מדינת ישראל הוכתה בתדהמה נוכח פעולות החמאס ב-7.10. ההפתעה וההלם אינם רק מהמהלך הצבאי עצמו, התחכום שבו ושמירתו בסוד, אלא גם מהזוועות הנוראות שחוללו מחבלי החמאס. ההלם הזה יצר בישראל גל של חשיבה מחדש על האפשרות להגיע להסדר מול מי שמסוגל לעולל מעשי טבח שכאלה בבני אדם אחרים. האם העולם המערבי, מנהיגיו וקהילת המודיעין שלו עושים חשיבה מחדש בכל הנוגע למוסלמים הקיצוניים במדינותיהם התומכים במעשי החמאס?
שוחחנו עם תא”ל (מיל’) יוסי קופרווסר, חבר תנועת הביטחוניסטים ומי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ”ן, במטרה לברר אם מה שמתחולל בישראל הופנם בקרב גופי המודיעין במערב, וקיבלנו תשובות מפתיעות.
“הטעות הייתה בעיקר של המודיעין הישראלי”
יוסי, האם גם לארגוני הביון במערב הייתה קונספציה בכל הנוגע לכוונות ארגוני הטרור?
אני לא חושב שלגופי המודיעין המערביים הייתה “קונספציה” ביחס לארגוני הטרור. הם הבינו ומבינים מיהם ארגוני הטרור, במיוחד אלה שאיימו עליהם ישירות, כמו דאעש ואל-קעידה. אלא שחמאס מכוון את פעולותיו נגד ישראל והיהודים ולא נגד העולם המערבי כולו, והוא לא היווה איום ישיר על מדינות אחרות. לכן, גופי המודיעין המערביים פחות מומחים לחמאס מהמודיעין הישראלי והם העדיפו להישען על הערכות של המודיעין הישראלי ביחס אליו. צריך לומר את האמת: הטעות הייתה בעיקר של המודיעין הישראלי.
כלומר, המודיעין הישראלי לא הבין את גודל האיום?
זה לא שהמודיעין הישראלי שגה בהבנת מהותו של חמאס, אלא שהוא חשב שיש בחמאס תהליך של התמתנות, שיש לו שיקולים פרגמטיים, ושהוא מתמקד בשיפור איכות החיים בעזה. חשבו שאם ניתן לו יתרונות והטבות הוא ינטוש, לפחות באופן זמני, את כוונות הפיגועים שלו ולא יהווה איום מיידי. התפיסה הזאת הייתה מוטעית מן היסוד
האם התפיסה שאפשר “למסד” את ארגוני הטרור קיימת גם ביחס לארגונים אחרים?
התפיסה הזאת הייתה נהוגה בעיקר כלפי החמאס. איש לא חשב שאפשר לשנות את טיבם של דאעש או של אל-קאעידה. אפשר להקשות עליהם לפעול, אבל איש לא השלה את עצמו שיהיה שינוי במדיניות או באידיאולוגיה שלהם. לעומת זאת, לגבי חמאס הייתה תפיסה שבאה בעיקר מתוך המודיעין הישראלי וקנתה לה אחיזה בארגוני מודיעין נוספים, שאפשר למתן אותו על ידי הרתעה ומניעת יכולות וגם על ידי שכנועו להתמקד בשיפור איכות החיים של האוכלוסייה בעזה.
העולם המערבי חייב להבין: לחמאס יש תמיכה רחבה בעזה
ובכל זאת, מידת האכזריות הבלתי נתפסת לא שינתה משהו עמוק יותר בתפיסה המערבית?
כיום כולם מבינים שישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתיר לחמאס לשלוט ברצועת עזה. עם זאת, יש עדיין פערים בין ישראל לבין גורמים במערב. למשל, אני שומע שוב ושוב אמירות של מנהיגים בעולם המערבי, שאומנם לא בהכרח נשענות על הערכות גורמי המודיעין שלהם, שתנועת חמאס איננה מייצגת את הציבור הפלסטיני בעזה. זאת כמובן אמירה שאין לה קשר למציאות. חמאס מייצגת רבים מאוד מאוכלוסיית עזה. מכיוון שלא עשו בחירות הרבה מאוד זמן קשה לי לומר בדיוק כמה, אבל כל סקרי דעת הקהל וגם כל הסימנים מתוך ההתנהגות של העזתים במהלך הפיגועים האחרונים מלמדים שיש בעזה דווקא תמיכה רחבה בחמאס.
ומה לגבי האופן שבו הרשות הפלסטינית נתפסת במערב?
הרשות הפלסטינית מחזיקה בתפיסות דומות לחמאס, כולל שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, והיא מחנכת למאבק בזכות קיומה. מה שמייחד את חמאס הוא הממד האסלאמיסטי, אך בסיס הדעות דומה. אני חושב שבעולם לא מספיק מבינים את הממד הזה, וממשיכים לספר לעצמם סיפור כאילו הציבור הפלסטיני הוא ברובו מתון ומוכן להסדר עם ישראל ומתנגד לטרור, בעוד בפועל אנחנו רואים בהפגנות את הסיסמאות “פלסטין חופשית מהנהר ועד הים”, והמשמעות של המילים האלה ברורה: ישראל לא תהיה קיימת.
אם זה המצב, כיצד מצליח החמאס לשטות בעולם המערבי?
בשנת 2017 חמאס גיבש תוכנית שממנה עולה כאילו הוא פונה לעבר מתינות. זו תוכנית שבאה לעוור את עיני המערב, כשבפועל הכוונות נשארו אותן כוונות. גם היום, אחרי שהתגלה אופיו הרצחני, הברברי, של החמאס, אנחנו רואים שהוא מנסה לתקן את הרושם בעיני המערב בראיונות של חאלד משעל ובטפטוף שחרור של בני ערובה וחטופים. חמאס מנסה להצטייר בעיני גורמים במערב כגורם הומני שמקיים מערכה צודקת נגד הכיבוש הישראלי.
והציבור המערבי קונה את זה?
ההצלחה המרכזית של חמאס היא שימור השמאל הפרוגרסיבי המערבי לצידו למרות המעללים הנוראיים שלו. אני לא יודע אם זה יותר הישג של חמאס או יותר ביטוי לאובדן ערכים מוחלט של השמאל הפרוגרסיבי. אנחנו רואים את ארגוני זכויות האדם למיניהם שאינם מגנים את מעשי חמאס ואינם מתנערים ממנו. אנחנו רואים גם את ארגוני הסטודנטים באוניברסיטאות נחשבות, שחלק ניכר מהם הם פשוט אנשי חמאס בתחפושת וחלק אחר הם אנשי שמאל פרוגרסיבי שמה שמעניין אותם זה שנאת ישראל ושנאת ארה”ב יותר מאשר ליברליזם ונאורות.
כשאתה אומר שנאת ישראל, זה כולל גם שנאת יהודים?
בחלק מהמקרים ההסתה שמתבצעת על ידי חמאס, ומהודהדת על ידי השמאל הפרוגרסיבי, משפיעה לא רק על התדמית ועל חופש הפעולה של ישראל, אלא גם על הביטחון של יהודים וישראלים במדינות שבהן מתבצעת ההסתה הזאת.
איך ההסברה הישראלית פועלת בתמונת המצב הזאת?
תראו, יש עבודה מרשימה של הגורמים הנאבקים לטובת ישראל בתקשורת הבינלאומית וברשתות החברתיות. הבעיה היא שהצד השני גובר עלינו מספרית. אני חייב לומר שלשמאל הישראלי יש כאן תפקיד ייחודי, שכן הסברה מצד אנשי מרכז וימין לא תגיע לאוזני השמאל הפרוגרסיבי בעולם. הדרך הטובה לעשות זאת היא לגייס גורמים שיש להם דיבור עם השמאל העולמי. ראינו, למשל, את קרן וקסנר שהפסיקה לתמוך בהרווארד בשל סירובה לגנות גילויי תמיכה בחמאס, אך הייתי מצפה לראות הרבה יותר מעורבות של השמאל הישראלי במאבק ההסברתי הזה.
