נאום המלך – גרסת עבדאללה השני

מלך ירדן, עבדאללה השני, עלה לכס המלוכה בירדן בפברואר 1999 לאחר מות אביו המלך חוסיין, וכבר בספטמבר אותה שנה נאם את נאומו הראשון בפני העצרת הכללית ה-54 של האו"ם. כפי שציין המלך בפתח נאומו בשנת 2024, הוא נואם מעל בימה זו במשך למעלה מרבע מאה. במהלך כל אותן השנים, חוזר המלך על המסר לפיו ירדן תתמוך בסוריה ובלבנון "עד שיקבלו בחזרה את מלוא הזכויות והאדמות" במשא ומתן התקוע לשלום עם ישראל, וכן על ההבטחה "להמשיך ולתמוך בפלסטינים עד שיקימו את מדינתם העצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה, כאשר ירושלים היא בירתה".

התמלילים הרשמיים והמלאים של נאומיו מפורסמים באופן קבוע באתרים רשמיים בירדן, כגון האתר הרשמי של המלך, האתר הרשמי של חצר בית המלוכה, העיתונות הרשמית וכמובן באתרי האו"ם.

בעקבות נאומו האחרון בעצרת האו"ם ה-81, ב-22 בספטמבר 2026, סברו רבים כי המלך מקצין ביחסו כלפי ישראל והופך עוין יותר מבעבר. במאמר זה נסקור את נאומיו מהעצרת ה-75 של האו"ם בשנת 2020 ועד לנאום האחרון, על מנת לבחון טענה זו.

ניתוח והשוואת מגמות בין הנאומים (2020-2026)

הנאומים מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם משקפים את הטלטלות והמשברים שחווה העולם ככלל והמזרח התיכון בפרט, בשש השנים האחרונות. ממשבר הבריאות העולמי של מגיפת הקורונה, דרך משבר האקלים ועד למשברים ביטחוניים, עימותים צבאיים ומלחמות אזוריות.

נאום המלך בשנת 2020 (העצרת ה-75) נסב בעיקר סביב סוגיית האקלים ומגיפת הקורונה, לצד הצורך בשיתוף פעולה עולמי לשם מיגורה. כמו כן עסק בצורך להבטיח בטחון תזונתי עולמי בתקופה זו, עם דגש על הפליטים, בכוונו לפליטים הסורים שהציפו את ירדן מאז פרוץ האביב הערבי ב-2011. ביחס לסכסוך הערבי – ישראלי והסוגיה הפלסטינית ובכללה ירושלים, קרא המלך לקידום פתרון שתי המדינות.

נאום המלך בשנת 2021 (העצרת ה-76) נסב בעיקר סביב ההתאוששות ממגיפת הקורונה ושיקום הכלכלה. הודגשו הצורך בשיתופי פעולה אזוריים, ככלי לשמירת היציבות האזורית, והצורך לתמוך ב5.7 מיליון פליטים "פלסטינים", באונר"ע ובארגוני סיוע בינלאומיים לפליטים. ביחס לסכסוך הערבי – ישראלי קרא המלך לחידוש המו"מ סביב הסוגיה הפלסטינית וציין את האפוטרופסות ההאשמית – ירדנית על המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים במזרח ירושלים.

נאום המלך בשנת 2022 (העצרת ה-77) נסב תחילה סביב משבר האנרגיה והמזון בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בהמשך דבריו קרא המלך לקהילה הבינלאומית שלא לשכוח את הדאגה לפליטים הסורים, למרות המשבר באירופה, בעיקר בשל העובדה כי 1.3 מיליון מהם מצאו מיקלט בממלכה והתקציבים שהופנו עבורם דוללו. ביחס לסכסוך הערבי – ישראלי דרש המלך לקדם את פתרון שתי המדינות, לשמור על הסטאטוס קוו בירושלים ובתוך כך על זהותה המוסלמית והנוצרית.

נאום המלך בשנת 2023 (העצרת ה-78) נסב בעיקר סביב משבר הפליטים העולמי וקריסת מימון סוכנויות הסיוע, בדגש על אונר"ע. המלך הבהיר כי ירדן הגיעה לקצה גבול היכולת בקליטת פליטים ללא תמיכה הולמת ומתמשכת ממדינות העולם. ביחס לסכסוך הערבי – ישראלי הזהיר המלך מפני "פיצוץ" קרוב בשל היעדר אופק מדיני, שלילת זכויות מהערבים, פגיעה במשאבי אונר"ע המשפיעים על חינוך הצעירים, והמשך הבנייה היהודית ביהודה ושומרון.

נאום המלך בשנת 2024 (העצרת ה-79) נסב בעיקר סביב המלחמה ברצועת עזה, שפרצה זמן קצר לאחר תום העצרת ה-78 של האו"ם ב-7 באוקטובר 2023. המלך יצא במתקפה חסרת תקדים בחריפותה על מדינת ישראל, בה הזהיר מפני גלישה למלחמה אזורית כוללת ופגיעה ביציבות הגבולות. כן טרח הוא לגנות בחריפות את הפגיעה באזרחים בעזה וביו"ש ודרש הפסקת אש מיידית וקבועה. בדבריו הדגיש את הקווים האדומים של ירדן: לא לעקירת ערבים מיו"ש ועזה, לא לגירוש ערבים ולא לירדן כמולדת חלופית עבורם, בנוסף לשמירת מעמדה של ירדן בירושלים.

נאום המלך בשנת 2025 (העצרת ה-80) היווה את נקודת המפנה הרטורית המשמעותית ביותר, שקישרה בין הנימה המזהירה של 2024 לדרישות התקיפות שעתידות היו להישמע בנאום האחרון, בשנת 2026. המלך פתח את נאומו באמירה חריגה לפיה ההתפתחויות בשטח גורמות לו "לפקפק בערכן ובתועלתן של מילים". הוא הדגיש כי העצרת הכללית מציינת 80 שנה להיווסדה, אך העולם נכשל במניעת המשבר ההומניטרי החריף במזרח התיכון. המלך הדגיש את המעמסה ההולכת וגוברת על ירדן והמדינות השכנות המארחות מיליוני פליטים בעל כורחן, והזהיר מפני קריסה הומניטרית רחבה יותר אם הקהילה הבינלאומית תמשיך לגלות אדישות. בהתיחסו לסכסוך הערבי – ישראלי ו"הסוגיה הפלסטינית", כרך המלך את עזה עם יהודה ושומרון יחדיו: "עזה והגדה המערבית אינן סיפורים נפרדים". המלך הביע עמדה נחרצת לפיה המתרחש בעזה וביו"ש הוא חלק מאסטרטגיה ישראלית אחת, והפציר בעולם להפסיק להתייחס אליהן כשתי זירות מנותקות זו מזו. בנוסף, מחה המלך על ההרס, העקירה ושלילת הזכויות של "הפלסטינים".

נאום המלך בשנת 2026 (העצרת ה-81) הביע קריסת אמון במערכת הבינלאומית ואת הצורך בנקיטת סנקציות משמעותיות על ישראל, בשל פעולותיה ביו"ש והפרות החוק הבינלאומי ברצועת עזה, לכאורה. בדבריו הדגיש את הצורך בהגנה על חופש העיתונות באזורי עימות, כל זאת בעודו רומס ברגל גסה את העיקרון עליו הוא מדבר בממלכתו. בנוסף הגדיר המלך את ההתרחשויות בדרום סוריה, הכוללות איום על משק המים הירדני והברחות הסמים והנשק לממלכה, כסוגיות מהותיות המסכנות את הביטחון הלאומי הירדני.

השינויים בנאומי המלך

רטוריקה – הרטוריקה של המלך עברה מדיפלומטיה מתווכת ומפייסת בשנים 2020 – 2023, בהן התמקד במשברים גלובליים כדוגמת הקורונה והפליטים, לטון תקיף, ביקורתי ומזהיר בשנים 2024–2026. בנאומיו האחרונים, האשים המלך את הקהילה הבינלאומית ב"סטנדרטים כפולים", תוך שמוציא הוא את עצמו מהכלל ונתפס גם בעיני בני עמו "כטובל ושרץ בידו". המלך הבהיר כי האיומים בגבולותיה של ירדן, מצד המתרחש בדרום סוריה ומצד הלחץ הכלכלי והביטחוני הישראלי ביו"ש, הפכו לאיומים על ביטחונה הלאומי של הממלכה.

בשנים 2020 – 2023 התמקד המלך בפתרונות דיפלומטיים למשברים חובקי עולם כמשבר האקלים, הקורונה והפליטים, לצד הצורך בשיתוף פעולה אזורי. מעת שפרצה מלחמת התקומה, מייד לאחר מושב האו"ם ה-78, עבר המיקוד בנאומו ב-2024 לבלימת המלחמה בעזה, ובשנת2025 הפך הטון לייאוש מוחלט מדיבורים ודרישה נוקבת למעשים, נגד ישראל כמובן. הקו הקיצוני המשיך בנאומו במושב האחרון, בו דרש המלך באופן ברור הטלת סנקציות, אמברגו נשק ובידוד דיפלומטי על ישראל.

משך ומיקוד – אחת מהנקודות הבולטות, בהשוואה בין הנאומים בשש השנים האחרונות, היא העלייה ההדרגתית באורך הנאומים משנת 2020 עד 2024, ירידה בשנת 2025 ולאחריה קפיצה חדה ב-2026.

הנאום בשנת 2020 הוקלט מראש ושודר בפני המליאה. היה זה הנאום הקצר ביותר בסדרה וארך 7:01 דקות ברוטו ו-6:06 דקות נטו, מתוכן הוקדשה כדקה לסוגיית הסכסוך הישראלי – ערבי ("פלסטיני") ותהליך השלום, שהן כ-14.3% ממשך הנאום הכולל. הסכסוך אינו המוטיב המרכזי בנאום, אלא מוצג לקראת סופו במסגרת הרחבה של אתגרים בינלאומיים המחייבים שיתוף פעולה. הטון בנאום הוא ממלכתי, גלובלי ואופטימי. אין כמעט שימוש בשפה מאשימה והדגש הוא על "אנחנו": שיתוף פעולה ואחריות משותפת לפתרונות.

הנאום בשנת 2021 היה מוקלט אף הוא, ושודר במליאה. באותה שנה הגביל האו"ם את משך ההצהרות ל-15 דקות, מתוכן ניצל המלך 9 דקות ברוטו ו-8:07 דקות נטו. משך הזמן שהקדיש לסכסוך הישראלי – ערבי ובכלל זאת למצב ברצועת עזה, אונר"ע ופתרון שתי המדינות היה כ-2:30 דקות שהן 17% מזמן הנאום הכולל. בנוסף הקדיש עוד דקה שלמה, המהווה 7% מזמן הנאום הכולל, למעמדה של ירושלים. גם נאום זה לא החל בסוגיית יחסי ישראל והערבים, למרות שהסכסוך קיבל מקום ברור ומודגש יותר מבעבר. הביקורת קיימת, אך עודנה עטופה במסגרת הדיפלומטית של "פתרון הסכסוך".

הנאום בשנת 2022 חזר להיות פרונטאלי מעל בימת האו"ם בניו יורק. בשל כך, לשפת הגוף ולטון הדיבור היה ערך מוסף ומשמעותי, הנבדל משני הנאומים המצולמים בשנתיים שקדמו לנאום זה. זמן הנאום הכולל היה 11:20 דקות ברוטו ו-10:50 דקות נטו. משך הזמן שהקדיש המלך בנאומו לסכסוך הישראלי – ערבי ולסוגיית ירושלים עמד על כ-4 דקות שהן 35.3% מזמן הנאום הכולל וכ-37% מהנטו. הטון עודנו דיפלומטי ומאחד, כשהמלך מדבר בעיקר על הצורך לבנות שותפויות בינלאומיות, לסייע בנושאי המשברים הבינלאומיים והפליטים בעיקר, ולהחזיר את תהליך השלום במזרח התיכון למסלולו.

הנאום בשנת 2023 ארך 11:40 דקות נטו. שש הדקות הראשונות של הנאום עסקו בסוגיית הפליטים הסורים בעיקר, המטרידה את ירדן עד מאד, נוכח הקיצוץ בתקציבי הסיוע הבינלאומיים. הסכסוך הישראלי-ערבי מודגש בחלקו המרכזי של הנאום ביתר שאת, תוך שימוש בטון תקיף ומילים חריפות יותר נגד ישראל ביחסה לערבים ה"פלסטינים". המלך הקדיש בנאומו 4:07 דקות לנושא הסכסוך הישראלי – ערבי והשלכותיו, שהן 35.3% מזמן הנאום הכולל.

הנאום בשנת 2024 היה לנקודת המיפנה המשמעותית ביותר בנאומיו של המלך עבדאללה. זהו הנאום הראשון של המלך באו"ם לאחר טבח ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת התקומה, על כן השינוי בתוכן ובטון הדברים היה דרמטי ואף צפוי במידה מסויימת. למרות האמור, עצמת ההסתה וההקצנה בדברים שנאמרו נגד ישראל מעל בימת האו"ם, היתה חריגה מאד ביחס למסרים בעבר, ולמשך הזמן בו עסק המלך בסוגיות הקשורות לסכסוך מעל אותה במה. ראוי לציין כי התבטאויות בכירי ההנהגה הירדנית, בתקופה שקדמה לעצרת האו"ם ה-79, יכלו להעיד כי נאום המלך לא יהיה מתון כלל ועיקר.
במשך 16:30 דקות ברוטו ו-15:34 דקות נטו, כמעט 100% מהזמן, נאם המלך על השלכות המלחמה ברצועת עזה, ביו"ש ובירושלים, כחלק מהסכסוך הישראלי – ערבי המחויב בפתרון. כבר בתחילת הנאום עסק המלך במשבר ברצועת עזה ואמירותיו הוטחו באופן מוקצן: "האו"ם נמצא תחת מתקפה" מצד ישראל.
המלך כרך בנאומו התקיף גם את הסבל של הערבים ביו"ש, סירב להשלים עם החידלון המופגן של אומות העולם ביחס ל"היקף הטרור חסר התקדים… מעבר לכל הצדקה" בו נקטה ישראל בהתקפותיה על עזה, רמת ההרס וההרג שלא היה כדוגמתם במלחמות בעידן הנכחי, לדבריו.
משך הזמן בו הזכיר את הטבח שביצע החמאס באזרחי ישראל ה-7 באוקטובר והגינוי לו נמשך 10 שניות לכל היותר. היה זה רק כדי לצאת ידי חובה, במהלך שטף עלילות הדם נגד ישראל, שהואשמה בהיותה פושעת מלחמה וסכנה ליציבות האזור: "ממשלת ישראל הביאה לאחד משיעורי התמותה המהירים ביותר בסכסוכים האחרונים, לאחד משיעורי הרעב המהירים ביותר שנגרמו כתוצאה ממלחמה, לקבוצה הגדולה ביותר של ילדים קטועי גפיים ולרמות הרס חסרות תקדים. ממשלת ישראל הזו הרגה יותר ילדים, יותר עיתונאים, יותר עובדי סיוע ויותר אנשי רפואה מכל מלחמה אחרת בעת האחרונה. ובואו לא נשכח את ההתקפות על הגדה המערבית. שם, מאז ה-7 באוקטובר, ממשלת ישראל הרגה יותר מ-700 פלסטינים, ביניהם 160 ילדים. מספר הפלסטינים המוחזקים במתקני מעצר ישראליים עולה על 10,700, כולל 400 נשים ו-730 ילדים. למעלה מ-4,000 פלסטינים נאלצו לעזוב את בתיהם ואדמותיהם. אלימות מתנחלים חמושים זינקה. וכפרים שלמים נעקרו מבתיהם. בירושלים, הפרות בוטות של הסטטוס קוו ההיסטורי והמשפטי באתרים קדושים למוסלמים ולנוצרים נמשכות ללא הפוגה, תחת חסותם ועידודם של חברי ממשלת ישראל. כדי להבהיר, זה בגדה המערבית, לא בעזה. כמעט 42,000 פלסטינים נהרגו מאז ה-7 באוקטובר…".
בהמשך הדגיש המלך את ההכרח לסיים את המלחמה והזכיר במשפט את השבת החטופים והעצורים, הבהיר כי פתרון שתי המדינות, הינו הפתרון היחידי שעל מדינות העולם לקדם באומץ. זהו נאום תקיף ביותר, הגובל בהסתה פרועה במזיד נגד ישראל, פחות משנה לאחר הטבח. הנאום הבליע כמעט לחלוטין את הפגיעה בחייהם של אלפי ישראלים, בה בעת שהעצים את הפגיעה בערביי עזה ויו"ש, ללא אבחנה כלל בין התוקף למותקף, בין מחבלים לאזרחים תמימים לכאורה, תוך הצגת נתונים חלקיים, מסולפים ושקריים.
הרטוריקה בנאום זה השתנתה מדיפלומטיה רכה לדברי תוכחה קשים הקוראים לפעולה נגד ישראל. הטון, שפת הגוף של המלך והמסר בדבריו היו תקיפים וביקורתיים יותר מבעבר, במטרה לזעזע את אומות העולם ולקרוא לפעולה מיידית, להוכיחן על הכשל הערכי – מוסרי – משפטי העמוק ביחסן לסכסוך במזרח התיכון ולישראל התוקפנית בפרט.

הנאום בשנת 2025 ארך 12:15 דקות נטו, רובן ככולן הוקדשו לסכסוך הערבי – ישראלי, לתקיפת ישראל ומדיניותה והעצמת הסבל של הערבים לאורך שנות הסכסוך. פתיחת הנאום עצמה מעידה על שינוי הטון: המלך אמר שהוא שב לאו״ם בכדי לדבר על אותו הנושא: "הסכסוך במזרח התיכון", ומעלה את השאלה מה ערכן של מילים מול המציאות: "עוד שנה, עוד עצרת כללית של האו"ם, ועוד הזדמנות שבה אני עומד לפניכם כדי להתייחס לאותה סוגיה: הסכסוך במזרח התיכון". המלך השתמש בניגוד בין "Never again" לבין "yet again" כדי לתאר את חוויית "הפלסטינים" במלחמה הנכחית בפרט ובמהלך הסכסוך ככלל, בפראפרזה על הציווי היהודי "לעולם לא עוד" לאחר השואה.
להבדיל מנאומו הקודם של המלך, הפעם הטון רגשי יותר, רטורי ומאשים. ישנם פחות תאורי מלחמה ועיסוק מוגבר בסוגיית "האחריות": מי מאפשר את המשך המצב? מי צריך לפעול? מה המשמעות של המשפט הבינלאומי אם אינו נאכף? בנאומו תקף המלך את פעולותיה ותפישתה של מדינת ישראל "הדמוקרטית בעיני עצמה", שמלחמתה בעזה "מסמנת את אחד הרגעים האפלים ביותר בתולדות האו"ם, על קריאותיה הפרובוקטיביות של ממשלת ישראל הנוכחית לקיומה של "ישראל הגדולה". המלך הבהיר כי מדובר בהפרה בוטה של ​​הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של שכנותיה, האשים את ישראל כמי שמובילה למלחמת דת מסוכנת במזרח התיכון. לקראת סוף דבריו הבהיר כי הפתרון נעוץ בקיומן של שתי מדינות זו לצד זו, וההכרח לסיים את המלחמה.

הנאום בשנת 2026 היה ארוך משמעותית מהנאומים הקודמים וארך 19:32 דקות נטו. המלך אינו מתחיל בעזה או "בפלסטינים", אלא ב"תשומת לב". לטענתו, בעולם שבו תשומת הלב האנושית מתקצרת, גם תשומת הלב הבינלאומית הופכת למשאב גיאופוליטי: מה שהעולם שם לב אליו מקבל טיפול, ומה שנשכח עלול להפוך למציאות קבועה. לסוגיית הסכסוך הישראלי – ערבי מגיע המלך לאחר קדימון בן מספר דקות על המשברים והסבל בעולם שלא זכו בהכרח לתשומת לב, אך גבו מחיר ניכר. רק לאחר כ-3:30 דקות מפתיחת הנאום מזכיר המלך את "עזה". מאותו הרגע וכמעט עד לסוף הנאום, במשך כ-16 דקות, עוסק הוא בסכסוך ובהאשמת ישראל בכל דרך אפשרית, כמי שמפירה כל חוק ופוגעת בחפים מפשע, מבלי להזכיר כלל את אחריותם של הערבים למצבם, או את תרומת ישראל לביטחונה הלאומי של ירדן. אדרבא, המלך הצביע על ישראל כגורם המסכן את הביטחון הלאומי הירדני. לדבריו, ירדן תגן על ביטחונה הלאומי ואינטרסיה, בהם: משאבי המים, גבולותיה, לחימה בטרור ובסמים. לצד זאת תמשיך ירדן לתמוך ב"פלסטינים", באונר"ע ובאפוטרופסות ההאשמית במזרח ירושלים.
המלך פנה בדברי תוכחה קשים נגד האו"ם, כמי שהזניחו את העיסוק בסכסוך, למרות אזהרותיו של המלך נוכח ההפרות החוזרות ונשנות של ישראל, לכאורה. שוב חזר המלך לתאורי המלחמה בעזה ולמחירים שגובה היא מהעזתים. האשים הוא אך ורק את ממשלת ישראל בפגיעה מתמשכת בערבים, כשהמסר החוזר על עצמו הוא שאין לעבור על כך לסדר היום. לדבריו אין מדובר רק בעזה אלא גם במדיניות ישראלית תוקפנית במיוחד ביו"ש. המלך העליל על ישראל בהאשימו אותה בהתעללות ופגיעה מכוונת ושיטתית בערביי יו"ש, ללא אבחנה. בנאומו, ביקר המלך בחריפות את הקהילה הבינלאומית ודרש מאומות העולם לפעול בנחישות רבה יותר נגד ישראל, כפי שלא נעשה בעבר בשל "מיסמוס" החלטת האו"ם: "סנקציות, הקפאת נכסים, אמברגו, בידוד דיפלומטי. ויש לנו רקורד של שימוש בהם במקומות אחרים".
בנאום זה האשים המלך את ישראל כמי שמסכנת את ביטחונה הלאומי של ירדן ומערערת את יציבות האזור כולו. בעשותו כן, התעלם המלך לחלוטין מהתקפות הטילים האיראניים על ממלכתו, מהפרות הסכמי המים מצד סוריה, מהמצב הכלכלי הרעוע ומצב זכויות האזרח העגום של אזרחי ירדן, המדוכאים תחת דורסנות המשטר ומשטר הדעות המונהג בו.

סיכום והמלצות

גישתה של ירדן כלפי ישראל הקצינה מאד מאז פרצה מלחמת התקומה. ההסתה מצד בכירי המשטר ובית המלוכה כנגד ישראל חצתה גבולות ואינה דבר השמור לנאומים באו"ם בלבד. המלך, המלכה ושרים בכירים בממשלת ירדן, כדוגמת סגן ראש ממשלת ירדן ושר החוץ איימן אל-ספדי, עוסקים בהסתה מתמדת, ההולכת ומקצינה, כנגד ישראל, כבר 3 שנים לפחות בכל אמצעי תקשורת, בכל מיפגש דיפלומטי ומעל לכל במה אפשרית בזירה הבינלאומית.

הסכסוך הישראלי – ערבי, שהוזכר בנאומים כחלק מהנושאים שברומו של עולם מדי שנה עד לשנת 2023, הלך ותפס נפח משמעותי יותר בנאום, במרכזיותו בתוכנו ובזמן שהוקצה לו. בחלוף השנים התקרב הנושא בהדרגה מאמצע הנאום לפתיחת הנאום, ואף הפך לאחרונה לנושא המרכזי, הכמעט הבלעדי, המוזכר בו.

אחד השינויים הבולטים בין הנאומים לאורך שש השנים האחרונות הינו בטון. בשנת 2020 עד 2023 כולל, הטון היה עדין יחסית, דיפלומטי ומעורר לפעולה משותפת. משנת 2024 ועד 2026 חלה הקצנה והטון הפך לתקיף יותר. טון מאשים וביקורתי, המצביע במישרין על כישלון ואזלת יד הקהילה הבינלאומית בטיפול במדינת ישראל "הסוררת" וה"כובשת". זו המהווה איום על יציבות ושלום האזור כולו, בהיותה בעלת שאיפות אימפריאליסטיות, פושעת מלחמה המפירה את הדין הבילאומי, רוצחת הילדים שפוגעת באזרחים חפים מפשע וגוזלת אדמות ערביות, לכאורה.

למרות החרפת הטון והקצנת המסרים בנאומים, ישנה רציפות בשמירה על שלושה עקרונות מנחים, לכל הפחות: פתרון שתי המדינות עם הקמת מדינה פלסטינית בקווי 4 ביוני 1967 שמזרח ירושלים בירתה; שימור האפוטרופסות ההאשמית – ירדנית על המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים בעיר העתיקה; הצורך במעורבות והתערבות בינלאומית שתכפה את הפתרון המדיני המוצע שיוביל לסיום הסכסוך, מבלי לפגוע בריבונותה של ירדן, לגרוש או לעקירת ערבים "פלסטינים" מבתיהם, והפיכת הממלכה ל"מולדת חלופית" בעבורם.

השוואת נאומי המלך בפני העצרת הכללית של האו"ם בין השנים 2020 ל־2026 ממחישה שינוי משמעותי ברטוריקה של המלך, ללא שחל כל שינוי מהותי בפתרון המדיני האסטרטגי שהמלך מציע לסכסוך הישראלי – ערבי. הפתרון נשאר במידה רבה קבוע מבחינתו: מדינה פלסטינית שתקום על בסיס קווי 1967 שמזרח ירושלים בירתה, שתתקיים לצד מדינת ישראל בשלום וביטחון. הדרך להשגת הפתרון הוקצנה, כמשתמע מהנאומים: תחילה, כמשתמע מהנאומים הראשונים, היתה הנחה שניתן להגיע לפתרון בדרכים דיפלומטיות, באמצעות מו"מ ושתופי פעולה בינלאומיים. לאחר מכן, עם הישתנות המצב בשל המלחמה המתמשכת, קרא המלך לנקיטת מהלכים אופרטיביים – משפטיים, הכוללים סנקציות חריפות נגד ישראל בכדי לקדם את הפיתרון, לצד הצהרה על מוכנותה של הממלכה להגן על אינטרסיה למען ביטחונה הלאומי.

ראוי להזכיר ולציין את ההתעלמות הירדנית המופגנת במהלך הנאומים האחרונים, מנושאים כגון: הפרת הריבונות הירדנית נוכח התקפות הטילים האיראניות על שטחה; חדירות הגבול והברחות הסמים הנמשכות בגבול ירדן בעיקר מהגבול הסורי; מצבם של הפליטים הסורים המתארחים בירדן כ-15 שנה; הקטל הנמשך במדינות ערביות ומוסלמיות באזורינו ועוד. בנוסף, ראוי להדגיש את ההדחקה והתעלמות מהטרור הערבי הרצחני וההסתה הפרועה הנמשכת גם בירדן נגד יהודים ומדינת ישראל. בכלל זאת את רצח סא"ל (מיל') יצחק הרוש וסמל אורן הרשקו הי"ד ב-18 בספטמבר 2025 במעבר אלנבי, מידי מחבל ירדני מבוגר ושטוף שנאה, נהג משאית ואיש הצבא הירדני בעברו.

נושאים אלו ואחרים נעדרים מהשיח ומהנאומים של המלך ומקורביו: "פטריוטים" ירדנים שכל הוויתם וביטחונם נשענים, מזה שנים רבות, על כידוניהם של הישראלים והאמריקנים, שיציבות ממלכתם תלויה באספקת מים, טכנולוגיה וגז "כחול לבן". המלך, שבצדק רואה בערבים "הפלסטינים" אחיו ואף נשוי לאחת מהם, מסרב לקלוט ולסייע בשיקומם של אחיו הנזקקים, החולים והפצועים בגדה המזרחית של הירדן. זו שיועדה לבית הלאומי היהודי, אך נקרעה ממנו בשל "סידור עבודה" לשבטי הבדואים שהגו האימפריאליסטים הבריטים בתקופת המנדט.

עובדות אלו ואחרות ראויות להיאמר בפני עצרת האו"ם ומעל לכל במה אפשרית. זאת לצד נקיטת פעולות שיבהירו למלך הקבצן וכפוי הטובה כי עדיף שימשיך לעסוק בענייני אקלים, פליטים ותברואה, מאשר בהסתה כנגד השכנה, והשלכת סלעים לבאר (מדינת ישראל) ממנה גם אביו, המלך חוסיין המנוח, שתה.