ציונות – מילה אחת, לא מאוד ארוכה, שטעונה בכל כך הרבה משמעויות. מילה שמייצגת אידיאולוגיה רחבה, שבבסיסה התפיסה שביתו הלאומי של העם היהודי צריך לשכון בציון – במולדתו העתיקה בארץ ישראל. לאורך השנים התפלגה הציונות לזרמים שונים: ציונות מדינית, מעשית ורוחנית. הזרמים השונים היו חלוקים בנוגע ליעדי הציונות והדרך להשגתם, אך כולם היו שותפים לשאיפה לכונן מדינה עצמאית לעם היהודי.
אם בעבר המטענים סביב המילה "ציונות" נגעו בעיקר למחלוקות בין הזרמים השונים, הרי שבמהלך השנים נוספו למילה הזאת עוד ועוד מורכבויות. כיום, המדינות והארגונים שעוינים את ישראל מדברים על "האויב הציוני". גם גופים שונים בארץ ובעולם, בעיקר מהשמאל הרדיקלי, אימצו לעצמם גישות "אנטי-ציוניות" שמנסות לצייר את הציונות כגזענות, ואף קוראות לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
לפעמים נדמה שהמילה "ציונות" הייתה קיימת מאז ומעולם – אלא שהיא נטבעה, על פי רוב ההערכות, רק ב-1.4.1890. מי שטבע אותה היה הוגה הדעות ד"ר נתן בירנבוים (בירנבאום). באופן כמעט סמלי, בירנבוים עצמו עבר תהליך פנימי סביב המילה והמשמעות שהיא נושאת, והפך מתומך נלהב של הרצל לאחד ממתנגדיו הגדולים.
איך אומרים ציונות בגרמנית?
נתן בירנבוים נולד בווינה למשפחה יהודית שומרת מצוות, אך עם השנים התרחק מהדת. החיבור ליהדות כלאום, לעומת זאת, נעשה למרכיב אידיאולוגי חזק בעבורו. בשנת 1881, בהיותו בן 17 בלבד, הוא הצטרף לתנועת חובבי ציון, ושנה לאחר מכן כבר היה ממקימי "אגודת קדימה" – אגודת הסטודנטים היהודית הראשונה באוסטריה. בהמשך, הוא היה פעיל בהפצת רעיונות התחייה הלאומית וערך את העיתון היהודי הלאומי הראשון בגרמניה "Der Colonist" שעסק באפשרות ההתיישבות בפלשתינה. בשנת 1885 בירנבוים הוציא לאור כתב עת שהוקדש לרעיון חיבת ציון ונקרא "Selbst-Emanzipation" ובעברית "שחרור עצמי".
ב-1 באפריל 1890 פרסם בירנבוים בכתב העת שלו את המאמר "למען כבודו ושלומו של עמנו", שבו השתמש לראשונה במילה"Zionistisch" – ציוני, שנועדה לתאר את אנשי תנועת חובבי ציון. כשנתיים מאוחר יותר,פרסם שם מאמר נוסף בשם "עקרונות הציונות", שבו השתמש במילה – "Zionismus""ציונות". מאז הרבה בירנבוים להשתמש במילים אלו ובנגזרות שלהן, ותיאר את הציונות כפתרון לאנטישמיות. המילה "ציונות" ביטאה לדבריו את הקשר שבין היהודים לציון, והדגישה שארץ ציון היא הארץ היחידה שבה אפשר לרכז את העם היהודי. בשנת 1897 השתתף בירנבוים בקונגרס הציוני הראשון כמזכיר הראשון של הוועד הפועל הציוני המצומצם. הרצל, שהכיר את בירנבוים ונחשף למונח שטבע, החליט לאמץ אותו כשמה של התנועה הציונית.
המהפך האידיאולוגי של בירנבוים
בתחילת דרכה של התנועה הציונית היו נתן בירנבוים ובנימין זאב הרצל קרובים בתפיסותיהם, אך עם השנים התגלעו ביניהם חילוקי דעות. חילוקים אלה נסבו בעיקר סביב שאלת מטרת הציונות – לפי הרצל המטרה הייתה הגשמה לאומית, ולפי בירנבוים המטרה הייתה הבלטת חשיבותה של התרבות הלאומית בתנועה הציונית.
בשנת 1898 עזב בירנבוים את התנועה הציונית ונעשה לאחד מדובריה של "הלאומיות הגלותית". בהתאם לגישה הזו, הוא העדיף לפעול להשגת אוטונומיה לאומית-תרבותית ליהודים בארצות הגולה על פני הגשמת התוכנית הציונית המדינית.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה חל שינוי משמעותי נוסף בחייו של בירנבוים. הוא חזר בתשובה, הצטרף לאגודת ישראל – מפלגה חרדית ששאפה לאחד את עם ישראל בארץ ישראל תחת שלטון התורה – ואף נעשה למזכיר התנועה. עם השנים הוא הקצין יותר ונהיה לאחד ממנהיגי העדה החרדית. בהתאם לכך, הוא גם הפך למתנגד גדול של התנועה הציונית כפי שהוביל אותה הרצל.
אין אחדות דעים
לצד הטענות והעדויות הרבות שקושרות בין נתן בירנבוים לבין המונח "ציונות", יש גם טענות שלפיהן לא הוא זה שטבע את המונח לראשונה. החוקר ג' קרסל, למשל, טען במאמר שפרסם ב-1956 כי ההיסטוריון והסופר שאול פנחס רבינוביץ השתמש במונח הזה כבר ב-1886, במכתב ששלח ליהודה ליב לוין.
גם אלכס ביין, ההיסטוריון והביוגרף של הרצל, ערער על הקשר שבין בירנבוים למונח ציונות. לדבריו, אחד העם טען ב-1902 שחובבי ציון נהגו לכנות את עצמם "ציונים" עוד זמן רב לפני הרצל, והדגיש כי בירנבוים לא טבע את המונח אלא רק חידש אותו.
המחלוקות סביב מקור המונח כנראה לא יוכרעו לעולם, אבל אולי אי אפשר לצפות לאחדות דעים כאשר עוסקים במילה שהפכה למציאות כל כך משמעותית כמו "ציונות".
בירנבוים, שככל הנראה טבע את המונח "ציונות", עזב בשנת 1898 את התנועה הציונית והעדיף לפעול להשגת אוטונומיה לאומית-תרבותית ליהודים בארצות הגולה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא חזר בתשובה, הצטרף לאגודת ישראל והפך למתנגד גדול של התנועה הציונית
