היום לפני: ועידת סן רמו – "האירוע הפוליטי הגדול ביותר של הציונות"

כולנו שמענו על הצהרת בלפור, אבל היום לפני 103 שנים התרחש אירוע שהפך את ההצהרה למסמך משפטי מחייב שהוכר על ידי הקהילה הבינלאומית: ועידת סן רמו.

חילופי משמרות, ניצול הזדמנויות והצהרת בלפור

ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה שבה לחמו מדינות ההסכמה, שהורכבו בין השאר מבריטניה, צרפת, איטליה, רוסיה, יוון, בלגיה ויפן, במעצמות המרכז, שהורכבו בין השאר מגרמניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית.

במהלך שנות המלחמה לחמו יהודים רבים לצד הבריטים, והתנועה הציונית, שפעלה באותם ימים על מנת לקבל הכרה בינלאומית בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל, חיפשה שעת כושר למינוף סיוע זה לכדי הישג דיפלומטי. לקראת ניצחון מדינות ההסכמה, זיהתה התנועה הציונית חלון הזדמנויות כזה.

חיים ויצמן, מי שלימים יהיה נשיאה הראשון של מדינת ישראל, פנה אל שר החוץ הבריטי, לורד בלפור, כדי שיתמוך באופן פומבי בהקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. בלפור נעתר לכך, ושלח מכתב תמיכה רשמי להסתדרות הציונית העולמית, מכתב שלימים נודע בשם המוכר יותר "הצהרת בלפור", ולפיה "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל את השגת מטרה זו".

אין חולק שהצהרת בלפור היא נקודת מפנה בתולדות התנועה הציונית. עם זאת, הצהרת בלפור, כשמה כן היא – הצהרה. במילים אחרות, היא לא מעוגנת משפטית ולכן גם לא מחייבת. דבר זה עמד להשתנות בוועידת סן רמו.

"קשר היסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל"

עם תום מלחמת העולם הראשונה, המעצמות המנצחות התכנסו ב"וילה דבשאן" המפוארת אשר בעיירה סן רמו שבאיטליה על מנת להחליט מה יעלה בגורל האזורים שהיו תחת שליטתה של האימפריה העות'מאנית, אשר ארץ ישראל הייתה בתחומה.

הוועידה נפתחה ב-19 באפריל 1920, והשתתפו בה בריטניה, צרפת, איטליה, יוון, בלגיה ויפן. במהלך הוועידה הוחלט, בין השאר, שבריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל, והוכרע כי היא תפעל כדי לממש את הצהרת בלפור.

בהחלטה על מסירת המנדט נאמר: "בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917 (הצהרת בלפור) […] לטובת 'הקמה מחדש' של בית לאומי, בשונה מ'ייסוד' הבית הלאומי לעם היהודי של הצהרת בלפור, על בסיס 'הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל'".

החלטות ועידת סן רמו אושרו פה אחד על ידי 51 המדינות החברות בחבר הלאומים (לימים האומות המאוחדות – האו"ם).

"האירוע הפוליטי הגדול ביותר בהיסטוריה של תנועתנו"

ההחלטה שהתקבלה בוועידת סן רמו היא למעשה הכרה בינלאומית של העולם, לאחר 2,000 שנות גלות, בקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל. נוסף על כך, החלטת הוועידה היא הכרזה רשמית שלפיה העם היהודי אינו קולוניאליסט בארץ אבותיו, אלא ארץ ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי.

ההחלטה שהתקבלה בוועידת סן רמו היא חותם משפטי רשמי מצד החוק הבינלאומי להתיישבות בגבולות ארץ ישראל, כולל ביהודה ושומרון. כלומר, בכך שמדינת ישראל מעודדת התיישבות בארץ ישראל – היא מצייתת לחוק הבינלאומי. אותו חוק, אגב, הוא המסמך החוקי היחיד שנכתב ואושר על ידי הקהילה הבינלאומית ל-90 שנים הבאות: כל מה שבא מאז היה הצהרתי בלבד.

חיים ויצמן, אשר פעל מאחורי הקלעים להבטחת אזכורה של הצהרת בלפור בכתב המנדט, הבין את חשיבות הוועידה והמשמעויות הפוליטיות-בינלאומיות שנגזרו ממנה.

בכנס השנתי של תנועת הציונות העולמית, שהתקיים ביולי 1920, התייחס ויצמן לוועידת סן רמו ואמר: "ההחלטה בסן רמו […] היא האירוע הפוליטי הגדול ביותר בהיסטוריה של תנועתנו (התנועה הציונית), ואולי – לא יהיה מוגזם לומר – בכל ההיסטוריה של העם היהודי מאז הגלות".