באופן מסורתי, גזרת טול כרם אינה נמנית עם הגזרות העוינות ביהודה ושומרון, בוודאי לא בהשוואה לגזרות כמו ג’נין או שכם. עם זאת, לאורך חודשי מלחמת “חרבות ברזל” אנחנו רואים שינוי מגמה והיום טול כרם היא כבר זירה שמאתגרת מאוד את כוחות הביטחון.
כמעט בכל שבוע במהלך המלחמה מתפרסמות ידיעות על פיגועים שיוצאים מטול כרם ועל התארגנויות טרור שמתגבשות שם. לאחרונה גם פורסמו סרטוני טלגרם, שבהם צעירים פלסטינים חמושים ורעולי פנים מתעדים את עצמם יורים לעבר יישובי עמק חפר בצד השני של הקו הירוק.
כוחות הביטחון הישראליים, בתגובה, ביצעו בטול כרם וסביבתה מעצרים רבים וחיסולים של חוליות טרור. מתוך 600 מחבלים שחוסלו ביהודה ושומרון מאז תחילת המלחמה, 125 חוסלו רק בטול כרם. בחודש אוגוסט 2024 גם החל בצפון יהודה ושומרון המבצע המתמשך “מחנות קיץ” שמתמקד בג’נין, טול כרם ומחנה הפליטים נור א-שמס. עד כה במהלך המבצע נחשפו מטענים רבים, חוסלו מחבלים בכירים והוחרמו אמצעי לחימה שונים.
למרות כניסתם התכופה של כוחות הביטחון לטול כרם, המחבלים ממשיכים להרחיב את שורותיהם, להעצים את פעילותם ולזרוע פחד בקרב תושבי השרון והמרכז, עם איומים ותרחישי ייחוס שמזכירים את המציאות בדרום ערב אסון ה-7 באוקטובר.
כיצד נעשתה טול כרם לזירת טרור בוערת?
טבח ה-7 באוקטובר מהווה השראה לגורמי טרור בארץ ובעולם, וגם טול כרם ומחנות הפליטים שסביבה הפכו לקיני טרור רוחשים ומאיימים.
המיקום של טול כרם מהווה סכנה ממשית ליישובי השרון, ובפרט ליישוב בת חפר שנמצא במרחק של עשרות מטרים בלבד ממנה. ואכן, תושבי הסביבה מדווחים כי הם שומעים קולות חפירה מתחת לבתיהם, וכבר היו מספר מקרים שבהם חמושים ירו צרורות לעבור יישובים. במהלך חודש יוני 2024 גם התרחשו באזור שני פיגועים נגד חיילי צה”ל, שבהם נהרגו חייל וקצין.
קבוצות הטרור החדשות שצמחו באזור מבוססות בעיקרן על מחבלים צעירים מטול כרם, מחנה פליטים נור שמס, קלקיליה וטובאס. מחבלים אלה גדלו על ברכי ההסתה הגורפת של הרשות הפלסטינית, חמאס, הג’יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא ביהודה ושומרון, והם ללא ספק רואים בטבח ה-7 באוקטובר השראה למתקפה נוספת.
מבת חפר לטהרן: הקשר האיראני
פעילי הטרור ההולכים ומתרבים ביהודה ושומרון מקבלים רוח גבית מאיראן ומארגוני הפרוקסי שלה, ובראשם חמאס והג’יהאד האסלאמי.
באמצע מאי 2024 נערך מפגש פסגה של צמרת טרור הפרוקסי האיראני בטהרן. בפגישה הזאת סיכמו האיראנים ונציגי שלוחותיהם כי יש לחתור להסלמה נוספת נגד ישראל, ולהפעיל עליה לחץ שיביא לסיום הלחימה בעזה, מבלי לנהל משא ומתן על עסקת חטופים. סביר להניח שתקריות כמו הירי לעבר היישוב בת חפר הן חלק ממאמץ זה.
איראן ושלוחותיה תומכות בארגוני הטרור שפועלים ביהודה ושומרון, לרוב באלו שפועלים בגזרת טול כרם, באמצעות הזרמת כספים, הברחת אמצעי לחימה והעברת ידע. כפי שאנחנו למדים מהברחות הנשק הרבות שנתפסו לאחרונה ביהודה ושומרון, איראן מציפה את האזור בכלי נשק ובתחמושת. רובם של אמצעי הלחימה מגיעים כנראה מירדן ומצליחים לעבור לאזור יהודה ושומרון עקב אבטחה לא מספקת של הגבול – הן מהצד הישראלי והן מהצד הירדני.
חשוב להבין שהאיראנים, כמו גורמים אחרים במזרח התיכון, ראו בתקיפת ה-7 באוקטובר הישג שמסמן מבחינתם את תחילת סופה של המדינה היהודית. אירועי הטבח הנוראים רק דרבנו אותם, את חמאס ואת יתר חברי “ציר ההתנגדות” לתכנן ולהוציא לפועל תקיפה נוספת. הפעם, כך סבורים גורמי הטרור, התקיפה תצא מיהודה ושומרון כדי לפגוע בבטן הרכה של ישראל, קרי השרון ומרכז הארץ.
רעיון זה עלול להיות חלק מתוכנית “איחוד הזירות” האיראנית. מי שאמון כיום על התוכנית הוא זאהר אל-ג’בארין, שרמז במאי האחרון כי “לתנועת חמאס יש הרבה קלפים שבהם היא עדיין לא השתמשה”. אל-ג’בארין הוסיף ש”הגדה המערבית תפתיע את האויב בקרוב, ונראה פרקים חדשים ביצירתיות הפלסטינית הלוחמת”.
כיצד נמנע את ה-“7 באוקטובר של השרון”?
המציאות הנוכחית ביהודה ושומרון, שבה ארגוני טרור פועלים להקמת מיליציות חמושות וליצירת חזית פעילה בלב הארץ, אינה מתקבלת על הדעת. לכן, יש למגר ולחסל את האיום הנשקף מקיני הטרור בערים ובמחנות הפליטים ביהודה ושומרון, ולפרז את השטח מנשק ומאמצעי לחימה שונים.
תחילה על ישראל להפריד בין המיליציות ולשבור את אחדות הלחימה שלהן עם כלל גורמי הטרור, בעיקר בצפון השומרון. נוסף על כך, על ישראל לשנות את הגישה ולהיפרד מהתפיסה הרווחת כי ישנו הבדל בין ארגוני הטרור חמאס והג’יהאד האסלאמי לבין ארגוני הטרור המזוהים עם הפת”ח, כמו גדודי חללי אל-אקצא. על ישראל גם לגבות מחירים מהרשות הפלסטינית, ולהצהיר כי היא אחראית לכל אירוע טרור שיוצא מיהודה ושומרון. כמו כן, עליה להגביר את פעולות המנע וסיכול הטרור ולהתחיל לתכנן מבצע צבאי רחב היקף כדי לשתק את תשתיות הטרור המתפתחות בזירה זו.
לצד פעולות אלה, יש לפרושׂ כוחות נוספים על גבול ירדן כדי להחזיר את השליטה, ולייצב את מרחב ההחזקה על הגבול כדי למנוע כניסת כלי נשק ואמצעי לחימה שונים. במקביל, על ישראל לדרוש מירדן שתרחיב גם היא את פעולותיה לאורך הגבול כדי לעצור מבריחים.
רבים גורסים כי ישראל לא צריכה לפתוח חזית נוספת כל עוד הלחימה בעזה נמשכת, וזאת כדי לא להיגרר למלחמה רב זירתית. אולם, מי שטוען כך לא מבין שישראל כבר מצויה במלחמה רב זירתית. ללא אסטרטגיה כוללת ללוחמה בטרור שפושט ביו”ש, הוא ימשיך לפגוש את התושבים ביהודה ושומרון, השרון ומרכז הארץ, ויהווה איומי קיומי על כלל אזרחי מדינת ישראל.
