בליל ה-18 באוגוסט, ביצע חיל האוויר תקיפה ממוקדת בעומק שטח סוריה, בשדה התעופה הצבאי אבו א-דוהור שבמחוז אידליב – כ-60 ק"מ בלבד מגבול תורכיה. כתוצאה מהתקיפה המוצלחת, הושמדו מסלולי המראה, האנגרים ותשתיות לוגיסטיות, אשר נועדו לשמש נוכחות צבאית תורכית, שהחלה להתבסס במקום. מטרת התקיפה הייתה סיכול אפשרות לפריסת מערכות הגנה אווירית וכלי טיס בלתי מאוישים, כדי למנוע יצירת עובדות בשטח, שיפגעו בחופש הפעולה האווירי של ישראל.


מסר ישיר לאנקרה – ועקיף לוושינגטון


פעולה זו אינה עוד אירוע טקטי, אלא צעד אסטרטגי חיוני להעברת מסר חד-משמעי: ישראל לא תאפשר התפשטות תורכית או השתלטות על נכסים צבאיים בסוריה. האיתות מופנה ישירות לאנקרה, אך אפשר ומעביר מסר עקיף גם לוושינגטון – ישראל מבהירה כי לא תסבול יצירת איומים חדשים על גבולה, ודורשת מבעלות בריתה להכיר בכך שאינטרסים מנוגדים אינם נעצרים רק בקו הגבול. כפי שישראל ידעה להעביר מסר זה בלבנון עם תקיפות יעדי חזבאללה בדאח'יה מייד לאחר חתימה ה- MOU בין ארה"ב לאיראן (מי זוכר?!), כך היא עשתה השבוע גם בסוריה.


מעבר לסיכול הפריסה הצבאית של תורכיה בזירה, ישראל רואה במרחב הסורי "מסדרון אסטרטגי", שמאפשר לה עליונות אווירית הנדרשת להמשך תקיפות באיראן, במידת ונדרש לכך. גם משום כך, נכון וחשוב למנוע כל מהלך להכנסת מערכות הגנה אווירית מתקדמות לסוריה, ודאי על ידי גורמים עוינים לישראל בדמות תורכיה הארדוואנית.


השאיפות הניאו-עותמאניות של ארדואן כאיום אסטרטגי


מדיניותו של הנשיא ארדואן מונעת מחזון אימפריאליסטי ניאו-עותמאני ברור, המציב את סוריה כזירת השפעה טבעית ומרכזית להרחבת אחיזתה של אנקרה במזרח התיכון. תורכיה מנצלת את הוואקום הגיאופוליטי שנוצר באזור ואת חולשתו של הציר השיעי בהובלת איראן, לצד מדיניות אוהדת יחסית מצד הממשל האמריקאי. שעת כושר זו מאפשרת לתורכיה לממש את תוכניותיה האסטרטגיות, בפרט כאשר המשטר בדמשק נשלט כיום בידי בן חסותה, אחמד אל-שרע (אל-ג'ולאני), שקיבל את המפתחות לשלטון בברכתה ובתמיכתה הישירה של אנקרה.


הסכנה האסטרטגית עבור ישראל היא דרמטית: הפיכת סוריה למדינת חסות תורכית אינה רק משנה את מאזן הכוחות האזורי, אלא מאיימת לכתר את ישראל מצפון בחזית אידיאולוגית וצבאית עוצמתית בעלת יציבות משטרית, צבא מודרני ולגיטימציה בינלאומית – איום שעלול להתברר בטווח הארוך כמורכב ומסוכן לא פחות מהאיום האיראני.


דחיקת תורכיה מסוריה – בנחישות ובזהירות


המהלך הצבאי הישראלי מוצדק ונכון לתזמון הנוכחי. בדיוק כפי שנעשה מאז 2013 לדחיקת ההתבססות הצבאית של איראן ושלוחותיה בסוריה (מה שזכה לכינוי מב"מ), כך יש לפעול כעת מול תורכיה – בנחישות, בעוצמה וללא פשרות, עם הזהירות הנדרשת שלא להיגרר להסלמה.


כפי שלמדנו מחזיתות לבנון ועזה – מניעת התבססות מקדימה היא תנאי הכרחי למניעת איום משמעותי בעתיד. במציאות של כאוס אזורי וריבוי שחקנים שליליים, ישראל חייבת לדבוק בשני עקרונות ברזל: שליטה רציפה באזורי חיץ ביטחוניים, כדוגמת רמת הגולן; שימור מלא של חופש פעולה לביצוע תקיפות עומק יזומות לגדיעת איומים באיבם.


אקטיביזם מדיני מול הממשל האמריקאי


לצד הפעילות הצבאית בשטח, נדרש אקטיביזם מדיני עיקש מול ארצות הברית. המטרה היא לחשוף בפני וושינגטון כי תורכיה מסוכנת לא פחות מאיראן בראייה ארוכת טווח, ולמנוע ממנה תמריצים כלכליים וצבאיים, שיאפשרו את הרחבת השפעתה. זהו הזמן להשפיע ולהגדיר קווים אדומים, לפני שתהליכי ההתעצמות ייצאו משליטה. הדבר נכון הן למניעת עסקאות אמל"ח (דוגמת ה 35 F) והן לשלילת מנופים כלכליים אסטרטגיים מתורכיה (דוגמת IMEC ומעבר אנרגיה).


אסטרטגיה לאומית, לא פוליטיקה פנימית


ולבסוף, לכל המנסים ליחס מהלכים אלו למאבקים פוליטיים פנימיים – מדובר בטעות קשה ואף מזיקה. ניתוח המציאות ומאפייני הפעולה בסוריה, מלמדים כי הם חלק מאסטרטגיה אזורית קיומית שנועדה להבטיח את עתיד ביטחון ישראל, וודאי לא קשורים כהוא זה למגרש הפוליטי.
גם כאשר אנו בתקופת בחירות, נדרשות כאן בחירות והחלטות משמעותיות לביצור ביטחונה של ישראל. כדאי לזכור ולהזכיר כי אויבינו לא ממתינים ואינם מבחינים בין מחנה פליטי זה או אחר בישראל – הביטחון הוא של כולנו!