף פיקוד המרכז – תפקיד שבו הגיע לשיאו ההיסטורי במלחמת ששת הימים.
לאחר שחרור העיר העתיקה הורה נרקיס על הרחבת רחבת הכותל המערבי, אך סירב נחרצות ליוזמות להריסת כיפת הסלע – מתוך תפיסה של אחריות, ריבונות ושמירה על האיזון הרגיש בירושלים המאוחדת.
נרקיס הורה על הרחבת רחבת הכותל המערבי ויחד עם זאת סירב נחרצות להריסת כיפת הסלע
במחאת הפנתרים השחורים בשנת 1971 קרא לשיפור תנאי החיים בפריפריה ולחיזוק ההבנה בין קהילות ישראל השונות
החיים שאחרי המדים
לאחר פרישתו מצה"ל פנה נרקיס לפעילות ציבורית ענפה. הוא כיהן כמנכ"ל מחלקת העלייה בסוכנות היהודית, היה מראשי ההסתדרות הציונית העולמית, ועמד בראש משלחות ציוניות בצפון אמריקה. במחאת הפנתרים השחורים היה בין הקולות שקראו לשיפור תנאי החיים בפריפריה ולחיזוק הסולידריות החברתית בישראל.
בשנותיו האחרונות פעל לשימור אתרי זיכרון והנצחה, ובראשם גבעת התחמושת – אתר שמסמל יותר מכל את מורשת הקרב על ירושלים.
מורשת של מנהיגות, אחריות ואהבת ירושלים
עוזי נרקיס נפטר ב־17 בדצמבר 1997 בירושלים. על שמו נקראת כיום דרך עוזי נרקיס בבירה. הוא נותר בזיכרון הלאומי כמפקד שהבין את גודל השעה ההיסטורית – אך גם את כובד האחריות שנלווית לה.
מורשתו מזכירה כי שחרור ירושלים לא היה רק הישג צבאי, אלא הגשמת חלום לאומי בן אלפיים שנה.
