מבין כל החודשים המדממים של האינתיפאדה השנייה, מרץ 2002 היה הקטלני ביותר. למעשה, הוא היה החודש הקטלני ביותר בתולדות הטרור הפלסטיני עד אוקטובר 2023, עם 105 אזרחים ו-26 חיילים הרוגים. כמעט לא חלף יום באותו חודש ללא פיגוע, והשיא היה הפיגוע במלון פארק בנתניה, בערב ליל הסדר, שבו נהרגו 30 בני אדם ונפצעו כ-160.
לאחר הפיגוע האכזרי, שבו נרצחו בני משפחה וקשישים רבים, חלקם ניצולי שואה, החליטה הממשלה בישיבה שנערכה במוצאי החג על יציאה למבצע מקיף למיגור הטרור ביהודה ושומרון, שהחל מייד בבוקר למחרת אותה ישיבה, ב-29 במרץ 2002.
המטרה: “לפגוע בכל מי שיאחז בנשק”
ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הגדיר את מטרות המבצע:
“להיכנס לערים ולכפרים שהפכו מקלט לטרוריסטים; לתפוס ולעצור מחבלים ובעיקר את שולחיהם ואת אלה המממנים אותם ונותנים להם חסות; לתפוס ולהחרים נשק ואמצעי לחימה שמיועדים לפגוע בישראל; לחשוף ולהשמיד מתקני טרור, מעבדות חבלה, מפעלי ייצור נשק ומתקני מסתור. הפקודות הן ברורות: לפגוע בכל מי שיאחז בנשק ולשתק כל מי שינסה להתנגד לפעולת הכוחות ולסכן אותם, ולהימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית”.
שם המבצע נטבע על ידי אל”מ גל הירש, שהיה אז קצין אג”ם בפיקוד המרכז, והוא לקוח משירו של חיים חפר, “בין גבולות”: “למך ולזקן/ אנו פה חומת מגן”. כ-25 אלף חיילים גויסו ב”צו 8″ וההתייצבות הייתה בשיעור של למעלה מ-100%, כשחיילים נאבקו על מקום בהסעה לשטחי הכינוס.
איך נתפס מרואן ברגותי
איפה נלחם צה”ל? בכל ערי יהודה ושומרון, למעט יריחו וחברון.
ברמאללה הטיל צה”ל מצור על מתחם המוקטעה – מתחם בנייני הממשלה ומעונו הרשמי של ראש הרשות הפלסטינית – והביא להסתגרותו של יאסר ערפאת בתוך המתחם, יחד עם כמה מבוקשים. כאשר הכוחות סרקו את המבנה, הם מצאו מצבור נשק גדול וכן מסמכים המעידים כי ערפאת בעצמו אישר פיגועים. בין המסמכים היה גם מסמך שנודע בשם “מסמך שובאכי” – חשבונית שנכתבה על ידי איש הכספים של הרשות, פואד שובאכי, ונחתמה על ידי ערפאת עצמו, הכוללת תשלומים ישירים עבור ביצוע פיגועים וכן תמיכה במשפחות שאהידים. המסמך היה בין מסמכים רבים שנמצאו והעידו על מידת מעורבות הרשות הפלסטינית בטרור.
בעקבות המצור של צה”ל, התערבו האמריקאים וגובש הסדר שלפיו הוסגרו המבוקשים ברצח השר רחבעם זאבי והם הועברו לכלא ביריחו. נוסף על כך נפל כל מערך הלחימה של ארגוני הטרור ברמאללה, ולקראת סיום המבצע נתפס גם מרואן ברגותי, מי שהיה מנהיג התנזים, הזרוע הצבאית של הפת”ח, ארגון שהוביל פיגועים רבים בתוך שטח ישראל. ברגותי עדיין מרצה בישראל עונש של חמישה מאסרי עולם.
“הליכה דרך קירות”
בשכם, צה”ל החל לפעול באיחור מכוון, ב-5 באפריל, כדי למשוך אליה מחבלים שסברו כי צה”ל נמנע מלפעול בה. כדי להתמודד עם איומי הצלפים והמארבים ברחובות הצפופים בקסבה של שכם, צה”ל פיתח אסטרטגיה חדשה של “הליכה דרך קירות” כשהוא פורץ את קירות הבתים באמצעים קרים (פטישים למשל) וחמים (חומרי נפץ), ומתקדם מתוך הבתים בלי לצאת אל הרחוב. עיקר הלוחמה בשכם התבצעה בשיטה הזאת, והמבצע הסתיים בניצחון מוחץ של צה”ל, עם עשרות מחבלים הרוגים, עשרות נוספים עצורים ואמצעי לחימה רבים שנתפסו.
בג’נין, לעומת זאת, התרחש הקרב הקשה ביותר. ארגוני הטרור מלכדו את המחנה במטעני חבלה והכינו מארבים בסמטאות הצרות של העיר. צה”ל ספג אבדות רבות, וההתקדמות היתה איטית. אחרי מארב קטלני ב-9 באפריל שבו נהרגו 13 לוחמי מילואים מגדוד נחשון, הוחלט כי כאשר יש חשד להימצאות מחבלים בבית, תינתן אזהרה כדי לאפשר למחבלים להסגיר את עצמם, ולאחר מכן ייהרס הבית באמצעות דחפורי D9 משוריינים. טקטיקה זו הביאה עשרות מחבלים, בהם בכירים, להסגיר את עצמם לידי כוחות צה”ל.
בבית לחם, לאחר כיבוש העיר ומעצר של מבוקשים רבים, התבצרה קבוצה של 38 מבוקשים חמושים בכנסיית המולד, שלפי המסורת הנוצרית ממוקמת מעל המערה שבה נולד ישו. החמושים לקחו כבני ערובה עשרות נזירים וכ-200 אזרחים בהם ילדים, ובעולם נשמעו גינויים ואזהרות לישראל שלא לפגוע במקום, אחד הקדושים ביותר לנוצרים. לאחר יותר מחודש של התבצרות הושג הסכם שבמסגרתו הוגלו 13 המבוקשים הבכירים לחו”ל ו-26 האחרים לעזה, ובני הערובה שוחררו.
ההישג: החזרת חופש הפעולה של צה”ל
המבצע נמשך שישה שבועות, עד ה-10 במאי 2002, ובעקבותיו נהרסה התשתית הארגונית של התנזים והחמאס ביו”ש. כמו כן, הרשות הפלסטינית פורקה מנשקה, וסמלי שלטונה, כולל ה”מוקטעה”, נהרסו. ואולם, ההישג העיקרי של המבצע היה החזרת חופש הפעולה של צה”ל בכל שטחי יהודה ושומרון ושיפור האחיזה המודיעינית בשטח.
אחרי המבצע אמרו אנשי התנזים לחוקריהם מהשב”כ, שעד שלא נתקלו בחיילי צה”ל פנים אל פנים, לא הייתה להם תחושה אמיתית של עוצמת ישראל – שכן עד אז נתפסו בעיניהם ההפצצות ממטוסים כהוכחה לכך שהישראלים חוששים להילחם (מתוך: עפר שלח, “מעריב”, 26.12.2008).
במהלך המבצע נהרגו 28 חיילים ואנשי כוחות הביטחון ביהודה ושומרון, ושלושה נוספים נהרגו ברצועת עזה. 185 נפצעו, מהם שבעה באורח קשה. כ-200 פלסטינים נהרגו, נלכדו 56 מבוקשים בכירים, עשרה מתאבדים פוטנציאליים ואלפי חשודים. הושמדו 50 מעבדות נפץ ונאספה תחמושת רבה.
