בשבועות האחרונים אנו עדים לגל פרסומים חוזר ונשנה אודות "משלחות מתריעות" מטעם האמירויות ומצרים, שהגיעו לכאורה לפני ה-7 באוקטובר, כאלה שביקשו כביכול לעורר אותנו לפעולת מניעה דרמטית.
אחרי חגיגית השיח בתקשורת וברשתות, הגיע הזמן להוריד את המסכה מעל הנרטיב הזה, להפעיל מעט היגיון בריא ולבחון את הדברים בעיניים מקצועיות ומפוקחות.
בין רעשי רקע לתשתיות מודיעיניות אמיתיות
מי שמכיר מבפנים את תהליכי העבודה של קהילת המודיעין, והשב"כ וצה"ל בתוכה, יודע שגם אם אכן התקיימו מפגשים או הועברו ידיעות כאלה ואחרות מצד גורמים מדיניים או מקצועיים זרים, הרי שהמידע הזה בלאו הכי נכלל בתוך מסד המודיעין הגולמי, והיה אמור להוות חלק בלתי נפרד מ"תמונת המודיעין הכוללת" ומ"הערכת המצב" בחודשים, בשבועות, בימים ובשעות שלפני האסון.
אלא שהטענה כאילו ידיעות רפות וחלשות – אם בכלל הגיעו ברמה קונקרטית – היו אלו שיכלו לזעזע את המערכת, היא לעג לרש. אם הררי המודיעין האיכותי, האינדיקציות החריגות, סימני השאלה בשטח ודיווחי התצפיתניות המצמררים, שהיו כבר ברשותנו, לא הצליחו להקיץ את המערכת מהקונספציה העיוורת שבה שקעה, אז שום שליח – אמירתי, מצרי או אפילו משלחת חייזרים מהמאדים שהיתה נוחתת על גג הקריה ימים ספורים לפני האסון ומוסרת פרטים על תוכנית "חומת יריחו" של חמאס או על סימים ישראלים שיידלקו בעזה – לא הייתה משנה דבר.
הבעיה לא הייתה חוסר במידע קונקרטי, אלא סינון, פרשנות לקויה, התמכרות לקונספציה ואולי אך נפילה למלכודת הונאה שטמן לנו הנבל סנוואר, למרבה הצער.
עיתוי "מקרי" לחלוטין ותודעה מנוהלת
מעניינת לא פחות סוגיית העיתוי. האם שאלתם את עצמכם מדוע המידע המרעיש לכאורה על אותן משלחות חיכה שלוש שלמות שנים, וצץ פתאום עכשיו – חודש בדיוק לפני תקופה פוליטית רגישה ובעיצומה של מערכת בחירות? כמובן, צירוף מקרי לחלוטין.
האמירתים, אגב, כבר הספיקו להזים ולהכחיש את עצם העברת המידע מסוג זה. אבל למי אכפת מעובדות? כשעוסקים בהנדסת תודעה המבוססת על שמועות, חלקי אמיתות או סתם הבלים, מה שחשוב הוא "יריית הפתיחה" והאפקט המיידי שהיא מייצרת במרחב הציבורי. החלק העובדתי כבר מזמן אינו מעניין איש, גם אם יוכח שחור על גבי לבן שהוא מופרך מן היסוד.
התסמונת האוטואימונית: נזק מהותי לביטחון הלאומי
כואב לראות כיצד יש מי שממשיכים להשתמש בסוגיית הליבה הקיומית שלנו – בביטחון הלאומי, וודאי באירוע הטראגי שפקד אותנו כחברה וכמדינה – ככלי ניגוח פנימי. זהו ביטוי קלאסי לתופעה אוטואימונית שחלקים בינינו לוקים בה. זה כבר מזמן חדל להיות "נזק אגבי", זהו נזק מהותי שמכרסם ביסודות חוסננו.
הגיע הזמן שנעבור מהנזא לשינוי פאזה, נפסיק לפזר מוץ ונחיל לפקפק ולהטיל ספק בעננת התודעה השלילית המכה בנו השכם וערב. עננה זו מובילה לפירוד עמוק, להבנה מעוותת של המציאות הביטחונית, ובעיקר – להחלשה ולהורדת המורל הלאומי, הכל-כך חיוני ונחוץ לטובת המלחמות האמיתיות שאנו מנהלים בגבולות, בזירת הפנים, ובזירה הבינלאומית מול גל אנטישמיות גואה ודה-לגיטימציה שיטתית לישראל.
אז המשלחת ממאדים לא הגיעה וכנראה גם לא תגיע, אבל הגיע הזמן שנודה באמת, נהיה מספיק כנים ומפוקחים, ונהדוף לכל הרוחות את גילויי התעמולה ההרסנית והזדונית הזו, שאינה תורמת דבר מלבד החלשתנו מבפנים והעצמת אויבנו.
