תא"ל (מיל') חסון חסון: "יש לישראל עוצמה אדירה – עכשיו הגיע הזמן למנף אותה"

תא"ל (מיל') חסון חסון לא מסתפק בניצחונות טקטיים. בריאיון מיוחד לאתר תנועת הביטחוניסטים הוא מציג תמונה חדה: ישראל הכתה חזק באיראן, בחיזבאללה ובעזה – אבל עדיין צריכה להכריע בכל החזיתות ולתרגם את כוחה הצבאי לעליונות אסטרטגית.

חסון, מבכירי תנועת הביטחוניסטים, לוחם וקצין מעוטר שמילא מגוון תפקידים, שחלקם מסווגים, בצה"ל ובשירות המדינה, רואה את השבעה באוקטובר גם כתולדה של השסע הפנימי – אך משוכנע שישראל יכולה לצאת מהמערכה כשהיא חזקה יותר מאי פעם.

הוא לקח חלק בפעולות מודיעין נועזות וחשאיות שנראו כלקוחות מסרטים נוסח ג'יימס בונד

מגולני ללשכת הנשיא

את הקריירה הביטחונית שלו התחיל חסון כשהתגייס לחטיבת גולני, התקדם לתפקידי מ"פ וסמג"ד, השתתף במלחמת לבנון הראשונה ולחם בקרבות בבופור ובביירות.

משם המשיך חסון לשורת תפקידי פיקוד, עד שהוזמן להצטרף ליחידה מסווגת שפעלה בעומק מדינות אויב. הוא לקח חלק בפעולות מודיעין נועזות וחשאיות שנראו כלקוחות מסרטים נוסח ג'יימס בונד, ועל גבורתו ואומץ ליבו זכה בצל"ש אלוף הפיקוד.

"במסגרת תפקידים אלו למדתי לפתח חשיבה כירורגית ויצירתית, שמזהה מטרה ומבינה איך להפוך אותה למציאות", הוא מספר.

מצה"ל המשיך חסון למטה ללוחמה בטרור של המועצה לביטחון לאומי, ולאחר מכן אל לשכת נשיא המדינה, שם שימש מזכיר צבאי לנשיאים שמעון פרס וראובן ריבלין.

התחנות השונות שעבר בדרך – מהשטח, דרך עולם המבצעים המיוחדים ועד לשולחן מקבלי ההחלטות – העניקו לחסון תובנות ייחודיות המצטרפות לכדי נקודת מבט מורכבת ומקורית על האתגרים הביטחוניים הניצבים בפני ישראל.

חסון מזהה קשר ישיר בין השסעים הפנימיים וההתמכרות לקונספציה, ולהלך רוח הססני והחשש להכריע צבאית וליזום מדינית

"בג'ונגל, אם אתה לא אריה – אתה בבעיה"

"הגיע הזמן שישראל תנצל את הכוח שיש לה", אומר חסון, "אין מדינה בעולם שהייתה חווה את אסון השבעה באוקטובר, מקבלת מכה כפי שקיבלנו ומתאוששת מהר ובעוצמה כזו. מדינת ישראל הצליחה כמעט למוטט את התמנון האיראני, פגעה בלב טהרן וחיסלה שמונים אחוז מחיזבאללה – צבא הטרור החזק, העשיר והמתוחכם בעולם. בכל הזירות ישראל הגיעה להישגים מדהימים, הרבה בזכות היתרון המודיעיני, הטכנולוגי והאווירי שלה".

"הבעיה", הוא מסביר, "טמונה בכך שישראל לא מצליחה למנף את ההישגים הללו לאפיקים אסטרטגיים כדי להפוך למעצמה מדינית ולא רק צבאית. המזרח התיכון הוא ג'ונגל – ובג'ונגל, אם אתה לא אריה אתה בבעיה".

האם ישראל הפסיקה את הלחימה בלבנון מוקדם מדי?

"חד-משמעית. אם היינו ממשיכים עוד קצת, חיזבאללה לא היה מתארגן מחדש, והיינו נותנים למשטר הלבנוני הזדמנות להתחזק ולבסס את עצמו – מה שהיה מביא לנו שקט לחמישים השנים הבאות".

גם מול איראן, חסון סבור שאין מקום להיסוס נוסף. "על ישראל להכות באיראן בחוזקה ולהותיר אותה חסרת אונים". לדבריו, מהלך כזה – לצד שליטה חזקה ביהודה ושומרון והשגת יציבות בעזה – חיוני כדי שנוכל להתמודד עם כל האיומים האחרים הניצבים לפתחנו. בין סכנות אלו הוא מונה את התמנון הטורקי, ההולך ומרחיב את אחיזתו באזור, ובסוריה בפרט, כחלק מניסיונו להקים את האימפריה העות'מאנית מחדש.

"ישראל צריכה לבנות בריתות עם כוחות מקומיים ולהתחיל להתנהל כמעצמה אזורית עם תוכנית אסטרטגית סדורה"

הבריתות שיכולות לשנות את פני האזור

עוצמתה של מדינה, מסביר חסון, לא מסתכמת רק ביכולת מבצעית: כדי להבטיח את ביטחונה לטווח הארוך, ישראל חייבת לפעול באומץ, מתוך יוזמה וחשיבה אסטרטגית רחבה. לשם כך, עליה ליצור שיתופי פעולה עם מיעוטים ועם גורמים מתונים ברחבי המזרח התיכון.

"ישראל צריכה לבנות בריתות עם כוחות מקומיים שחולקים איתה אינטרסים משותפים, ולהתחיל להתנהל כמעצמה אזורית עם תוכנית אסטרטגית סדורה. הבריתות האלו יאפשרו לנו לחזק את השפעתנו במרחב ולבלום התקרבות של כוחות עוינים אל גבולותינו".

סוריה, לדברי חסון, היא הזירה הקריטית ביותר ליצירת ברית כזו בעת הנוכחית, לנוכח הניסיון של טורקיה להקים בה מדינת טרור אסלאמיסטית תואמת דאעש.

"אנחנו צריכים לחזק, לאמן ולחמש את הדרוזים בדרום סוריה", הוא מבהיר, "להעניק להם חיפוי אווירי ולעזור להם להפוך ללוחמים מצוינים שיהיו פרוקסי של ישראל ויוכלו לחצוץ בינינו לבין כוחות המשטר החדש".

עם מי עוד ישראל צריכה לחתור לבריתות?

"עם כל מיעוט שלא יכול לחיות לא תחת דאעש ולא תחת איראן, ושלכן יש לו אינטרס משותף איתנו – עלאווים, כורדים, נוצרים ועוד. הם צריכים אותנו ואנחנו צריכים אותם. אם נעזור לכולם להתארגן ככוח צבאי זה יאפשר לנו לבנות כאן כוח אמיתי נגד ציר הרשע, השיעי והסוני כאחד".

איך ברית כזו תתבטא בפועל מצד ישראל?

"ישראל צריכה לגבש תוכנית ומדיניות החלטיות, ולא להסתפק בסיסמאות או ברבע מהלך. יש להקים גוף ממשלתי, מִנהלת או מסגרת מסודרת – עם תקציב, משימות ואחריות. והכי חשוב, לא לפחד ולא להיות תמימים, אלא לדעת שיש פה ג'ונגל – ושצריך לדעת להוביל בו."

"הדבר הכי יפה שקרה לעם היהודי – זה הדרוזים. והדבר הכי יפה שקרה לדרוזים – זה העם היהודי"

הדרוזים וישראל: "אני זה המדינה, והמדינה זה אני"

הברית בין הדרוזים למדינת ישראל, בעיניו של חסון, בן גאה לעדה הדרוזית, מושתתת על חיבור עמוק של זהות, מחויבות ושייכות, שעובר כחוט השני לאורך כל חייו האישיים והציבוריים.

הקשר הזה היה נוכח במיוחד בבית שבו גדל. אביו, סברי חסון, היה הדרוזי הראשון שיצא לקצונה לאחר חוק שירות החובה לדרוזים, ולחם כקצין קרבי בארבע מלחמות ישראל. "גם חמי, חתן פרס ישראל ויועצם של שבעה נשיאים", נזכר חסון, "נשלח על ידי בן־גוריון להסביר את צדקת דרכה של ישראל בעולם, ואף עודד יהודים לעלות לארץ". ילדיו של חסון עצמו שירתו ביחידות מובחרות. "יש לי דור ממשיך, ואני גאה בזה מאוד".

החיבור בין שני העמים – שהתחיל בהיחלצות של נביאם של הדרוזים, יתרו חותן משה, להגנת בני ישראל – נמשך עמוק לתוך העידן המודרני. "עוד לפני מלחמת העצמאות, הדרוזים לא ישבו על הגדר למרות שאיש לא הבטיח להם שמדינה קטנה אחת תצליח לעמוד מול האוקיינוס הערבי. אבל הם בחרו לעמוד לצד היהודים ונפלו לצידם בקרב. תמיד אמרתי: הדבר הכי יפה שקרה לעם היהודי – זה הדרוזים. והדבר הכי יפה שקרה לדרוזים – זה העם היהודי."

מובילים בביטחון – אך מופלים באזרחות

מאז השבעה באוקטובר, אומר חסון, עומק הקשר בין הדרוזים לבין מדינת ישראל בלט באופן המובהק ביותר. "הייתי בגן בדליית אל־כרמל – כל ההורים היו מגויסים. או במילואים, או בקבע, או בסדיר. העדה כולה התגייסה, גם בצבא, גם בסיוע לעורף. העדה – זו ישראל, וישראל – זו העדה."

אך לצד השותפות הבלתי מסויגת הזו ישנו גם תסכול גובר. הפערים בין היישובים הדרוזיים ליהודיים בתחומים כמו תשתיות, ובפרט בהיתרי בנייה, הם משמעותיים וגורמים כאב לצעירים, שמרגישים בצדק שהם נותנים את המקסימום למען ביטחון המדינה אך נזנחים באזרחות. "זה מתסכל את הנוער. במיוחד כשזה מלווה בצווי הריסה ובקנסות שמוטלים דווקא על לוחמים, מילואימניקים ומשפחות שתרמו למדינה".

הפתרון, מסביר חסון, טמון במהלך מעשי: החלטת ממשלה כוללת, שתבוא לאחר עבודת מטה יסודית. זו צריכה לכלול השקעה ביישובים הקיימים, פתרון לסוגיית הקרקעות והיתרי הבנייה – ואף הקמת יישוב חדש שייתן מענה לצורכי הצעירים. "120 או 150 מיליון שקל – זה הסכום שנדרש כדי ליצור תיקון משמעותי".

להבין את הכשל ולבנות מחדש

חסון מזהה קשר ישיר בין השסעים הפנימיים שהחברה הישראלית סבלה מהם ערב השבעה באוקטובר, התמכרותה לקונספציה ולהלך רוח הססני והחשש שלה להכריע צבאית וליזום מדינית.

"היינו עסוקים במאבקים בינינו לבין עצמנו", הוא אומר בכאב, "והאויב ידע לנצל את זה היטב. לכן היום אנחנו חייבים להתאחד. אני לא יודע איך עושים את זה, אבל חייבים. וברגע שנעשה את זה, שום אויב לא יגיע לקרסוליים שלנו".