בשבועות האחרונים התרחשו מספר אירועים חריגים שחייבים לתפוס את תשומת ליבנו. בחודש ספטמבר חשפו כוחות הביטחון חוליית מחבלים באזור רמאללה שעסקה בייצור רקטות. כמה ימים לאחר מכן אותרה רקטה מאולתרת בשטח פתוח בטול כרם, ובערב יום כיפור אותרו באזור רמאללה עוד 15 רקטות, שעל חלקן הורכב גם חומר נפץ. בהמשך חודש אוקטובר, שב"כ וצה"ל סיכלו הברחה גדולה של אמצעי לחימה מתקדמים שהגיעו מאיראן ויועדו לפעילי טרור באזור, ובהם מוקשים, רקטות נ"ט, רחפנים, רימונים וכלי נשק.
חשיפת החוליות, הרקטות ואמצעי הלחימה היא קריאת השכמה לכל מי שחושב שלא נשקף איום ממשי מגזרת יהודה ושומרון, או סבור עדיין שהרשות הפלסטינית היא גוף שלטוני מתון ולגיטימי.
המערכה על ארץ ישראל – משמעות איום הטרור ביהודה ושומרון
תפיסת הרקטות ביהודה ושומרון מעידה על מאמץ מאורגן של חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגונים פלסטיניים נוספים לייצר רב-זירתיות שתסיט את תשומת הלב של ישראל מהמאמץ מעזה. במציאות שבה חיזבאללה הובס, ושבה סוריה והמיליציות בעיראק ואיראן מחוץ לתמונה, הפלסטינים מבינים שהסיכוי היחיד לפצל את המאמצים הישראליים ליצירת מציאות חדשה בעזה טמון בהדלקת יהודה ושומרון.
התופעה הזו מחדדת הבנה אסטרטגית עמוקה, שעליה התריעה תנועת הביטחוניסטים כבר מזמן: לצד המערכה מול התמנון האיראני וזרועותיו, שישראל כבר צברה בה הישגים משמעותיים, מתנהלת מערכה משמעותית לא פחות – המערכה על ארץ ישראל. המערכה הזאת לא מכירה גבולות ירוקים, ומתנהלת בכל המרחב הארץ-ישראלי – בנגב, בגליל, בערים המעורבות וביהודה ושומרון. היא מאופיינת בהשתלטות על קרקעות, בפרוטקשן, בבניית תאי טרור, בהברחת נשקים, ועכשיו גם בייצור רקטות.
הימצאות רקטות ביהודה ושומרון אינה עניין של מה בכך. אזור יהודה ושומרון שולט באופן מוחלט על מישור החוף, ובכך יש לו יתרון טופוגרפי מובהק. נוסף על כך, הוא נמצא בסמיכות לערים מרכזיות בארץ כמו כפר סבא, רעננה ותל אביב. מערכות ההגנה שעליהן הסתמכנו עד כה, כמו כיפת ברזל ומערכות לייזר שמתחילות להיכנס לשימוש מבצעי, לא יכולות לפתור את הבעיה, כי אי אפשר לקבל מצב שבו ליבת הארץ שהיא גם ליבת הכלכלה הלאומית תהיה תחת איום יומיומי של ירי רקטות. יתרה מזאת, מאיו"ש נשקף גם איום של טילים נגד טנקים (נ"ט) וטילים נגד מטוסים (נ"מ) – איום שמולו מערכות ההגנה הקיימות לא רלוונטיות. הדרך היחידה להתגונן מפני ירי נ"ט ונ"מ היא באמצעות מערכות הגנה שמותקנות על כלים ספציפיים – כמו מערכת מעיל רוח שמותקנת על טנקים. כיוון שאין לנו אפשרות להתקין מערכת הגנה מפני טילי נ"ט על כל בניין בישראל, זהו איום שאי אפשר להכיל ושפשוט לא יכול להתקיים.
אפס סבלנות לאיומים: הצעדים שיש לנקוט באיו"ש
במשך שנים יהודה ושומרון לא הצליחה להפוך לזירה רקטית כמו עזה הודות לשני גורמים חשובים: חופש הפעולה המוחלט של צה"ל, שמאפשר סיכול מוקדם של תשתיות טרור, והמסה ההתיישבותית באזור שמהווה מכפיל כוח ביטחוני. גם עכשיו, כשמתגלות שם יכולות רקטיות, הן עדיין רחוקות מאוד מהבשלות של היכולות שראינו בעזה – אולם אסור לטעות ולחשוב שהגזרה הזאת שקטה.
האירועים האחרונים מדגישים לא רק את גודל האיום שנשקף מאיו"ש, אלא גם את מידת הדחיפות שלו. השנתיים האחרונות היו כר פורה עבור קיני הטרור שיושבים בערי יהודה ושומרון: הקשב והמשאבים של מדינת ישראל ושל צה"ל הופנו לעזה ולצפון; מקורות חיצוניים, שבראשם איראן, הפנו יותר ידע ואמצעים לאיו"ש; ולאחרונה היינו עדים לגל של הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, שתרם גם הוא להרמת הראש של המחבלים.
אין ספק שמדינת ישראל חייבת לפעול במהירות ובנחרצות. ברגע שנסיים לפרק את חמאס ולפרז את הרצועה, נהיה חייבים להפנות את מרכז הכובד המודיעני והמבצעי לגזרת איו"ש, ולהגדיל באופן משמעותי את הסד"כ הצבאי שנמצא שם. כמו כן, נידרש להיקפי פעילות רחבים בהרבה, שיכללו חיסול מוחלט של כל תשתיות הטרור, פירוק מחנות הפליטים שנותרו שם, סגירה הרמטית של גבול ירדן וגבול מצרים, ומענה מקיף לאיום הרחפנים שמציף את מדינת ישראל בנשקים ובסמים. נוסף על כך, נצטרך להתחקות אחר מקורות המימון של ארגוני הטרור שפועלים שם, ולחתוך את צינור אספקת הכספים. בד בבד, עלינו להמשיך לחזק את כיתות הכוננות ביישובים ולהבטיח שהן יהיו מוכנות להתמודד עם תרחישים ביטחוניים שונים, וכן להרחיב את ההתיישבות במרחב התפר, מאחר שההתיישבות מחזקת את השליטה על המרחב ומצמצמת את היכולת להקים תשתיות טרור ולבצע הברחות.
צעד נוסף וחשוב לא פחות שמדינת ישראל צריכה לנקוט הוא להתחיל להעמיד חלופות ראויות לרשות הפלסטינית. הגוף הזה לא רק שאינו מצליח להוקיע את הטרור שצומח בשטחים שתחת אחריותו, אלא הוא גם מגבה ומעודד אותו, ובכך מתפקד כגוף טרור בעצמו.
מה שרע לעזה, רע גם לאיו"ש: החלופות לרשות הפלסטינית
הקונספציה העמוקה מול חמאס בעזה זהה לקונספציה שיש עד היום לגבי הרשות הפלסטינית באיו"ש – קונספציה שיוצאת מנקודת הנחה שאם רק נדאג להם כלכלית ונספק להם שטחים, לא יהיה להם אינטרס להילחם בנו.
בפועל, בשנים שחלפו מאז החתימה על הסכמי אוסלו קיבלנו עוד ועוד הוכחות לכך שהרשות הפלסטינית, כמו חמאס, היא גוף טרוריסטי שחזונו השמדת מדינת ישראל – וכשזה החזון, אז רווחת האוכלוסייה היא יעד משני שכמעט שלא מוקצים אליו משאבים. גם ספרי החינוך הנלמדים ברשות הפלסטינית, כמו ספרי הלימוד בעזה, מסיתים באופן שיטתי נגד יהודים ונגד מדינת ישראל. ואפילו המפות שנמצאות ברשות הן מפות שבהן מדינת ישראל כלל לא קיימת.
עוד יש לזכור כי מפעל המנהרות בעזה ובניין הכוח האדיר שנבנה שם החלו עוד בתקופה שהרשות שלטה ברצועה, ושאת גלי הפיגועים ביהודה ושומרון שהתרחשו באינתיפאדה השנייה הרשות היא זאת שהובילה. גם היום אנחנו ממשיכים לראות איך הרשות מממנת מחבלים במיליארדים, ופועלת בזירה הבינלאומית כדי לייצר דה-לגיטימציה לישראל וללבות אנטישמיות.
ממשלת ישראל כבר מבינה היטב שהרשות הפלסטינית שואפת להשמדת ישראל, ולכן הודיעה שהרשות לא תשלוט בעזה, ממש כפי שחמאס והג'יהאד הפלסטיני לא ישלטו שם. ההחלטה הזאת צודקת כמובן, אבל מעוררת שאלה חשובה: אם הרשות לא יכולה להיות בעזה כי היא גוף טרוריסטי, מסית ומושחת, מדוע היא יכולה להיות ביהודה ושומרון?
מול השאלה הזאת נשמעת לא פעם הטענה שהרשות היא גוף גרוע, אבל שהיא הרע במיעוטו. אנחנו כאן כדי לומר אחרת – הרשות היא לא הרע במיעוטו. יש פתרונות אחרים, טובים בהרבה.
תוכנית האמירויות, גרסת יו"ש: כך ייראה שלטון מבוסס חמולות
ניסיונות העבר מוכיחים שמי שצריך לשלוט על פלסטינים הם הפלסטינים, ולכן, ממש כפי שמדינת ישראל מנסה לקדם בעזה חלופה שלטונית מבוססת חמולות, כך גם באיו"ש צריך לקדם חזון שיוביל לשלטון דומה. הרעיון שאנחנו בתנועת הביטחוניסטים מציעים הוא "תוכנית האמירויות", שאותה פיתח א"ל (מיל') ד"ר מרדכי קידר, מזרחן וחבר התנועה. הרעיון המסדר של התוכנית הוא לחלק את החברה הפלסטינית ביו"ש ובעזה לשמונה אמירויות בשליטת ראשי החמולות. האמירויות יזכו לאוטונומיה מסוימת, ויתפקדו כמעין ערי מדינה.
לחמולות יש שני יתרונות ברורים על פני הרשות הפלסטינית – ראשית, החמולות אינן גוף טרוריסטי עם שאיפות להשמדת ישראל, אלא הנהגות פרגמטיות שמעוניינות בדו-קיום. שנית, החמולות זוכות לתמיכה ציבורית רחבה, בשונה מהרשות ששולטת באופן בלתי חוקי ונגד רצון הרוב, ועל כן היכולת שלהן לנהל את ענייני הפנים ביו"ש גבוהה בהרבה.
כשבוחנים את המצב בעזה, רואים שמודל החמולות כבר עובד מצוין באזורים שבהם צה"ל שולט. עם זאת, באזורים שעדיין נמצאים בשליטת חמאס אי אפשר להחיל אותו כיוון שחמאס מחסל את החמולות. לכן, בעזה צריך קודם כול למוטט את חמאס ולפרז את הרצועה, ורק אחר כך אפשר יהיה לבסס הנהגה חדשה.
באיו"ש, לעומת זאת, המצב הוא שונה. יש אזורים שבהם אפשר להחיל את מודל החמולות כבר עכשיו, גם בלי להוריד את הרשות מהשלטון, כמו נפת חברון ויטא. למעשה, התנועה באיו"ש צריכה להיות הפוכה מזו שבעזה – קודם יתבסס שם שלטון החמולות, וזה כשלעצמו כבר ימוטט את הרשות.
אם תקום אמירות בחברון שתיהנה מחופש שלטוני ומיחסים כלכליים פורים עם ישראל, זה כבר יכשיר את הלבבות להקים אמירויות נוספות, כי כל עיר באיו"ש תעדיף להידמות לחברון ולא להישאר תחת רשות מושחתת וטרוריסטית.
לא נגמרו לנו קונספציות להתעורר מהן
אחד האתגרים הגדולים לאחר סיום המלחמה בעזה יהיה להסיט במהירות את כובד המשקל לזירות בוערות אחרות, שבראשן הזירה הקרובה אלינו ביותר – איו"ש. רוב הציבור כבר מבין היטב את פוטנציאל האיום שנשקף מיהודה ושומרון, בוודאי מאז הימצאות הרקטות ואמצעי הלחימה ברמאללה וטול כרם. עם זאת, לא כולם מבינים עדיין את חלקה של הרשות הפלסטינית כמחוללת טרור.
ההתעוררות מהקונספציה של חמאס גבתה מאיתנו מחירים קשים מנשוא. מוטב שנתעורר מהקונספציה של הרשות לפני שיקרה דבר דומה גם במרכז הארץ, ובקנה מידה גדול בהרבה.
