בשבת שמחת תורה, השבעה באוקטובר 2023, כשאלפי מחבלים חמושים פרצו את גדר המערכת סביב רצועת עזה וחדרו ליישובי העוטף, הם נתקלו במה שכנראה לא ציפו לו – שוטרי משטרת ישראל. אותם שוטרים, שתפקידם היומיומי נע בין אכיפת תנועה, חקירת עבירות וטיפול בתלונות של אזרחים, מצאו את עצמם בחזית הלחימה בטרור, חמושים באקדחים בלבד אל מול מחבלים עם רובים, רימונים ומטולי RPG.
"שוטרי ושוטרות משטרת ישראל חתרו למגע, נלחמו תוך סיכון חייהם ובלמו את המחבלים מלהגיע ליישובים נוספים", אומר תנ"צ בדימוס סגן אלוף במיל' אורי אנגלהרד, חבר תנועת הביטחוניסטים. "שוטרים לא צעירים, שכמעט לא מבצעים אימוני ירי או כושר גופני, גילו גבורה יוצאת דופן ברגע האמת. לצידם שעטו אל השטח הלוחמים עזי הנפש של הימ"מ, המסתערבים, היס"מ ומשמר הגבול. מפקדי המשטרה נתנו בזמן פקודות אפקטיביות, האצילו סמכויות, היוו דוגמה אישית והובילו את הכוחות בנחישות ראויה להערכה".
אולם דווקא הרגעים מעוררי ההשתאות שבהם משטרת ישראל ניצבה בחוד החנית של הלחימה בטרור ממחישים את הפרדוקס המרכזי שבו היא נתונה: היא הכתובת האחרונה לכל כשל מערכתי במדינה, ונדרשת להתמודד עם משימות ביטחוניות קשות ומורכבות החורגות בהרבה מתפקידי שיטור שגרתיים, ללא המשאבים והכלים הנחוצים לכך. את המצב הזה אנגלהרד, שמילא מגוון תפקידים בכירים במערכת הביטחון ובחברות הייטק בינלאומיות, מבקש לשנות.
הייטק, משפטים ופרשת השבוע
כמי שהגיע מעולם ההייטק, שירת כמפקד יחידות מחשוב מבצעיות בצה"ל והיה מנכ"ל בחברות טכנולוגיות מצליחות, החלטתו של אנגלהרד להתגייס למשטרה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה הייתה יוצאת דופן.
"הרגשתי שזו שליחות ציונית", הוא מסביר. "ראיתי שהמשטרה סובלת לא רק מחוסר חמור בקצינים ובשוטרים אלא גם מהיעדר מערכת קשר מתפקדת, מחשוב מספק ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים, בתקופה שבה מדינת ישראל נתונה תחת מתקפת טרור קשה, שהסבה אבדות גדולות בנפש ופחד בקרב האזרחים".
אנגלהרד בחר להניח בצד קריירה מבטיחה כדי להוביל את המהפכה הטכנולוגית במשטרת ישראל. הוא הקים ופיקד על מִנְהַל (כיום אגף) הטכנולוגיות במשטרה, שמיזג את היחידות הטכנולוגיות שסבלו עד אז מביזור וחוסר תיאום לגוף אחד, והצעיד את הארגון למאה ה-21, באמצעות ביצוע מוצלח של למעלה ממאה פרויקטים טכנולוגיים גדולים ומורכבים במקביל. האלוף יצחק (חאקי) הראל, ראש אגף התקשוב בצבא, אמר על כך ב-2003: "קחו למשל את המהפכה הטכנולוגית שהמשטרה עברה – זה משהו שאני יכול לחלום עליו".
דחיתי על הסף הצעות מפתות מאוד מחברות ידועות, להשתתף במכירת טכנולוגיות מדהימות שפיתחנו במשטרה למדינות זרות.
האם לאחר שפרשת מהמשטרה המשכת, כמו רבים מבכירי מערכת הביטחון לשעבר, לנצל את מומחיותך בטכנולוגיות ביטחוניות ולמכור אותן לחו"ל?
"לא. דחיתי על הסף הצעות מפתות מאוד מחברות ידועות, להשתתף, ולו באופן פסיבי, במכירת טכנולוגיות מדהימות שפיתחנו במשטרה למדינות זרות. התנגדתי לכך בכל תוקף. בין השאר, משום שאותן טכנולוגיות זולגות למדינות אויב ופוגעות באופן ישיר במדינת ישראל. אגף מִנְהַל הרכש הביטחוני (מנה"ר) במשרד הביטחון חייב להתוות תפיסה חדשה בעניין".
במקום זאת, אנגלהרד החליט לממש תחביב שהיה לו לאורך השנים, ולהתמקד כעורך דין ונוטריון בהעברה בין-דורית – צוואות, עיזבונות וייפוי כוח מתמשך. בניגוד לתפקידיו הקודמים, שבהם ניהל אלפי עובדים בתקציבים של למעלה ממיליארד שקלים, כאן הוא יכול לעזור באופן אישי להבטחת עתידם של הפונים אליו. "אני חש תחושת משמעות בכל מקרה שאני מצליח לפתור", הוא מעיד. מאז השבעה באוקטובר הוא מסייע, בין השאר, לטיפול בנכסים הדיגיטליים שהותירו אחריהם חללי מלחמת "חרבות ברזל".
נוסף להיותו חבר בדירקטוריונים ומתנדב בארגונים שונים, אנגלהרד שימש מרצה לניהול ולקבלת החלטות באוניברסיטת תל־אביב. תפקיד זה הוביל אותו לכתוב את הספר "סודות הניהול על פי פרשות השבוע", שביקש למלא את הוואקום הקיים בתחום הניהול באקדמיה, המסתמך באופן בלעדי על מלומדים מחו"ל, ולהאיר את סודות הניהול הטמונים בספר העתיק שהעם היהודי הנחיל לאנושות כולה – התורה.
המניע הערכי היהודי והציוני שהנחה את אנגלהרד לאורך דרכו המקצועית הוביל אותו גם להצטרף לתנועת הביטחוניסטים. "התנועה מצליחה באמצעות המחקר, קשרי הממשל, התקשורת והחינוך לתרום לקידום החירות והריבונות של העם היהודי בארצו לדורות", הוא אומר. "ההצטרפות לתנועה מעניקה משמעות נוספת לחיי, כשותף, ולו במקצת, לחיזוק הביטחון הלאומי של ישראל".
מורכבות האתגר הביטחוני
הרקע המקצועי העשיר והייחודי שלו – המחבר בין ניהול, ביטחון, טכנולוגיה, משפטים ויהדות – מאפשר לאנגלהרד להתבונן על אתגרי המשטרה מנקודת מבט רב-ממדית, רעננה ומקורית, ולהציע פתרונות הנשענים על חשיבה מחוץ לקופסה, שאינה מוגבלת לפרדיגמות המקובלות בעולם השיטור.
"ביטחון לאומי נמדד לא רק בהקשר של מלחמות מול מדינות וטרור", הוא מדגיש. "הוא כולל את ביטחון הפרט, הכלכלה והתעשייה. המשטרה מתמודדת עם איומים פליליים וביטחוניים במקביל: מהמלחמה בתאונות הדרכים, שמאז קום המדינה הסבו לנו יותר הרוגים מאשר כל מערכות ישראל, דרך המאבק בפשיעה החקלאית הפוגעת בריבונות המדינה, ועד מיגור הפשיעה המאורגנת, הגורמת לישראל נזק של מיליארדים בכל שנה".
העובדה שהביטחון הלאומי משתרע על פני תחומים רבים ומגוונים מטילה על המשטרה אחריות עצומה, מעבר לכוחותיה ולמשאביה. הדוגמה הבולטת ביותר היא המאבק בחיסולים במגזר הערבי, שמהווה אתגר לאומי וביטחוני לכל דבר.
"יש במשטרה מפקדים ושוטרים מצוינים", מסביר אנגלהרד, "שפועלים מתוך שליחות למען עם ישראל וארץ ישראל; שוטרים הפועלים סביב השעון ללא קבלת תוספת שכר עבור עבודתם הרבה בשעות נוספות, במשימות סיזיפיות, בקור ובשרב, תוך שהם חשופים לעדויות ולמראות קשים; וגם שוטרים שפיתחו טכנולוגיות מדהימות שזכו בפרסים בינלאומיים במקום הראשון. אך המשטרה קטנה מאוד ביחס למשימות הרבות המוטלות עליה. המשטרה היא בסופו של דבר זו שנדרשת לטפל בכשלים של כל המערכת. כאשר מערכות הרווחה לא מטפלות בנזקקים, כשמשרד התחבורה לא מתחזק כבישים, כשכוחות הביטחון לא מזהים מחבל – הכול מתנקז בסוף למשטרה, שמוצאת את עצמה בחזית מול בעיות שמעבר לתחום השיטור הקלאסי."
המשטרה היא נקודת הקצה של המשפך. היא נדרשת לטפל בכל הכשלים של המערכות האחרות.
הפתרון – חיזוק המשטרה הכחולה ומג"ב
אנגלהרד מציע שורת פתרונות מעשיים שיחזקו את המשטרה ויאפשרו לה למלא בהצלחה את המשימות המורכבות המוטלות עליה. "המפתח הוא הגדלת כוח האדם והתקציבים", הוא קובע. "יש להתנות אישור כל חוק או תוכנית בנייה מסיבית המטילים עומס על המשטרה, בכך שהם יְלֻוּוּ בתוספת התקנים והתקציב הנדרשת ליישומם".
כדי שהמשטרה תוכל לעמוד באתגרים הביטחוניים העומדים לפתחה, אומר אנגלהרד, יש גם להצעיר אותה באופן משמעותי. לשם כך הוא מציע לחולל מהפך במערך שוטרי החובה (שח"מ), מועמדים לשירות ביטחון העושים את שירותם הסדיר במשטרה הכחולה במקום בצה"ל.
איך היית משנה את המצב הקיים, שבו מערך שח"מ מורכב בעיקר מחיילים שצה"ל מוכן לוותר עליהם, ושלאחר הפיכתם לשוטרים נשלחים לסיור או למוקד?
"צריך להגדיל באופן דרסטי את מספר המתגייסים למשטרה בגיל 18 ולהעלות את רמתם", הוא מסביר. "יש לאפשר למשטרה לאתר ולבחור את המועמדים לגיוס אליה, במקום שתסתמך על חיילים שצה"ל בוחר להעביר אליה, ולאפשר למועמדים לשירות ביטחון לבחור אם להתגייס למשטרה הכחולה, למג"ב או לאחד מחילות צה"ל. שוטרי חובה איכותיים שישרתו ביחידות משטרה מובחרות ישפרו מאוד את כושרה המבצעי של המשטרה".
נוסף על כך, אנגלהרד סבור שעל המשטרה להיעזר בשוטרים שפרשו לגמלאות, המביאים עימם ידע, ניסיון ומוטיבציה גבוהה, ויכולים לתרום רבות לארגון.
"לצד זאת", הוא מדגיש, "יש להבטיח את המוכנות המקצועית המתמדת של כלל השוטרים ללחימה באויב, ולדאוג לכך שכל שוטר יהיה ברמת כשירות מבצעית של רובאי 03 לפחות. לשם כך דרושים אימונים תכופים יותר, ציוד מתקדם ויכולות ואמצעים טכנולוגיים השמורים כיום לשב"כ, ומוכנות טובה יותר לתרחישי חירום. רוח המפקד שצריכה לנשוב בכל שורות המשטרה היא של יושרה, מקצוענות ודבקות במשימה. זה האתוס שחייב להנחות אותה".
השינויים שמציע אנגלהרד אינם מתייחסים למשטרה הכחולה בלבד. "יש להגדיל במידה משמעותית את משמר הגבול, להקצות לו תוספת כוח אדם ואמצעים, ולהציב אותו בכל נקודות החיכוך עם האוכלוסייה הערבית", הוא אומר, "מג"ב הוא הכוח המיומן ביותר לשיטור ביטחוני, והוא צריך להוביל בתחום זה ולהוות גורם מכריע בשמירה על הביטחון השוטף. כך יוכלו רוב חילות הצבא האחרים להתמקד בייעודם העיקרי – להיות מוכנים להתקפה, להכרעה ולניצחון על האויב".
יש להגדיל את משמר הגבול ולהציב אותו בכל נקודות החיכוך עם האוכלוסייה הערבית. מג"ב הוא הכוח המיומן ביותר לשיטור ביטחוני, והוא צריך להוביל בתחום זה ולאפשר לצה"ל להתמקד בייעודו העיקרי – להיות מוכן להתקפה ולהכרעת האויב
מתגובה – ליוזמה
התוכנית שמציג אנגלהרד לחיזוק המשטרה ויכולתה להתמודד עם אתגרים פליליים וביטחוניים כאחד מהווה חלק משינוי תפיסתי עמוק בהרבה, שבמרכזו מעבר מתפיסת "כיבוי שריפות" לנטילת אחריות ארוכת טווח על ביטחון המדינה.
מה צריכה ישראל לעשות כדי להבטיח את יכולתה להתמודד עם איומים בכמה חזיתות במקביל?
"המנהיגות צריכה לעשות את כל הנדרש לשגשוג ולקיום עם ישראל בארץ ישראל לתמיד
ולחסל כל איום שמתעורר, מבפנים ומבחוץ, ולא לדחות את מה שצריך לעשות היום רק כדי להשיג שלווה מדומה בהווה".
בין הצעדים שיביאו לכך, אנגלהרד מונה יצירת אסטרטגיית ביטחון לאומי מעודכנת, המתבססת על מעבר מתגובה ליוזמה, ועל יכולותיו המוכחות של האויב ולא על כוונותיו המשוערות; עידוד הערך של חברה מגויסת והאתוס של "כל העם חזית"; ומהפכה חינוכית וערכית, שתאזן את התמקדות היתר בפרט בעזרת חיזוק המחויבות לכלל, ותנחיל לדורות הבאים את היסודות הרוחניים, הציוניים והתרבותיים המלכדים אותנו כעם.
"במקום לפעול כיהודים גלותיים, עלינו לפעול כיהודים ציוניים – מתוך גאווה לאומית ועמידה על ריבונותנו", אומר אנגלהרד. "במקום להגיב, עלינו ליזום. רק כך נוכל לבצר את ביטחונה של ישראל לדורות הבאים ולהבטיח שאסון השבעה באוקטובר לעולם לא יקרה שוב".