ב-8.10.1990, חול המועד סוכות, הפכו רחבת הכותל ואזור הר הבית לזירת קרב. באירועים שלימים ייקראו "מהומות הר הבית", ושבשיאם נאלצה משטרת ישראל להשתלט מחדש על תחנת המשטרה ועל רחבת המסגדים בהר, נפצעו יותר מ-200 אזרחים ו-20 שוטרי מג"ב, ו-17 ערבים נהרגו. המפקד הבכיר בשטח היה סגן ניצב שלומי קעטבי, היחיד שזכה לשבחים על תפקודו בשטח.
ישבנו עם שלומי קעטבי, כיום ניצב בדימוס, כדי לשאול כמה שאלות על החיכוך בין אזרחים ערבים ליהודים בערים מעורבות, אז והיום.
"היו רגעים שהייתי לבד מול המון זועם"
שלום (שלומי) קעטבי, כיום בן 67, הוא חבר תנועת הביטחוניסטים, ניצב בדימוס במשטרת ישראל ושימש במגוון רחב של תפקידי פיקוד במשטרה ובמג"ב, לרבות מפקד מרחב שומרון ומפקד מחוז יהודה ושומרון. אנחנו, כאמור, רוצים לחזור לרגע ל-1990 ולמהומות הר הבית.
שלומי, תחזיר אותי ל-8.10.1990 – מה בדיוק היה התפקיד שלך באותו זמן?
"הייתי מפקד העיר העתיקה והיו תחתיי 240 לוחמים. האירוע התחיל בברכת הכוהנים המסורתית בחג סוכות, כאשר נמצאים 20 אלף יהודים ברחבת הכותל. בשעה שש בבוקר מגיעים אלפי ערבים לרחבת הר הבית, ואני מתריע לממונים עליי ונערך בהתאם. ניסינו להרגיע את המצב ובמקביל התחלנו לפנות את היהודים מרחבת הכותל. בשלב מסוים הערבים מתחילים להסתער על רחבת הכותל עם אבנים ואמצעי לחימה. אני והלוחמים שלי בלמנו אותם, והיה שלב שהייתי לבד מול המון זועם והתעמַתִּי איתם לבדי.
אני שומע את התיאור הזה, ורואה כיצד התנהלה המשטרה בפרעות מאי 2021. לאיפה נעלמה הנחישות?
כשהגעתי לרחובות לוד במהומות מאי 2021 וראיתי את הכיפות הסרוגות וארגון השומר החדש מנהלים את החמ"לים ומחלקים את האזרחים שבאו להתנדב לכיתות כוננות שיפטרלו ברחובות העיר, הבנתי שהמשטרה לא נמצאת שם בסד"כ מלא ושהמדינה השאירה בלוד ואקום. המשטרה פעלה באופן מאוד מוגבל וזה דבר שתושבי העיר הערבים לא פספסו – הם הבינו שאין תגובה ממשלתית שלטונית, ופעלו בהתאם. אפשר לומר שהערבים תוקפים כי הם יודעים שהמדינה לא תגיב.
למה זה קרה למשטרה בפרעות מאי 2021, איפה הטעות?
אחלק את התשובה לשני חלקים: חוסר בגיבוי מבית וחוסר בגיבוי מחוץ. המשטרה לא יכולה לפעול בלי גיבוי חיצוני. כלומר, בלי גיבוי משפטי, מוסרי וחברתי – עבודת המשטרה לא שווה שום דבר, וזה משהו שחסרונו הורגש. גם הגיבוי מבפנים לוקה בחסר: לא ייתכן שכל שוטר שפועל בתוך אוכלוסייה עוינת על פי חוק יידרש לתהליך מאוד משפיל במח"ש. זה כובל את הידיים של השוטרים. ישנה חובה שכל שדרת הפיקוד תעמוד מאחורי השוטרים בשטח בכל עניין ואירוע מבצעי.
"תחנות המשטרה חלשות ולא מסוגלות להתמודד עם אירועים כפי שראינו במאי"
האנשים שהיו בשטח מתארים שינוי דרמטי לטובה בתפקוד הכוחות, כאשר מג"ב נכנסו לתמונה. כמי שמכיר את מג"ב היטב – מה הסיבה לכך?
צריך להבין שהשגרה של המשטרה היא שגרה חלשה, כלומר תחנות המשטרה מקיימות שגרת חיים שמותאמת לפשיעה אזרחית עירונית. כשהתחילו המהומות בערים המעורבות, זה כבר אירוע בסדר גודל אחר, ותחנות השיטור לא היו מספיק חזקות כדי להיכנס בשלב הראשון של ההתפרעויות ולשנות את מאזן הכוחות בצורה אגרסיבית. כדי לבצע דבר כזה דרושה גמישות מבצעית. כלומר, להגיב מהר וחזק לאירועים – ואת זה אין למשטרה, ויש למג"ב.
זה רק עניין השגרה החלשה, או שיש כאן לזה קשר לאי משילות?
ודאי שיש קשר. הרי אין משילות בערים הערביות, וכשהמשטרה לא נוכחת בערים הללו – מוכרים נשק כמו עגבניות ברחוב. אתה יודע מאיפה הנשק הזה הגיע? הנשק לא מגיע רק ממדינות כמון ירדן ומצרים, הוא מגיע מצה"ל. כן, מצה"ל: הבסיסים לא שומרים על הנשקים שלהם ובאין מפריע בדואים יכולים להיכנס ולקחת נשקים שמגיעים אחר כך לכל דורש שמוכן לשלם סכום גבוה.
אילו פתרונות אפשר לגבש לקראת הסבב הבא בערים המעורבות?
כמו שאמרתי, תחנות המשטרה חלשות ומנהלות שגרת חיים שבה הן לא מסוגלות להתמודד עם אירועים כפי שראינו במאי. חוסר יכולת זה נובע גם מכך שתקציב המשטרה חסר ולא מושקע בהתאם בבניית יכולת מבצעית. לדעתי, צריך לארגן מחדש את התקציב ואת תחנות המשטרה, לבנות תבניות מבצעיות, להגמיש את היכולת המבצעית וככה התחנות יוכלו לעמוד באירועים בזמן אמת, כמו שראינו בערים המעורבות.
האם המודל של לוד, שבו יש סוג של משמר אזרחי, יכול לעבוד? בדומה ל"משמר לאומי" כמו בארה"ב?
זה נכון שבלוד ראינו חמ"לים אזרחיים שפעלו בשטח, אך האם משמר לאומי הוא הפתרון? בעיניי זה פתרון לא מספק, ובטח שלא פתרון שובר שוויון.
מה כן נכון לעשות?
כיום, המנהיגות הלאומית שלנו, הממשלה, חלשה. ביד אחת היא מקבלת החלטות שנועדו להבטיח שקט תעשייתי, וביד השנייה בודקת מה יש להאג להגיד ומחכה לראות את התגובה של הזירה הבינלאומית. הממשלה צריכה להפסיק לחשוש מהעולם הגדול. לעומת זאת, היא צריכה להראות יותר משילות, ויש למערכת הפוליטית כלים כדי להראות משילות. לצערי, הממשלה הנוכחית היא רקדנית סלסה: היא הולכת קדימה, אבל אז אחורה, ואז לצדדים – הכול בהתאם למה שאומרים בתקשורת. דבר אחד בטוח: בטווח הארוך המדינה כולה משלמת מחיר.
"להגיד שהמתח נובע מרקע חברתי-כלכלי זה פשוט שקר גס"
יש כאלה שטוענים שהמתח שהתפרץ במהומות מאי לא היה על רקע לאומני אלא על רקע חברתי-כלכלי. מה דעתך?
להגיד שהמתח נובע מרקע חברתי-כלכלי זה פשוט שקר גס. על מה אתם מדברים, "רקע חברתי-כלכלי"?! לכו לאוניברסיטאות, לכו לבתי המרקחת, לכו לסקטור הפרטי – בכל מקומות המפתח הערבים נמצאים באופן יחסי מבחינה סטטיסטית יותר מכל קבוצה אתנית אחרת. רוב האוכלוסייה הערבית מקיימת רמת חיים גבוהה. זה שיש שם מובטלים – נו, אז מה? יש גם יהודים מובטלים בלוד, אז הם יוצאים ומתפרעים?
"אין דבר כזה הסכם שלום עם פרטנר שמחנך את ילדיו בחינוך אנטי יהודי"
יש טענה שלפיה מה שקורה בערים המעורבות הוא בעצם תוצאה של שליטת ישראל ביהודה ושומרון. מה דעתך?
יהודה ושומרון הם ארץ אבותינו. הלב של המדינה, תרתי משמע. הדמויות שאנחנו קוראים עליהם בתנ"ך הלכו על אדמת יהודה ושומרון. על זה תוסיף את הסיבות האסטרטגיות והביטחוניות. יהודה ושומרון הן השכפ"ץ של מדינת ישראל, חגורת הביטחון של כפר סבא ותל אביב. אני אומר בצורה חד משמעית: מי שיפקיר את יו"ש, מסכן את הקיום היהודי בארץ ישראל.
ומה לגבי הסכם שלום?
אין שום הסכם עם הפלסטינים שיכול להתקיים. אין דבר כזה הסכם שלום עם פרטנר שמחנך את ילדיו בחינוך אנטי יהודי. זה לא משנה אם נמסור וכמה נמסור. יש פוליטיקאים שמנופפים בהסכמים ובתוכניות שלכאורה יובילו לשלום עם הערבים. זה מזכיר לי שצ'מברלין נופף במסמך שחתם עם היטלר לאחר ועידת מינכן.
אז מה הפתרון בסוגיית יהודה ושומרון: החלת ריבונות?
כן. אנחנו צריכים להפסיק לחשוש ולהחיל ריבונות יהודית שלמה בכל מדינת ישראל. זה חלק מקווי היסוד של תנועת הביטחוניסטים. אני אגיד לך יותר מזה: גם ערביי ישראל מבינים בתוך תוכם שזה יוביל לשיפור התנאים שלהם – כי האלטרנטיבה היא משטר של דאעש. רוצה הוכחה? עובדה שהם מתגייסים למשטרה ולצבא – הם רוצים להשתלב. אתה יודע שפעם הערבים ששירתו במשטרה היו מורידים את המדים בכניסה לכפר? היום לא. נכנסים לכפר בגאווה.
