מה עולה לכם בראש כשאתם שומעים את המילים "חוות בודדים" או "חווה חקלאית ביהודה ושומרון"? יש מצב שקופצת לכם לראש תמונה של מתחם חתרני ובו משפחה לא מאוד נורמטיבית. אז זהו, שלא.
בניגוד לדימוי הרווח, החוות החקלאיות לא רק שאינן חתרניות, אלא הן חלק מפרויקט ביטחוני, חברתי וחינוכי חיוני של מדינת ישראל, כחלק מאסטרטגיה סדורה. הפרויקט הזה בולם מדי יום ביומו את מזימת הרשות הפלסטינית להקים מדינה באופן חד-צדדי בשטחי C, והכול תוך חינוך צעירים לציונות, עבודת אדמה ואהבת הארץ. כדי להכיר טוב יותר את הפרויקט, נחזור לראשיתו.
החוות החקלאיות סללו את הדרך להקמת המדינה
כבר ב-1908, המשרד הארצישראלי בראשות ארתור רופין – הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל – החליט להקים חוות חקלאיות ברחבי הארץ שיכשירו פועלים להתיישבות. בין השאר הוקמו חוות בסג'רה, אום ג'וני, חולדה, כפר אוריה, באר טוביה, בית עריף (בן שמן) וחיטין, ואגרונומים ומומחים לחקלאות סייעו להן להתפתח.
החלק שמילאו החוות החקלאיות בהגשמת החזון הציוני ובהקמת המדינה עלה לאין שיעור על ייעודן הרשמי. בחוות סג'רה, שהפועל המפורסם ביותר בה היה דוד בן־גוריון, הוקמו כוח המגן העברי (בגלגולו הראשון, כארגון השמירה "בר גיורא"), הקולקטיב החקלאי הראשון בארץ ולגיון העבודה. מחוות כינרת צמחו הקיבוצים והמושבים הראשונים, ובה הונחו היסודות למדינה שבדרך, בדמות מוסדות כמו ארגון ההגנה, סולל בונה, תנובה והמשביר.
חוות חקלאיות: תגובה ציונית הולמת לתוכנית פיאד
לאחר הקמת המדינה קמו חוות רבות נוספות על שטחים נרחבים ולא מעובדים הראויים להתיישבות. לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו גם חוות חקלאיות לגידול בקר בגולן. גם בנגב הוקמו למעלה מעשר חוות בודדים (חווה המוקמת ומתופעלת על ידי אדם בודד, משפחה או קבוצה מצומצמת) מאז שנות התשעים. אולם ההתפתחות החשובה ביותר בעשורים האחרונים בתחום החוות החקלאיות ותרומתן לציונות הייתה ביהודה ושומרון.
ב-2009 פרסם ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, סלאם פיאד, תוכנית להשתלטות על שטחי C שבשליטת ישראל ולהקמה חד-צדדית של מדינה פלסטינית דה פקטו עד 2011. תוכנית זו, הידועה כתוכנית פיאד, היוותה איום משמעותי על ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון ועל האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים הכרוכים בה. המענה הציוני ההולם שניתן לה היה תנועת החוות החקלאיות.
מקסימום שטח במינימום משאבים
מה הופך את החוות החקלאיות לדרך יעילה במיוחד לתפוס שטח?
החוות החקלאיות הן משקים קטנים ולפיכך מצריכות השקעה מועטה מצד המדינה במשאבים ובתשתיות.
על אף השטח הקטן של החווה עצמה, היא מעניקה שליטה בשטחים רחבים בהרבה, שכן לא זו בלבד שהחקלאים מעבדים את הקרקעות הסמוכות לחווה, אלא שפעילות החווה כרוכה גם בשימוש יומיומי בשטחי מרעה נרחבים. כך, פעילותה השוטפת של החווה בולמת ניסיונות השתלטות של גורמים עוינים על הקרקע ומסייעת בסיכול פשיעה חקלאית והברחות. הנוכחות המתמדת בשטח מחזקת את שלטון החוק וריבונות המדינה באזורי הסְפָר, שכן היא מאפשרת התרעה על כל בנייה בלתי חוקית או שינוי חשוד בשטח. יתר על כן, הנוכחות הקבועה של החקלאים בשדות ובכרי המרעה מונעת היווצרות של שטחי הפקר, שעלולים להפוך למוקדי חיכוך על רקע ביטחוני.
יתרון נוסף טמון בכך שהחווה כמעט שאינה דורשת שטח בנוי, ועל כן היא משתלבת היטב במרחב, ואינה פוגעת בשטחי אש של הצבא או בשטחים ירוקים שרציפותם חשובה מבחינה אקולוגית.
לשם השוואה, הקמת יישוב או עיר מחייבת הליך תכנוני, משפטי ומנהלי מורכב, שיכול לארוך שנים, של אישור תוכנית ההקמה ומיקום מדויק בהתאם לחוק התכנון והבנייה ולתוכנית מתאר ארצית. לאחר מכן, ההקמה דורשת הליך בנייה ויצירת תשתיות מים, חשמל, ניקוז ושירותים עירוניים אחרים. משמעות הדבר היא שנדרשת השקעה מרובה ורבת שנים מצד המדינה כדי שתושבים יוכלו לאכלס שטח קטן יחסית.
בחוות החקלאיות, לעומת זאת, השקעה מזערית במשאבים ובתשתיות מספיקה כדי שמספר קטן של חקלאים, ערכיים ונחושים, יוכלו להחזיק עבור המדינה שטחים גדולים במיוחד, לעבד את האדמה או לרעות עדרים על גביה ולשמור על הגבולות.
מבחינה זו, החוות התגלו כדרך אידיאלית, אפקטיבית וחסכונית כאחד עבור המדינה להתפרש על שטחי ענק וליצור רצף טריטוריאלי החיוני מבחינה אסטרטגית ליכולתה לשמור על ביטחון אזרחיה מתוך גבולות בני הגנה – וכל זאת, במינימום השקעה מצידה.
מפעל ישראלי אסטרטגי וביטחוני
ההישגים מדברים בעד עצמם.
כיום יש למעלה ממאה חוות חקלאיות, ששומרות על למעלה משש מאות אלף דונם של אדמות מדינה ביהודה ושומרון. מפעל החוות מתפרש על שטחים עצומים ומחזיק יותר מפי שניים שטח מכל היישובים והערים ביהודה ושומרון יחד, לרבות אריאל, מעלה אדומים, ביתר עילית ומודיעין עילית. תנופת הבנייה נמשכת, ורק מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הוקמו לפחות 15 חוות חדשות בשטח.
עשור וחצי לאחר שהקמתן צברה תאוצה, כבר אפשר לקבוע שהחוות החקלאיות ממלאות תפקיד מכריע בהגנה על ישראל מפני האיום שנשקף לה מתוכנית פיאד, בשמירה על הביטחון באזור וביצירת רצף דמוגרפי ישראלי בר הגנה בשטחי C.
בנובמבר 2021 קבעה הממשלה שכל אחד ממשרדיה, ולא משרד החקלאות בלבד, יכול לתמוך בפעילות חקלאית התנדבותית באזורי עדיפות לאומית. בדצמבר 2024 התבשרנו ששר החקלאות אבי דיכטר הורה למשרדו להתחיל להעניק לחוות החקלאיות את מענקי המרעה שחקלאים בכל אזור אחר בארץ מקבלים כבר שנים. דיכטר הגדיר את המהלך כ"בשורה אדירה לחוות החקלאיות ביהודה ושומרון", ואמר כי "לאחר עשרות שנים שבהן הופלו לרעה החלו החקלאים ביו"ש לקבל את מענקי המרעה שלהם הם ראויים".
אחדות היא כוח
מספרן הגדול של החוות ביהודה ושומרון, והיותן מפוזרות על פני שטחים נרחבים, הציבו מול בעליהן אתגרים ביטחוניים, כלכליים, לוגיסטיים ובירוקרטיים שחייבו טיפול מאורגן, מסודר ומתואם. בשנת 2024 הקימו בעלי החוות ביהודה ושומרון את איגוד החוות, שתפקידו לייצג אותם מול הרשויות, לעזור בתיאום הנדרש מול מערכת הביטחון וגורמי ממשל, ולסייע בגיוס משאבים ובהשגת מענקים שיתמכו בחוות מבחינה כלכלית.
הקמת איגוד החוות מהווה התפתחות חשובה של מפעל החוות החקלאיות. האיגוד מאפשר לחוות הרבות ביהודה ושומרון להתנהל באופן יעיל, מאורגן ומסודר יותר, ומחזק את התנועה כולה באופן משמעותי. כיום פועל איגוד החוות כדי לתמוך בחקלאים ולהרחיב את מפעל החוות ביהודה ושומרון, מתוך מחויבות לחזון העומד מאחוריו – שמירה על אדמות הלאום והבטחת אחיזה ישראלית רציפה במרחב.
האיגוד מתכוון בין היתר לתת תמריצים כספיים לחוות שיפתחו עוד מקורות הכנסה, כגון תיירות וכרמים, שיגבירו את יציבותן ואת הצלחתן הכלכלית, וכן להקמת חוות חדשות, המחייבת בניית תשתיות, אבטחה ועדר התחלתי הכרוכים בעלות ראשונית גבוהה. לצד זאת, הוא מתכוון להפעיל תוכנית חינוכית עבור בני הנוער והמתנדבים בחוות, שתכלול הכשרה מעשית בנגרות, ריתוך ורכיבה.
קו המחרשה הוא קו הגבול גם בשאר גבולות ישראל
המאבק על סיכול תוכנית פיאד להשתלטות על יהודה ושומרון עודנו בעיצומו. רק הקמת עשרות רבות של חוות נוספות תבטיח שהרשות הפלסטינית לא תשתלט על שטחי C ותפגע אנושות בהתיישבות היהודית באזורים החיוניים לשמירה על ביטחון המדינה והמהווים את ערש זהותנו.
אולם תנופת ההגשמה וההתיישבות של החוות החקלאיות אינה יכולה לעצור ביהודה ושומרון. בשנים האחרונות מספר היהודים בגליל סובל מירידה מתמשכת, ונכון ל-2023 עמד על פחות מ-15% מכלל התושבים (לעומת כרבע מהם בעבר). ואילו בנגב, התרחבות בלתי חוקית של הפזורה הבדואית והתחזקות מגמות לאומניות פלסטיניות ואף מעורבות בטרור בקרבה הופכות אותה ל"מדינה בתוך מדינה" המאיימת על יישובי הדרום.
בתקופתנו, שיטת ההתיישבות הציונית הוותיקה של החוות החקלאיות, המאפשרת לאוכלוסייה מעטה להחזיק שטחים רחבי היקף באופן שמצריך תשתיות ומשאבים מועטים יחסית, הפכה לא רק לרלוונטית מתמיד אלא גם לתנאי הכרחי לעתיד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
כפי שטוען בצדק ארגון "השומר החדש", החווה החקלאית היא מודל ההתיישבות של המאה ה-21. רק השקעה נרחבת של מדינת ישראל בהקמת עשרות רבות של חוות בשנים הקרובות, לא רק ביהודה ושומרון אלא גם בנגב ובגליל, כפרויקט בעל עדיפות לאומית, תאפשר לנו לשמור על כל חלקי ארץ ישראל, ולא לאבד שוב את הדרום ואת הצפון.
לפני יותר ממאה שנה אמר יוסף טרומפלדור: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו". התובנה הזו רלוונטית יותר מתמיד. זה הופך את מפעל החוות החקלאיות למשימה הביטחונית והאסטרטגית החשובה ביותר בזמננו.
