מטרתה העליונה של תנועת הביטחוניסטים היא להבטיח את ביטחון ישראל לדורות, אך התנועה מבינה כי ביטחון וכלכלה צומחת שלובים זה בזה. בכתבה זו יפרט ד”ר צבי מרום מה מדינת ישראל צריכה לעשות כדי לפתח את התעשייה שלה ולשמר את מעמדה כ”אומת סטארט-אפ”.
ד”ר מרום הוא מהדמויות הידועות והמנוסות ביותר בטכנולוגיה הישראלית. בשדה האקדמי, הוא מחזיק בתארים בהנדסת אלקטרוניקה ואלקטרוניקה תעשייתית לצד תואר ד”ר לרפואת שיניים מאוניברסיטת תל אביב. במישור העסקי, הוא ייסד את חברת באטמ (BATM) שאותה ניהל עד דצמבר 2022, ובמשך שנים היה יו”ר מועצת המנהלים של איגוד ההיי-טק בהתאחדות התעשיינים. ד”ר מרום גם זכה בפרסים חשובים, בהם פרס “איש הטכנולוגיה של השנה” של חברת טקמרק, פרס ישראל לתעשייה 2021 של התאחדות התעשיינים, ובמרץ 2024 אף קיבל תואר אבירות מממשלת הונגריה.
רקע – היי-טק ותעשיות מתקדמות בישראל כיום
בקרב ישראלים התקבעה התפיסה שישראל היא “אומת היי-טק”, אבל למעשה היא בעיקר “אומת סטארט-אפ”. היזמים הישראליים מצטיינים בהקמה של חברות קטנות ובינוניות המתבססות על חדשנות ויצירתיות, אך במקרים רבים החברה נמכרת לתאגיד ענק או מונפקת בבורסה והשליטה עוברת לבעלי מניות חדשים, בעיקר אמריקאים. הנתונים מראים שמספר הסטארט-אפים בישראל גדול גם ביחס למדינות שגדולות בישראל בהרבה, והסיבה לכך נעוצה במספר גורמים:
- בעבר המדינה תמכה בסטארט-אפים בצורת ערבויות ממשלתיות ומענקים מותנים, כפי שהיה עם תוכנית “יוזמה”, וזה סייע לחברות לגייס כספים בתקופה הקריטית של תחילת הדרך.
- יש בישראל כוח אדם מיומן ומוכשר בתחומי ההנדסה והמחשבים. כוח אדם זה התגבש הודות למספר גורמים: העלייה מחבר המדינות שהביאה לכאן אנשי מקצוע מנוסים; סיום פרויקט הלביא ששחרר לשוק כוח הנדסי מיומן; וחיילים משוחררים שמגיעים עם הכשרה וניסיון מהיחידות הטכנולוגיות בצה”ל.
- תחום ההיי-טק התחזק בכל רחבי העולם והביא ארצה הרבה קרנות הון סיכון פרטיות. קרנות אלו ביססו ערוצים של מימון לא ממשלתי, ופתחו בפני חברות הסטארט-אפ אפשרויות צמיחה נוספות.
- המספר הגדול של חברות הסטארט-אפ הביא להצטברות של ידע ניהולי שתרם לצמיחתן של חברות סטארט-אפ נוספות, כך שנוצר כאן מעגל שמזין את עצמו.
כיום אנחנו עדים לתהליך חדש, שבו ישראל הופכת מ”סטארט-אפ ניישן” ל”אינוביישן ניישן” – כלומר לאומת חדשנות. הכוונה היא שהכלכלה הישראלית נשענת על כוח אדם יצירתי, חדשני ומוביל בתחומו. המטרה היא לקדם את החדשנות הישראלית, ובמקביל להמשיך לתמוך בהקמת של חברות הסטארט-אפ.
מלבד חברות ההיי-טק והסטארט-אפ, השדה הטכנולוגי הישראלי כולל גם תעשיות מתקדמות ותעשיות ביטחוניות, שנחשבות אף הן למובילות בתחומן בעולם. לחברות אלו יש פוטנציאל עצום לתרום לכלכלה ולביטחון הישראלי, והן גם יכולות לסייע במינוף שיתופי פעולה בינלאומיים.
עם זאת, אל לנו לנוח על זרי הדפנה. ענפי ההיי-טק והתעשיות המתקדמות, טובים ככל שיהיו, מוכרחים להיות בהתחדשות מתמדת על מנת לשמר את יתרונה הטכנולוגי של ישראל מול העולם. נוסף על כך, יש להכיר בכך שענפים אלו סובלים כבר היום מקשיים לא מעטים, שמאיימים לא רק עליהם אלא גם על הכלכלה הישראלית ועל המערכת הביטחונית שנשענת על החידושים והפיתוחים הטכנולוגיים שיוצאים מאותן תעשיות.
ד”ר צבי מרום: החזון הכלכלי לענפי ההיי-טק והתעשיות המתקדמות
לקדם את החינוך וההכשרה מקצועית
מצב נוכחי:
כמו בכל תחום, גם בתעשיות המתקדמות ובהיי-טק יש חשיבות גבוהה לכוח האדם. טיבו של כוח האדם נמדד גם בהשכלה שלו וגם במיומנות המקצועית שלו – שני תחומים שטעונים שיפור.
בהיבט ההשכלה, האקדמיה בארץ ובעולם עוברת התנוונות: בחלקה היא הפכה לגילדה מקצועית, ובחלקה היא נכנעת לנרטיב הפרוגרסיבי אשר מונע ממנה לקדם ידע אקדמי ללא פניות. כמו כן, רבות מהאוניברסיטאות הפכו לבית חרושת לייצור סטודנטים, והדרישות מהסטודנטים – ובמיוחד מאלו שנחשבים לפחות “פריבילגיים” – יורדות בהתמדה.
בהיבט המקצועי, יש תפקידים בתעשייה הטכנולוגית שנחשבים לנחותים, ולא בצדק. הטכנולוגיה על כל מרכיביה היא חלק בלתי נפרד מהתעשייה כולה, וגם תפקידים כמו הפעלת מכונות תעשייתיות מצריכים השכלה גבוהה – ובהתאם מחייבים תגמול הולם.
באידיאל:
- להשקיע בחינוך טכנולוגי: צריך לחזק בצורה דרמטית את החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל, ולעודד צעירים ללמוד מקצועות טכניים. בתוך כך, האוניברסיטאות צריכות להתאים את עצמן לביקוש הטכנולוגי שקיים בשוק, לעדכן את תוכניות הלימודים ולהרחיב חוגים רלוונטיים כמו הנדסת מחשבים. באשר לסטודנטים שמגיעים מרקעים קשים, יש לתמוך בהם באמצעות מלגות והטבות, ולא באמצעות ויתורים אקדמיים שפוגעים ברמת השכלתם.
- הכשרה מקצועית: יש להכשיר עובדים טכנולוגיים, בדגש על עובדי תעשייה שיהיו בעלי הידע הטכנולוגי הדרוש להפעלת מכונות כבדות וניהול תהליכי ייצור מתקדמים. יש לדרוש מאותם עובדים השכלה מתאימה וסטנדרטים גבוהים, ובמקביל לתגמל אותם עם תנאים טובים ושכר ראוי.
לעודד תחרות בתעשייה הביטחונית
המצב הנוכחי:
יש לנו תעשיות ביטחוניות מפוארות, אבל בשל עודף בירוקרטיה וקשיי רגולציה, חברות קטנות לא מצליחות להיכנס לתוך התעשייה הביטחונית. כך נוצר מצב שבו התעשייה הביטחונית מתבססת בעיקר על שלוש חברות: אלביט, התעשייה האווירית ורפאל, שנעשו כמעט למונופול. מצב זה מנוגד לעקרון התחרותיות העסקית, וגם פוגע במעמדה של ישראל כמדינת היי-טק.
נוסף על כך, בעבר תעשיית החימוש בישראל הייתה מפותחת מאוד אך עם הזמן הצטמצמה, וכעת אנחנו מסתמכים בעיקר על יבוא אמצעי לחימה מארה”ב – דבר שפוגע בנו גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה אוטונומית.
באידיאל:
- להילחם מלחמת חורמה במונופולים: יש לפתח את היזמות והתחרות בתעשייה בכלל ובתעשיות הביטחוניות בפרט, ולעודד צמיחה של חברות קטנות לצד שלוש החברות הביטחוניות הגדולות.
- להגדיל את תעשיות החימוש: תעשיית חימוש מפותחת תהיה רווחית מאוד למדינה, כיוון שכעת אנחנו קונים אמצעים מהאמריקאים במחיר גבוה משמעותית מזה של ייצור עצמי. יתר על כן, תעשיית חימוש מפותחת גם תקנה לישראל יותר עצמאות ביטחונית.
להילחם בבירוקרטיה ובבזבזנות
המצב הנוכחי:
השירות הציבורי בישראל הוא ברובו לא יעיל ועמוס מכשולים, מה שיוצר עיכובים ומביא לניצול לא נכון של כוח אדם ומשאבים. לצערנו, הרבה מהקשיים שמערים השירות הציבורי נעשים בכוונה, מתוך מטרה לייצר משרות נוספות שמשרתות אדם כזה או אחר, אך בפועל נטולות כל תועלת ממשית.
באופן דומה, גם המנגנון הצבאי סובל מחוסר יעילות ונופל לבזבוז כבד של משאבים וכוח אדם. הבזבוז בצבא מקבל ביטויים שונים: יש יחידות רבות, כמו גלי צה”ל, שאינן תורמות לביטחון אך גוזלות כספים ותקנים; בסיסים רבים, בהם בסיס הקריה בתל אביב, יושבים על האדמות היקרות ביותר בישראל; אנשי הקבע מקבלים הטבות כלכליות מנופחות; משלחות צה”ל לחו”ל יוצאות בהרכבים גדולים מדי – והרשימה עוד ארוכה.
גם בשירות הציבורי וגם במערכת הביטחון הבזבוז מגיע לשיאו לקראת סוף שנת התקציב, מתוך הבנה שאם יישארו כספים פנויים הם יילקחו ואף יקוצצו מהתקציב של השנה העוקבת. וכך, לקראת סופה של כל שנה לועזית אנחנו עדים להוצאות גבוהות ומיותרות.
בעיית הבזבוזים ידועה היטב, אך יש התנגדות רבה לקיצוץ שמגיעה מהדרגים הגבוהים ביותר בממשלה. התנגדות זו נובעת בין היתר בגלל הקשר ההדוק מדי בין ביטחון לפוליטיקה. הרי בישראל, רבים מאנשי הביטחון ממשיכים כמעט מייד לקריירה פוליטית – ולכן במקום לחשוב על טובת המערכת, הם חושבים בעיקר על עתידם המקצועי.
באידיאל:
- להכות בבירוקרטיה הממשלתית: השירות הציבורי בישראל מוכרח לעבור תהליכי ייעול כדי למנוע בזבוז של זמן, משאבים וכוח אדם. לצורך כך יש לשפר את כל האופן שבו מתנהלים תהליכים במשרדים ממשלתיים – החל מרמת התקציב ועד לרמת הביצוע.
- להילחם בבזבוזים: יש להילחם בכל הכוח בבזבוזים שנעשים בשירות הציבורי ובצה”ל. ראשית יש לבחון אפשרויות קיצוץ כמו סגירה של מחלקות ויחידות, והעתקת משרדים ובסיסים לאדמות בפריפריה. שנית, יש לנהל את התקציב באופן שקוף, ולהבטיח שהכספים שמושקעים תורמים למדינה ולביטחון.
- להפריד בין ביטחון לפוליטיקה: כדי שיתאפשר קיצוץ צריך להפריד בין המערכת הפוליטית למערכת הביטחון – ובאופן מדויק יותר: צריך לשבור את המעגל שבו רמטכ”לים הופכים לשרי ביטחון. כבר דוד בן-גוריון הבין שלאנשי צבא אסור לפקח על עצמם, ואפילו הרומאים שאלו: מי ישמור על השומרים?
להעניק הקלות במיסוי
המצב הנוכחי:
מדיניות מיסוי ליברלית נמצאת ביסוד התפתחות של יזמות. אם הממשלה מעמיסה משקולות של מיסוי על יזם בתחילת דרכו הוא יתקשה מאוד להתפתח, וייתכן שלא יוכל למנף את העסק שלו. יש להבין שלמדינה יש אינטרס כלכלי לעודד צמיחה ושגשוג של עסקים, כיוון שיזמים מצליחים תורמים בסופו של דבר לעלייה בכמות המיסים שנכנסת לכיס המדינה.
עם זאת, נכון להיום מדינת ישראל לא מספיק תומכת בעסקים צומחים, ובכך גם מקשה על היזמים וגם פוגעת בצמיחת הכלכלה.
באידיאל:
- הטבות מס: הממשלה צריכה לתת הטבות מס משמעותיות לעסקים צומחים, שיאפשרו להם להתבסס בשלבים ההתחלתיים של בניית העסק.
תעשייה וביטחון: שני צדדים של אותו מטבע – סיכום ומסקנות
נוח ונעים להמשיך לראות בישראל אומת סטארט-אפ או אומת היי-טק, אבל צריך להבין שהטכנולוגיה מתקדמת ללא הפסק, ושאם נקפא על שמרינו לא נהיה ראויים לתיאורים הללו יותר. למען הכלכלה ולמען הביטחון, מדינת ישראל מוכרחה לחזק את ענף ההיי-טק ואת ענף התעשיות המתקדמות, בדגש על התעשיות הביטחוניות.
לצורך כך עלינו לבחון את הקשיים הקיימים – ובכללם מגבלות בירוקרטיות, בזבוז משאבים וסטנדרטים מקצועיים לא מספקים – ולמצוא את הדרך להתעלות מעל כל אלה ולהפוך את ישראל לא רק לאומת סטארט-אפ שראויה לשמה, אלא גם לאומת חדשנות שנמצאת צעד אחד לפני כולם.
יש להבין שהשינויים הנדרשים לא יתרחשו בבת אחת. יש לבסס תהליכים ארוכי טווח שיחלשו על כל השדות הרלוונטיים ויחזירו את ההיי-טק והתעשייה הישראלית למקום מוביל ויציב בזירה הבינלאומית.
