הימים הם ימי מלחמת ההתשה – מלחמה שפתחה מצרים מתוך מטרה מוצהרת להתיש את ישראל ולהקשות עליה לשמור על הישגיה ממלחמת ששת הימים. במהלך שנות הלחימה, המצרים הפגיזו את עמדות צה"ל לאורך תעלת סואץ וביצעו פשיטות קומנדו. בתגובה, חיל האוויר הישראלי תקף מטרות לאורך התעלה ובעומק מצרים.
הפעילות האווירית של ישראל נתקלה מהר מאוד בבעיה קשה, מכיוון שמערכות המכ"ם המצריות הצליחו לגלות את מרבית כלי הטיס שביצעו גיחות באזור. בחיל האוויר הוחלט לשבש את מערכות המכ"ם המצריות, אולם גם לאחר שאלו שובשו – המצרים עדיין הצליחו לגלות כלי טיס ישראליים רבים.
המסקנה הייתה שפריסת המכ"ם הישנה הוחלפה בפריסה חדישה יותר, קשה לפענוח ומוסווית היטב. המצוד אחר מערכת המכ"ם הסודית הזו נמצא בליבו של מבצע "תרנגול 53".
משנה מכ"ם משנה מזל: איתור וזיהוי היעד
לפי הערכת המודיעין הישראלי, המצרים החזיקו מתקן מכ"ם סובייטי מסוג P-12 בסמוך למוצב ראס-ע'אריב. באוקטובר 1969 הפציצו מטוסי חיל האוויר תחנת מכ"ם שאותרה במקום, אך המכ"ם המשיך לפעול גם לאחר ההפצצה. התברר, אפוא, שהתחנה שהופצצה הייתה תחנת דמה ולא התחנה האמיתית.
בחודש דצמבר של אותה שנה ביצע מטוס של חיל האוויר גיחת צילום לאורך חוף מפרץ סואץ. מפענח תצלומי האוויר, סמל רמי שלו, שקיבל לידיו את הממצאים, הבחין בנקודה חשודה כעשרה ק"מ ממערב למוצב שהופצץ. במבט ראשון נדמה היה שמדובר בשני אוהלי בדואים, אך לאחר בדיקה שביצע צוות מומחי אלקטרוניקה ומודיעין התברר שזוהי תחנת מכ"ם מסוגP-12 . בבדיקה זוהו שני קרונות המכ"ם – קרון המבצעים, שכלל את המשדר, המסכים ומערכת הבקרה, וקרון הקשר, שבו הייתה האנטנה ומערכת ההפעלה המכנית.
כשהתגלה מיקום המכ"ם נערך חיל האוויר לגיחת הפצצה במטרה להשמיד אותו. אולם, למפענח רמי שלו היה רעיון אחר – הוא הציע להשתלט על המתקן בפשיטה קרקעית, ולהטיס אותו לישראל בשלמותו באמצעות מסוקים. בחיל האוויר זיהו מייד את ההזדמנות להפיק מודיעין אלקטרוני חשוב על המכ"ם, והוחלט לבדוק אם המשימה שהציע המפענח היא בת ביצוע. וכך, יוזמה של חייל פשוט התגבשה לכדי מבצע צה"לי מסווג. אותו חייל הפך לימים לאיש עסקים מוביל ושימש מנכ"ל קוקה-קולה בישראל ויו"ר אגף המזון בהתאחדות התעשיינים בישראל.
מאחורי גבה של האפסנאות: ההיערכות למבצע
במחלקת המבצעים במטה חיל האוויר נערכה תוכנית ראשונית למבצע חטיפת המכ"ם, שקיבל את השם "תרנגול 53". בבוקר ה-24 בדצמבר 1969 התקבלה ההחלטה שאפשר להבריח את המכ"ם, אך שאלות רבות נותרו ללא מענה, ובראשן שאלת משקלו המדויק של המכ"ם.
למרות המחסור בפרטים טכניים חשובים, עוד באותו יום הועברה המשימה למפקד חטיבת הצנחנים, ובשעות הצוהריים כבר גובשה תוכנית כללית להשתלטות על המתקן.
ב־25 בדצמבר בשעות הבוקר יצא נוהל קרב מזורז, והחלו ההכנות לקראת המבצע המשולב של חיל האוויר וחטיבת הצנחנים, אשר תוכנן לצאת אל הפועל כבר ביום המחרת. לביצוע המשימה נבחרו בעיקר קצינים וחיילים מצטיינים, וגם כמה לוחמים בעלי ניסיון בריתוך. הם התאמנו במשך יום שלם על פירוק קרונות מכ"ם מדגם P-10 ממשאיות "זיל" רוסיות שנלקחו כשלל במלחמת ששת הימים, עד שהצליחו לבצע את התרגולת בזמן קצר. במקביל, בחיל האוויר התאמנו טייסי המסוקים על הרמת הקרונות והטסתם מסביב לבסיס.
ההכנות והאימונים התבצעו תחת מעטה חשאיות כבד, והובאו לידיעתם של יודעי סוד בלבד. הסודיות הזאת יצרה אתגרים לא פשוטים – כך, למשל, כדי להשיג את קרונות המכ"ם מששת הימים נאלצו המתכננים לגנוב את קרונות המכ"ם ממגרשי השלל בצריפין, במקום לפנות בגלוי לגורמים באגף האפסנאות בצה"ל.
טון אחד יותר מדי: מהלך המבצע
ביום שישי, 26 בדצמבר, הסתיימו ההכנות למבצע, והרמטכ"ל דאז, רא"ל חיים בר לב, אישר את התוכניות והוציא פקודת מבצע עוד לאותו ערב.
לפי תוכנית המבצע, הוחלט שכוחות צנחנים יוטסו בשלושה מסוקי צרעה, ואלה ינחתו במרחק כשישה ק"מ צפונית-מערבית למתקן המכ"ם. משם, כוחות הצנחנים יתקדמו רגלית, ולאחר שישתלטו על המתקן ינתקו את שני קרונות המכ"ם זה מזה, וירתמו אותם לרצועות נשיאה של שני מסוקי יסעור שימתינו להם בחופו המזרחי של מפרץ סואץ. לאחר חיבור קרונות המכ"ם, מסוקי היסעור יישאו אותם לאבו רודס, ומסוקי הצרעה יפנו את הכוח.
למבצע המורכב נוספה עוד מטרה לא פשוטה, והיא שביית החיילים המצרים המפעילים את המכ"ם, לצורך מיקוח על שחרורו של סרן דן אבידן שנשבה סמוך לתעלת סואץ.
הכוח נחשף
בשעה 21:00 המריאו מטוסי עיט של חיל האוויר לגיחות הפצצה על מערך גדוד מצרי, כ-60 ק"מ צפונית לתחנת המכ"ם, כפעולת הסחה. כרבע שעה לאחר מכן יצאו מסוקי הצרעה שעליהם היו כוחות הצנחנים. הניווט אל היעד היה קשה, והמסוקים נאלצו לבצע כמה הקפות עד שהצליחו לנחות בנקודת הנחיתה שנקבעה. לאחר מכן שבו המסוקים למערב סיני והמתינו שם לפינוי.
קצת אחרי השעה 22:00 החל הכוח לנוע לכיוון היעד. את מרבית הדרך עשה בתוך ערוץ ואדי. עם ההגעה ליעד, התפרסו הצנחנים וחסמו את דרכי הגישה לאזור באמצעות מטעני צד ומוקשים נגד רק"ם. בשלב זה הם היו במרחק של כ-1,300 מטרים מהיעד, וכבר יכלו לזהות שתחנת המכ"ם היא אמיתית ולא תחנת דמה, ואף זיהו שני חיילים מצרים ששמרו עליה. הכוח המשיך לנוע לכיוון היעד, וככל שהתקרב האט את מהירות התנועה מחשש להתגלות. התנועה הזהירה הביאה לעיכוב ביחס ללוח הזמנים המתוכנן.
בשעה 00:27, כשהם נמצאים כ-200 מטרים בלבד מהיעד, התפצלו הצנחנים לשלוש חוליות ואת שארית הדרך נאלצו לעשות בזחילה מחשש להתגלות. הכוחות המסתערים הצליחו להתקרב עד למרחק של מטרים ספורים מהשומרים, אך אז אחד מהשומרים זיהה את זנב הכוח הישראלי הפושט ונערך למתקפה. בתגובה, הכוח הישראלי פתח באש, הרג את שני השומרים ושבה ארבעה חיילים מצרים נוספים. שלושה חיילים מצרים אחרים ששהו במתקן הצליחו להימלט מהמקום.
במקביל לפעולת התקיפה, חוליות החיילים הייעודיות התפנו לפעולת פירוק קרונות המכ"ם. עבודת הפירוק תוכננה להימשך כחצי שעה, אך בפועל נמשכה כשעה וחצי. רק בשעה 2:43 לפנות בוקר, כשעה מאוחר מהמתוכנן, הסתיים הפירוק של שני קרונות המכ"ם, ומסוקי היסעור שהמתינו במפרץ סואץ הוזעקו לפנותם.
נחיתת חירום בסיני
מסוקי היסעור הגיעו אל מתקן המכ"ם בשעה 2:55. היסעור הראשון, בפיקודו של סרן נחמיה דגן, הרים את קרון המבצעים. כוח הנשיאה של המסוק עמד על כ-3 טונות, אך התברר שהקרון שוקל 4.1. למרות הטונה העודפת הצליח דגן להרים את הקרון ללא בעיה, אך כשעבר לטיסה אופקית התגלתה תקלה באחת משתי המערכות ההידראוליות שמפעילות את הגאי המסוק. במצב כזה המסוק עלול להישרף, ועל פי הנהלים הטייס אמור להשליך את המטען ולבצע נחיתה מיידית. עם זאת, דגן החליט לדבוק במשימה והמשיך לטוס עם מערכת תקינה אחת בלבד. הוא טס בגובה של 100 מטרים במקום 2,500 מטרים, שינה את המסלול, וביצע נחיתת חירום בראס שרטוב בסיני, שהיה נקודת החוף הישראלית הקרובה ביותר. בינתיים, המסוק השני העמיס את קרון הקשר שמשקלו עמד על 2.5 טונות, ונחת כמתוכנן באבו רודס שבסיני. לאחר מכן הוא נשלח לסייע בפינוי קרון המבצעים שהנחית המסוק הראשון.
לאחר פינוי קרונות המכ"ם, הצנחנים השמידו את הגנרטורים והעמדות באתר התחנה באמצעות מטענים, ונעו אל נקודת הפינוי שבה המתינו להם מסוקי הצרעה. בשעה 4:56 נחת הכוח בשלום בשדה התעופה, ושם קיבל את פניהם הרמטכ"ל בר-לב שאמר להם: "ביצעתם את אחת הפעולות המסובכות, הנועזות והיפות ביותר שביצע צה"ל אי פעם".
ממצרים למוזיאון חצרים: תוצאות המבצע
מערכת המכ"ם הסובייטית P-12 הגיעה לישראל במצב תקין, והועברה בהובלה יבשתית מאובטחת לאנשי המודיעין הטכני בחיל האוויר.
בימים הראשונים, המבצע נותר תחת מעטה סודיות. גם לישראל וגם למצרים היה אינטרס לשמור אותו בצללים – הראשונה לא רצתה לחשוף את שיטות הלחימה שלה, ואילו השנייה חששה מחשיפת הכישלון הצבאי. עם זאת, כבר ב־3 בינואר 1970 עיתונים זרים חשפו את הפרשה, וזו עוררה רעש רב. בעולם הגדירו את "תרנגול 53" כ"מבצע מהסרטים", וקריקטורות שפורסמו בעיתונים באירופה הציגו מסוקים ישראליים המרימים את ארמון הנשיאות בקהיר ואת אחת הפירמידות. פרסום הפעולה העלה את קרנה של ישראל, והמבצע נחשב להישג מורלי, מבצעי וטכנולוגי. מנגד, הפרסום העמיד את צבא מצרים במבוכה גדולה, ואף הקשה על מצרים לרכוש ציוד צבאי נוסף מברית המועצות.
מומחי חיל האוויר הישראלי המשיכו לנתח את מערכת המכ"ם, וכך גילו מידע על אמצעי הלחימה הסובייטיים שאותו שיתפו גם עם צבא ארה"ב. בתום בחינת המכ"ם, הוא הועבר למתקן ניסויים של צה"ל והופעל שם עד שנות ה-90. כיום המכ"ם המפורסם מוצג לראווה במוזיאון חיל האוויר בחצרים.
