“ההתשה היא הכואבת ביותר” קבע שער העיתון “אל אח’באר” הלבנוני ב-17 במאי כדי לתאר את האסטרטגיה שבה בחרה חיזבאללה מאז הצטרפה למלחמה ב-8 באוקטובר, יממה לאחר הטבח ביישובי העוטף.
כעת, שמונה חודשים לתוך המלחמה, אפשר לקבוע כי חיזבאללה בחרה ב”מלחמת תמיכה” בחמאס ולא במלחמה כוללת. גם בהודעות התנחומים וההספדים שמפרסמת חיזבאללה על מות אנשיה, היא מקפידה להבהיר שמדובר ב”מלחמת תמיכה בפלסטין ובעזה”, המיועדת לחייב את ישראל להקצות כוחות רבים לזירה הצפונית וגובה מישראל מחיר על פעילותה נגד חמאס בעזה.
מלחמת ההתשה מנוהלת ככל האפשר בשליטה, ותוך הסלמה מבוקרת, כדי שלא לחייב את ישראל לפתוח במבצע נרחב – ולא כל שכן במלחמה – נגד חיזבאללה. זאת, מחשש שהרחבת הפעולה הישראלית עלולה להמחיש את מגבלות יכולתה של חיזבאללה להגן על לבנון.
חיזבאללה הופתעה בבוקר ה-7 באוקטובר, עם מתקפת החמאס ביישובי העוטף והעורף הישראלי. האירוע שמט ממנה גם את יכולת ההפתעה מול ישראל באמצעות כוחות רדואן, שמן הסתם תוכננה עם הקמת כוח זה. דיווחים בתקשורת הערבית והאמריקאית וכן מקורות ישראליים רשמיים מאשרים כי המתקפה של ה-7 באוקטובר “תוכננה ברצועת עזה, והיו לה שותפי סוד מעטים ביותר”.
אפילו הנהגת חמאס בקטאר, שצולמה מופתעת מול מסכי “אל ג’זירה”, אמרה פעם אחר פעם כי לא הייתה חלק מהמתקפה, אלא שחיזבאללה קיבלה לידיה “קלף מנצח” בדמות פינוי עשרות אלפי תושבים ישראליים מבתיהם. שמונה חודשים לתוך המלחמה, 43 יישובים הפכו ליישובי רפאים ויותר מ-60 אלף ישראלים נעקרו מבתיהם.
מנגד, כתוצאה מפעילות התגובה של צה”ל נגרם נזק לא מבוטל לחיזבאללה. קרוב ל-350 מפעיליו נהרגו, תשתיות רבות נפגעו ורבים מתושבי דרום לבנון עזבו את האזור. חלק מהכפרים בדרום, שבהם יש פעילות של חיזבאללה, ספגו פגיעות קשות, והציבור הלא-שיעי בלבנון חרד מההשלכות האפשריות של המשך המלחמה. להערכתנו, חיזבאללה תדבק בטווח הנראה לעין באסטרטגיית ההתשה ולפיכך על ישראל להיערך לפעולה שתשנה את המשוואה בצפון.
“נוסחת המאה”
עם תחילת המלחמה בחרה חיזבאללה ב”נוסחת המאה” שזכתה לאזכורים בדברי בכיריה: 100,000 חיילים ישראלים שמרותקים לקו הגבול, 60,000 תושבי ישראל שמפונים מבתיהם וגם 100 ק”מ של גבול חם ופעיל, מעין “רצועת ביטחון” חדשה, שנתון למלחמת התשה יומיומית. לצד זה רדיוס הפגיעה הולך וגדל, כלי הנשק הולכים ומשתכללים ואיכות המטרות שאותן בוחרת חיזבאללה הולכת ועולה.
מאז החלה המלחמה מעבה חיזבאללה את דרום לבנון בכוחות טרור שונים המשתייכים למחנה הפרו-איראני, ונראה כי מה שבעבר הטריד את הלבנונים בדמות “פתחלנד” לא מטריד היום את חיזבאללה, שרואה את “חמאסלנד” מתבססת בדרום לבנון. לצד זאת בחרה חיזבאללה לדחות כל אפשרות להפסקת אש, כל עוד נמשכת המלחמה ברצועת עזה.
מאמרי המערכת של העיתון “אל אח’באר” חוזרים פעם אחר פעם על הצורך בהפסקת אש כוללת בתנאיה של חמאס, ואפילו יוצאים פעם אחר פעם נגד “הפיתויים והמזימות שבתיווך המצרי והקטארי”, שמשרת בעיניהם דווקא את התכתיב האמריקאי. הם קוראים שלא להיכנע לכל היוזמות שיביאו להפסקת אש חלקית או זמנית.
בו בזמן חמאס שוללת כל אפשרות הסדר מדיני בדרום לבנון ודוחה את יוזמות המדיניות השונות. רק באחרונה אמר נצראללה, “יהיה קל יותר להעביר את נהר הליטאני דרומה, מאשר את כוחות רדואן צפונה”. כלי התקשורת של חיזבאללה כבר מתפארים כי “רצועת הביטחון של ישראל נמתחת כיום בקו שבין צומת עמיעד לעכו”.
ולצד כל אלו, כתנועה חברתית-דתית שיעית, פועלת חיזבאללה כדי לפצות ולשקם את העורף הלבנוני, שספג מהלומות קשות מאז החלה המלחמה. יש לציין בהקשר זה את העובדה שחיזבאללה משלמת כיום דמי קיום ל-90,000 לבנונים עקורים.
עיבוי כוחות בדרום לבנון
כדי להיערך למלחמת התשה ממושכת ביותר, שאיש איננו יודע לתחום אותה בזמן, זה שמונה חודשים חיזבאללה מעבה את דרום לבנון בכוחות טרור רבים ומגוונים שכולם עונים להגדרה “הפרוקסי האיראני של חיזבאללה”. באחרונה אפשר לראות פעילות של כוחות אל פג’ר, המשתייכים לג’מאעה אל איסלאמייה בלבנון, זרוע האחים המוסלמים, שיחסיהם עם חיזבאללה ידעו עליות ומורדות.
חמאס כבר מתבססת היטב בדרום לבנון ומקבלת בדרך כלל את האחריות לאירועי ירי לנהריה ולקריית שמונה. באחרונה אף הודיעה על הקמת גוף חדש בשם “חלוצי מבול אל אקצא'”, כפי הנראה מסגרת צבאית נוספת, שגרמה לסערה בדרום לבנון ואף חילצה מהחמאס דברי התנצלות שלפיהם אין מדובר בכוח צבאי.
גם כוחות “אמל” השיעיים פועלים כתף אל כתף לצד חיזבאללה וכבר איבדו עשרות לוחמים משורותיהם. ברשימות ההרוגים אפשר למצוא גם פעילי ג’יהאד אסלאמי המוגדרים כפעילי הארגון בסוריה, וכן מספר פעילים שמוצאם מטורקיה ולחמו עם חמאס.
נוסף על כך, דיווחים בלבנון ובסוריה טוענים כי חיזבאללה העבירה משטח סוריה 1,500 לוחמים, כדי שאלו יתגברו את מערכיה בדרום לבנון. במקומם נכנסו מיליציות עיראקיות פרו-איראניות, ובהן פעילים אפגאנים (פאטימיון וזייניביון), עיראקים ואחרים. בסוריה ובלבנון מדווחים על אזורים שבהם ההרכב הדמוגרפי הולך ומשתנה במהירות ומתמלא בדוברי שפות “זרות”.
גם מיליציית “האמאן חסין”, מיליציה גדולה ביותר שמקום מושבה הקבוע הוא בסוריה, עברה באחרונה לדרום לבנון, כדי לתגבר את מערכי חיזבאללה. מעקב אחר התקשורת והשיח הלבנוני מלמד כי חיזבאללה מקדימה תרופה למכה, והיא משלבת את המיליציות ואת כוחות הטרור בדרום לבנון כדי לסכל כל מהלך או כוונה להסדר בדמות החלטת או”ם 1701.
מניעת הסדרים
חיזבאללה פועלת כעת בכל האמצעים שברשותה ואף מצהירה כי “לא תאפשר את חזרת התושבים לבתיהם בצפון”. זאת, גם בתשובה למאמציו של המתאם האמריקאי, עמוס הוכשטיין, שנערך לסבב נוסף, אם תושג פריצת דרך בעזה. מאז החלה המלחמה ביקר הוכשטיין מספר פעמים בלבנון ונועד עם גורמי השלטון. פגישותיו עם יו”ר הפרלמנט, נביה ברי, בעל ברית של נצראללה, אינן מקריות, שכן הארגון לא מקבל כל מו”מ שלא עם ברי.
גם השגרירה האמריקאית בלבנון ערכה שורה ארוכה של פגישות שתכליתן הייתה להביא להפסקת אש, אלא שעד כה, ואף שארצות הברית הציעה נסיגה מתונה של כוחות חיזבאללה למרחקים של 7 עד 12 ק”מ צפונה בלבד, סירבה חיזבאללה לאפשר כל דיון בעניין הזה.
העיתון “אל אח’באר” קרא להוכשטיין פעם אחר פעם שלא להגיע בידיים ריקות ולא להיפגש עם הממשל הלבנוני משום שהמציאות הלבנונית איננה מאפשרת כל התקדמות כל עוד לא נפסקת המלחמה ברצועת עזה. בכלי התקשורת של חיזבאללה וגם בנאומים השונים של בכיריו דוחה הארגון את היוזמה הגרמנית להצבת כוח גרמני, את היוזמה הבריטית להקמת מגדלי ניטור כמו אלו שקיימים בגבול הלבנוני-סורי, וכן שורה של הצעות צרפתיות, בריטיות ואמריקאיות.
לא זאת בלבד שחיזבאללה מתנה את הפסקת הלחימה בצפון בהפסקת אש כוללת ברצועת עזה, היא אפילו מתנה כל הסדר מדיני בפתרון ל”17″ – 17 נקודות המחלוקת שבהן גם הנקודה הימית B1, 13 סכסוכי הגבול הרשמיים שבין ישראל ללבנון על הקו הכחול, וכן המחלוקות בשלוש נקודות הסכסוך שבעה, שובא ורג’ר שבגזרת הר דב, שטחים שהיו בעבר בשליטת סוריה ואינם חלק מדרישותיה של דרום לבנון הרשמית.
בכך מנסה חיזבאללה לעכב ככל האפשר את היוזמות המדיניות ולהפוך אותן לבלתי רלוונטיות. אלא שבחודשים האחרונים אפשר לראות כי ממשלת לבנון מיישרת קו עם חיזבאללה והנשיא אמר מספר פעמים כי אי אפשר יהיה להתקדם להסדר בלבנון כל עוד לא יושג הסדר ברצועת עזה.
סימטריה וכללי משחק
כדי לשמר את אסטרטגיית ההתשה קבעה חיזבאללה מלכתחילה “כללי משחק” (קוואעד אשתיבאכ). גם נצראללה בנאומיו מדבר על “כללי המשחק” ומשפע ההצהרות שסיפקו בכירי חיזבאללה בחודשים האחרונים אפשר ללמוד על רצונם לשמור על משוואות כגון “עומק תחת עומק”, “נשק תחת נשק” ועוד, שבין השאר הביאו להרחבת רדיוס הפגיעה עד לשמי עכו והקריות, בתגובה לפעילות צה”ל בעורף האסטרטגי של חיזבאללה בבעלבכ.
מה שמלמד יותר מכול על בחירתה של חיזבאללה באסטרטגיית ההתשה הוא דווקא המחיר הכבד שגבתה ממנה ישראל. חיזבאללה לא הפרה את כללי המשחק גם כאשר חוסל וסאם טוויל, שכפי הנראה היה מפקד כוח רדואן; גם לא כאשר חוסל צאלח עארורי בלב הדאחיה בביירות, ברחוב על שמו של האדי נצראללה, בנו השהיד של חסן; וגם לא כאשר נפגעו יעדי מפעלי הדיוק של חיזבאללה בבעלבכ, וכפי הנראה יעדים שונים שלפי שעה אי אפשר לפרט את אופיים. חיזבאללה שומרת על כללי המשחק גם לאחר שאיבדה מאז תחילת המלחמה יותר מ-320 לוחמים ויותר מ-450 אזרחים וחברי ארגונים אחרים (זאת על פי פרסומיה הרשמיים, וייתכן שהמספר האמיתי גבוה בהרבה).
ההתשה נשמרת למרות שנצראללה קבע בשנים האחרונות שורה של קווים אדומים, שאותם הפרה ישראל, לטענתו, ברגל גסה. ישראל מכה בעורף הסורי ואף חיסלה את היועץ האיראני הבכיר ביותר, מחמוד זאהדי (חסן מהדוי), מי שהיה מפקד גיס אל קודס במרחב סוריה ולבנון של משמרות המהפכה. היא נכנסה קרקעית לתוך רצועת עזה, ופוגעת בשפע מטרות בדרום לבנון. ובכל זאת, ואף שהדבר מנוגד להתחייבויותיו של נצראללה, הרי שההודעות שיוצאות מהחיזבאללה בעקבות הפעולות ההתקפיות לעבר ישראל מדגישות כי מדובר בדרך כלל בתגובה ובדרך כלל ליעדי צבא. הצהרות אלה אינן תואמות את המציאות בצפון, שבה נגרמים פגיעה באזרחים בבתיהם, שריפות נרחבות ונזק רב למבנים בקריית שמונה ומטולה וכן בקיבוצים ובמושבים ליד הגבול.
גם בתחום הנשק שומרת חיזבאללה על סימטריה ומאז החלה המלחמה הכניסה למערכה את טילי הבורכאן ולאחר מכן את טילי פלק 1. בשלב הבא היא הכניסה למערכה את הכטב”מים המתאבדים מסוג מרסד 1 וכעת, על פי כל הנתונים שמרוכזים בפיקוד צפון, היא פועלת במתקפות משולבות עם נשק אנטי-טנקי וכטב”מים מתאבדים, בתגובה למכות הקשות שמנחיל צה”ל בעורף הלבנוני ובעורף האסטרטגי של הארגון.
חיזבאללה חוזרת ומדגישה כי היא “פוגעת בבתים ביישובים הישראליים, אלא שאלו בתים שהפכו למוצבי צבא ומארחים את כוחות המילואים”. כך קבעה חיזבאללה כי פגעה במתנ”ס בערב אל עראמשה רק משום ששימש את יחידת המילואים שהתמקמה בו, לאחר שעברה מבתים אחרים. צעד זה הגיע בתגובה לפגיעה ישראלית במאות בתים בדרום לבנון שבהם, כפי הנראה, יעדי טרור.
מהלכים טקטיים בעלי חשיבות אסטרטגית מצטברת
בישראל טענו באחרונה כי כוחות רדואן נסוגו צפונה, וגורמים רשמיים בישראל אף רואים בכך הישג משמעותי ביותר, אלא שעל פי הערכות אחרות ואינדיקציות שעולות משורת התפתחויות בדרום לבנון, נראה כי מדובר בנסיגה טקטית בלבד, שנועדה להרחיק את הכוח המובחר מההתכתשות הממושכת עם צה”ל על הגדרות.
על פי מרכז המחקר עלמא ומקורות תקשורתיים שונים, כוחות רדואן אינם אמורים לשמש משמר הגבול של חיזבאללה. לכן, אפילו מתבקש להזיז אותם צפונה כדי לשמר אותם לפעולתם הייעודית האסטרטגית שבמרכזה הפלישה לתוך יישובי הגליל.
אם כך, גם את תנועתם של פעילי רדואן צפונה יש לראות כאינדיקציה להיערכותה של חיזבאללה להתשה ממושכת.
חיזבאללה חוזרת ומדגישה כי היא פוגעת “ביעדי התג’סוס”, יעדי הריגול האלקטרוני הישראלי, ומדי תקופה היא מדגישה ומפרטת את מאזן ההצלחה בדמות הפגיעה במצלמות ובאנטנות ובסיסי המודיעין הישראליים; מעל כולם, באתר מירון הרגיש, באתר בלון התצפית הרגיש מאוד בצומת גולני, וכעת גם בחטיבה 769 בצומת גיבור שספגה נזק רב.
הסברה ודאגה לעורף
חיזבאללה הכינה לעצמה תקשורת אוהדת אל מול הביקורת שנשמעת גם משורות חמאס על העובדה שלא הצטרפה “כתף אל כתף” למלחמה פעילה בישראל.
סקר מפתיע שהתפרסם בעיתון “אל אח’באר” המקורב לחיזבאללה כבר בשלבים הראשונים של המלחמה מלמד על תמיכה רבה גם בקרב השיעים באופציה המדינית ולא במלחמה. גם כתבות טלוויזיה של “אל אח’באר” הלבנוני שידרו פעם אחר פעם דברים מפיהם של תושבי דרום לבנון בדבר הגיון ההבלגה והחזרה של העקורים הדרום לבנונים לבתיהם, בחסות ההתנגדות. בכלי התקשורת של חיזבאללה אפשר לראות לעיתים סיקור אוהד למדי גם לתופעת שלטי החוצות שהופיעו בכפרים בדרום לבנון ובבירות, ועליהם הכתובת “לבנון לא רוצה מלחמה”.
יש שמעריכים כי נצראללה נותן פומבי לפרסומים האלו, שמציגים אותו כמי שפועל על פי דעת הקהל של הבייס שלו בדרום לבנון. בכל מקרה, על ישראל לחשב מסלול מחדש ולהיערך לפעולה בלבנון, לפחות ברמת המוכנות, מכיוון שאסטרטגיית ההתשה של חיזבאללה לא צפויה להסתיים בקרוב, ישראל לא צפויה להסכים לעסקה שתוביל לעצירת המלחמה מול חמאס, והפלונטר האסטרטגי בצפון עלול לחייב את ישראל, במוקדם או במאוחר, לפעול.
