הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה.
נושאים רבים מטרידים את מנוחתם של אזרחי ישראל בעת האחרונה. בראשם עומד, ככל הנראה, נושא הקמת הממשלה החדשה. נושא מטריד זה דחק לשוליים סוגיה מטרידה במלוא מובן המילה: ההטרדות המיניות במערכת הביטחון והצבא. סוגיה זו, שנעלמה כיומיים לאחר שפורסמה, ראויה לעיסוק מעמיק בכל ארגון ביטחוני או אזרחי שבו משרתות בנותינו החיילות, מתוקף החוק והשליחות שנטלו על עצמן. על כל הורה בר דעת לדעת ולהבין שהסבירות שבתו תחווה בעת שירותה הצבאי אירוע על רקע מיני הינו גבוה. מדובר במגמה מטרידה תרתי משמע, המוכרת בכל הצבאות המערביים שבהם שולבו נשים ובצער רב נמצאת בעלייה. על כך נדון ונרחיב עתה.
דוח מבקר המדינה
מבקר המדינה מתניה אנגלמן פרסם ב-28 בנובמבר דוח ביניים מיוחד בנושא “מוגנות משרתי החובה (חיילות וחיילים) ביחידות המשרד לביטחון הפנים”. הדוח עסק ברובו בסוגיית ההטרדות שחוו חיילות ששירתו ביחידות המשרד לביטחון הפנים בדגש על שירות בתי הסוהר (שב”ס), זאת לאחר שהנושא עלה לסדר היום הציבורי בעקבות חשיפת “פרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע”.
במסגרת הדוח נכתב מפורשות שעל פי מחקר שנעשה בצה”ל בשנת 2022 נמצא כי 33% מחיילות החובה ציינו כי מאז גיוסן הן הוטרדו מינית פעם אחת או יותר. רק 32% מהן דיווחו על כך לגורם טיפול רלוונטי. על פי ממצאי השאלונים, 49% מהחיילות המשרתות בצה”ל שדיווחו על הפגיעה היו שבעות רצון מהטיפול בתלונה, זאת לעומת 39% בקרב המשרתות בשב”ס ו-27% בקרב המשרתות במשטרה. עוד הובהר בדוח המבקר כי צה”ל אינו מפרסם לציבור את הסקרים שהוא עורך ואינו מציג בפני הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת את ממצאי הסקרים שערך בנושא.
הנתונים מצביעים כביכול על החמרה בהיקף ההטרדות המיניות, זאת לאחר שב-10 בספטמבר 2017 פורסם נתון על ידי העיתונאית גילי כהן מעיתון “הארץ”, הלקוח מתוך סקר פנימי שערך צה”ל בקרב אלפי חיילות וקצינות, ולפיו אחת מתוך שש חיילות הצהירה שחיילים, מפקדים או אנשי מילואים הטרידו אותה מינית בעת שירותה. לפי ממצאי הסקר, שפרטיו מתייחסים לשנת 2016, מרבית החיילות שדיווחו על הטרדות ציינו שהוטרדו יותר מפעם אחת: 6% מהחיילות ציינו כי הוטרדו פעמיים או שלוש במהלך שירותן הצבאי, ו-3% אמרו כי הוטרדו ארבע פעמים ויותר. הנתון האחרון, אף שהוא נמצא בטווח טעות הדגימה הסטטיסטית, הוא הגבוה ביותר שנמדד מאז 2004.
דוחות מצבאות זרים
בארצות הברית מפרסם הפנטגון מדי שנה דוח על מספר התקיפות המיניות המדווחות על ידי חיילים או עליהם. מכיוון שתקיפות והטרדות מיניות אינן מהפשעים שעליהם מרבים לדווח בהכרח, החלה מחלקה ייעודית בפנטגון לערוך סקר חסוי מדי שנתיים, כדי לקבל תמונה ברורה יותר בסוגיה. הסקר משנת 2018 מצא שיותר מ-20,000 משרתים דיווחו כי חוו סוג כלשהו של תקיפה מינית, אך רק שליש מהם הגישו דוח רשמי.
הנתונים בגרף מצביעים על 8.4% מהנשים ו-1.5% מהגברים בשירות פעיל שציינו כי חוו תקיפה או הטרדה מינית בשנת 2021. בהתבסס על שיעורים אלה, המחלקה העריכה כי מספר המשרתים שנפגעו עומד על 35,875.
מחקר של צבא ארה”ב שפורסם ב-1 בספטמבר השנה מצביע על עלייה בהיקף ההטרדות והתקיפות על רקע מיני בצבא ארה”ב ומגדיר את השנה הזו כגרועה ביותר בתחום. “יותר אירועים, פחות דיווחים, צניחה באמון במערכת כמי שתעשה צדק” – אלו הן המסקנות המרכזיות מהדוח השנתי האחרון של משרד ההגנה האמריקני למניעת תקיפה מינית. הסקר שמדד את שכיחות התקיפות המיניות הוכיח שלא רק שהיקף המעשים מצוי בעלייה, אלא שפחות בחרו לדווח על כך, ופחות תוקפים נענשו כדין בגין מעשיהם.
האומדנים הצביעו על כך שנשים בחיל הנחתים, המהווה צבא בפני עצמו, התמודדו עם מספר האירועים הגבוה ביותר בשנה החולפת – 13.4%, לעומת 10.7% בשנת 2018. בסך הכול, המחלקה ספרה 7,260 דיווחים על תקיפות מיניות בשנת 2021, מתוך כ-35,900 אירועים, בשיעור דיווח של 20%. מספר החיילים שדיווחו על תקיפה והטרדות מיניות זינק ב-26% בין 2020 ל-2021. עלייה זו מסמנת את הזינוק השני בהיקפו, מאז החלו במשרד ההגנה האמריקני לעקוב אחר דיווחים ב-2004, עם יותר מ-4,081 מקרים ביחס ל-3,250 מקרים בשנת 2020. הזינוק הגדול הקודם היה 51% בשנת 2013.
בצבא הבריטי נותרו התקיפות וההטרדות המיניות בעיה חמורה ונפוצה, שהטיפול בה מאתגר את מפקדי הצבא ומשרד ההגנה, כפי שעולה ממחקרי הצבא שפרסם מכון מחקר בממלכה. מאז שנת 2015, אוסף ומפרסם משרד ההגנה הבריטי נתונים סטטיסטיים על כל העבירות הנובעות מחוק עבירות מין 2003 (SOA 03) ועבירות מין המטפלות במלואן במערכת המשפט השירותית (SJS). כך למשל בשנת 2018 מספר מקרי האונס בצבא, שבהם דן בית המשפט, עמד על עשרה מקרים שמתוכם שלושה הסתיימו בהרשעה. בשנת 2019 עמד מספרי מקרי האונס על 15 שהביאו לשלוש הרשעות בדין, ובשנת 2021 עמד מספר מקרי האונס על 25 מקרים עם שש הרשעות.
סקר ההטרדות המיניות של הצבא עצמו משנת 2018 תיעד כי “התנהגויות מיניות ממוקדות” שגרמו למשיבות לחוש “כעס ועוגמת נפש”, עלו משמעותית מאז הסקר האחרון ב-2015. התנהגויות כאלה נעו בין הערות לא רצויות, נגיעה בעלת כוונה מינית, ניסיון לדבר על עניינים מיניים ועד לתקיפות מיניות. כך למשל 15% מהנשים דיווחו על יחס לא נאות כאמור על רקע מיני; 12% מהנשים שהשיבו אמרו שהיו קורבן למגע מיני מכוון; 7% על ניסיונות תקיפה מינית; 5% על תקיפות מיניות חמורות ו-3% דיווחו שהיו קורבן לאונס.
בשנת 2022 פורסמה גרסה מעודכנת של הסקר, שבו נצפתה עלייה משמעותית נוספת בדיווח על “התנהגויות מיניות ממוקדות”, שכללו גם טובות הנאה מיניות בכפייה ותקיפה. שיעור המשרתות שאמרו כי סבלו מחוויה בעלת גוון מיני שלילי בסקר זה עלה משמעותית: 35% מהנשים דיווחו על חוויה שלילית ושיעור מקרי האונס שנחשפו עלה ל-4%. הרוב המכריע (65%) לא סיפרו לאיש על החוויה השלילית שחוו – פנייה לעזרה מערוצי צבא רשמיים תוארה כ”מינימלית”. זאת מפאת חוסר אמון במערכת וביכולתה למצוא מענה הולם וצודק, כמו גם היעדר יכולת לטפל בנושא ברמת היעילות והאפקטיביות המצופה.
משרד ההגנה הבריטי פרסם במרץ השנה, סקר העוסק בהיקף ההטרדות המיניות בחיל הים וחיל הנחתים המלכותי לשנת 2021. מממצאי הסקר עולה כי 80% מהנשאלים חוו יחס בעל גוון מיני מילולי שלילי (כבדיחות, סיפורים וכיו”ב). התנהגות מינית שלילית (כהערות מיניות ממוקדות, נגיעות, הצעות ורצון ליצור קשר בעל גוון מיני, תקיפות פיזיות וכיו”ב) נחוותה על ידי 27% מהמשרתות, רק 43% מהנפגעות בחרו לדווח על יחס לא הולם לגורמים שונים ברמה הממונה.
על פי הנתונים בטבלה המצורפת: 9% מהמשרתות חוו תקיפה מינית; 9% מהמשרתות חוו יחס שלילי לאחר סירוב לקיים יחסי מין; 24% חוו ניסיון ליצירת מגע מיני/רומנטי שלא ברצונן; 27% חוו שפת גוף בעל גוון מיני לא ראוי; 42% חוו ניסיון ליצור שיח מיני לא רצוי; 49% חוו הערות מילוליות שליליות ועוד.
טבלה זו ממחישה את הגידול במספר האירועים על רקע מיני שחל בין השנים 2015 ל-2021 למרות מאמצים רבים המושקעים בהסברה ובאכיפה.
המלצות
מבקר המדינה אנגלמן ציין בדוח כי “פגיעות מיניות עלולות לגרום לעיתים נזקים קשים וארוכי טווח, ולערער באופן ניכר את תחושת השליטה של הנפגע בחייו ובגופו וכן את זכותו לפרטיות ולמרחב אישי מוגן. הנפגעים זקוקים לשם כך לתחושה של מוגנות – פיזית ורגשית – ובכלל זאת לדעת שהקהילה ומערכות האכיפה פועלות כמיטב יכולתן ליצור סביבה בטוחה, למנוע את הישנות הפגיעה ולמצות את הדין עם הפוגע. דברים אלו נכונים ביתר שאת שעה שמדובר בגופים האמונים על אכיפת החוק במדינת ישראל ובאוכלוסייה של חיילות וחיילים צעירים המבצעים את שירות החובה שלהם בארגונים היררכיים לצד משרתי קבע מבוגרים, והמשימות שמוטלות עליהם הן ברובן מאתגרות ומורכבות מהבחינה הנפשית”. המבקר אנגלמן מסיים בכך ש”על שר הביטחון, השר לביטחון הפנים, מפכ”ל המשטרה, נציבת שב”ס והרמטכ”ל, לפעול, כל אחד בתחומו, לתיקון הליקויים שהועלו בדוח זה בתחומי המוגנות והביטחון האישי של חיילות וחיילי החובה”.
מאחר שבצה”ל, כבצבאות מערביים זרים, ההסברה, האכיפה והענישה שהוחמרה כלפי סוררים לא הועילה רבות והמצב אף הוחרף בשנים האחרונות, מן הראוי לבחון אפשרויות נוספות.
מלבד פעילויות ההסברה והאכיפה המתקיימות בלאו הכי, יש לנקוט פעילות תכנונית וארגונית שתפריד בין שירות נשים לגברים ביחידות הלוחמות ותצמצם את הסיכון לפגיעה בנשים על רקע פיזיולוגי, מיני ומבצעי. זאת, נוכח ההכרח בהתאמת המסגרות הלוחמות לאתגר המבצעי, הסדרת מתארי פעילותן והתאמת אמצעי הלחימה לצורכיהן ולמאפייניהן המתבקשים. כך לדוגמה יש לאמץ ולהרחיב את המודל המתקיים בגדוד “איתם“ של חיל הגנת הגבולות זה למעלה מעשור שנים בהצלחה. גדוד זה מבצע פעילות ביטחון שוטף בשילוב יכולות איסוף קרבי לאורך גבולה הדרומי של מדינת ישראל, על בסיס לוחמות בלבד, וזוכה להצלחות מבצעיות. מדוע זה לא יאומץ מודל זה בעבור לוחמות נוספות ביחידות אחרות ובכך יביא למיצוי כישוריהן ויאפשר להן ולאוכלוסיות נוספות (כחרדים, בני ישיבות ובני מיעוטים) לשרת באופן הולם, ראוי ומכבד?
הקמת יחידות מעורבות נוספות בצה”ל והחלטה לשלב נשים לוחמות ביחידות נוספות כבחי”ר, שריון ועוד מתעלמת לכאורה ממגמת העלייה בהיקף ההטרדות והתקיפות המיניות. תחת זאת מוגבר העיסוק בסוגיות של שוויון מגדרי מאולץ, ביטול השונות הרלוונטית והתעלמות מסוגיות מבצעיות הנפגמות בשל קיומו של מתח מיני, היסח הדעת ופגיעה בלכידות הלוחמים בסדיר ובמילואים. הקמת יחידות מעורבות נוספות וכפיית שילובן של לוחמות ביחידות לוחמות קיימות שבהן משרתים לוחמים בלבד, בניגוד להיגיון הבריא שהוביל צבאות מאז ראשית האנושות ועד כה, משולה לדליקה שאליה שופכים עוד ועוד דלק בתקווה שזו תיכבה במהירה מבלי להבין את הסכנה בהתגברות הדליקה ובהתפשטותה.
במסגרות וביחידות שבהן הפרדה מגדרית אינה בת יישום מסיבות מבצעיות, תשתיתיות ואחרות, יש להגביר את פעילות הבקרה, הפיקוח והאכיפה על ידי מפקדים, גברים ונשים כאחד, ולא להסתפק בקצינה ממונת יוהל”ם (יועצת הרמטכ”ל לענייני מגדר – תפקיד בכיר הפתוח לקצינות בלבד) אחת בלבד בכל יחידה.
נוסף על כך מומלץ כי צה”ל יחשוף את נתוני האמת בנדון בחתך יחידות, חילות ואגפים, על מנת לאפשר טיפול שורש בסוגית ההטרדות והתקיפות המיניות ומציאת פתרונות ומענים מקצועיים הולמים. הסתרת הנתונים אינה מעידה בהכרח על חוזקה אלא להפך – מעלה תהיות ומעוררת חששות בקרב כל הורה החרד לשלום בניו ובנותיו כאחד. כן ייתכן שבעצם הסתרת המידע ובקידום המענה הראוי יש משום פגיעה ביכולת לשלב אוכלוסיות נוספות בשירות צבאי משמעותי ומכבד, לתשומת לב ה”קברניטים”.
סיכום
“ואלס להגנת הצומח” הוא פזמון שכתבה והלחינה נעמי שמר ז”ל, וידוע בביצוע של להקת הנח”ל. השיר המוכר למרבית מפקדי צה”ל ואזרחי המדינה הוותיקים עסק בסוגיית ההטרדות המיניות כבר בשנת 1967 עת הושמע לראשונה. שמו של השיר עלול להטעות את הקורא ועל כן מומלץ להאזין לו במלואו או לפחות לקרוא את מילותיו, שהרי המשוררת כתבה אותו כשיר העוסק בהטרדות מיניות בצבא. השיר מדבר מנקודת מבטה של חיילת המספרת על הימצאותם של חוקים רבים להגנת פרחי הבר בארץ, אך אין שום טיפול אפקטיבי כנגד חיילות המוטרדות מינית, תופעה שהייתה ונותרה נפוצה גם בתקופה זו, למרות החשיפה שלה היא זוכה בדורנו.
האם כל שנותר לנו הוא להמשיך לשיר מהיציע, או שמא נדרש הצבא לעשות מעשה נחוש, אמיץ ומתבקש לשם הסדרת השירות המשותף או המופרד, כך שהיחידות יהוו בית בטוח למשרתות ולמשרתים כאחד, ויותירו את מחננו קדוש, ללא התערבות בג”ץ וארגונים זרים?
שירה של נעמי שמר מסתיים במילים שראוי כי יילמדו ומהן יופקו הלקחים, למען שלומן וביטחונן של בנות ישראל וחיילות צה”ל באשר הן: “הסתכלו מה שקורה לי בדרך: כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר. לו הייתי חיה או פרח, אז היה מצבי אחר!”
